"בעיר קטנה, הדרך החוצה אל העולם מהעיר הקטנה לגדולה היא סוג של עורק חיים, סוג של מסע חיים, הרבה יותר מעוד נסיעה באוטובוס". הדובר: יוני שמעונוב, סולן להקת הרוק הישראלית "קו 36", שנקראת על שמו של קו האוטובוס שהוביל את חמשת חבריה בכל שנות ילדותם ונערותם מעיר הולדתם אור־יהודה אל הכרך הגדול, תל־אביב.
לתחבורה ציבורית, מלבד הגדרתה היבשה כמערכת לשינוע נוסעים מנקודה אחת לשנייה, יש גם משמעות חברתית ממדרגה ראשונה. תחבורה ציבורית יעילה, שמייתרת או מצמצמת את הצורך בבעלות על רכב פרטי, היא מנוף משמעותי לשוויון חברתי אמיתי.
בוועידת אשדוד לתחבורה 2017, שהתקיימה ב־22 במאי, דיבר פרופ' קרל מרטנס, מרצה בפקולטה לתכנון ערים בטכניון, בשם האנשים שבעבורם קיטורים על הפקקים הם מותרות: אותם אנשים שאין להם רכב פרטי, ולפיכך נגישותם לתעסוקה ולתרבות פנאי מוגבלת בהרבה מזו של בעלי הרכב.
במחקר שערך מרטנס עם פרופ' יצחק בננסון נמצא שלחסרי מכונית במרכז הארץ יש גישה רק ל־12%־18% ממקומות העבודה הנגישים לבעלי מכוניות. המצב בפריפריה חמור אף יותר, שכן אמצעי התחבורה שם פחות מגוונים וזמינים ומקומות העבודה מועטים יותר. האבסורד הוא שבפריפריה האוכלוסייה ענייה יותר, ולכן החזקת המכונית — לא רק לצורך עבודה, אלא גם כדי להגיע לחוגי העשרה או סתם לביקור אצל רופא — מכבידה יותר על משק הבית. כך נסגר ומונצח מעגל חוסר השוויון. ובמילותיו של מרטנס, "בפריפריה יש פחות משרות ומקבלים תמורתן פחות כסף, אבל כדי להגיע ולעבוד בהן צריך יותר מכונית".
"יוקר המחיה ויוקר הדיור מושפעים מאוד מההעדפה לבנות תשתיות לרכב הפרטי", מסביר גיל יעקב, מנכ"ל "15 דקות", ארגון צרכני תחבורה ציבורית בישראל. "לא ייתכן שאזרחים ייאלצו לקחת משכנתה שנייה כדי להחזיק רכב פרטי, לשלם ביוקר מכיסם ולסבול מזמני נסיעה ארוכים בפקקים בשל היעדר שירותי תחבורה ציבורית מספקים. לא ייתכן שמי שידו אינה משגת ייאלץ להסתפק בשירותי תחבורה ציבורית איטיים ולא יעילים ויסבול ממחסור בנגישות לתעסוקה ולשירותים שונים".
לרה פארן, בעברה פעילה סביבתית בולטת בארגונים כמו מגמה ירוקה וגרינפיס, היא רכזת המאבקים הציבוריים של "15 דקות". "בעיניי", היא אומרת, "תחבורה ציבורית היא הבסיס לחברה צודקת. תחבורה ציבורית טובה יכולה לשנות סדרי עולם כי היא מקדמת שוויון חברתי ויכולה לפתוח אפשרויות תעסוקה, השכלה ופנאי לכולם".
כדי להוכיח את טענותיו ערך הארגון לפני כחצי שנה סקר, שהשווה את זמן הנסיעה לאזורי תעסוקה בפריפריה בתחבורה ציבורית לעומת זמן הנסיעה הישירה. התוצאות היו עגומות: לדוגמה, נסיעה משדרות לאזור התעשייה באשדוד נמשכת בתחבורה ציבורית 90 דקות, כולל החלפה אחת שנדרשת, לעומת 40 דקות בלבד — פחות ממחצית הזמן — בנסיעה ישירה בכביש מספר 4.
מאופקים לאזור התעשייה באשדוד יידרש מסע של שעתיים וחצי בתחבורה הציבורית (שני אוטובוסים, כולל החלפה בבאר־שבע), לעומת בין שעה לשעה ו־20 דקות ברכב פרטי. שוב, פחות ממחצית הזמן.
גם ביישובי הפריפריה בצפון המצב זהה. נסיעה בתחבורה ציבורית מאום אל־פחם לאזור התעשייה יקנעם־עילית תימשך שעה ורבע כולל החלפת אוטובוס אחת, לעומת כ־35 דקות במכונית. הגעה בתחבורה ציבורית מדליית אל־כרמל לאותו מקום תימשך בנסיעה מפותלת דרך נשר שעה ו־25 דקות, בעוד שבמכונית פרטית ניתן לעשות זאת ב־20 דקות בלבד — פחות מרבע הזמן.
משרד התחבורה, שהכריז על מהפכה בתחום התחבורה, מנסה לפתור את הבעיה בכמה מישורים: תוכנית קווי הזנק, שהושקה בחודשים האחרונים, מיועדת ליצור קווי אוטובוס ייעודיים שיחברו ישירות בין אזורי מגורים למתחמי תעסוקה מרכזיים בסביבתם. עד כה השירות מוגבל לכפר־סבא, נתניה, הרצליה, רעננה ושוהם. בעתיד הקרוב, מבטיחים, יורחב שירות קווי הזנק לאזורי תעסוקה נוספים כמו כרמיאל, ירושלים, חולון, ראשל"צ, יקנעם ועוד.
במקביל, תוכנית "מהיר לעיר" אמורה להכשיר בתוך ארבע שנים מאות קילומטרים חדשים של נתיבי תחבורה ציבוריים בערי גוש דן ובכבישים המחברים ביניהן. מדובר על 162 קילומטרים ב־17 ערים, בעלות של 3 מיליארד שקל, ואליהם יתווספו 136 קילומטרים של נת"צים בינעירוניים בעלות 3.3 מיליארד שקל. בסיום הפרויקט יהיו בגוש דן 522 ק"מ של נת"צים. בונוסים נוספים: העדפה לאוטובוסים ברמזורים, כרטוס אוטומטי ועוד אמצעים לקיצור משך הנסיעה. פרויקטים כמו נתיב הרכבת המהיר לירושלים, A1, עם המנהרות הארוכות בישראל, שהוקם על ידי "שפיר הנדסה", יקצר דרמטית את הנגישות התחבורתית של ירושלים מהערים העניות בישראל.
גם פרויקטים ככביש 6, הנתיב המהיר לת"א על כביש 1 — המאפשר למכוניות מלאות לעבור בו בחינם, מה שיוצר מצב שבו הטרמפיסטים נטולי הרכב חוסכים לנהג כסף והוא חוסך להם זמן — ופרויקט עוקף קריות, מקרבים את הפריפריה למרכז ומאפשרים לרבים מתושביה להגיע במהירות למרכזי תעסוקה במרכז, שזמן ההגעה אליהם הפך אותם בעבר ללא רלוונטיים בעבורם.
שי לינדנר, מנכ"ל כביש 6 צפון, כלכלן ובוגר מינהל עסקים, עבד כיועץ לשלושה שרי כלכלה. "כביש 6 פיתח אזורי תעשייה לא מעטים וגרם להם לפרוח", קובע לינדנר. "אזור תעשייה להבים, אזור תעשייה קריית־גת, הפריחה המטורפת של מפעלים וחברות בפתח־תקווה (שטראוס, טבע) ובראש־העין, אזור התעשייה חבל מודיעין שיש בו מרכזים לוגיסטיים של אסם, טבע, יוניליוור, פליינג קרגו, הדואר ועוד. הוכחה: ב־2007 חלפו בקטע שבין מחלף אליקים ליקנעם־מערב 44,000 מכוניות ביום. ב־2016 כבר חלפו באותו קטע יותר מ־90 אלף מכוניות ביום. זה הרבה יותר מגידול טבעי. זה הגידול בתעסוקה, שנובע בעקבות הכביש הזה".
הכתבה מתפרסמת כחלק משיתוף פעולה עם חברת "שפיר הנדסה ותעשייה"
