חוק הלאום נגד מגילת העצמאות

הכנסת הצביעה אמש בקריאה טרומית, ברוב דחוק, בעד “הצעת חוק יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי”. אם ההצעה תתורגם בסופו של דבר לחוק, זו תהיה פיסת החקיקה החשובה ביותר בספר החוקים הישראלי, גם סמלית וגם מעשית.

במבט ראשון – שבעידן הפופוליסטי עלול להיות גם אחרון – ההצעה עוטה עור כבש: היא קובעת שמדינת ישראל היא הבית הלאומי של העם היהודי, שבו הוא מממש את שאיפתו להגדרה עצמית. אין בכך חידוש; רוב היהודים בישראל תומכים בכל נימי נפשם בתפיסה זו. זוהי מהותה של המדינה מאז קמה, כפי שהדבר מתבטא במגילת העצמאות, בחוקי היסוד הקיימים הקובעים שהמדינה היא “יהודית ודמוקרטית” ובפסקי דין של בית המשפט העליון לדורותיו. לכאורה, החוק החדש רק מבקש לעגן מצב קיים.

אם כך, מדוע הוא חשוב כל כך? ומדוע רבים, ובהם גם אני – יהודי־לאומי בכל רמ”ח ושס”ה – מתנגדים לו? התשובה פשוטה: חוק הלאום נוגד באופן ישיר וברור את מגילת העצמאות. המגילה מציעה איזון בין ההיבט הפרטיקולרי של המפעל הציוני לבין ההיבט האוניברסלי שלו: מצד אחד, היא קובעת פעם אחר פעם את יהודיוּת המדינה ומפרשת את זכותו של העם היהודי להקים מחדש בארץ ישראל את ביתו הלאומי; מצד שני, היא מבטיחה לעצמנו ולעולם כי המדינה “תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין”. עבור מקימי המדינה אלה שני הצדדים של אותו מטבע, שבגלגולם המאוחר תומצתו לשתי התיבות המפורסמות “יהודית ודמוקרטית”.

מנגד, הצעת החוק מבצרת בדרכים רבות את הייחוד הלאומי, בלי שיוצב מולו, כמשקל מאזן, ההיבט השוויוני שאמור להיות ברור מאליו במדינה ליברלית. נשמעה טענה שהשוויון כבר מובטח באמצעות חוקים קיימים. זו הטעיה: לא רק שהשוויון אינו מובטח, אלא אפילו “חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו” – שהוא הבסיס לפסיקה הומניסטית בישראל – יהיה כפוף נורמטיבית לחוק החדש, מאחר שההצעה קובעת שכל החקיקה הישראלית תפורש לאורו.

כיוון שאין לנו מגילת זכויות אדם משוריינת, פרשנות סבירה של חוק הלאום החד־צדדי עלולה להציב את ההעדפות הלאומיות של הרוב היהודי מעל זכויות האדם הבסיסיות ובכך לחשוף את אזרחי ישראל, ובמיוחד את המיעוט הערבי, לפגיעתה של חקיקה לאומנית או להתעמרות מצד הרשות המבצעת מבלי שבית המשפט יוכל להושיט עזרה. ח”כ בני בגין הציע בזמנו הצעת חוק יסוד הקובעת שישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי אך מבטיחה, כאיזון, ברוח מגילת העצמאות, שוויון זכויות לכל האזרחים. עדיף בעיניי שמדינת ישראל תאמץ חוקה שלמה, אך ככל שהדבר אינו בר־השגה ברגע זה, ראוי לפחות ללכת בדרכה של מגילת העצמאות כפי שהציע בגין.

אם בתש”ח, כשעצם הקיום היה בסכנה, ידעו יהודי ישראל מכל המנעד הרעיוני להתאחד סביב מגילת העצמאות על איזוניה, ראוי לקוות שגם מנהיגינו הנוכחיים יאזרו כוח להתאחד סביב נוסח מאוזן. הוספת אלמנט השוויון לחוק הלאום תאפשר לרוב גדול של חברי כנסת לחתום עליו. כך ניתן לעצמנו מתנה גדולה: נסכים, יחדיו, בחגיגיות, על היותנו מדינת לאום שמאמצת את המסר – שהוא גם יהודי וגם ליברלי – שיש לנהוג באורח שוויוני, ללא פשרות, בכל אזרחי הארץ.

נכנסנו לשנת השבעים למדינה. לפי פרקי אבות, זהו גיל שיבה בחיי הפרט. בחיי הלאום זהו גיל צעיר, אבל ראוי שיסמן ניצני בגרות. √