קהילה זה לא רק בפייסבוק

אנחנו מעלים שם את התמונות הכי מוצלחות שלנו, מקיימים ויכוחים פוליטיים סוערים, מקדמים פרויקטים מקצועיים, משתפים הגיגים ברגעי אושר ולפעמים גם ברגעים הרבה פחות נעימים, ולא פעם מרגישים לגמרי לבד גם כשהמספרים הרשמיים מציגים תמונה אחרת. הפייסבוק אולי התכוון לגרום לנו להרגיש תמיד מוקפים אנשים, אבל נדמה שדווקא מדורת השבט הזאת, כיכר העיר הווירטואלית הסואנת תמיד, הזכירה לנו שבסוף זה החום האנושי שאנחנו מחפשים. אותו אפשר למצוא ברחוב ובבתים, בין אנשים בשר ודם, עם שכנים וחברים, בקהילה האמיתית שלנו.

קהילה. מתברר שזו התפיסה הכי רותחת כיום, גם כאשר מדובר באופן שבו אנחנו חושבים שנכון להעביר את חיינו. עוד ועוד קהילות קמות להן לא רק בחיים הווירטואליים אלא גם בחיים האמיתיים, ואפשר בהחלט לומר שהמדיום האחד מחקה את המדיום האחר.

כך, למשל, הפכה דניאל שוורץ משכונת שפירא לראש הפורום לחקלאות שכונתית. "אימא שלי, שהיא ממוצא בוכרי, נולדה פה בשכונה, התקדמה לחולון, אחר כך לרעננה ולאחרונה חזרה לאזור כאשכנזייה, כלומר עם בן זוג אשכנזי", היא מספרת בחיוך. "אני חזרתי לארץ אחרי תקופה בשיקגו, אליה נסעתי לדוקטורט בספרות השוואתית, שזנחתי כי הבנתי שאני לא יכולה לשבת כל היום בספרייה, לקרוא ולכתוב, שאני רוצה לשתול עצים, גם מטפורית, להשקיע במה שמאוחר יותר יאפשר לי להתקיים. אחרי שנת לימודי קולנוע בסם שפיגל נכנסתי לדיכאון, והנטורופתית אליה פניתי אמרה לי שאני חייבת להתעסק באדמה. כיוון שכל חיי אני עוסקת בקרמיקה, החלטתי שאנסה גינון - והתמכרתי. זו יצירה בטבע, שיוצר את עצמו ומפתיע אותך, וזה הדבר הכי משמח בעולם. כשהגעתי לשפירא לפני כמה חודשים פירסמתי פוסט בפייסבוק שאני רוצה להצטרף לחבורת גננים מגניבה, אם יש כזאת. היו הרבה תגובות והצעות, ניסיתי כמה מפגשים אבל הרגשתי מודרת. במקביל, התחילו ליצור איתי קשר אנשים שגם הם התעניינו בעבודת האדמה והקמנו פה את הקבוצה, ששמה לעצמה למטרה להקים גינת סוקולנטים".

הגינה הקטנה והיפה שהקימו, שנמצאת בסמוך לקפה שפירא, הפכה לפרויקט ראשון מרבים שתושבי השכונה, ששוורץ מכנה "בורגנו־היפים", מטפחים. כך, למשל, נרתמו לעזרת בית הכנסת והפכו את השטח היבש סביבו לגינה פורחת, המתפארת בעץ אתרוג שהרב ביקש במיוחד לשתול שם. "הופתענו מההתלהבות שלו מהקומפוסט", היא מספרת, "וגילינו כמה טבעי וחזק הקשר בין יהדות לקיימות".

הערוגות המשותפות של קהילת הירוקים במעוז אביב

בשלב מסוים הפך גג הדירה ששוורץ חולקת עם שותפה למוקד מפגש שכונתי. חבר שהכירה בטינדר והפך לבן הזוג של אחת מחברותיה הסכים לעזור עם הקמת גינה על הגג (היום צומחים בה בגאון בזיליקום ועגבניות, כרובית וקישואים וחסה ושעועית, תירס, דלעת ואפונה, פטל ותותים, ועוד ועוד), ובתמורה קיים על הגג סדנאות להקמת גינות מאכל למעוניינים. היו שם סדנה לבניית רהיטים ממשטחי הרמה וסדנה לקליעת סלים, והרבה תוכניות לסדנאות נוספות, אלא שבעל הבית נבהל ועצר את המיזם.

את האנרגיות הבלתי נדלות שלה הסבה שוורץ להפיכת קפה שפירא, אחד משניים בשכונה המתפתחת, למרכז להקרנת סרטים. בעלי המקום התחברו מיד לרעיון, הפייסבוק שוב סייע, הפעם ביצירת קשר עם המפיקים והבמאים של סרטים ישראליים, וכבר נרשמו 40 הקרנות שלוו תמיד בשיח עם היוצרים ובהרבה קפה, עראק, טוסטים ושמחה. מתוך התחשבות בתושבי השכונה הדתיים הקפה נסגר עם כניסת השבת ונפתח מחדש רק כשהיא יוצאת. בבוקרי שישי הוא פותח את שעריו לסדנאות יצירה לילדים ולמכירת בגדים ובשבוע שעבר גם תיפקד כגן אירועים כשתחת אחד מעצי הצאלון בגינתו התקיימה חתונה עם חופה אלטרנטיבית.

"החלום שלי הוא להמיר את השיתוף המשפחתי במשהו יותר גדול, ביצירת משפחה מבחירה, עם המון חברים. בנוסף, אני רואה כמה שמחה חווים ילדים ומבוגרים כשהם עובדים את האדמה, וזה מתחבר מצוין בעיניי. כל מה שצריך זה לאפשר את זה", מסבירה שוורץ את הדרייב שלה, "אבל לפעמים אפילו אני מתעייפת, הרי לא משלמים לי על זה. אחרי שגיליתי כמה כוח יש לי בקצה האצבעות מול המקלדת, כשבעקבות פוסט שהעליתי הגיעו לאחת ההקרנות 600 איש, החלטתי להיעזר בה גם כשאני צריכה הפסקה. אז העליתי פוסט בו סיפרתי שהסוקולנטים צמאים ושאלתי מי יכול לקפוץ להשקות אותם. מיד היו מתנדבים. זה נהדר. הפרויקט הבא הוא שימוש באדניות האבן הריקות שמפוזרות ברחובות והצמחתן. זה יקרה".

במסגרת אירוע "בתים מבפנים", שייפתח מחר בתל־אביב, תוביל שוורץ סיור מרתק שכותרתו "שפירא הירוקה", שיתחיל בגינת הסוקולנטים, ימשיך לאתר הקומפוסטרים הקהילתי, לשמורת הטבע העירונית בשכונה ויסתיים בגינת בית הכנסת.

בית הקפה הקהילתי "קפה שפירא"

השראה דומה ללכידות קהילתית אפשר לקבל גם בסיור המוצע במסגרת האירוע בצפונה של העיר, בשכונת מעוז אביב. גם כאן מטפחים התושבים בגינה הקהילתית, בערוגות שחלקן אישיות־משפחתיות וחלקן משותפות, עגבניות, תרד, קייל, פיטנגו, תירס, מנגולד, בצל ירוק, לואיזה, לימונית, ועוד. חברי הקהילה מגיעים לגינה מדי יום שני אחר הצהריים ועובדים בה עד שהשמש שוקעת בהנאה רבה.

הגינה, מספרת נעה רגב, תושבת פעילה ורכזת שכונות מקיימות ברשות לאיכות הסביבה בעיריית תל־אביב, הפכה לא מכבר למרכז קהילתי תחת כיפת השמיים, שמארח שוק קח־תן מדי שלושה חודשים, ג'ם סשן שבועי, תיאטרון־סיפור לילדים בימי החופש הגדול, אירועי חגים ואפילו מסיבת ריקודים שנתית.

חוץ ממנה מתגאה מעוז אביב בקומפוסטרים השכונתיים, בפרויקט סירי הלידה (אוכל לנשים שילדו זה עתה) שהשכונה הייתה הראשונה לקיים כשכונה, במשמר השכונה (כנראה אמצעי הרגעת ההורים האולטימטיבי – בעקבות כל ילד שנעלם והוריו מדווחים על כך בקבוצת הווטסאפ השכונתית יוצאים לחיפושים כל החברים במיזם ולרוב מאתרים אותו במהרה, בריא ושלם), בפארק הטבע הקהילתי (שהוביל לשיקום מקסים של שטחי הבר), וכמובן – בספרייה הקהילתית.

"בתים מבפנים" (20־18 במאי בשיתוף עיריית תל־אביב) יציע גם השנה מאות סיורים לקהל הרחב, ביקורים בבתים ובמבנים הכי מסקרנים בתל־אביב, במבני ציבור מיוחדים ובמבנים היסטוריים. במסגרת הרצון לספר את סיפור הקהילה בעיר יתקיימו גם סיורים בדירה האקולוגית של "עץ בעיר" ובמרכז הקהילתי בת ציון ביד־אליהו, שהפך, בסיוע פעילים תושבי השכונה, למרכז תוסס ופעיל. לפרטים: batim-il.org.