כיכר העיר ריקה

יש ז'אנר פופולרי חדש בשיח הישראלי: מתן עצות לשמאל. ככל שהשמאל הישראלי מצטמק, מתרבים מוכיחיו, מדריכיו, יועציו ומתקניו. כולם נדים לאותו יצור מיתולוגי - השמאל - שלא ברור מהם גבולות הגזרה שלו (המחנ"צ זה שמאל, למשל? הרשימה המשותפת היא שמאל, או שהיא כבר מצויה בארץ הגזירה המכונה השמאל הרדיקלי?). ברור שהשמאל לא בסדר. קשה למנות את כל תחלואיו של הגוש הספק־ממאיר הזה בגוף האומה, אבל אפשר לנסות.

אם נתחיל בהפגנה של מוצאי שבת אפשר לטעון שהשמאל לא מצליח להביא המונים לרחובות. בעבר, נזכרו זקני צפת, הגיעו לרחובות מאות אלפי שמאלנים, ואילו עתה - נער יספרם. הביקורת הזאת מזכירה לי את השאלה למה אנשים עניים (כי אין להם כסף). למה אין יותר שמאלנים ברחובות? כי יש פחות שמאלנים. נכון שגם ימנים, מלבד חובשי הכיפות הסרוגות, אין כל כך ברחובות. ובעוד השמאל מצטמק, המרכז - המדיר רגליו מהרחוב כליל - גדל.

אין יותר הפגנות ענק מאותה סיבה שילדים לא משחקים יותר ברחוב. החברה התקשורתית ספונה בביתה ומעדיפה לחוות את העולם דרך מסכים. הרחוב הפסיק להיות המקום שבו החברה מבטאת את רצונותיה. אגב, בפעם האחרונה ששמאלנים ואנשי מרכז יצאו בהמוניהם לרחובות, בימי המחאה החברתית העליזים, זה נגמר בלא כלום. מאז יושבים בבית.

אלא שכמו השאלה על העניים, גם השאלה על מיעוט השמאלנים אינה סוף פסוק. לפרשנים יש הסבר: לעניים אין כסף, כי הם עצלנים וטיפשים. אם היו חכמים וחרוצים (או לפחות אילו היו להם הורים עשירים וקשרים בצמרת הכלכלית) היה להם כסף. מהי אפוא הסיבה למיעוט השמאלנים? תודה ששאלתם. השמאלנים, כך נקבע, לא מציעים תשובות נוקבות לשאלות הקיומיות העומדות על הפרק. מהן התשובות האלה? לא ברור.

הניסיון מעיד שכאשר הם כן מציעים תשובות נוקבות (צריך לקחת סיכונים כדי להגיע להסדר עם הפלסטינים; ערכי מוסר אוניברסליים הם לא סיסמאות אלא קווים מנחים למדיניות, גם אם זה לא הכי נוח לנו; גם ערבים הם בני אדם) הם מעוררים תגובות הנעות בין גיחוך לתיעוב. לעומת זאת, התשובות הנוקבות מימין - מה נעשה עם מיעוט פלסטיני עצום? יהיה טוב; האם מדינה יכולה לקרוא לעצמה דמוקרטית כשהיא שוללת זכויות בסיסיות ממיליוני בני אדם? תפסיקו להיות שמאלנים; למה ממשל ביבי מושחת כל כך? תפסיקו לחפור - משכנעות דווקא.

אבל נגיד, רק נגיד, אומרים היועצים (שאינם חלילה שמאלנים בעצמם) שאתם מצביעים על בעיות אמיתיות, הבעיה שלכם היא שאינכם יודעים לשווק את עצמכם נכון. אילו רק ידעתם לדבר בגובה העיניים, ללא ההתנשאות, שאתם לוקים בה מעצם היותכם שמאלנים, הייתם משכנעים אפילו אותנו. בסך הכל אנחנו פתוחים להשתכנע. אין ספק שהדרישה להימנע מהתנשאות היא מוצדקת. התנשאות היא מידה מגונה, שהשמאל אכן לוקה בה. גם הימין לוקה בה כמובן (הוא סבור שאנשי השמאל שכחו להיות יהודים, שתרבותם היא מרוץ אווילי אחרי הנאות חולפות, שערכיהם הם טיפשות או צביעות), אבל הימין לא יכול להתנשא כמו שרווק לא יכול להיות נשוי.

לפעמים, כשאתה מבקש את רשימת הפרמטרים שיפטרו את השמאל מההאשמה הנוראה בהתנשאות, אתה מקבל את הרשימה הבאה: אל תגידו שאתם חילונים, תגידו שאתם מסורתיים; אל תגידו שאתם מאמינים בזכויות אוניברסליות, תגידו שעם ישראל חי; אל תתמכו בשלטון החוק, תגידו שלא צריך להיות "כבדים"; אל תגידו שארגוני זכויות אדם עושים עבודה חשובה, תגידו שהם בוגדים. בקיצור, הדרך הטובה ביותר לחלץ את השמאל ממצוקתו המספרית היא להפוך אותו לימין. לא רוצים? אל תתפלאו שלא מצביעים בשבילכם.

הסיבה להצלחת הימין היא לא שהשמאל לא מספיק מגניב, אלא שרוב העם דבק בעמדות ימניות. מה עושים? ממשיכים לעבוד. לפעמים זה מצליח בסוף. √