משחקי מינים
"להיות איתה", ערוץ 2, 21:00
כמו פרק הבכורה של הסדרה, גם העונה השנייה של "להיות איתה" נפתחת כשעמוס (אביב אלוש) מקבל הצעת נישואים פומבית ומביכה. אומנם הפעם ניצבת מולו נועה (רותם סלע) ולא ונסה (הילה סעדה), אבל המילים שוב נתקעות בפיו. לבסוף הוא לא מסרב, אבל ה"כן" שלו מגיע בצורת נשיקה שיש בה לא פחות היסוס מאשר הסכמה.
נדמה שזו דרכו של היוצר, אסי עזר, לבשר שלא הרבה השתנה בעולמם הפנימי של גיבוריו מאז נפרדנו מהם לפני כשלוש שנים. עמוס עדיין פסיבי ומהוסה בקביעות על ידי זוגתו; נועה טרם הצטיידה בכלים להפגין אנושיות והפצעתו של אביה (צחי גראד) בוודאי לא עוזרת; ונסה עוד לא הבינה שהבדיחה תמיד על חשבונה; צביקה הסוכן (מארק איווניר) מוסיף להיות מניפולטור חד לשון; ובמשפחת דהרי לא התרגלו שהבן הבכור נמצא עם רגל וחצי באלפיון העליון.
גם השפה הטלוויזיונית של "להיות איתה" דבקה בנוסחה שהפכה אותה לאחת הסדרות המצליחות של הזכיינית "קשת" בשנים האחרונות. מצחו של התסריט לא נקייה מזיעה, אבל הוא מתפקד באופן סביר ביחס לקומדיה רומנטית להמונים. הלוואי שזה יהיה הסטנדרט במיינסטרים המקומי.
ובכל זאת בשני הפרקים ששודרו אמש בולטת תמורה אחת משמעותית, והיא שעזר מבקש לעלות למגרש התרבותי־פוליטי (אחרי שבעונה הקודמת נגע בנושא היציאה מהארון). העיסוק שלו בשסע העדתי, למשל, קידם אמירה על מי שמשתמשים בקלף הגזענות במניפולטיביות אינטרסנטית. קו עלילה אחר, עושה רושם, יצלול לסוגיית ההתבוללות וגם שם כבר ניתן לנחש לאן זה הולך.
דווקא מכיוון שיש לכבד את היומרה של עזר לנצל את הבמה כדי להעביר מסרים אקטואליים ורלוונטיים — שבהחלט גם אפשר להתווכח איתם — חבל שהוא מזניח את קו השבר שבאמת מגדיר את "להיות איתה": לא עשירים־עניים, לא אשכנזים־מזרחים וגם לא הורים־ילדים, אלא גברים־נשים.
שם קיים פער דרמטי ומציק, שהסדרה לא מתאמצת מספיק לתקן: ה"חוזק" של נועה מתבטא בכך שהיא משפיטה את עמוס השקט והטוב; ונסה היא יעד השפלה מועדף; עמליה (נאוה מדינה), אמו של עמוס, תקפיד להגיב בקיצוניות עד שתורגע על ידי בעלה המתון (אורי גבריאל); הבת מירב (שני אביב) זניחה לעומת אחרים; ולאנסמבל נוספו דר זוזובסקי בתפקיד מפרקת זוגיות בפוטנציה וגל מקאדר בתור השיקסע שלא יודעת מילה בעברית, אז אין בעיה להסתלבט על הגספצ'ו שלה.
כפי שעזר העיד, "להיות איתה" היא אכן תבנית נוף הבורא שלה. קל להבחין היכן זה תורם לסדרה ומעשיר אותה. קל גם לראות היכן לא.
בקטנה
דוברת המשטרה, ניצב־משנה מירב לפידות, הופיעה ב"שש עם" של ערוץ 2 כדי לסנגר על האירוע שבו שוטרים הדגימו חיסול מחבל בפני ילדים בכיתה ה'. "תסתכלי בסרטון שראית בעצמך", אמרה למגישה רינה מצליח, "איך בסופו של דבר הילדים מחאו כפיים". כמיטב המסורת, טיעון למופת הבנוי על לוגיקה לתפארת. ואגב, ניתן לקוות שמי שהביע זעזוע מהפרשה יזכור זאת בפעם הבאה שבחדשות יטחנו סרטון שבו זה לא תרגיל, אלא המציאות.
לפנייה לכתב/ת 
