אין לנו בישראל הרים גבוהים ומושלגים, גם לא נהרות שוצפים. רק טעימה סמלית של הר אחד מושלג, ויובל מסכן שבדוחק ניתן לכנותו נהר הירדן. דבר אחד יש רק לנו — המקום הנמוך בעולם, ובו ים המלח. בכישרון ישראלי אנחנו הורסים את מתנת הטבע ומביאים לגסיסת הים הנדיר. אפשר להאשים את הבצורת, אבל הסיבה העיקרית למחדל היא התערבות בוטה של האדם, שפשוט מתעלל באוצר הטבע ושואב את מקורות המים שזרמו אליו בעבר.
תיעוד מרהיב: גלו את תכשיטי ים המלח
האגן הדרומי של ים המלח כבר התייבש (ר' צילומי לוויין), גם עקב פעילות תעשייתית, והפך לרצועות של בריכות אידוי מעשה ידי אדם. ב־40 השנים האחרונות ירד מפלס האגן הצפוני בקצב מסחרר של מטר בשנה. בשנה האחרונה נשבר שיא, ירידת המפלס הואצה והים ירד ב-1.63 מטר. כל זרימות העבר המשמעותיות לים המלח, ובראשן מי נהר הירדן, מנוצלות לצורכי האדם; סכר דגניה פוגע קשות בזרימת הירדן, הירמוך נשאב בחלקו על ידי הסורים והארנון נסכר על ידי הירדנים.
נקמת הטבע לא איחרה לבוא בדמות בולענים, שכ־700 חדשים מהם צצים מדי שנה וטורפים אט־אט את רצועת החוף המערבית של ים המלח. כבישים, בתי מלון, חממות וחופי רחצה נפגעים קשות ורבים כבר ננטשו בשל החשש מבולענים. נכון להיום תוכניות הפיתוח לאורך רצועות החוף נבלמו.
לאורך השנים קמו ועדות ונכתבו דוחות ומחקרים, אבל מפלס המים ממשיך לרדת בקצב מבהיל. החברה הממשלתית להגנות ים המלח הוקמה בשנת 2008, אבל המנדט שלה הוא לטפל רק בנזקי המלונות בדרום ים המלח. ועדה בין־משרדית אחרת הוקמה כדי לדון בשאלה מי אמור לשפות אזרח שנפגע מבולען — עוד דוגמה קלאסית לטיפול בסימפטום במקום בבעיה.
פתרון כולל יותר בחן את האפשרות לשקם את ים המלח באמצעות "מובל השלום". החזון דיבר על פרויקט בינלאומי אדיר במימון הבנק העולמי, שיכלול התפלת מי ים סוף עבור הירדנים והעברת התמלחת (תוצר הלוואי, הכולל גם מים) לים המלח. אלא שסקר היתכנות של הפרויקט מצא שהוא עלול לפגוע בים המלח, ויהיה ניתן לממשו באופן חלקי.
פתרון כולל אחר, כזה שיטפל בשורש הבעיה, יש רק על הנייר. הוא מזכיר את חזון תעלת הימים שהציע חוזה מדינת היהודים בספרו "אלטנוילנד", אבל עד היום טרם קם המנהיג שיהפוך חזון למציאות (ר' מסגרת עם הגיאולוג אלי רז).
טרגדיה בלי מילים
ובינתיים, המציאות זועקת. נועם בדין, ג'ינג'י נמרץ בן 43, הצליח בשנה האחרונה לספר את הטרגדיה בלי מילים. כבר שנה שהוא מכור לשיט בים המלח ומתעד במצלמתו את נסיגת הים. יצאנו איתו לשיט מודעות בחופים הקסומים של האגן הצפוני, שאליהם לא ניתן להגיע ברכב או ברגל מפני אימת הבולענים.
יפה פה רצח בים המוות. שמונה בבוקר. הרוח מלטפת. החום עוד יגיע, אבל בינתיים מזג האוויר מחייך. מתיישבים על שולי הסירה של "נופי מלח" ומפליגים צפונה אל תוך הכחול־עמוק. קורעים את הים, מותירים אחרינו שובל לבן שוצף.
"בפעם הראשונה צילמתי 800 תמונות. לא הבנתי עוד מה אני רואה, אבל צילמתי כמו משוגע", מספר בדין. "בדיעבד זה יצא מעולה, כי כך נשאר אצלי תיעוד מכל זווית אפשרית, שאיפשר לי את ההשוואה בהמשך. אז עוד לא הבנתי מה אני עושה".
אחרי שנת תיעוד תורגמה הדרמה הסביבתית המתרחשת בים המלח מסיסמה אמורפית לתמונות יפהפיות ומבהילות. האבסורד גדול; דווקא נסיגתו של הים חושפת לעין את אוצרותיו: מערות מלח, פניני מלח, נטיפי מלח, ארובות מלח, יהלומי מלח, שטחי פסיפס מלח המשורטטים ביד אמן, מעיינות מים מתוקים ובולענים אימתניים.
בינתיים, עם אלבום ותערוכת צילומים, מנסה בדין לקדם קמפיין הסברה בעולם ובחו"ל. ולא בפעם הראשונה. במשך שש שנים, עד 2013, הוא גר בשדרות. לפני עשור הקים בה מרכז תקשורת והביא עשרות אלפי תיירים מהעולם לבקר בעיר מוכת הקסאמים. במקביל הסתובב בקמפוסים בעולם והעביר הרצאות עם המחשות מצולמות מהאש בשדרות.
"כשאתה נותן הרצאה אתה חייב להראות דברים ויזואליים, לרגש, לגעת בלב ולא רק להעביר מידע ועובדות. רק אחרי שאתה מצליח לרגש מישהו, אתה גם מניע אותו לפעולה. אחרי תיעוד של שנה בים המלח, המטרה שלי דומה, וגם הכלים. הרעיון הוא לצאת לסבב של הרצאות במקומות אסטרטגיים בעולם, עם אלבום הצילומים".
אבל כך אתה מציג את החידלון הישראלי. הרי הרסנו לגמרי את הפלא הזה.
"מדובר בדרמה סביבתית הנוגעת לכל מדינות האזור: ירדן, סוריה, ערב־הסעודית, הרשות הפלסטינית וישראל. אני רוצה להראות מצד אחד את הדרמה, ומצד שני את היופי הקסום של המקום הזה. זה הרי הנרטיב הישראלי, לא? היופי הייחודי של ים המלח מושך אליו אנשים, שרוצים להגיע לראותו במו עיניהם וגם לעשות משהו לשינוי המצב. זו דרך לחבר צעירים גם לעשייה וגם לישראל".
פניני מלח
מול תוצר המלח הראשון שנגלה אלינו, בימת מלח יפהפייה, קלט בודין את גודל הדרמה. "בספטמבר 2016, בשעת זריחה מוקדמת, ממש כאן, נזכרתי שבעצם כבר צילמתי את תוצר המלח הזה לפני כמה חודשים, כאשר היה ברובו מתחת לפני המים", הוא מספר. "מאז, נדהמתי לראות את ירידת מפלס המים לגובה הנמוך ביותר בהיסטוריה המתועדת. על פי המדידות שלי, תצורת המלח הזו, שהייתה כולה מכוסה לפני שנה, היא כעת בגובה של 1.85 מטר, וכולה מחוץ למים. זה מדהים. בגדול אנחנו מדברים על ירידה של 30 מטר בתוך 40 שנים, שהולכת ומואצת בשנים האחרונות".
בתחנה הבאה יורדים אל החוף יחפים. פניני המלח, שהן כדורי מלח זעירים, מעניקות עיסוי מפנק לכפות הרגליים. על הקרקע החדשה שהולכת ונחשפת, המלח יוצר תמונות פסים נהדרת.
"כשאני יורד לחוף ומתהלך כאן, אני לא יכול להפסיק לחשוב שאולי אני אחד האנשים הראשונים בהיסטוריה, שאי פעם דרכו על החופים האלה, שנולדו רק לפני כמה שבועות", מתרגש בדין. "כשאני מתעד את היופי הזה אני יודע שעוד רגע, תצורת המלח, שטחי הפסיפס, הנטיפים במערות, הכל יתייבש. ברגע שהאוצר מתגלה ונחשף מחוץ למים הוא מתפורר ונעלם, וזה מאוד עצוב".
בעצירה הבאה מתגלה אוצר: קוביות מלח בקיר בוץ. שטיפה קלה במים וקרני השמש משחקות בקוביות, שזכו לשם "יהלומי מלח". התגבשותם המיוחדת נוצרת בתנאי לחות ומליחות, המאפשרים התגבשות איטית של המלח. בתוך הים עצמו ניתן למצוא מבני מלח גדולים בצורת קוביות המחוברים זה לזה.
הים סוער, הסירה קופצת על הגלים, תחתיתה רועדת. אנחנו מתלבטים אם לחזור או להמשיך הלאה אל החופים הצפוניים יותר. אבל אנחנו ממשיכים וזוכים לחזות בפלא של מערת המלח וארובות המלח.
סמוך לארובות המלח, בדין שולף מן התיק את אלבום התמונות שלו. לפני שנה היו הארובות מתחת למים, וכעת הן חשופות, גבוהות ורחבות. "חייבים להחזיר את המצב לקדמותו ולשקם את הכנרת, הירדן וים המלח", הוא אומר. "אני מקווה שעם התיעוד הוויזואלי נצליח להשפיע על דעת הקהל. כשהתחלתי לפני שנה את הפרויקט נולד בני הבכור, לביא. אני מקווה שהוא יזכה לצוף בים המלח". •
הגיאולוג אלי רז: "הפתרון - הזרמת מים מותפלים"
"ירידת המפלס השנתית, נכון לאפריל 7102, מסתכמת ב־63.1 מטר", אומר הגיאולוג אלי רז, מומחה בעל שם עולמי לים המלח, המסתמך על נתונים של השירות ההידרולוגי.
"במהלך חודש אפריל נרשמה ירידה של שמונה ס"מ, לעומת שלושה ס"מ באפריל אשתקד. האצה בירידת המפלס נובעת מעונת גשמים חלשה רביעית ברציפות. לפני עשור עמד המפלס על מינוס 88.914 מטר, גבוה ב־05.11 מטרים מהמפלס הנוכחי, העומד על מינוס 83.134. נקודת המפנה הייתה בשנת 7791, אז נותק האגן הדרומי מהאגן הצפוני והפך לבריכות אידוי תעשייתיות של מפעלי ים המלח. שאיבת המים מהאגן הצפוני אל בריכות האידוי היא גורם שולי יחסית בהורדת המפלס. הבעיה העיקרית נעוצה בכמות המים הנמוכה המוזרמת לים המלח. כל זרימות העבר המשמעותיות לים המלח, ובראשן הירדן, מוטות או נשאבות לצורכי האדם".
מה הנזקים?
"מעבר להתייבשות ים המלח עצמו, הנזקים הכלכליים המיידיים החמורים ביותר הם הבולענים שפוגעים בתשתיות, בחקלאות ובתיירות. לאורך החוף המערבי של האגן הצפוני אין גישה לחופים המוסדרים, פרויקטים מושקעים ננטשו ותוכניות פיתוח הושעו. אזורים רבים לאורך הגדה המערבית של ים המלח מוגדרים כיום כמסוכנים".
מה הפתרונות?
"בישראל למדו עם הזמן להתפיל מים ביעילות רבה, ולכן הפתרון צריך להיות הובלה של מים מותפלים מאזור החוף בחיפה, לכנרת ומשם לממלכת ירדן. היות שירדן חסרה לא רק מים, אלא גם אפשרות לאגירתם, הפיכת הכנרת למאגר שישרת את שני הצדדים היא מודל אלטרנטיבי לשיתוף פעולה חוצה גבולות במזרח התיכון, שהולם את המוטיבציה של גורמי מימון בינלאומיים. הזרמת מים מותפלים לכנרת תפסיק את המלחתה הנמשכת. הקצאת מי התפלה, בכמות של עד 003 מיליון קוב בשנה, תאפשר את פתיחת סכר דגניה ותביא גם לשיקום נהר הירדן, המתייבש ומזדהם".
איך זה יעזור לים המלח?
"זרימה מוגברת בירדן תבלום את ירידת מפלס ים המלח. צריך ללחוץ על כל הגורמים הרלוונטיים לקדם עריכת סקר היתכנות לתוכנית הזו, כחלופה ראויה ל'מובל השלום' המקורי, שהוכח והוסכם כי לא יוכל לספק לבד את הסחורה".
תגובת מפעלי ים המלח: "פעילות מפעלי ים המלח נעשית מתוך אחריות לסביבה שבה החברה פועלת והיא זו שמאפשרת, בנוסף לתעשייה, גם את קיום התיירות וההתיישבות באזור – בין היתר באמצעות החייאת האגן הדרומי. הגורם המרכזי לירידת מפלס ים המלח הוא גריעתם של מקורות מים שאינם מגיעים לים המלח, כפי שהגיעו בעבר, ותרומת המפעלים לירידת המפלס הינה משנית, בהתחשב גם בכך שמרבית המים המוזרמים מהאגן הצפוני לדרומי מוחזרים בסוף התהליך חזרה לאגן הצפוני".
