שיק? שוק

מירי רגב יודעת להיראות טוב, ואמש לא היה ערב יוצא מן הכלל עבורה. היא הופיעה בקאן עם איפור נעים, שיער אסוף כהלכה וכמובן לבשה את התכונה הראשונה שהופכת נשים למושכות — היא באה עם חיוך של מנצחת.

הביטחון העצמי שרגב משפריצה לכל כיוון הוא הנשק העיקרי שלה. בחיוך שלה היא אוחזת כבכלי נשק. היא יורה אותו לכל הכיוונים, במיוחד כשהיא יודעת שהשמלה שהיא עוטה לגופה יכולה להבעיר מלחמה.

בעוד שמירי נראית מצוין, השמלה עצמה אינה יפה במיוחד לטעמי. גזרתה מיושנת, החצאית גבוהה מדי, תיפורי החולצה דודתיים, וכאלה גם האבנים המעטרות אותה. אורך השרוול מוצלח אבל השמלה אינה מחמיאה לה, ובהשוואה לשמלה שלבשה לטקס הפתיחה של פסטיבל קאן בשנה שעברה מדובר בנפילה. במישור האופנתי, זו לא שמלה מוצלחת. שוק.

אבל השמלה של רגב אינה נשפטת במישור האופנתי כי מלכתחילה היא לא שמלה שנתפרה כבגד. היא נתפרה ככותרת. כהתנגחות. תמים עמוס גיתאי שחשב שרגב תופיע לקאן בסתם שמלה יפה ומחמיאה כי שמלות מעניינות אותה. אין בכך שום היגיון, משני טעמים: הראשון, כשאת צועדת לצד שחקניות שנראות כמו דוגמניות ולובשות שמלות קוטור של שאנל אין לך סיכוי להתחרות בהן. ושנית, גם אם רגב תתחרה בהן איך זה ישרת אותה? היא לא דוגמנית. היא לא פאשניסטה. לא באמת אכפת לה מאופנה ישראלית למרות שכשרת תרבות גם תעשיית האופנה שלנו היא תחת פיקודה (ולא, ביקור מתוקשר בערב גאלה של שבוע האופנה אינו נחשב תמיכה בענף בעיניי). רגב לא מחפשת חמישה דרקונים; היא מחפשת תמונה, היא רוצה שערורייה, היא צדה עוד קולות בפריימריז. והיא חכמה, אפילו מאוד. כי אין דרך טובה יותר מאופנה כדי לחלחל לציבור לתוך הראש. מלבדה, אין בארץ פוליטיקאי או פוליטיקאית שמבינים מה בגד נפיץ יכול לחולל.

רגב יכולה הייתה לבחור להגיע לקאן בשמלה מרהיבה של אחד ממעצבי העילית שפועלים בישראל ולעשות לאופנה הישראלית שירות ענקי. אבל רגב משרתת רק את עצמה, וכל האמצעים לכך כשרים. אמש, רגב הפכה את השמלה לפוליטית. ואתם יודעים מה? במדינה שבה הכל פוליטי אולי הגיע הזמן שגם האופנה תשתתף במשחק. יפה או לא, שמלת ירושלים של רגב, בדיוק כמו האישה עצמה, תלווה אותנו עוד הרבה שנים.