החתונה השונה שלי

גם באירוע המכונן, שבו כמעט כל ישראלי, מההיפסטרים ועד אחרון האנרכיסטים, מצטרף לחיקה החם של מדורת השבט — הלוא הוא החתונה, נשמעים עכשיו קולות חדשים. אם פעם כל טקס שכזה העיד בהכרח גם על הצטרפות לחיקו החם של הממסד הדתי, בחסות הרבנות, כיום יותר ויותר זוגות מעדיפים לוותר ולערוך טקס אלטרנטיבי.

ישנם כמובן זוגות מהקהילה הגאה, מי שמתחתן עם בן/ בת זוג שאינם יהודים או חלק מהעולים מחבר העמים, שלא יכולים כלל להתחתן ברבנות — אבל גם זוגות חילוניים רבים, שיכולים לעשות זאת, מעדיפים לוותר. חלקם רוצים טקס שוויוני ופמיניסטי, חלקם טקס ייחודי שיוכלו להתחבר אליו, חלקם מרגישים שאין להם סיבה לערב את הממסד הדתי ביום החשוב בחייהם.

שרון מייבסקי, שעורכת חופות בארגון "הֲוָיָה טקס ישראלי", טוענת שמדובר במגמה שהולכת ומתפשטת. "כמי שהתחילה לעבוד לפני עשר שנים, אני יכולה להעיד שמספר החתונות שלי קפץ בשנים האחרונות פי שניים. יש מגמה של יותר ויותר אנשים לקחת בעלות על הטקס ולהיות מעורבים בעריכתו. פעמים רבות הזוגות מבקשים שהטקס היהודי המסורתי יהיה נוכח, אבל שייצג את הערכים שלהם ויתאים את עצמו ל־2017. שיהיה רלוונטי".

איך את מסבירה את השינוי?

"משיחות עם זוגות שיכלו להתחתן ברבנות, אבל בחרו שלא, עולה שהם חשים סולידריות עם זוגות שלא מאפשרים להם לעשות זאת. הם לא רוצים להיות חלק מהמנגנון שמדיר אחרים. סוג אחר של אנשים הם אלו שחיים במרחק מהממסד הדתי. הם לא רוצים שדווקא ביום הזה יעשו משהו בניגוד לתפיסות העולם שלהם. זוגות רבים גם מרגישים שאין להם סיבה להתפשר. הרי זו לא בחירה בין להכניס לתפריט סלמון ולא טונה, אלא הזהות שלהם. מדוע זה קורה עכשיו? אולי כי אנחנו הרבה יותר מודעים והידע הפך ליותר נגיש וכי היום הנושאים האלו מוצפים בתקשורת וברשתות החברתיות".

ואכן, נדמה שהחתונות הופכות יותר ויותר אידיאולוגיות — כשבני זוג טבעונים או בעלי מודעות אקולוגית מבקשים להביא את האג'נדות העקרוניות לטקס שהם עורכים. ושהדודות יצקצקו.

וישנם גם מי שמבקשים לערוך חתונת נושא — קרקס, מסיבת תחפושות וכו', או בוחרים בלוקיישנים מפתיעים, כמו חתונת המדבר המדוברת של שלומית מלכה ויהודה לוי, המושפעת מהברנינג־מן.

אלא שהבחירה לערוך את החתונה בחיק הטבע מצריכה התמודדות עם מורכבות השטח. "אירועים במערה, למרגלות המצדה, ביקב פעיל, בכרם גפנים או בחוף הים", אומר המפיק משה ברון, "דורשים תכנון מיוחד. התאורה, מיקום המטבחים לקייטרינג, דרכי גישה לאורחים, הבאת חשמל, קרון שירותים. והכל תוך שמירה קפדנית על חוקי המקום, מבלי לפגוע בטבע. גם התפריט יכול להתכתב עם הנוף: טבעוני, נטול גלוטן, שמוגש בכלים ממוחזרים, בצלחת מעלי בננה או מבמבוק".

"לפני כל אירוע אנחנו בונים לוחות השראה, במטרה ליצור חוויה כוללת שמשפיעה אפילו על הלבוש של המלצרים", אומר המפיק טל שרף. "עכשיו למשל תיכננו חתונה בסגנון בר ניו־יורקי, כולל בקבוקי הקטשופ המקוריים. בתפריט היה אפשר למצוא מנות כמו גריל צ'יז סנדוויץ', קרייזי מילקשייק וברוקלין פיצה. יש גם חתונות תקופתיות: עכשיו אנחנו עובדים על חתונה בסגנון 'גטסבי הגדול'. הפקנו גם אירוע בסגנון דיסקו שנות ה־70, עם רצפת משבצות מרצדת".

האקולוגית

בני הזוג: אופק אפשטיין (26), סטודנט לכלכלה וחשבונאות, ורביד שפירא (26), מנהלת במסעדה תאילנדית בתל־אביב, גרים בתל־אביב.

הקונספט: חתונה אקולוגית בכרם חקלאי.

הלוקיישן: אזור בנימינה, כרמים על כרמים שלא נגמרים באווירה רגועה כיפית ומשפחתית. 400 מוזמנים.

בתפריט: פריקי, שולחן גבינות וירקות ענקי, פסטה טבעונית עבודת יד.

ההפקה: רביד: "חתונה היא משוואה עם אלף נעלמים, אם אתה מזיז אחד ‑ הכל משתנה וצריך לקבל הכרעה. הלבטים היו בין הספקים השונים. בעיקר בנוגע לאוכל, שינינו אלף פעמים את התפריט. אופק התעקש על פרודוקטים טבעיים בלבד. לא הסכים שתהיה אפילו אפונה קפואה".

ההיכרות: בגיל 17 דרך חברים משותפים. רביד: "הוא ישב וניגן בגיטרה. אמרתי שלום, הוא לא התייחס. התחלנו להיפגש בכל מיני מעגלים חברתיים והפכנו לידידים. ואז לאחר שנה אופק החליט שהוא אוהב אותי. התנשקנו ומאז אנחנו זוג".

הצעת הנישואים: בפריז, בפיקניק למרגלות האייפל.

למה להתחתן? אופק: "החלטנו לעשות את זה בלי שום התערבות רבנית ובלי חופה, דרך 'משפחה חדשה'. רביד חולמת על חתונה מגיל שלוש, אז לא הייתה ממש ברירה. בטקס עצמו אנחנו מסרבים לשבירת כוס, לא שוברים שום דבר. ממשיכים כרגיל. החתונה לא משנה בעצם כלום, רק חוגגת פיק בחיים".

ירח דבש: "החלום — מקסיקו".

טיפ למתחתנים: "לעבוד מתוכנן, לדעת מה התקציב וכמה אנשים ולא לחרוג".

הרפורמית

בני הזוג: אמיר שדה (31), מהנדס בניין, ולינדסי קניונס־שדה (29), מחנכת ומטפלת בעזרת בעלי חיים, מתגוררים במכמורת.

הקונספט: חתונה רפורמית. "אנחנו לא קשורים לשום קבוצה דתית ואין לנו קשר לתנועה הרפורמית, אבל רצינו טקס שיסמל את ההתחייבות בינינו וחשבנו שהרבה יותר מתאים להתחתן עם רב רפורמי, שקרוב לעולם שלנו. נפגשנו עם הרבה שלנו כמה פעמים לפני החופה, דיברנו איתה על זוגיות, על המשמעות של לנהל חיים משותפים. זה היה מאוד מעניין. לא רצינו שלינדסי תעמוד בחופה כמו קונוס, ולא ייתנו לה לדבר".

הלוקיישן: ביודפת בגליל. ממש בטבע. 300 אורחים.

לינדסי קניונס־שדה ואמיר שדה. "לאחר החופה ירד גשם זלעפות, גשם של ברכה"

בתפריט: אוכל גלילי. "לא כל כך זוכרים, לא היה זמן לאכול".

ההפקה: "כל יום הגענו מהעבודה ורשמנו מה לעשות. חילקנו את העבודה. אחרי כל משימה חגגנו. בירה, ים".

ההיכרות: אמיר: "לינדסי עלתה לישראל וגרה עם שותפים ישראלים שאחד מהם הוא חבר שעבדתי איתו פעם. הלכתי לחוף להיפגש איתו, והיא ירדה אלינו, שיער מתנופף ברוח. שאלתי: מי זו הגברת? בהתחלה היא לא שמה עליי. טסתי לחו"ל לתקופה וכשחזרתי היה לנו דייט".

הצעת הנישואים: "הלכנו על חוף הים, אמרתי, 'יש לי שאלה קטנה אלייך', והוצאתי את הטבעת. היא התחילה לבכות. הבאתי לה ארוחת בוקר בין הסלעים ואחר כך חגגנו בטבע".

למה להתחתן? "מבחינתי זה סוג של התחייבות: הייתי שלך ושל העולם, והיום אני רק שלך. יש טבעת על האצבע שמזכירה לנו את זה כל הזמן".

רגע מרגש: "לאחר החופה ירד גשם זלעפות, גשם של ברכה".

ירח דבש: "כנראה בהודו. בינתיים מתכננים להביא ילד לעולם".

טיפ למתחתנים: "עזבו את הפרטים הטכניים, תשחררו. מי שירצה לשמוח אתכם - יהיה שם".

העצמאית

בני הזוג: אלמוג דסה (32), קופירייטר, ומייק ציל (29), עובד בחברה עסקית גרמנית־ישראלית. גרים בתל־אביב.

הקונספט: טקס עצמאי אלטרנטיבי, שינהל חבר קופירייטר, שעורך גם חופות אחרות.

הלוקיישן: חצר בקיסריה, באוקטובר, עם כ־250 מוזמנים מהארץ ומהעולם.

בתפריט: פלאפל בטטה, פירה כמהין.

ההפקה: אלמוג: "זה סיוט! המזל הוא שאנחנו מאזנים אחד את השני. אחד ישראלי אמוציונלי ודרמטי והשני גרמני שקט. אחד צועק והשני צוחק. ברור שיש מריבות, איך לא, אבל אנחנו אוהבים אחד את השני נורא".

ההיכרות: "התכתבנו באפליקציית היכרויות ולמרות שלא הצלחנו להיפגש, המשכנו להתכתב ולהתכתב. במשך ארבעה חודשים ניהלנו מערכת יחסים וירטואלית". אלמוג: "ואז, מייק היה אמור לבוא לבקר בישראל. עם המזל שלנו, בדיוק התחילה מלחמת 'צוק איתן'. בסוף טסתי לברלין ונפגשנו. סיימנו את המפגש עם דמעות בעיניים ותקוות לעתיד. במשך כשנה ניהלנו לונג דיסטנס ריליישנשיפ. לאחר מכן מייק עבר לפה עם שני החתולים. קנה להם כיסא במטוס".

אלמוג דסה ומייק ציל. "אנחנו מאזנים אחד את השני. אחד ישראלי אמוציונלי ודרמטי והשני גרמני שקט"

הצעת הנישואים: "בניגוד למערכת היחסים שלנו, הכי לא דרמטית שיש. בסלון, ליד החתולים והטלוויזיה".

למה להתחתן? "לאחר שהתחתנו רשמית בדנמרק, הרגשנו צורך לחגוג את האהבה שלנו גם מול המשפחה המורחבת והחברים". אלמוג: "מייק גם הבין שחתונות ישראליות זה ביג דיל ורצה להרגיש חלק מהחברה הישראלית".

מה אמרו ההורים? אלמוג: "אבא שלי הוא אדם דתי, ולראות אותו מתרגש לפני החתונה שלנו מאוד מרגש אותי".

ירח דבש: "עם הפנים לקריביים".

הזואולוגית

בני הזוג: ניל חברוני (31), עורך דין, וליטל פרגל (31), קלינאית תקשורת, מתגוררים בתל־אביב.

הקונספט: חתונה בספארי. "רצינו לעשות אירוע שונה ומיוחד, לא באולם סגור".

הלוקיישן: בספארי, סמוך לאזור חיות הבר, על רמפה גדולה. במהלך הטקס יאכילו את החיות מסביב וכך הן יתקרבו לאזור. 350 אורחים שיגיעו ברכבת של הספארי למתחם החתונה.

בתפריט: מדליוני פילה בקר על מצע של פירה חציל בלאדי, נתח סלמון על מצע של ריזוטו פטריות, תימין ושום, שבלולי קדאיף עם קרם חלווה ופיסטוקים מקורמלים.

ההפקה: ניל מופקד על ההגברה, התאורה, הקייטרינג. ליטל על העיצוב. "לא התערבנו אחד לשני. זו הפקה מורכבת. צריך שני גנרטורים, קרוואנים של שירותים עם מזגן, מטבח שדה. צריך גם להתחשב בחיות ולא להפריע למנוחתן".

ניל חברוני וליטל פרגל. "שנינו מאמינים במוסד הנישואים"

ההיכרות: "דרך העבודה. כבר בדייט הראשון, בבר בתל־אביב, היה ברור שיהיה עתיד".

הצעת הנישואים: "אינטימית. בדיוק כמו שתמיד רצינו".

למה להתחתן? ניל: "אני רציתי חותמת מהמדינה שאנחנו נשואים, למרות שליטל לא רצתה להתחתן ברבנות, בממסד הדתי־אורתודוקסי. עשינו הרבה מאוד דיונים על זה, רק לאחרונה סגרנו על זה באופן סופי. צריך להתפשר בחיים".

ירח דבש: מרכז אמריקה.

טיפ למתחתנים: "תעשו מה שאתם מרגישים לנכון, הרי תמיד לכולם יהיה מה להגיד". 

הטבעונית

בני הזוג: חופית בכר (29), סטודנטית למינהל עסקים, ואלעד ריעני (26), סטודנט לראיית חשבון ומשפטים, מתגוררים ביהוד.

הקונספט: חתונה טבעונית. "שנינו טבעונים, אז היה ברור לנו שנעשה חתונה טבעונית. ביום השמח הזה לא היינו רוצים להגיש גופות ולתמוך ברצח של חיות. או במילים עדינות יותר: לא רצינו שחיות ימותו ואנחנו נבלה".

הלוקיישן: קיסריה על החוף (באוקטובר), 400 מוזמנים.

בתפריט: ניוקי עם פטריות יער ושמנת טבעונית, טאקו עם טופו וצ'יפוטלה, עלי גפן במילוי פריקי, ולקינוח — טעמי טבעוני.

ההפקה: "מהרגע הראשון היינו באותו ראש, כך שלא נוצרו עימותים. החלטנו שבמקום קבלת הפנים, החופה, האוכל והריקודים — זה יהיה אירוע רומנטי. על הים, עם מוזיקה נעימה ברקע באווירה רגועה. בלי ריקודים, אבל מתוכננות כמה הפתעות לאורחים. הם עוד יופתעו".

חופית בכר ואלעד ריעני. "ביום השמח הזה, לא רצינו שחיות ימותו ואנחנו נבלה"

ההיכרות: חופית: "האמהות שלנו חברות מילדות, אז הכרנו שנים, אבל היינו ביישנים. לפני חמש שנים, בארוחת ערב משותפת, אלעד ביקש את הטלפון סוף־סוף".

הצעת הנישואים: אלעד: "לפני שנה וחצי, ביום ההולדת של חופית במסעדה. האנשים מסביב ראו ומחאו כפיים".

למה להתחתן? אלעד: "המשפחות שלנו דתיות, סבא שלי רב, אמא של חופית שומרת מצוות. רצינו לתת להם כבוד מינימלי".

מה אמרו ההורים? "אנחנו טבעונים כארבע שנים והמשפחה הקרובה מודעת לאג'נדה שלנו. הם גם הושפעו מאיתנו והקטינו את צריכת המוצרים והחומרים מהחי. הטבעונות היא חלק מהזהות שלנו, כך שהבחירה בחתונה טבעונית לא הפתיעה אף אחד".

ירח דבש: "לא סגור, הכיוון מקסיקו".

טיפ למתחתנים: "תיאום ציפיות. אנחנו, כבר בשנה הראשונה לקשר התחלנו לדבר על איך אנחנו רוצים שהחתונה שלנו תיראה".

הגלובלית

בני הזוג: אורן פדלון (35), יזם ואיש עסקים, וענת פדלון (30), מורה לספורט ומדריכת כושר, מתגוררים בקיבוץ געש.

הקונספט: חתונה מסביב לעולם. "ניסינו להעביר לאורחים את החיים מלאי האתגרים והחוויות שאנחנו כזוג משתדלים לחיות. הזמנת החתונה הייתה כרטיס טיסה ליעד לא נודע. באולם קיבלו את המוזמנים דיילות קרקע שחילקו פספורטים חתומים לאזורי ההושבה, שהיו למעשה יעדים שונים בעולם. למשל, יוון, מרוקו, איטליה, מזרח אסיה. קבלת הפנים הייתה בסגנון יווני, עם מוזיקה יוונית, אוכל מיוחד והרבה אוזו. החופה הייתה באוהל לבן ענקי, ואת שיר הכניסה לחופה שר קובי אפללו, הזמר הכי ישראלי שיש. אולם החתונה התחלק לחלקים מכל העולם עם ביטוי עיצובי מיוחד לארצות השונות, בליווי להקת רקדניות שהחליפו לבוש ונתנו אווירה".

הלוקיישן: חוות רונית, 550 אורחים, עם תפריט שנתן ביטוי לכל אזור בעולם.

ההפקה: "צריך הרבה סבלנות ולהבין שלמרות ההשקעה הגדולה, זה בסך הכל אירוע של ערב אחד. לאחר מכן חיי הנישואים עצמם הם החשובים באמת. כל יום במהלך ההכנות הלכנו לישון מחובקים אחרי שהשארנו את כל הלחצים הקשורים לחתונה מאחור. קמנו בכל בוקר ליום חדש עם רעיונות ואנרגיות חדשות".

ההיכרות: ענת: "חברה טובה של אמא של אורן התאמנה אצלי בסטודיו וזיהתה שיש התאמה. היא החליטה לנסות לשדך בינינו והצליחה".

הצעת הנישואים: ענת: "אורן הטיס אותי במטוס שלו בפעם הראשונה לאי סנטוריני ביוון. בערב, במסעדה מהממת, הוא שלף את הטבעת".

למה להתחתן? "כי שנינו מאמינים במוסד הנישואים".

ירח דבש: "התחיל בשבוע בפריז, המשיך בחופשת סקי בוואל־טורנס, סופי שבוע באיי יוון והשאר עוד יבוא".

טיפ למתחתנים: "לדעת ששום דבר לא מובן מאליו ולהודות שמצאתם אחד את השני".