הנני
שלך, אליעזר. כך, בשמו העברי, נהג לאונרד כהן לחתום על המיילים ששלח לגדעון זלרמאייר, חזן בית הכנסת "שער השמיים" במונטריאול ‑ שבו נהג הזמר המיתולוגי להתפלל בילדותו. עכשיו מציג החזן בפני יניב חלילי את ההתכתבות הענפה ביניהם, ומספר למה נבחר לשיר קולות רקע באלבומו האחרון ואיך זה שדווקא הוא ניהל את טקס הלוויה המצומצם והסודי של כהן המנוח
שעשעים ומלאי קריצה, פיוטיים ותמציתיים. כמו השירים שלו, גם המיילים שכתב לאונרד כהן הביעו עולם שלם בשורה, לעיתים אף במילה בודדת.
את התכתובת, חלקה בעברית, שניהל לאורך השנים עם גדעון זלרמאייר — חזן בית הכנסת שער השמיים במונטריאול — חתם בשם אליעזר, שמו העברי. מתחתיו נהג להוסיף גם איור המשלב את תנועת הידיים של ברכת הכוהנים עם לב ומגן דוד, חותמת שבה נהגו להשתמש בעבר במשפחתו של כהן.
גם בתקופות העמוסות ביותר בקריירה שלו, כשהוא חווה רנסנס מאוחר והקהל נוהר לקונצרטים שלו, הקפיד כהן להתכתב עם זלרמאייר. כחודש לפני מותו הוציא כהן את אלבומו האחרון ובו בחר לשלב את מקהלת בית הכנסת ואת זלרמאייר, במקום זמרות הרקע, שליוו תמיד את שיריו. מאוחר יותר ציווה כהן כי זלמאייר יערוך את טקס הלוויה שלו.
היה זה אקורד הסיום למערכת היחסים שבמסגרתה כרך כהן את ליבו ואמונתו עם בית הכנסת של אבותיו במונטריאול. מערכת יחסים שבליבה תכתובת מיילים החושפת צד רך, אינטימי ואישי בחייו של אחד מגדולי המוזיקאים של העת המודרנית.
במדרגות המובילות לאולם התפילה היפהפה בבית הכנסת שער השמיים, מתנוססים דיוקנותיהם של לזרוס וליון כהן — אבי־סבו וסבו של כהן. באחד המסדרונות קבועות תמונות המחזור של כל חניכי בית הספר לעברית שלמדו במקום. באחת מהן, בשורה הראשונה, עומד, מבויש מעט, נער צעיר וחייכן ואותו זיק שובבי ונבון בעיניו. ברשימת השמות מופיע השם L. Cohen. אף אחד בבית הכנסת לא תיאר לעצמו בוודאי שהנער הביישן יפתח בעתיד קריירה בינלאומית של משורר וזמר.
כהן (בן 82 במותו) נולד בשנת 1934 בשכונת ווסטמאונט, במונטריאול, למשפחה יהודית־קנדית ממוצא מזרח אירופי. אמו, מאשה קלוניצקי, הייתה בתו של הרב שלמה זלמן קלוניצקי, ששימש ראש ישיבת קובנה בליטא. לזרוס, אבי־סבו של כהן, היה מראשי הקהילה היהודית במונטריאול. סבו, ליון כהן, בנה בשנת 1847 את בית הכנסת המפואר שער השמיים, הנחשב לגדול ביותר בקנדה. אביו של כהן, נתן, היה בעל חנות בגדים והלך לעולמו כשלאונרד היה בן תשע.
שורשי משפחתו נטועים היטב בשכונה הירוקה, בפרוור נעים של מונטריאול. משפחת כהן נהגה לפקוד בקביעות את בית הכנסת המשפחתי. "גדלתי בבית הכנסת שאבות אבותיי הקימו, ישבתי בשורה השלישית", סיפר בראיון שהעניק למגזין "ניו־יורקר" זמן קצר לפני מותו. “הרגשתי שייכות שבטית עמוקה".
זלרמאייר (41), הוא לא חזן שגרתי: הוא נולד וגדל בניו־אינגלנד. אביו הוא רב ואמו — חובבת אופרה. אחרי שהשלים לימודים באוניברסיטה ולמד פיתוח קול במשך ארבע שנים, נקרא לשמש באופן זמני כחזן בבית הכנסת של אביו בקונטיקט. "שנאתי לימודי רבנות, אז הלכתי על חזנות, ששילבה את התורה שאני אוהב ואת השירה שאני אוהב גם וינקתי מאמי", הוא אומר.
קולו היפהפה מנעים כבר 13 שנה את תפילות בית הכנסת שער השמיים, שבימים טובים פוקדים אותו יותר מאלף מתפללים. כך גם הצטלבו דרכיהם של כהן ושל זלרמאייר – למרות שהראשון לא ביקר בבית הכנסת שנים רבות.
"כבר לפני עשר שנים נוצר בינינו הקשר", מספר זלרמאייר בראיון שאנו מקיימים בביתו ובבית הכנסת במונטריאול. "קרובת משפחה נתנה לו במתנה הקלטות של קטעי חזנות ותפילות ששרתי בבית הכנסת, והוא סיפר לה שהוא נהנה מהם מאוד. היא העבירה לי את כתובת המייל שלו ואמרה שישמח לשמוע ממני, אבל לא רציתי להיראות כמו מעריץ נלהב, אז חיכיתי עד ראש השנה ושלחתי לו מייל עם ברכת שנה טובה. סיפרתי לו שאני רואה זכות גדולה בתפקידי כחזן בבית הכנסת שבנה סבו וציינתי, כמובן, שאני נהנה מהמוזיקה שלו. הוא כתב לי מייל חביב בחזרה: 'אני שמח לשמוע ממך ושמח שאתה ממשיך את מורשת בית הכנסת'.
"בפסח באותה שנה שלחתי לו מייל עם ברכת חג שמח והפעם הוא ענה בסגנון אחר. הוא כתב: 'אראה אותך בהר סיני', חתם בשם אליעזר וצרב לגוף המייל את החותמת של ברכת הכוהנים. בראש השנה לפני שנתיים הוא שלח לי מייל, בירך אותי בברכת שנה טובה וחתם בפסוק: 'יברכך אדוני וישמרך, יָאֵר אדוני פניו אליך ויחוּנך, יישא אדוני פניו אליך וישם לך שלום'. אבל בכל מקום שבו הופיע שם אלוהים, הוא החליף אותו בסמל הכוהנים. כאילו ביקש שלא לומר את שם השם לשווא".
הם המשיכו להתכתב, בעיקר בתקופת החגים. זלרמאייר לא רצה לנדנד, אבל כהן תמיד השיב, בירך בעברית והודה באדיבות. בשנת 2008 יצא כהן לסיבוב הופעות עולמי ראשון, אחרי 15 שנה של היעדרות מהבמות (שבמסגרתו הגיע גם לישראל). לקראת ההופעה באוטווה פנה אליו זלרמאייר, בשמו ובשם אדם שייר, רב בית הכנסת. "בחיל וברעדה שלחתי לו מייל וביקשתי לקנות כרטיסים לרב, לי ולנשותינו. הדגשתי באותיות בולטות שאני מבקש לקנות ולא לקבל כרטיסים בחינם", מספר זלרמאייר.
כעבור שעה נחתה הודעה בתיבת המייל שלו: "גדעון היקר, בהתחשב בקשר שלי לבית הכנסת שער השמיים והערכתי הרבה לעבודתך שם – זה המעט שאני יכול לעשות".
כהן הורה למנהל סיבוב ההופעות שלו להשאיר ארבעה כרטיסים חינמיים לרב, לחזן ולנשותיהם. זלרמאייר, אגב, לא לקח את הכרטיסים בחינם: "ביקשתי מכהן לתרום את התשלום עבור הכרטיסים, והוא, באצילות הנפש שאפיינה אותו, ביקש שאתרום את הכסף למוסד המספק מזון לנזקקים במונטריאול. היה חשוב לו שהתרומה תהיה לארגון צדקה בעיר הולדתו".
לפני שנה וחצי, בראש השנה, שלח כהן לזלרמאייר ברכה מרגשת: "אני מאחל לך שקולך יעלה ויגיע למקום ויביא עימו את הברכות". את המילה מקום, Place, כתב כהן באות גדולה, רמז לכך שהתכוון לאלוהים ולא למקום ערטילאי. חודשיים לאחר מכן שלח כהן מייל נוסף, וזלרמאייר שיפשף את עיניו בתדהמה: "אני מבקש למצוא את הצליל של בית הכנסת שער השמיים", כתב והזמין את זלרמאייר ואת מקהלת בית הכנסת לקחת חלק בהקלטות האלבום "You Want It Darker".
"לאורך הקריירה הוא שילב שירת נשים ברקע, אבל הוא אמר לי שהוא רוצה עכשיו אלבום יותר רוחני, עמוק, כהה. לא בכדי הוא ביקש לשלב בשיריו פסוקים ותפילות מהיהדות כמו 'יתגדל ויתקדש' ו'הנני'".
מהר מאוד הבין זלרמאייר כי מדובר גם באלבומו האחרון של כהן. "הוא היה אמור להגיע ולהקליט איתנו במונטריאול, אבל זמן קצר לפני ההקלטות שלח מייל וכתב: 'יש כמה בעיות בריאות שאני צריך לטפל בהן ועליי להישאר בלוס־אנג'לס. מתנצל, אליעזר'. הוא לא פירט מעבר לכך ואני לא שאלתי. בנו, אדם, שהפיק את האלבום, סיפר שהוא מתקשה ולא מתפקד היטב, אבל לא הבנתי את חומרת המצב. כעבור שבועות אחדים אדם שלח אלינו את מילות השירים שבהם רצה שנשיר קולות רקע. בשיר 'You Want It Darker' ראיתי שהוא הוסיף מילים מתפילת קדיש כמו: 'יתגדל ויתקדש שמיה רבא', את השורות 'אני מחוץ למשחק' ו'לך הגדולה ולנו בושת הפנים'. ואז אדם אמר שזה כנראה האלבום האחרון ושלאונרד רוצה לסגור מעגל".
אדם כהן שלח לזלרמאייר הקלטות עם דמו – דוגמאות לשירים כפי שלאונרד היה רוצה לשמוע אותם. ההקלטות כללו נגינת קלידים וביצוע של כהן. ההנחיה הייתה ברורה: כהן רצה אווירה של בית כנסת וקולות מקהלה. הוא השאיר בידי זלרמאייר את הבחירה לשיר ולשלב קולות רקע כראות עיניו.
אדם הבהיר לזלרמאייר: מדובר בטסט בלבד, לא בטוח שהתוצאה הסופית תיכלל באלבום. זלרמאייר ושלושה מחברי המקהלה החלו לעבוד על השירה. "שמרנו הכל בסוד, אפילו על דפי התווים לא כתבנו את שם השיר או המבצע. הקלטנו את הדמו בבית הכנסת ושלחנו את התוצאה לכהן. הוא כתב: 'אני מכיר את הבימה הזו היטב. ברכות, חברים יקרים. תודה על עזרתכם'. גם אדם אהב את התוצאה והודיע שיגיע למונטריאול, להקליט איתנו את קולות הרקע באולפן מקצועי. אז הוספנו עשרה חברים למקהלה, כדי שהצליל יישמע עשיר. אבל איך אתה גורם ל־14 חברי מקהלה נלהבים לשמור סוד? אתה לא מספר להם שום דבר עד הרגע האחרון".
שבועיים לאחר מכן הגיע אדם להקלטות. "נפגשנו מחוץ לבית סבו של אדם, שבו גדל לאונרד. הוא פתח את הדלת, נכנסנו פנימה ומצאנו אורגן, גיטרה ופנקס שבו כתב לאונרד שירים בצעירותו. הרגשתי שאני במקום קדוש, כאילו אני נוגע בפיסת היסטוריה. משם המשכנו לאולפן פלאטו, שבו לאונרד הקליט שירים רבים בעבר. שם בישרנו לחברי המקהלה שאנחנו מקליטים קולות רקע לשיר 'Want It Darker You', שייכלל באלבום החדש של לאונרד. הם היו נרגשים ועצבניים מדי. פתאום אדם הוציא את האייפון, לחץ על כפתור ההקלטה ואמר לכולם: 'תנופפו ותגידו שלום ללאונרד'. הם עשו זאת בהתרגשות רבה, וכך ירד מפלס הלחץ. התחלנו את ההקלטות. אחרי חמש שעות הצעתי לאדם: 'למה שלא אקליט קולות רקע בסגנון חזני', כלומר, לשחזר ממש תפילה מבית הכנסת. הוא התרצה ובאחת בלילה נשארנו שנינו באולפן והקלטנו את קטעי החזנות".
ההקלטות הסתיימו. אחר כך הגיעה פנייה נוספת מאדם, עם מילות השיר "It Seemed the Better Way", שגם נכלל באלבום החדש. היו ביניהן גם ציטוטים מהברית החדשה. "קיבלנו אישור מרב בית הכנסת לשיר קולות רקע. שרנו ברקע מלודיה מברכת הכוהנים, שהשתלבה היטב עם נגינת הכינור בשיר. החלטנו לשלב את המלודיה בתחילת השיר ובסופו, כדי לרמוז שכהן נולד יהודי, במהלך ימי חייו היו לו אמונות שונות אחרות, אבל הוא מסיים את חייו כיהודי".
ימים אחדים אחרי ההקלטות שלח כהן מייל חדש: "גדעון, קולך נשמע בהיר וצלול, שולט היטב בסופו של השיר ומאיר אותו. אהבתי מאוד. אליעזר". כעבור זמן רב שלח מייל נוסף ובו לינק לקטע וידיאו שבו להקת הרבנות הצבאית שרה את "הללויה" וכתב: "גדעון, אני מקווה שתאהב את הגרסה של החיילים הצעירים". בראש המייל כתב באותיות גדולות בעברית: "הנני".
לצד המיילים הללו, זלרמאייר לא שמע דבר על ההקלטות. "רק בחודש אוגוסט בשנה שעברה, זמן קצר לפני שהאלבום יצא לאור, קיבלנו הודעה על כך שהשירה שלנו מלווה את שני השירים".
ב־7 ביוני בשנה שעברה שלח כהן לזלרמאייר ציור יפהפה שצייר במו ידיו – דיוקן עצמי, שאויר במכחול ובצבע פחם. תחת דיוקנו הדפיס כהן את הפסוק "לאל ברוך נעימות ייתֵנו", מתוך תפילת שחרית של שבת וחג. מסביב לציור הטביע את סמל ברכת הכהנים ואת חותמת שמו בבודהיזם (ג'יקאן), הדת השנייה שאימץ במהלך חייו. את הציור הממוספר, חלק מסדרה, צייר כהן כמה שנים קודם לכן, אבל חודשים ספורים לפני מותו החליט להעניק אותו לזלרמאייר וצירף הקדשה: "לגדעון, עם אהבה ותודה על כל העזרה שלך ועל קולך היפהפה". הפעם חתם רק "לאונרד".
השיר "Want It Darker You" היה אקורד הסיום של כהן. הוא שר: "הנני, הנני, אני מוכן, אלוהיי". את המילה "הנני" שר בעברית שלוש פעמים. מקהלת בית הכנסת שער השמיים ברקע נשמעת כמקהלה המלווה אדם העולה השמיימה.
כהן כתב את השיר בידיעה כי ישמש צוואתו. זמן קצר לפני שיצא האלבום שלח מייל נוסף לזלרמאייר, אך הפעם לא היה מדובר בברכת חג או בהצעה מוזיקלית. כהן ביקש מזלרמאייר שילך לבקר את קברי אבותיו בראש השנה. זלרמאייר מיהר למלא את בקשתו: "שלחתי לו חזרה מייל עם תמונה של אחוזת הקבר שבה טמונים בני משפחתו בבית הקברות במונטריאול. ציינתי שקראתי פרקי תהילים ליד הקבר. הוא כתב חזרה: 'התמונה והביקור שלך יקרים לליבי מאוד. תודה'. אז הבנתי שהוא ככל הנראה חולה. הוא הרי היה יכול לבקש ממני כל שנה לעלות לקבר הוריו, אבל לא עשה כן".
ב־22 בספטמבר, יום אחרי שיצא השיר "Want It Darker You" — הגיעו חברי ילדותו של כהן לבית הכנסת שער השמיים, לתפילה מיוחדת לכבודו. זלרמאייר כתב לכהן: "הרב שושט, שהיה הרב שלך ולימד אותך עלייה לתורה בבר־המצווה, הגיע לכאן וביקש למסור לך ד"ש. הוא בן 97 היום". כהן ענה מיד: "אני נרגש לשמוע שהרב שושט זוכר אותי. מסור לו את אהבתי ואת תודתי".
למה, לדעתך, הוא התקרב כך ליהדותו בערוב ימיו?
"אני לא בטוח שהוא התרחק ממנה אי פעם. לאונרד דומה ליתר יהודי מונטריאול – הם מחוברים ליהדות באופן מסורתי ותרבותי, אבל לא דתיים. הוא היה אדם רוחני, שהתעניין בפילוסופיות של הנצרות והעמיק בלימודיו. כשרצה לדעת על בודהיזם, הוא הלך ולמד מהמאסטר הגדול ביותר. הוא רצה לחפש משמעות והיה סקרן כלפי דתות, כפי שהוא היה סקרן ביחסיו עם נשים או בהתנסויות עם סמים".
בחודש יולי 2016, ארבעה חודשים לפני שהלך לעולמו, תיאר כהן בדרכו התמציתית את אהבתו לירושלים. זלרמאייר ביקר באותם ימים בישראל, ובמהלך בילוי בבית קפה בשכונת רחביה בבירה שמע את שירו של כהן 'I'm Your Man' מתנגן ברדיו. זלרמאייר שלח לכהן מייל וסיפר לו שהוא יושב ומאזין לשירו בירושלים. דקות ספורות לאחר מכן השיב לו כהן: "תודה רבה, גדעון היקר. נסיעה בטוחה בעירנו הנצחית".
למרות הקשר הטוב שניהלו לאורך שנים, המפגש היחיד ביניהם התרחש שבועות אחדים לפני מותו של כהן. זלרמאייר שמח לגלות שקיבל הזמנה למסיבת העיתונאים העולמית שבה הושק האלבום האחרון של כהן, "You Want It Darker". חברת התקליטים של כהן, סוני, שלחה לזלרמאייר כרטיס טיסה ואירחה אותו בלוס־אנג'לס, בהוראת כהן. האלבום הושמע במלואו בפני העיתונאים, ובתום ההשמעה נכנס כהן לחדר.
"כולם נעמדו בשקט מוחלט, כאילו היה מדובר ברב גדול שנכנס לחדר", מספר זלרמאייר בהתרגשות. "הוא התיישב ורק אז מחאו לו כפיים. הוא נראה חיוור וחלש, היה לבוש יפה ושפע הומור, כהרגלו, אבל אי־אפשר היה להתעלם מגופו הרזה, הצנום. באותו רגע הבנתי הכל וחיברתי את הנקודות. בסוף מסיבת העיתונאים ניגשתי אליו ונפגשנו פנים אל פנים. בעיניו היה מבט חם ואוהב ועל אחת מאצבעותיו הייתה טבעת עם סמל הכוהנים. מצאתי בבית הכנסת מחזור תפילות של יום כיפור, שהוענק לאחותו המנוחה כשהייתה בת 12, כפרס על הישגיה בלימודים. הוא היה מאוד נרגש. הוא אמר, 'תודה, המתנה הזו מלאת משמעות עבורי, במיוחד לאור העובדה שקראת בספר הזה רק אתמול'".
המייל האחרון שהחליפו נשלח ב־26 באוקטובר, פחות משבועיים לפני שכהן הלך לעולמו. בבית הכנסת עורכים מדי שנה, מיד אחרי תפילת שמחת תורה, מופע סאטירי. זלרמאייר החליט לשלב במופע את שירו של כהן, "Tower of Song", במילים חדשות. זלרמאייר שלח הקלטה של השיר ההיתולי לכהן. "מקווה שזה יעלה חיוך על פניך", כתב. "לתדהמתי", הוא מספר, "הוא שלח לי מייל בחזרה ובו כתב: 'אהבתי את זה!' וחתם בעברית: 'חזק, חזק ונתחזק'. הוא לא סתם בחר בפסוק, אלא ידע שבשמחת תורה אומרים אותו ועל כן בחר לחתום כך את המייל. כתבתי לו בהומור: 'מקווה שלזרוס, סבא־רבא שלך, גם היה אוהב את התוצאה'. הוא כתב לי: 'הוא אוהב את זה'. שאלתי אותו מה זאת אומרת, והוא, בהומור השחור האופייני לו, ענה: 'הוא מת, אבל אנחנו בקשר'. בדיעבד, מתברר שהוא הבין כי בתוך זמן קצר ייאסף אל לזרוס ואל שאר אבותיו".
בשעות אחר הצהריים ב־7 בנובמבר התקשר רוברט קורי, מנהלו של כהן, לזלרמאייר. “הוא אמר לי, 'ליאונרד נפל בבית, נשכב במיטה ואינו מגיב'. הוא דיבר במשך רבע שעה ארוכה ואמר שהוא זקוק להדרכה רוחנית והזכיר גם את בית הקברות. כעבור 30 שניות הוא שלח לי מייל ובישר על מותו של כהן. הוא אמר שלאונרד ביקש בצוואתו שאני והרב שייר מבית הכנסת שער השמיים נערוך את טקס הלוויה בסגנון מסורתי, אך ביקש לא להכביר במילים. הוא גם ביקש להיקבר לצד אבותיו, בבית הקברות שער השמיים במונטריאול, בחלקת הקבר הצנועה של משפחתו.
עוד בטרם הותקנה מצבה מעל קברו, הוא הפך לאתר עלייה לרגל. בבית הקברות מספרים כי מדי יום מגיעים מעריצים לפקוד את חלקת הקבר. "אפילו מצרפת באו לפה במיוחד, רק כדי לראות את הקבר של לאונרד ולהניח עליו פרח", מספר פקיד בית הקברות. לצד המצבה המשפחתית הניח מישהו נר בתוך מתקן ירוק קטן, להגן עליו מפני הרוחות העזות המנשבות במונטריאול. מעריץ אחר הניח ציור של ציפור על תיל, כשם שירו המפורסם של כהן. עכשיו גם האוטובוס המסיע תיירים בין אתרי התיירות של העיר עוצר כאן בכניסה. תחנת חובה במונטריאול.
טקס הלוויה של כהן היה צנוע ומצומצם. הוא התקיים בבית הקברות ולא בבית הכנסת, כדי לשמור על אופי אינטימי יותר ולמנוע נוכחות של אנשים שאינם קשורים למשפחה. השתתפו בו רק ילדיו ונכדיו של כהן ושני חברי ילדות ממונטריאול. זלרמאייר והרב שייר הקריאו את פרק כ"ג בספר תהילים ואת "אל מלא רחמים", מילים בודדות נאמרו – וזהו. "הבנתי שאדם, בנו, רצה הלוויה בסגנון אחר. הם רצו לחסוך במילים, אף אחד מבני המשפחה לא אמר דבר. היה יום קר ואפור. חשבתי שיהיו מצלמות, אבל אף אחד לא הגיע".
כזכור, בני משפחתו של כהן שמרו את דבר מותו בסוד במשך ארבעה ימים. רק לאחר שנטמן פורסם שמת. לאחר שנקבר, נודע לזלרמאייר שחלק משירי האלבום האחרון הקליט כהן במיטת חוליו, בבית החולים. "ניכר שקרובי משפחתו בעיקר נשמו לרווחה, שהוא לא סבל יותר מדי". חודש לאחר מכן נערך בלוס־אנג'לס טקס לזכרו של כהן, שאליו הוזמנו חברים בעיר ובני משפחה. זלרמאייר הוטס עם מקהלת בית הכנסת והם ביצעו את שני השירים שבהם נטלו חלק באלבומו האחרון ותפילת קדיש.
מאז מותו הפך גם בית הכנסת של כהן לאתר עלייה לרגל. "מגיעים לכאן אנשים אפילו מאוסטרליה, ואנחנו מנסים לשמור על הטעם הטוב ולא לחצות את הגבול, שלא ייראה כאילו אנו משתמשים במותו", אומר זלרמאייר. "כל בקשה שעולה בהקשר של כהן אני מעביר לבנו ולמנהל העיזבון שלו".
הוא שומר על קשר עם בני משפחתו של כהן. "את בתו לורקה פגשתי בטקס האשכבה לכבודו בלוס־אנג'לס. אחד מילדיה נקרא ליון, על שם סבו של לאונרד, שבנה את בית הכנסת שלנו. אדם ואני שומרים על קשר רצוף ומתכננים פרויקטים מוזיקליים שונים לזכרו, בהם קונצרט גדול במונטריאול. אדם לא מגלה את אותה רמת עניין שלאונרד גילה ביהדות, אבל הבן שלו הולך לבית ספר יהודי ובקרוב יחגגו לו בר־מצווה. אני מניח שהוא ממשיך במסורת אביו — בדרכו. הקשר שלי עם לאונרד כהן לא הסתיים עם מותו. הנני כאן כדי לשיר בבית הכנסת של אבותיו, במקום שבו הוא נולד ונפטר". •
לפנייה לכתב/ת 
