מרגריטה בקנדינוף

את סיפורו של בית קנדינוף ביפו אפשר להתחיל בנקודות שונות על רצף זמן של כמעט 200 שנה: האחרונה תהיה מן הסתם לפני שנה וחצי - כאשר המקום נעזב סופית על ידי השף ניר צוק, אחרי שהפעיל בו במשך שנים את מסעדה "נועה" הסימפטית. אבל אפשר גם לנוע יותר ממאה שנים לאחור, לסיפורו של יוסף ביי קנדינוף, מעשירי הקהילה הבוכרית בירושלים, שעבר להתגורר ביפו בתחילת המאה הקודמת, ובנה שני בתים גדולים הניצבים עד היום על מכונם: הראשון ברחוב פינס בנווה צדק והשני ברחוב יפת ביפו, שנקרא אז דרך עג'מי.

בית קנדינוף

הבית שבנה קנדינוף ביפו היה בית עשירים ערבי טיפוסי לשלהי התקופה העות'מאנית. היו בו חמש דירות בסגנון החלל המרכזי, עם שלושה חלונות קשתיים ומרפסת, שנבנו מעל מתחם מסחרי עם עשרות חנויות ומעבר פנימי. יוסף יקותיאלי, מוותיקי תל־אביב ומיוזמי המכבייה הראשונה, תיאר בזיכרונותיו את המרכבה המפוארת של יוסף ביי, שהייתה רתומה לשני סוסים אבירים. זו אגב הוחרמה במלחמת העולם הראשונה בידי מושל יפו, חסן בק, ששוטט בה ברחבי העיר.

נקודה אחרת על ציר הזמן תהיה יוני 1928, אז פורסמה בעיתוני התקופה הודעה של מחלקת ההוצאה לפועל ביפו, ובה פורטו ארבעה נכסים של משפחת קנדינוף. הגדול והיקר שבהם היה אותו בית ברחוב עג'מי ביפו. על פי תיאור הנכס, הוא כלל 28 חנויות בקומת הקרקע, ומעליה חמישה "אפרטמנטים" ובהם סלונים, 29 חדרים, מטבחים ומרפסות. ואולי התחנה האחרונה במסע לאחור תהיה ב־1821 — השנה שבה נולד אביו של יוסף - הלא הוא אהרון קנדינוף, שהיה בנו של משה כואג'ה כלאן, שר האוצר של האמיר מוזאפר חאן, שליט בוכרה.

מאז, ידע המבנה הזה תהפוכות רבות ומרתקות, שכללו גם צווים של הסולטן התורכי, פשיטות רגל ומאבקי ירושה ארוכים. בסופו של דבר, איבדה משפחת קנדינוף את מרבית נכסיה בתל־אביב ובירושלים, בהם גם את בית קנדינוף. אבל נניח לכל זה ונחזור בקפיצה אחת גדולה קדימה, ל־2015.

בית קנדינוף | צילום: צביקה טישלר

חללי עבודה לאמנים

אחרי שהשף ניר צוק סיים עם מפעלותיו ביפו, שכללו בין השאר גם את מסעדת קורדיליה הסמוכה (שהפכה לאחרונה לסניף של "משכית"), המעבר הפנימי הפונה לצידו האחורי של הבניין ברחוב הצורפים, עמד מיותם. הוא צד את עינה של קבוצת משקיעים צעירים בהובלת ליאור סדן ואריאנה פורנצ'אי, עם עדי שפרעם ונדב רפופורט, שהחליטו להשיב אותו לחיים. פורנצ'אי, בת 28, היא בת לאם אמריקאית שהיא פרופסור לאמנות ולאב איטלקי המנהל גלריה לאמנות מודרנית בפירנצה. היא התגוררה באיטליה עד גיל 12, ובבגרותה השלימה תואר באמנות בארצות־הברית. בתל־אביב עסקה באמנות וחיפשה חלל מתאים ללמד בו. אמיר ארליך, בן זוגה, ניהל את הבר של מסעדת נובו במיאמי, ובישראל עסק בהקמת מסעדות וחללי משרדים. הם נפגשו בארץ והחיפוש האישי של שניהם אחרי מסגרת שבה יוכלו לעבוד וליצור, התממש בבית קנדינוף.

אחרי יותר משנה של עבודה, בעזרת האדריכלים לוטן זינגר וגלעד זעפרני מסטודיו OPA, הוגדרו שימושי המתחם והחללים המרכיבים את החלל היפואי הזה: חדרי יצירה, אזורי תצוגה, בר־מסעדה, וחצר. המעבר הפך לסמטה פנימית יפהפייה, מעוצבת עד אחרון הפרטים, ונטולת גג. הרעיון המבריק שנותן לה את אופייה המיוחד נוצר משימוש במוטות ברזל פשוטים, מהסוג המשמש לחיזוק עמודי בטון. באמצעות פרזול חכם אלה יצרו תבנית קשתית גבוהה החוזרת על עצמה לעומקה של הסמטה ומחברת בין שורה של חדרים פנימיים בעלי דלתות שקופות וחלונות גדולים.

מרכז אלמסן | צילום: צביקה טישלר

החדרים האלה משמשים כחללי עבודה לאמנים המתחלפים מדי שלושה חודשים כחלק מתוכנית רזידנסי של מפעל הפיס. את האמנים בוחרת ועדת קבלה, ובסיומה של כל תקופת שהות כזו יוצגו הפרויקטים שלהם בתערוכה משותפת. חללי היצירה פתוחים אל החצר המרכזית, והמבקרים מוזמנים להיכנס ולחוות מקרוב את תהליך היצירה. בימים אלה עובדים במקום ליאת סגל, האני חטיב, אנה מירקין וקובי סוויסה. בנוסף לתוכנית השהות לאמנים והצגת התערוכות המתחלפות ייערכו במקום סדנאות אמנות, שיעורים פרטיים, סטודיו פתוח לציור ורישום (שכבר החל לפעול), ואירועי תוכן נוספים.

כיום, כמה שבועות אחרי פתיחתה, הסמטה מתנהלת כחלל תצוגה עם יצירות אמנות מתחלפות ואירועי מיצג, ופועלים בה גם מסעדה קטנה, בר חיצוני ובר פנימי אפלולי ומהודר קצת יותר. אלה יוכלו לשרת גם "סתם" בליינים שאולי לא מצאו לעצמם מקום פנוי במתחם העולה על גדותיו של שוק הפשפשים, ואם יעלו קצת ברגל למעלה, ימצאו לעצמם מקום קצת יותר סולידי.

סאגה - חנות וגלריה | צילום: יובל חן

נשנושים על הבר

תפריט ההרצה המוגש כרגע בבית קנדינוף מצומצם למדי, קייצי מאוד וכולל בינתיים בעיקר מנות קטנות, שהולכות טוב עם השתייה. אנחנו שתינו מרגריטה חזקה מאוד (44 שקל) אכלנו סלט קיסר (36 שקל), שתי ברוסקטות (36 שקל) שכל אחת מהן הוגשה על שתי פרוסות גדולות של לחם פרמז'ן — אחת עם סביצ'ה מדג מוסר, אבוקדו וצנוניות והשנייה עם ארטישוק, שהיו מעולות. שתינו עוד קוקטייל מצוין על בסיס של ערק (44 שקל), וסיימנו במנה של קלמרי (52 שקל), עם הרבה שום, שעשתה חשק לעוד.

בר אנה לולו | צילום: צביקה טישלר

 עם זאת, היזמים מדגישים שכוונתם אינה לפתוח עוד מסעדה, ואין בדעתם להתחרות בהיצע הקולינרי העשיר של יפו, אלא להסתפק מראש בתפריט של נשנושים קטנים ואיכותיים. בכל מקרה, התכנון הוא שאף מנה לא תעלה יותר מ־70 שקלים, וחמש מנות בתפריט מתומחרות בפחות מ־30 שקלים. מלבד בירות מהחבית, הכוללות גם בירת חיטה גרמנית ויינות לבנים קלילים שחלקם מגיעים גם מסלובניה ומאוסטריה, מוצעים כאן גם קוקטיילים בסגנון יפואי. בהמשך, התכנון הוא לפתוח את המקום מוקדם, כך שיוכל לשרת גם את התושבים המקומיים כבר בשלב הקפה והמאפה של הבוקר.

בית קנדינוף, הצורפים 14, יפו. 03-6502938 

דו־קיום מוזיקלי

בכל מקרה, היזמים הצעירים מקווים שהסמטה הקטנה שלהם תתחיל להתמלא בקרוב באנשי אמנות ויוצרים, שיהפכו את המקום למרכז אמנותי שוקק, שיהיה חלק ממרקם החיים ביפו המתחדשת בימים אלה בקצב מואץ.

ואכן, המתחם החדש אינו ניצב לבדו, אלא מצטרף לשורה של מיזמים יפואיים מבטיחים שנפתחו ברוח דומה. בהם בין השאר "בית אנג'לו ונינה", מבנה יפהפה שהיה הסניף הראשון של בנק אנגלו־פלסטינה ברחוב יפת 18 והפך אחרי שיפוץ מאסיבי למרכז אירוח לאירועים, השקות, תערוכות ואירועים משפחתיים.

בית אנג'לו ונינה | צילום: יובל חן

ברחוב הפנינים, נפתח "אלמסן" - מרכז תרבותי־חברתי צעיר שיתפקד כ"חלל אחסון" רב־שימושי כדי לשמש כמקום מפגש לקהילה המקומית, שבו יתקיימו סדנאות, הופעות, ימי עיון, הרצאות, מפגשים ותערוכות מתחלפות. בהתאם לכך, המקום, שתיפקד בעבר כדירה, עוצב מראש כדי שיוכל להתאים את עצמו לקהלים שונים ולריבוי פונקציות. הוא כולל גם מטבח מאובזר ויארח מפגשים קולינריים וסדנאות בישול. המקום הוקם על ידי מלו ציון ויניב לכמן. ציון היא ילידת קובה, שם למדה עיתונאות ותקשורת וקולנוע. בארץ היא פועלת כמפיקה ויוצרת עצמאית בסצנת אמנות הפרינג’. לכמן הוא בוגר בית ספר לקולנוע בברצלונה. במאי, מפיק ויזם חברתי.

באותו רחוב, פועל גם הבר ההיפסטרי־חתרני "אנה לולו", עם מוסיקה מעולה ושתייה מצוינת, אחד המקומות הבודדים שבהם יהודים וערבים החיים ביפו יכולים לבלות יחד. וברחוב רבי פנחס הסמוך, פועלת "סאגה" - חנות וגלריה לעיצוב ישראלי, שאף המתרחבת בימים אלה עם בית קפה חדש.