yed300250
הכי מטוקבקות
    נדב איל
    חדשות • 23.05.2017
    מוכר החלומות
    נדב איל

    כמו בסיומו של ערב עם יותר מדי אלכוהול, טראמפ עזב והשאיר אחריו תחושת ריקנות עמוקה. נותרו הזיכרונות, וגם אלה הולכים ומתערפלים.

     

    נכון, זה היה נאום ציוני ואוהב ישראל במוזיאון, מול האליטה של השלטון הישראלי הנוכחי. כל כך נעים היה הנאום, שכאשר עמד ראש הממשלה והעניק לנשיא באמצע נאומו מחיאות כפיים, נתניהו חש שאין די בכך והוסיף גם תנועת אגרוף נלהבת. אך כוחו של הנאום היה בדברים שלא אמר הנשיא האמריקאי: הוא לא דיבר על שתי מדינות לשני עמים, לא עסק בזכותם של הפלסטינים להגדרה לאומית, נמנע מכל אזכור של פשרה טריטוריאלית וחזר על ההתחייבות האמריקאית (מימי בוש ואובמה) שלאיראן לא יהיה נשק גרעיני.

     

    מצד שני, גם הכרה עמוקה בקשר ההיסטורי של העם היהודי ומדינת ישראל לירושלים לא הייתה. על הכרזה בעניין ירושלים כבירת ישראל אין בכלל מה לדבר, והס מלהזכיר את הסיכוי שטראמפ יעביר את השגרירות לבירה. ברור לגמרי שהסתערות על הגבעות ובנייה בכל חלקי יהודה ושומרון היא מחוץ לחשבון מבחינת ממשל טראמפ.

     

    הפלסטינים היו מרוצים: כשטראמפ נכנס לתפקידו אמרו להם בימין הישראלי שעוד רגע השגרירות האמריקאית עוברת לעיר העתיקה ויצהר מסתפחת — והנה התפוגג החלום. הישראלים היו מאושרים: סוף־סוף נשיא שאוהב אותנו ולא מטיף מוסר ומדבר רק על הילדים הישראלים שרצים למקלטים, בלי אף מילה על ילדים פלסטינים, כמו אובמה ההוא שתמיד קילקל את המסיבה.

     

    מי שמכיר את המודל העסקי של אימפריית טראמפ יודע שהביזנס היסודי שלו הוא מכירות. טראמפ מוכר חלום, מותג שעליו עמל כל חייו הבוגרים. מפנטהאוז מוזהב ועד לאכילת ביג מק במטוס פרטי, הנשיא האמריקאי הקדיש את חייו לבניית תדמית ואז להפקת רווחים ממנה: זיכיונות וניהול אתרי נופש, גולף, סטייקים, דירות.

     

    בביקורו במזרח התיכון טראמפ מכר ומכר, ובהצלחה רבה. המלך הסעודי סלמן הפך לגיבורו האישי של הנשיא האמריקאי, מוזכר בכל פגישה ונאום בשל חוכמתו ותבונתו העילאית, וכל זה יחד עם הבטחה לחמם את החזית מול האיראנים. מוזיקה לאוזניה של ריאד. וטראמפ? הוא זכה בחוזים של יותר מ־100 מיליארד דולר.

     

    הישראלים קיבלו חום רב לנתניהו, סימפטיה למצב הישראלי וביקור חשוב בכותל. באמצעות הביקור כאן טראמפ התמודד עם הטינה העמוקה בבייס הפוליטי שלו באמריקה לסעודיה ולסעודים. הפלסטינים יצאו עם הכי פחות, אפילו בלי זכות להגדרה לאומית. ככה זה בביזנס, הם הכי קטנים וחלשים. אבל טראמפ איש מכירות כל כך טוב, שאפילו הם מרוצים.

     

    בין מכירות ובין החיים עצמם יש פער ענק. נחשוני. משא ומתן של אמת דורש רצון נוקשה של הצדדים, נכונות להסתכן פוליטית, דמיון ותושייה. אם אתם חושבים שנתניהו ואבו־מאזן ניחנו בתכונות האלה, אתם מוזמנים להיות אופטימיים.

     

    ויש את טראמפ. זכרו שהקהל שקיבל אותו אתמול במוזיאון ישראל העריץ גם את ג'ורג' בוש הבן. נחישותו להביא דמוקרטיה למזרח התיכון, החלטתו לפלוש לעיראק. הם אהבו את בוש עד כלות, עוצמים את עיניהם לכך שישראל שילמה את המחיר בבחירות שהעלו את חמאס ברשות הפלסטינית, בהתפרקות עיראק, בהנחת היסודות לאביב הערבי ובעליית דאעש. ישראל זהירה יותר הייתה מתריעה בפני טראמפ שמחול החרבות הסעודי עם איראן עלול לגרור אותו למלחמה, לסבך את המצב הסורי ולא להביא למאבק אמיתי בקיצוניים. אבל את טראמפ קשה לרסן, וישראל כזו ממילא איננה בנמצא.

     

    הכותב הוא עורך חדשות החוץ של ערוץ 10

     


    פרסום ראשון: 23.05.17 , 23:24
    yed660100