שלישי 20 בנובמבר 2018
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    אלן על פסי הרכבת בבירקנאו. "אני שומע את קולות הילדים שנותקו בכוח מאמותיהם"
    המוסף לשבת • 18.05.2017
    כוכב בפלנטה אחרת
    הרבה לפני שהפך לאגדת כדורסל צפה ריי אלן ב"רשימת שינדלר" וחש שחייו משתנים. "דווקא בגלל שאני שונה, ורגיש לעוולות, הרגשתי שבגלגול קודם חוויתי את השואה", מספר מי שזכה בשתי אליפויות אן–בי–איי ומחזיק בשיא השלשות של הליגה, כשהוא מסתובב נסער בין הצריפים באושוויץ. מסע מיוחד עם איש מיוחד שמבטיח לעשות הכל כדי שכולם לא ישכחו
    נחמה דואק, אושוויץ־בירקנאו | צילום: אילן קיוויש

    צמרמורת אחזה בגוו של ריי אלן כאשר עבר תחת השלט "העבודה משחררת". צמרמורת, ולא בגלל הגשם הדק שהחל לרדת. הוא הרגיש כי לנגד עיניו קם מחנה ההשמדה לחיים.

    "שמעתי את הכלבים נובחים, את הילדים בוכים כשמנתקים אותם בכוח מאמותיהם", תיאר אחר כך בפניי את מה שהרגיש בכניסה לאושוויץ, המקום אותו כינה המשורר ניצול השואה ק. צטניק "פלנטה אחרת" בעדותו המצמררת במשפט אייכמן. "שמעתי את היריות. ראיתי את האנשים בכותנות בד דקות לגופם ונעלי עץ לרגליהם, כשעיניהם מביעות פחד עצום. שמעתי מרחוק את שקשוק הרכבת ויכולתי לשמוע את קולו של ד"ר מנגלה שולח ימינה ושמאלה, זה לחיים וזה למוות", כך מתאר אלן בן ה־41 את שהרגיש.

     

     

     

    בביקור במפעל של שינדלר. "לא אמורים להילחם כדי לחיות, צריך פשוט לחיות"
    בביקור במפעל של שינדלר. "לא אמורים להילחם כדי לחיות, צריך פשוט לחיות"
     

    הוא שיאן השלשות של ליגת הכדורסל הטובה בעולם, עם 2973 כאלה, מחזיק בשתי אליפויות אן־בי־איי - עם בוסטון סלטיקס ועם מיאמי היט - וזכה במדליית זהב אולימפית עם נבחרת ארה"ב בסידני 2000. ברזומה שלו יש גם גיחה מתוקשרת לקולנוע, בסרט הקאלט "יש לו את זה", שביים ספייק לי, ובו גילם כדורסלן שהוא עילוי. הוא מתנשא לגובה 1.96 מטר, עדיין צנום כמו בימיו במגרש. יכולת ההתנסחות שלו מעוררת התפעלות, והוא מתחזק דף אינסטגרם עם מאות אלפי עוקבים, שגם ראו אותו בתמונה צועד על פסי הרכבת בבירקנאו, ומתחתיה פוסט ארוך ונרגש אותו הוא חתם בהאשטאג #לעולםלאעוד.

     

    לפני שנתיים פרש מכדורסל, למרות שהוצע לו סכום דמיוני של 20 מיליון דולר כדי שיחזור לשחק במיאמי היטס לשנתיים. אבל הכסף לא סינוור אותו והוא העדיף לפרוש והקים חברה שעוסקת באוכל אורגני.

     

     

     

    זה לא מקרי שאלן הגיע לסיור במחנות ההשמדה בפולין. הרגישות שלו לנושא השואה, ובכלל לתחושה של להיות שונה, התחילה בבית, או ליתר דיוק במחסור בבית ובשורשים. אלן הוא בן לאיש צבא שנדד בין בסיסים בארה"ב ובעולם. תמיד הרגיש עקור ובכל פעם היה צריך מחדש לרכוש חברים ולהתחיל מהתחלה. היום הוא מודה להוריו על הילדות הזו, כי את השכלתו הרחבה קיבל מהלימודים בבתי ספר בבריטניה ובגרמניה. אך הוא עדיין זוכר שכאשר חזרו לארה"ב, לדרום־קרוליינה, הנערים השחורים בבית הספר צחקו עליו ואמרו: אתה מדבר כמו לבן. "הם אמרו זה בלגלוג, ואני לא ממש הבנתי איך אני אמור לדבר והאם עליי לדבר", הוא מספר לי בדרך לאושוויץ, כשאנחנו נוסעים יחדיו במיניבוס לעבר המחנה.

     

    "יסתכלו עליך כמו חייזר"

    לכבוד פרישתו מכדורסל שיתף אלן פעולה עם העיתון המקוון "פליירס טריביון", המביא את דבריהם של כוכבי הספורט האהובים באמריקה ישירות למעריצים, ופירסם מכתב אותו הוא ייעד עצמו, לנער שהיה בן 13. "מכתב לאני הצעיר", כך קרא לו.

     

     

    במדי מיאמי היט. ספרים במקום מוזיקה | צילום: איי.פי
    במדי מיאמי היט. ספרים במקום מוזיקה | צילום: איי.פי

     

     

    "ריי בן ה־13 היקר, כשתרד מחר מהאוטובוס של בית הספר תהיה בעולם שונה לחלוטין. בכל פעם שאביך מוצב בבסיס חיל אוויר אחר, אתה נאלץ לומר שלום לחברים שלך ולהתחיל מחדש. צפון קליפורניה, ואז גרמניה ומשם לאוקלהומה ואז אנגליה ולדרום קליפורניה וכעת דרום־קרוליינה. אתה רגיל להיות הילד שאף אחד לא מכיר. השקעת את רוב זמנך בלהכיר חברים חדשים, להראות להם שאתה בן אדם טוב, שאתה שוחר טוב. אתה רגיל להיות חריג. אבל הפעם זה שונה. אמצע השנה, כולם כבר מכירים את כולם. אתה בגיל בעייתי וילדים, כמו ילדים, הם אכזריים... כשתרד מהאוטובוס מחר ותפתח את הפה שלך ותדבר, הילדים יסתכלו עליך כעל חייזר... אתה לא תהיה חלק מהלבנים ולא מהשחורים ולא מהחנונים. אתה תהיה אויב של רבים, רק משום שאתה לא משם. זה יהיה החלק הכי קשה בחייך, אבל גם הדבר הכי טוב שקרה לך. ואני רוצה לומר לך את הדבר הבא – לך למגרש הכדורסל ותישאר במגרש הכדורסל. אתה יכול לבנות את כל הקיום שלך שם".

     

     

    הקשר האישי שלו לשואה החל באותו תיכון בדרום־קרוליינה, אליו הגיע אחרי שנים מחוץ לארצות־הברית. "זה היה בשנת 1993. היינו צריכים לעשות עבודת גמר. החונך שלי שאל על מה אני רוצה לעשות את העבודה, ואמרתי שאני רוצה ללכת איתו לראות את 'רשימת שינדלר'. יצאתי מהסרט וידעתי שחיי השתנו לעד. תמיד הייתי רגיש לעוולות, והיתה לי תחושה שבגלגול קודם גם אני חוויתי את השואה", הוא מספר בקול שקט בעודנו עושים את דרכנו ברכב.

     

    הוא מתאר כיצד זיכרון השואה הפך לחלק מהדנ"א שלו. כיצד כתב חיבור לאחר שצפה בסרט ושהחליט שהמוטו שהניע את אוסקר שינדלר יהפוך למוטו שלו – כל המציל נפש אחת כאילו הציל עולם ומלואו. הנושא המשיך לרדוף אותו זמן רב אחרי שצפה בסרט. "הרבה פעמים הייתי רק עם עצמי ועם הכדור במגרש. כנער שחור קראתי גם המון ספרים על השואה וניסיתי להסביר לעצמי כיצד זה משפיע עליי. תמיד הייתי בן אדם טוב בעיני עצמי ובעיני הסביבה שלי, ונושא השואה העמיד לי סימן שאלה לגבי העולם. הגזענות, השנאה, הפחד. זה דומה גם ליחס לשחורים בארה"ב, ובכל מקום בעצם. וכן, גם אני נתקלתי ביחס גזעני. כששיחקתי כדורסל בקולג', הגעתי לפילדלפיה עם חברים שלי. שוטרים באו והשכיבו אותנו על הארץ רק בגלל שאנחנו שחורים, למרות שלא עשינו כלום.

     

    "זה יכול לקרות גם היום. אני שחור, גבוה ולמרות שאני רזה יהיו כאלו שירגישו מאוימים ממני - רק בגלל צבע עורי. רק בגלל זה. אני לא בונה על זה שמכירים אותי. יכול להיות ששוטר לבן לא יזהה אותי ויתקע לי כדור בראש כי ירגיש מאוים. היום כשרואים גבר שחור חוצה את הכביש, שוטרים יעצרו אותו יותר מאשר גבר לבן. העונש שלו גם יהיה שונה, על אותה עבירה. ספורטאי לבן יהיה גלדיאטור וגיבור לאומי וספורטאי שחור ייתפס אחרת. אנו חיים, לצערי, בעולם של סטריאוטיפים, ואת זה שמתי לי למטרה לשנות", הוא אומר, והכאב שלו כשהוא מדבר על כך, ניכר.

     

    ד"ש לדורון שפר

    "אתה תלמד הרבה במגרש הכדורסל. כילד בן 13 שמשחק נגד מבוגרים ממנו אתה תדע איך לשחק מתוך הכרח. אתה תשחק כל כך מהר שכשתגיע למגרש, יגידו הנה ההצגה הגיעה. בין משחקים אני רוצה שתקשיב טוב־טוב לכל הסיפורים שמספרים הגברים שם ותשמע משפטים כמו: לו רק עשיתי, לו רק לא שתיתי, לו יכולתי לחזור אחורה הייתי מגיע ל... תזכור לעולם לא להגיע למצב שתרצה לחזור במכונת הזמן. אתה צריך להישאר מפוקס, כי הדברים רק ילכו ויהיו יותר מורכבים ככל שתצליח יותר על מגרש הכדורסל".

     

     

    אלן מסתכל על חייו אחורה בסיפוק. נשוי, גר בפלורידה, אב לחמישה. בתו הגדולה בת 24, מאהבת נעורים לחברתו לספסל הלימודים בתיכון, שממנה נפרד כשעבר לשחק כדורסל בקולג'. "אמא ביקשה ממני שאתרכז בלימודים בכדורסל והבטיחה לי שכל מחסורה של התינוקת יטופל. אני ביחסים מצוינים איתה. כיום אני נשוי ויש לי ארבעה בנים", הוא מספר.

     

    כשהגיע לאוניברסיטת קונטיקט, שם בעצם החלה הקריירה המקצועית המהוללת שלו, פגש אלן בשני צעירים ישראלים ששיחקו איתו בקבוצה: דורון שפר, שגבר עליו בתואר "השחקן הצעיר המבטיח" של קבוצות הקולג'ים במזרח ארה"ב, ואורי כהן מינץ, בנו של הכדורסלן הישראלי האגדי, תנחום כהן מינץ. שפר ואלן, אגב, הצליחו לאורך כל שלוש העונות המשותפות שלהם בקולג'ים לזכות בתואר אלופי ה'ביג איסט' - הקבוצות מהמזרח. "מה שלומם?" הוא מתעניין, "אני אשמח להתראות איתם כשאגיע לבקר בישראל".

     

    הקשר שלו עם נושא השואה התפתח כשכבר היה שחקן באן־בי־איי והגיע למשחק בוושינגטון הבירה עם הקבוצה הראשונה שלו, מילווקי באקס. "זה היה ב־1998. הבעלים של הקבוצה שבה שיחקתי, הסנאטור היהודי הרברט קוהל, שמע שאני מתעניין בשואה. הוא הציע לקחת אותי למוזיאון השואה שהוקם שם. הייתי שם שעתיים ויצאתי בתחושה שאני חייב לעשות משהו. שנמאס לי לשמוע מאנשים סביבי שליהודים יש כסף. רציתי לזעוק לעולם, שהכל צריך להיות סביב סובלנות ושוויון. מדהים אותי שאנשים עיוורים לעובדה שיהודים סבלו רק בשל יהדותם. כמו ששחורים היו עבדים רק בשל היותם שחורים", הוא מוסיף, ומספר שהמעגל נסגר מבחינתו כאשר ברק אובמה, בשנת כהונתו האחרונה, מינה אותו למועצת המנהלים של מוזיאון השואה בוושינגטון.

     

    "הנשיא אובמה ואני חברים. אנחנו משחקים הרבה גולף ביחד. ולמרות שמעולם לא דיברתי איתו על הנושא, הוא נתן לי את המינוי הזה ואני מודה לו על כך", אומר אלן, שעדיין מעריץ את הנשיא לשעבר. "הוא בהחלט שבר את תקרת הזכוכית עבור שחורים בארה"ב ולכן איני מסכים עם אלו שטוענים, שהוא לא עשה די עבור אחיו השחורים. די בכך כדי להוות סמל ומופת ודוגמה לכל צעיר שחור". את הנשיא הנוכחי טראמפ, באופן לא מפתיע, הוא מעריך הרבה פחות. "אני צריך להאמין במי שעומד בראש המדינה, אבל בו קשה לי להאמין. הוא מפלג במקום לאחד", אומר אלן.

     

    בין מיאמי לכרמיאל

    "כשתתחיל להצליח חבריך יאמרו לך שאתה תשב בקבוצה הזו ארבע שנים על הספסל. או שלא תצליח בקולג', כי אתה לא שותה ובקולג' רק שותים. הרבה אנשים לא ירצו לראות אותך מצליח. אל תלך איתם מכות, תאמין לי. זה לא יועיל לך. לעומת זאת תזכור מי אמר לך את זה. זכור את שמותיהם, את פניהם. שמור את הדברים בראש שלך והשתמש בזה כחומר בעירה בכל יום כשאתה קם בבוקר. ומחוץ לראשך השאר את הקולות שמתחנפים אליך. שאומרים שהקפיצה שלך לסל היא מתת אל. תקשיב טוב, לאלוהים לא ממש אכפת מהקפיצה הבאה שלך. אלוהים ייתן לך הרבה דברים בחיים, אבל לא את יכולת הקפיצה. זה יגיע בזכות עבודה קשה".

     

     

    הנסיעה הנוכחית לפולין, שהיא בעצם הפעם הראשונה שאלן נחשף לשואה במקום שבו קרתה, נולדה במקרה. לפני מספר שבועות הוא הוזמן לדבר בכינוס של הליגה נגד השמצה. בקהל ישב הרב סיימון טיילור - רב צעיר בן 32, שכבר עומד בראש קהילה בבוסטון. אלן דיבר על הקשר שלו לשואה, והרב סיימון התרשם ובסוף האירוע ניגש אליו ושאל אותו אם כבר ביקר במחנות עצמם. בתוך שבוע אורגן הביקור באמצעות ג'וני דניאלס, ישראלי ממוצא בריטי, שעומד בראש ארגון "ממעמקים". מטרת הארגון לסייע לשמר את זיכרון השואה בפולין, עם דגש על הצלה של אתרים יהודיים ופולניים שקשורים לשואה ועל סיוע לחסידי אומות עולם שגרים בפולין.

     

    אלן הגיע לכאן בלי משפחתו, רק עם שני חברים שאינם מתחום הכדורסל, אחד מהם יהודי. הם נחתו ביום סמלי במיוחד - יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל. דניאלס מזכיר זאת לכולם כשאנו מגיעים למנזר הפרנציסקני על שם מרי בוורשה, שנמצא מרחק נגיעה מהחומה שהקיפה את גטו ורשה. החומה איננה, אך הנוכחות שלה בהחלט קיימת.

     

    במנזר הזה הוסתרו וניצלו 650 איש, מהם 450 ילדים. הנזירות רוחשות סביב הכוכב האמריקאי, חלקן אף מבוגרות מספיק והיו כאן כבר בימים ההם. הן מתרגשות מהעובדה שזוכרים את המקום שהציל אנשים כה רבים. הנזירות אפו עוגת גבינה מיוחדת לכבוד האורח וסקרו את תולדות הגבורה שלהן בזמן המלחמה. כנוצרי מאמין אלן משפיל עיניו בפניהן ומודה להן בחום על מה שעשו כדי לשמור על צלם אנוש בתקופה חשוכה.

     

    את הנזירות, שהתגודדו יחדיו לסלפי עם אלן, נפגוש מאוחר יותר כשנצפה בסרט "אשתו של שומר גן החיות", המגולל את סיפור הגבורה של הזוג שניהל את גן החיות בוורשה, ותוך סיכון חיים ממשי הצילו עשרות ואולי מאות יהודים. בהם גם משה תירוש בן ה־80, אחרון הניצולים שהסתתרו בווילה בגן החיות. תירוש הגיע במיוחד מכרמיאל למפגש עם כוכב הכדורסל. ניכר שהוא מתרגש ממנו לא פחות מהביקור המחודש בבית בו ניצלו חייו.

     

    את ארוחת הצהריים אנו אוכלים עם קבוצה של כעשרה חסידי אומות עולם פולנים, שמצבם הכלכלי אינו מזהיר. הם מגוללים בפני אלן את סיפורם וכיצד הם ומשפחותיהם סייעו ליהודים בשואה. דניאלס מספר שחלקם אינם גומרים את החודש בלי תמיכת הארגון שלו. ביחד עם אלן ינסה לגייס עבורם תרומות.

     

    למחרת, ביום העצמאות של ישראל, הגענו למחנות ההשמדה אושוויץ ובירקנאו. גשם, קור עז. אלן מרכיב את האוזניות ומקשיב בריכוז להסברים של המדריך הפולני. מתעניין, שואל, מתרגש ולא מצליח להסתיר את הדמעות. הוא עומד הלום בחדר שבו הררי שיער אדם, מברשות שיער ונעליים. המון נעליים. "כל זוג נעליים זה אדם. ילד. אישה. גבר. הורים. זה בלתי נתפס. הרוע הזה. היעדר הרחמים. היעדר ההומניות. אני לא מבין איך אפשר להכחיש את השואה, ויש בהחלט מי שמכחישים אותה", הוא אומר. במשך שעה ארוכה הוא מסתובב בין השלטים, קורא בעיון ונעצר בביתן שהקים פה מוזיאון יד ושם הישראלי. בביתן זה מוצגים 4.2 מיליון שמות הנרצחים בשואה שעליהם יש תיעוד, מתוך 6 המיליון שנרצחו. אלן מעלעל בספרים, מעביר את אצבעותיו על השמות ולא יודע את נפשו כשהוא עומד אחר כך בתוך תא הגזים ומלטף את השריטות בקיר שהותירו אלו שמצאו שם את מותם.

     

    מקום בגן עדן

    "כשתגיע לאימון הראשון בקולג' אל תחשוב שאתה כבר יודע הכל. התכונן לגיהינום עלי אדמות. המאמן יאמר לך שאתה עדיין לא ראוי ללבוש את מדי הקבוצה. עוזר המאמן ייתן לחדשים חולצות אפורות ומכנסי התעמלות ויגיד שהוא רוצה לראות קצת זיעה. עד אז חשבת שכדורסל זה להגיע למגרש, לעשות כמה קפיצות לסל ולהראות את היכולת שלך. אחרי האימון הראשון בקולג' תבין שזה משהו אחר לגמרי. תעבור את האימון הקשה ביותר בחייך, תילחם על כל נשימה. הבעיה היא שחדר האימונים ממוזג, הגוף שלך רגיל לשחק במזג האוויר של דרום־קרוליינה... בסוף האימון המאמן מגיע אליך ורואה עיגול קטנטן של זיעה מתחת לבית השחי ואומר שכנראה לא עבדו איתך מספיק קשה".

     

     

    בבירקנאו אנו עומדים על הרמפה שלצידה עצרה הרכבת ופלטה מאות בכל פעם. אלן הולך על הפסים קדימה ואחורה. מתבונן על הנוף. נעצר על הרמפה. הוא מתאר את הקולות שהוא שומע. את צפירת הרכבת המגיעה, את האנרגיה של הרוע ואת קולות המוות. הוא מתכנס לתוך עצמו, מעבד את התחושות הקשות.

     

    בעיירה הקטנה יוספוב־נד־ויסלה, בדרך חזרה לקרקוב, מזומנת לנו חוויה יוצאת דופן. משפחה שמתגוררת בעיירה יצרה קשר עם ג'וני דניאלס, וסיפרה לו שכאשר הרסו את ביתם הישן על מנת לבנות חדש, הם גילו שקירות ביתם הקודם נבנו בחלקם ממצבות של יהודים. אגב, המילה בפולנית זהה למילה בעברית - מצבה. הם מבקשים מדניאלס שיבוא לקחת את המצבות ויחזירן למקומן הראוי: בית עלמין יהודי. הם מאמינים שהמעשה הזה יבטיח להם מקום בגן עדן.

     

    המשפחה כולה מחכה בכניסה לבית בכפר. האדמה טובענית וחלקלקה בגלל הגשם. בצד מונחות מספר מצבות. אחת ללא פגע ואחרות שבורות. כולן מתוארכות לסוף המאה ה־19, וכתובות עברית. ההתרגשות גדולה כשאני קוראת להם מה כתוב על מצבה: "איש אהוב ונחמד בעיני אנשים. חשקה נפשו בתורת ה' כל ימיו. רך בשנים הרבני מ"ן בנימין בהרב בנימין צבי נ"י. נפטר ט"ז אייר תרמ"ה. תנצב"ה".

     

    אלן ויתר חברי המשלחת מרימים בזהירות את אבני המצבות ובנסיעה שקטה מגיעים לבית העלמין היהודי לזכר יהודי אנופול־ראחוב. בית עלמין נטוש. כל המצבות נשדדו. באמצע השדה ניצב שלט שנתרם על ידי יוצאי העיירה. הגברים מניחים את המצבות ליד הגלעד, והרב טיילור נושא תפילת אל מלא רחמים. ריי האחרון לעזוב את בית העלמין. הוא סוגר את שער הברזל החורק מאחוריו ונושא תפילה קצרה.

     

    14 אלף החמצות

    "יכולתי לסיים את המכתב כאן. אבל יש לפניך עוד קריירה שלמה באן־בי־איי, איך לסכם תקופה כזאת? מה באמת חשוב? אתה תשחק מול ענקים כמו מייקל ג'ורדן. תשחק עם ענקים כמו לברון ג'יימס. לפעמים תפחד. אבל תמשיך להגיע מדי יום ולהשקיע את כולך. תזרוק לסל יותר מ־26 אלף פעמים בחייך. 6 מתוך קליעות 10 לא ייכנסו לטבעת, אבל אל תדאג. הצלחה נולדת מכישלון ובמקרה שלך מ־14 אלף החמצות. תזכה באליפות בבוסטון. באליפות נוספת במיאמי. האנשים בקבוצות יהיו שונים אבל יהיה דבר משותף – הרגלים. הרגלים משעממים. אתה ודאי רוצה שאגלה לך את הסודות להצלחה באן־בי־איי. הסוד הוא שאין סוד, רק הרגלים ישנים... וכשהילד שלך ישאל: אבא, נחש מה היה היום בשיעור מתמטיקה, תדע שזה הפרס הגדול שמחכה לך בסוף המסע. לך למגרש והישאר על המגרש. רוב האנשים לעולם לא יבינו את האני האמיתי שלך, אבל הם יכירו את העבודה שלך.

    שלך, ריי אלן"

     

    בעיירה הקטנטנה שצ'יפלו, לא הרחק מקרקוב, מקבלים את פנינו איכרה פולנייה ובנה בארשת פנים חמצמצה. בחצר מתרוצצים תרנגולות וטווסים ובכלוב מתגודדים כעשרה שפנים כהי פרווה. ליד הכניסה לבית יש מבנה קטן שהגג שלו מתחיל להתפורר ואם לא יתוקן בקרוב לא יישאר ממנו זכר. על הקיר שלט של הממשלה הפולנית, שמכירה במקום כאתר מורשת. כשדלת המבנה נפתחת מתבררת הסיבה – זהו מקום מסתור שבו הוחבאו יהודים מתחת לאדמה בזמן השואה, האחרון מסוגו בפולין כולה. כל האחרים נהרסו. כשמרימים מספר קרשים מהרצפה מתגלה המסתור, שאליו יורדים במדרגות מאולתרות. מעין מערה שגובהה כגובה קומת אדם, ללא חלון וללא אוורור.

     

    מתברר שמשפחה מקומית הסתירה שם יהודים, וכשהמחבוא התגלה הוצאו בני המשפחה להורג. אלן יורד במדרגות אל תוך הבור, שוהה בו דקות רבות, כמנסה להבין מה עבר על אלו שהתחבאו שם אולי ימים, אולי חודשים. כשהוא יוצא הוא נושם לרווחה. אומר שהוא לומד להעריך מחדש את החופש. את העובדה שגדל במדינה דמוקרטית, למרות שגם בה ממש לא תמו גילויי גזענות.

     

    המעגל נסגר מבחינתו כאשר הגענו למפעל של אוסקר שינדלר בקרקוב. אותו שינדלר שבעקבותיו החלה התעניינותו בשואה. הערב מתחיל לרדת. הוא יורד בזריזות מהרכב ובצעדים גדולים הולך לעבר הכניסה. אלן מסתובב בחצר המפעל, שם עומדים עגלות וחפצים נוספים שנשתמרו מאז, הוא מתעכב באולם שבו תלויות תמונותיהם של אלו ששינדלר הציל. ההתרגשות ניכרת על פניו. הוא עובר מאחד לשני, פותח את ספר האורחים ומבלי שנדרשת ממנו הכנה מוקדמת כותב: "מה שאתה עשית זו דוגמה ומופת למה שעל האנושות כולה לעשות למען כל אחד ואחד על פני האדמה. לדוגמה שלך היה אפקט עצום, על חיי ועל עשייתי, למען כאלו שלא יכולים לעשות למען עצמם". והוא חותם, ומציין את כל נקודות חייו המרכזיות: הרטפורד קונטיקט; בוסטון, מיאמי, מילווקי, סיאטל ודרום־קרוליינה.

     

    מה אתה לוקח איתך מהביקור בפולין, אני שואלת לסיום.

    "אני חושב קודם כל שחשוב שכל חבר הנאמנים של מוזיאון השואה בוושינגטון יבואו לביקור בפולין. ואם את שואלת אותי מה אני לוקח איתי להמשך חיי מהביקור הזה, אומר זאת כך: אנשים נלחמו פה על חייהם. העניין הוא שלא צריך להילחם כדי לחיות. צריך פשוט לחיות. לחיות ולהיות בני אדם. כך אני גם מחנך את הילדים שלי. תהיו בני אדם. זה הכל".

     

    אובמה של הכדורסל | ציפי שמילוביץ

    בשבוע שעבר נערך באולפן האן־בי־איי של רשת TNT איחוד כוכבי עונת האליפות של בוסטון סלטיקס ב־2008. בין קווין גארנט לפול פירס, הקדישו הנוכחים חלק גדול מהזמן לאיש שלא הוזמן. ריי אלן עזב את הסלטיקס ב־2012 אחרי חמש עונות והלך למיאמי היט לנסות - והצליח - להשיג עוד טבעת אליפות. החברים הטובים בסלטיקס שמעו על זה כמו כולם בטוויטר. הם לא סלחו וסיפרו באולפן כי הם לא מדברים איתו שנים. אלן הגיב כשהעלה לפייסבוק צילום שלו במדי מיאמי כשהוא מנחית זרוע על ראז'ון רונדו, שחקן אחר של הסלטיקס שסולד ממנו במיוחד.

    הסיפור הזה ממחיש מצוין את הקונפליקט שהפך את ריי אלן במשך כמעט 20 שנה לאניגמה של ממש באן־בי־איי. מחד הוא קלע הכי הרבה שלשות בהיסטוריה וזכה בשתי אליפויות שהסלטיקס וההיט לא היו משיגות בלעדיו, ומאידך הוא היה תמיד אאוטסיידר. פול פירס קרא לו פעם "אובמה של האן־בי־איי". כשבחדר ההלבשה לפני משחק שאר השחקנים שמעו מוזיקה, ריי אלן קרא ספר שהביא מהספרייה הביתית שבה יש לו 500 ספרים. המשמעת שלו הייתה מושלמת. הוא הגיע ראשון לאימון ועזב אחרון, לא היו לו הסחות דעת מחוץ למגרש, הוא תמיד חזר הביתה לאישה ולילדים. שחקנים בליגה חשבו שאלן חושב שהוא יותר טוב מהם, ויכול להיות שהם צודקים.

    אלן סומן להיות כוכב אן־בי־איי מהדקה הראשונה שלו בחמישייה של אוניברסיטת קונטיקט. הוא היה חצי מהקו האחורי שבאמצע שנות ה־90' נחשב לטוב בארה"ב. לחצי השני קראו דורון שפר. הוא נבחר חמישי בדראפט של 1996, שמונה מקומות לפני אחד, קובי בראיינט. ב־2014 פרש אחרי 18 עונות, אבל אם יש כוכב אן־בי־איי שהקריירה השנייה שלו עשויה להיות עוד יותר מרשימה מהראשונה, זה ריי אלן. ואם יש מישהו באן־בי־איי שאפשר היה לנחש כי יישאב למאמצים לשימור זיכרון השואה, זה ריי אלן. אולי ריי אלן הוא באמת ברק אובמה, ואולי יום אחד הברוגז המטופש בינו לבין החברים בסלטיקס יהפוך לבדיחה שהוא יספר בבית הלבן. 

    Nechama.duek@netvision.net.il