רביעי 21 בנובמבר 2018
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    יעל בר־זוהר וגיא זו־ארץ. "אני לא יכול לדמיין שאשתי תהיה עם גבר אחר"
    7 ימים • 17.05.2017
    "אם גיא היה בוגד בי, הייתי מפרקת אותו ולא סולחת לו בחיים, אבל הוא לא יעז, אני יודעת"
    15 שנה אחרי שהתאהבו על הבמה, יעל בר–זוהר וגיא זו–ארץ שבים לשחק ביחד, בקומדיה הרומנטית החדשה "פעם בשנה". העובדה שהם מגלמים זוג אוהבים, שכל אחד מהם נשוי לאחר, לא אומרת שהם מגלים סובלנות כלפי בגידות. להפך. יואב בירנברג שמע איך הם עובדים על הזוגיות, למה בעיני בר–זוהר המשפחה שהקימה עם מנחה "הישרדות" היא "רגעי הניצחון אחרי הילדות שעברתי" ומה היה גורם לזו–ארץ "להיקרע לגזרים ולהתרסק לרסיסים". ראיון זוגי
    יואב בירנברג | צילומים: גבריאל בהרליה

    מי שחושב שיעל בר־זוהר מתעצבנת הרבה יותר מהר מגיא זו־ארץ, צודק. "ליעלי יש פתיל קצר. זה אפילו לא פתיל, זה בקושי פ'", מחייך זו־ארץ. "לצערי זה נדלק בשניות", אומרת בר־זוהר. "הייתי שמחה אם הייתי יודעת להבליג. אני לא טיפוס עצבני, אני בן אדם נוח, אבל כשאני מתעצבנת, אני מתעצבנת".

     

    צילום: תומריקו, עריכה: תמר אברהם

    צילום: תומריקו, עריכה: תמר אברהם

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

    ואתה, גיא?

     

    זו־ארץ: "אני מאלו שאוגרים ואוגרים, וכשזה יוצא, זה יוצא נורא חזק ורועש".

     

    "ונורא תיאטרלי", מקניטה אותו בר־זוהר. "אבל כשהוא מתעצבן, הוא מרוויח את זה בזכות, כי הרבה פעמים הוא סופג וסובל כל כך יפה. אני שמחה בשבילו שהוא יודע לפרוק ולשחרר. רק שזה לא יקרה יותר מדי פעמים". 15 שנה אחרי שהתאהבו במחזמר "מרי לו", הם שוב משתפים פעולה על הבמה. "קיבלנו הצעות לאורך השנים לעשות משהו ביחד, אבל חיכינו לדבר הנכון ולעיתוי הנכון", אומרת בר־זוהר. "זוג צעיר צריך קודם להתחזק לפני שהוא יוצא למשימות כאלה".

     

    2003
    2003

     

    זו־ארץ: "לעבוד עם בת הזוג שלך זה לא דבר פשוט. פרויקט כזה יכול להביא אותך למקומות רגשיים מסוכנים, לכאוס אחד גדול. היום אנחנו כבר יודעים לעשות את ההפרדה הזאת".

     

    בקומדיה הרומנטית "פעם בשנה", שמביים אלון אופיר, בר־זוהר וזו־ארץ הם גבר ואישה שנפגשים במקרה במסעדה הרחק מביתם ומוצאים את עצמם, למרות ששניהם נשואים לאחרים, מתעוררים למחרת בבוקר יחד במיטה בחדר מלון. חדורי תחושות אשם, אבל גם מאוהבים עד מעל לראש, הם מחליטים להמשיך להיפגש באותו חדר מלון פעם בשנה, באותו זמן. ככה במשך 25 שנים.

     

    מה היה קורה אם מישהו מכם היה בוגד?

     

    "אם הוא היה בוגד בי הייתי מפרקת אותו ולא סולחת לו בחיים", אומרת בר־זוהר. "אבל הוא לא יעז לבגוד בי, אני יודעת".

     

    2004
    2004

     

    זו־ארץ: "אצלי זה היה מתחיל בעלבון צורב. אחר כך הייתי נקרע לגזרים ומתרסק לרסיסים. היה לי נורא קשה לחזור מזה ולסלוח לה. אני לא יכול לדמיין שאשתי תהיה עם גבר אחר".

     

    מה קורה כשמתחילים עם אחד מכם או כששולחים מבטים?

     

    בר־זוהר: "אנחנו רגילים שמסתכלים עלינו, אנחנו גם אנשים מוכרים, אבל כשאני מביטה בגיא אני אומרת לו כמה הוא יפה. גם אחרי הרבה שנים ביחד אני מרגישה שהוא הכי יפה בעולם, והוא שלי, אז למה שיפריע לי שנשים מסתכלות עליו?"

     

    כמה זמן נמשכה המריבה הכי ארוכה שלכם?

     

    2005
    2005

     

    זו־ארץ: "אמא שלי לימדה אותי: 'תצעק, תטפס על הקירות, אבל לעולם אל תיכנס למיטה בלילה עם אשתך כשאתם עוד בריב'. הריב הכי ארוך שלנו הוא עשר דקות".

     

    בר־זוהר: "מריבות ארוכות מתייחסות לשנים שלפני הילדים. כשאתה מנהל חיי משפחה עם מנהלות, עם לך תחזיר את הילד מהחוג, אי־אפשר באמת להישאר ברוגז כמו ילדים קטנים. בשיר 'כל הבשורות', שהלחינה אהובה עוזרי, גיא כתב: 'ואת תמיד שותקת, אולי את מוותרת', ושאלתי את עצמי: רגע, הוא כתב את השיר הזה עליי?! הרי אני לא סותמת את הפה, אני הכי חפרנית שיש. אולי יש אישה אחרת בחייו שאני לא מודעת לקיומה?"

     

    זו־ארץ: "ברור שאין. שיר הוא שיר. יש הרבה פעמים שאנחנו מתווכחים ורבים, ויעלי נורא נבהלת. אני אומר לה, 'יעלי, זה בסדר שאנחנו מתווכחים או רבים. הכל בסדר. אני אוהב אותך מאוד, את אוהבת אותי, ואנחנו במסע הזה ביחד'".

     

    מי הראשון שמנסה להתפייס כשאתם רבים?

     

    2006
    2006

     

    בר־זוהר: "אם להיות כנה, אני. אני זאת שמנג'סת לדבר על הדברים. גיא צריך את הזמן להירגע, או מבחינתו — לנוח ממני רגע".

     

    מי קנאי למי יותר?

     

    "אני יותר קנאית, אבל לאט־לאט אני מתבגרת ונרגעת. שיחקתי בסדרה 'חשופים' מגישת חדשות, והייתי צריכה להתנשק שם. אני והשחקן שמולי, שהיה אחד השווים ביותר, אמרנו, בסדר, זה טלוויזיה, נזייף את הנשיקה, נשים ידיים, נקרב את הפה וזהו. חשבנו שזה יעבור. כשהפרק שודר גיא אמר לי, 'מה זה הדבר הזה? זה לא נראה טוב. מה, אתם ילדים קטנים?' אמרתי לעצמי, אם הייתי רואה אותו מתנשק בסצנה עם מישהי, הייתי מתה 700 פעמים. בגיא יש אצילות נפש שלי כנראה אין. באחד הפרקים הבאים הייתה לי סצנת נשיקה נוספת עם אותו שחקן. התנפלתי עליו עם הנשיקה, לא רציתי להרגיז את גיא, שיגיד שזה לא נראה טוב", היא צוחקת.

     

    ומה הוא אמר?

     

    2008
    2008

     

    "הוא אמר, 'מאמי, קצת הגזמת. לא התכוונתי ככה. אפשר משהו באמצע'. אני אישה טובה וחשוב לי שבעלי יהיה מרוצה, אז אני עושה את מה שהוא מבקש. עכשיו מצאנו את הפתרון האידיאלי — פשוט לשחק ביחד, ואז אין מקום לסצנות כאלה וגם לא לקנאה".

     

    זו־ארץ: "באחת ההצגות ששיחקתי בהן היה לי קטע ריקוד עם רקדנית. לא סיפרתי בבית על הריקוד הקטן הזה. כשהסתיימה הצגת הבכורה, ראיתי שיעלי עצבנית עליי. שאלתי, 'יעלי, מה קרה?' 'אני אגיד לך מה קרה', היא אמרה, 'ממחר אתה משנה את הכוריאוגרפיה'. אמרתי לה, 'אבל הדמות בהצגה שתתה כמה כוסיות, זה מתבקש'. 'שתתה או לא שתתה', היא אמרה, 'ממחר אתה משנה את הכוריאוגרפיה'. לא שיניתי אבל צחקנו על זה מלא".

     

    בר־זוהר: "בין שנינו, אני הרקדנית במשפחה. הוא הכי קלמזי. תמיד כשאנחנו רוקדים הוא דורך עליי, נתקע לי בברך, מתבלבל בצעדים, ופתאום בהצגה הוא רקדן סלסה מנוסה. בכמה דברים הוא צריך להצטיין? הוא גם מנחה, גם זמר, גם שחקן, אז גם רקדן?! שישאיר לי משהו, או שלפחות שאני איהנה כשאנחנו רוקדים".

     

    גיא, מה הדבר הכי רומנטי שעשית עבורה?

     

    2009
    2009

     

    "כשהצעתי לה נישואים, היא נכנסה להתקלח, ואז שלפתי את ערכת ההפתעות שלי. פיזרתי על הרצפה פרחים, שמתי קטורת, נרות ומוזיקה רומנטית וכתבתי לה מכתב. כשהיא יצאה מהאמבטיה, לא יכולתי לדבר מרוב התרגשות. הייתי מוצף. נתתי לקרוא את המכתב שביטא את כל מה שלא יכולתי להגיד, על החיבור והאהבה בינינו, ואז כמובן ירדתי על הברכיים ואמרתי לה, 'התינשאי לי?' דמעות ובכי זה מה שהיה אחר כך".

     

    "אני לא בן אדם שמתרגש ממחוות גדולות ולא טבעיות", אומרת בר־זוהר. "אם יש רומנטיקה, זה ברגעים הקטנים של החיים, כשבטירוף של היום יש את המבט האוהב ואת החיבוק. כשהבן הגדול שלנו, יהלי, רואה אותנו מתחבקים ומתנשקים, הוא אומר, 'איכס, אמא, אתם מאוהבים'. בשבילי אלה רגעי הניצחון אחרי הילדות שעברתי".

     

    מסלול מטורף

     

    בר־זוהר, 37, וזו־ארץ, 44, הם הורים לשלושה — יהלי, בן תשע וחצי, אורי, בן שש, וליה בת שנתיים. "הייתי בת 25 כשהתחתנו, גיל צעיר יחסית, למרות שבפנים כבר הרגשתי נורא זקנה", מספרת בר־זוהר. "הרגשתי שאני בשלה לנישואים ולילדים חמש שנים קודם, כי עברתי מסלול התבגרות מזורז, מוטרף. בשנות הנעורים שלי כבר לא הייתי נערה והייתי צמאה מאוד לדבר האמיתי — משפחה ונישואים".

     

    2015
    2015

     

    למה?

     

    "כי באתי מבית שהתפרק בגיל מאוד צעיר. בגלל שהבית היה כל כך מרוסק מבפנים, בתור ילדה לא היו לי חלומות להיות שחקנית ולכבוש את העולם. רציתי רק שיהיה לי את הבית שלי, שתהיה לי את המשפחה שלי. היה לי שם חור גדול, בור ענקי, שהייתי צריכה למלא".

     

    מתי ההורים שלך התגרשו?

     

    "ההורים שלי התגרשו שנים אחרי שהם היו אמורים להתגרש. אם אתה שואל אותי, הם בכלל לא היו אמורים להתחתן. כשהם התגרשו, אני ואחותי כבר לא היינו בבית. יצאתי מהבית בגיל 17 וגרתי אז עם גיל ססובר. המזל שלנו הוא שגיא בא ממשפחה מאוד משפחתית, וההורים שלו עדיין נשואים, אפילו באושר גדול. זה המודל שלי. אחד הדברים שהכי התמדתי בהם כשהכרתי את גיא היה ארוחות הצהריים אצל אמא שלו ביום שישי. האוכל היה מאוד טעים, אבל יותר מזה, המשפחתיות הייתה מעוררת קנאה. התמדתי בזה כמו שלא התמדתי בשום דבר אחר בחיים. יש אנשים שאומרים, 'אני רוצה כמו ההורים שלי', ואני אומרת, 'אני לא רוצה כמו ההורים שלי'".

     

    2016
    2016

     

    שוחחת על זה עם ההורים שלך?

     

    "אני לא אומרת כאן משהו שהם לא יודעים. יש לי הורים שאוהבים אותי מאוד, ואני אוהבת אותם ולא רוצה שייפגעו. הם עשו את הכי טוב שהם יכולים. אמא שלי עוזרת לנו המון עם הילדים. היא סבתא מדהימה, וגם אבא שלי סבא מדהים. אנחנו עושים קידוש כל שישי בערב. שניהם מגיעים אלינו, והיא יכולה להקפיץ אותו אחר כך חזרה הביתה. דרך המשפחתיות שלי ושל גיא נוצר איזה תיקון ביניהם".

     

    אתם מיישמים את המודל שגיא הביא בחיי הנישואים שלכם?

     

    "בהחלט. זה לא אומר שאנחנו לא מתמודדים כמו כל זוג גם עם קשיים ועם ימים פחות טובים. אנחנו לא חיים על ענן. אבל אנחנו משקיעים בלשמור על הזוגיות שלנו ועל המשפחה. היום אני אומרת, איזה כיף לילדים שלנו שיש להם חוויות של בית, של פורמט משפחתי אוהב, שלי לא היה, והלוואי שהם יזכרו את זה טוב־טוב".

     

    זו־ארץ ובר־זוהר. "אני יותר קנאית, אבל לאט־לאט אני מתבגרת ונרגעת"
    זו־ארץ ובר־זוהר. "אני יותר קנאית, אבל לאט־לאט אני מתבגרת ונרגעת"

     

    אז זה מה שאת מייעצת לזוגות אחרים?

     

    "קטונתי להתיימר לתת טיפים. כל הזוגות לומדים ומתפתחים עם החיים, אבל מבחינתי, אין לי ספק שהזוגיות והבית שיצרנו יחד זה הדבר הכי חשוב בחיי, ואני אעשה הכל כדי שזה יצליח. לכולם יש קשיים ומשברים ורגעים טובים ופחות טובים".

     

    יש פער עצום בין התדמית של נערת הזוהר הבלונדינית והמתוקה שהיית לבין מי שאת במציאות.

     

    "תמיד היה אצלי פער מאוד גדול בין הדימוי שלי לבין איך שהרגשתי בפנים. באיזשהו שלב הרגשתי מחנק. הרגשתי שאני רוצה לעצור את הרכבת ולרדת וקודם כל להתחזק מבפנים. לא הייתי רוצה לחזור ליעלי הזאת".

     

    בר־זוהר בחזרות להצגה. יחכו עם עוד ילד
    בר־זוהר בחזרות להצגה. יחכו עם עוד ילד

     

    בחזקת חשוד

     

    בשנים האחרונות הם בכלל מתחזקים. הקידוש וארוחת יום שישי הם חלק בלתי נפרד מחייהם. "אחד הדברים היותר מקסימים שאתה יכול לתת לילדים שלך כשאתה מנסה ליצור משפחתיות זה לשבת יחד סביב השולחן, לעשות קידוש, לשיר שירי שבת", אומרת בר־זוהר. "יש בזה משהו מאוד מרגיע ונעים. היום אף אחד לא מסתכל לשני בעיניים. אנשים יושבים סביב שולחן וכל אחד עם הנייד שלו. כולנו מכורים למכשירים האלה, גם אני, ויש בזה גם הרבה דברים טובים, אבל לנו היו חוגים וירדנו לשחק בשכונה, והיום הילדים מול המסכים. לייצר לילדים רגעים שבהם אתה מעיף את הכל הצידה ואומר, עכשיו הזמן של המשפחה — זה כל כך חשוב".

     

    זו־ארץ: "אני מניח תפילין כבר המון שנים. זה מחזק אותי. קידוש אני מכיר מהבית. זה מה שההורים והסבים הנחילו לי. ביום שישי אני הולך עם הילדים לבית הכנסת, אנחנו שרים 'לכה דודי' ועוד כמה שירים ואז הולכים החוצה לשחק כדורגל ומשם הביתה. אני רואה את הפירות שזה מניב אצל הילדים. הם מחכים לזה. יש לכל אחד תפקיד — זה עם היין וזה עם החלות".

     

    אתה רואה את עצמך ממש חוזר בתשובה?

     

    זו־ארץ ב"הישרדות". נופים מדהימים ורגשות אשם
    זו־ארץ ב"הישרדות". נופים מדהימים ורגשות אשם

     

    "לא חושב. טוב לי במצב הזה. אני תמיד אומר, אני חילוני מסורתי".

     

    בר־זוהר: "כשאנחנו רואים מישהו, אנחנו חושבים שאנחנו יודעים עליו הכל. כולם אוהבים לקטלג. זה כל כך מקובע, כל כך לא רוחני. מי שלא כמונו הוא בחזקת חשוד. למה? אני לא שופטת אף אחד, גם אם הוא חילוני וגם אם הוא דתי. שכל אחד יבחר מה שנכון לו. אנחנו לא מספיק מפרגנים זה לזה. יש מקום לכולם, גם אם אנחנו לא חושבים אותו הדבר. יש כאן כעס ושנאה כל הזמן, גם בפוליטיקה. די כבר, נמאס לי מסתימת הפיות, כשאף אחד לא יכול להגיד מה הוא באמת חושב. היום רוצים לדעת מה אתה חושב כדי לקפוץ עליך ולתת לך ביס. לא מוכנים לשמוע דעות של אף אחד, ישר הוא בוגד".

     

    זו־ארץ: "השיח בארץ הפך להיות אלים. אני כל הזמן מזכיר לעצמי שהבית הזה נחרב פעמיים בגלל זה, בגלל שנאת חינם. יש לפעמים תחושה באוויר שזה הולך לכיוון הזה. פחד מוות. אי־אפשר עם השיימינג הזה".

     

    ומה דעתכם על השסע העדתי?

     

    "אני לא מרגיש את השד העדתי. גדלתי בבית שהייתה בו הרבה גאווה במוצא של המשפחה — טורקיה, יוון וטריפולי. המשפחה פיארה תמיד את המורשת והמסורת. לא סתם אני ורועי אחי עושים את מופע הלאדינו. אבל נחשפתי לסיפורים כאלה. קרוב משפחה שלי, שעבד באחת החברות הגדולות, היה אמור לקבל קידום. בסוף קידמו מישהו אחר שהיה מקורב להנהלה. אצלנו ייחסו את זה לעובדה שנתנו את זה לאשכנזי, וקרוב המשפחה היה פרענק".

     

    דמעות בתוך חיבוק

     

    זו־ארץ יחזור מחר למסך, עם עוד עונה של "הישרדות" (מוצ"ש, 21:00, רשת, ערוץ 2). כמעט כל נסיעה שלו לצילומים לתוכנית לא נפלה בעיתוי מתאים. פעם זה קרה באחד ההריונות של בר־זוהר, פעם מיד אחרי לידת הבת הקטנה, ובהזדמנות אחרת ימים ספורים לפני מעבר דירה. "שאלתי את עצמי מי מתזמן את הנסיעות האלה, שנייה אחרי לידה, כשיש לילות לבנים", אומרת בר־זוהר. "בעונה הקודמת, אחרי הלידה של ליה, זה לא היה רק סיוט, זה היה הכי קשה בעולם. בהתחלה דובר שהצילומים יתחילו לפני שאלד ושגיא לא יהיה כאן. אני לא חושבת שהייתי עומדת בזה. ברגע שידעתי שהוא לפחות יהיה איתי בלידה, שמחתי.

     

    "לא היה יכול להיות תזמון יותר קשה ומטלטל מהעיתוי הזה. הכל לא מאוזן, והגוף עדיין מדמם. אני לא אשכח שיהלי, הבן שלנו, התעורר לתוך החיבוק של גיא והתחיל לבכות, ואני אמרתי לו, 'אני חזקה, אני סבבה, תיסע', אבל בפנים נקרעתי. בצילומים של העונה החדשה הילדה כבר גדלה, אז היה לי יותר קל".

     

    "כל נסיעה שלי לצילומים היא כמו נדנדה", אומר זו־ארץ. "אתה צריך להיפרד לחודשיים וחצי מאשתך ומהילדים. אני אמנם נמצא בנופים הכי מדהימים בעולם, אבל מלא רגשות אשם — איך אני מרשה לעצמי ליהנות יותר מדי. כשאנחנו מדברים בסקייפ — כולי שזוף ומאופר, ברקע הבקתה והים — אני אומר לה, 'היי, מאמי', ורואה אותה אחרי לילה ללא שינה, מחזיקה את הילדה, דופקת לה על הגב לעשות גרעפס, כשהילדה צורחת והיא חסרת סבלנות".

     

    ולכל זה מתלווים גם הגעגועים לילדים.

     

    "כל עונה הילדים שולחים לי תמונות, 'לאבא, אני אוהב אותך הכי בעולם, אני יודע שאתה תמיד אוהב אותי ושומר עליי'. בתחילת הנסיעה, כשאני מוציא את התמונות מהמזוודה ומתבונן בהן, זה עושה לי טוב. אחרי שבוע, כשאני מסתכל בהן שוב, אני מתחיל לקרוס נפשית, מחזיר אותן למזוודה ולא רואה אותן יותר. המתנה היא שהם באים לבקר אותי לשבועיים־שלושה באי, אחרת אני לא יודע איך הייתי שורד את זה, וגם הם".

     

    אגב, מי קם ראשון לילדים בלילה?

     

    "לרוב זאת יעלי. היא אחראית על אמצע הלילה, והבוקר זו המחלקה שלי. יש את הקטע ששני בני הזוג שוכבים במיטה וישנים טוב־טוב, בשעה הקסומה של חמש וחצי בבוקר, ואז אחד הילדים משחרר בכי קטן, והמרפק של יעלי נותן לי מכה קטנה — כלומר, תקום, מאמי".

     

    "תלוי מי נותן מרפק חזק יותר", מתקנת אותו בר־זוהר. "מי שמשחק אותה ישן עמוק יותר ולא שומע זוכה מן ההפקר. זה תלוי גם בעומס בעבודה של כל אחד מאיתנו".

     

    יעל, את משלמת את מחיר הקריירה של גיא?

     

    "הכל מבחירה, זה לא שמישהו אחד הוא הקרייריסט מבין שנינו והשני נשאר בצל. זה בית שיש בו שתי קריירות. אני יודעת שבמצב הפוך, גיא היה שם בשבילי עד הסוף. יש לנו שלושה ילדים, והיה לי מאוד חשוב להיות בבית בשבילם כל עוד הם צריכים. היום, כשהם כבר יותר גדולים, אני מרגישה שאני יכולה גם להיות אמא וגם לחזור לקדמת הבמה".

     

    בתמונה שגיא העלה לא מזמן לאינסטגרם כפרסומת להצגה, יעל צולמה בהיריון מתקדם לכאורה. אתם חושבים על עוד ילדים?

     

    זו־ארץ: "אני אשמח לעוד ילד".

     

    בר־זוהר: "גיא, כרגע השאלה היא אם אתה מתכוון בכלל להיות בלידה בארץ או בפיליפינים, בהוואי או במקום אחר על הגלובוס, ב'הישרדות'. אני בהחלט לא שוללת עוד ילדים – הילדים שלנו הם המתנה הכי גדולה של החיים שלי, לא יכולתי לחלום על מתנה יפה מהם, אבל כרגע רוב האנרגיה שלנו מוקדשת להצגה, אז נחכה קצת". •

     

     

    yoav-b@yediot.co.il

     

     

     

     


    פרסום ראשון: 17.05.17 , 11:39