זה טבוע בנו

מקועקעים: בטינה מוניס (46), עוזרת אישית למיסטיקן, ועמית מוניס (23), קואצ'ר בשיטת NLP, אמא ובן מראשון־לציון.

קעקועים: פיל, סמיילי, עלה תלתן וסמל OM.

מילים: "עמית הוא האמצעי מבין שלושת בניי", מספרת מוניס, "והחיבור בינינו הוא הרבה מעבר לחיבור הרגיל בין אימא לבן. כשאת מחליטה לעשות קעקוע משותף עם מישהו, צריך לבחור במועמד הראוי ביותר כמי שיישא איתך את הקעקוע לנצח, לכן הבחירה בו הייתה עבורי טבעית. הבן הגדול שלי לא בעניין של קעקועים, והקטן – עדיין קטן. את הקעקוע המשותף הראשון עשינו לפני כשלוש שנים – פיל שהחדק שלו מכוון כלפי מעלה, שמסמל משפחתיות ולכן התחברנו אליו, עם הקשר העמוק שיש בינינו. אחריו, כשהתחיל משבר הגירושים שלי, עשינו יחד סמיילי, ואמרנו שאנחנו רוצים רק לחייך. את השלישי עשינו לאחרונה, תלתן מרובע, בתקווה שיביא לנו מזל בדרך החדשה, ולאחרונה קיעקענו יחד את סמל ה־OM, שיש לו הרבה משמעויות, בין היתר שלמות עצמית וחיבור עם האני העליון.

"אנחנו תמיד מחפשים קעקועים עם משמעות ובוחרים את הציורים בקפידה. זה לא משהו שעושים ככה סתם – אנחנו מדברים על זה, יושבים יחד, מחפשים, מסתנכרנים על ציור ומשמעות ואז מגיעים למקעקע, שלרוב משדרג לנו את הרעיון הבסיסי איתו הגענו. החברים של עמית מאוד מתלהבים מזה שאני עושה איתו קעקועים משותפים, נוסף לאלה שיש לכל אחד מאיתנו בנפרד, ועבורנו הקעקועים המשותפים הם ביטוי לחיבור החזק בינינו ובעצם היותם הם גם יוצרים חיבור נוסף".

מקועקעים: ריקה אור (44), מורה לאנגלית בתיכון, ואושר טהר (55), טכנאי קירור, בני זוג מתל־אביב.

קעקועים: מנעול ומפתח, שורה משיר.

מילים: "עבור שנינו האהבה הזאת היא פרק ב' בחיים", מספרת אור, "וכשנהיינו זוג ידענו שלא נרצה להתחתן ושמתישהו נעשה איזשהו טקס שיהיה ייחודי לנו. לפני כארבע שנים, אחרי שנה יחד, החלטנו על קעקוע משותף. הרצנו כל מיני רעיונות, חיפשנו ברשת, וכשראינו משהו שכלל מפתח ומנעול הרגשנו שזה הדבר הנכון, שיסמל עבורנו את החיבור החזק שנוצר בינינו. הרעיון היה שהמפתח למנעול שמקועקע מעל הלב שלי נמצא על זרועו של אושר, ונתנו לשון פסטרנק מסטודיו אולסטארס טאטו בתל־אביב לעצב אותו. הקעקוע הזה התווסף לקעקוע שעשיתי אחרי חצי שנה יחד, של המילה JOY, על הכתף. אני לא מקעקעת שמות של אנשים חיים ולא רציתי לקעקע את השם 'אושר', והקעקוע הזה מסמל מבחינתי את היותו של אושר האושר של חיי, ואם חלילה לא נהיה יחד – אני עדיין מאחלת לעצמי שמחה ואושר.

"בנוסף, לפני חודש ואחרי שהרעיון התבשל אצלנו הרבה זמן, קיעקענו יחד, כמתנת יום־הולדת שאנחנו חוגגים בהפרש של יומיים, משפט משיר של להקת פינק פלויד ששנינו מאוד אוהבים: Together we stand, Divided we fall, שיש לו עבורנו משמעות עמוקה, כי הביחד שלנו הוא הכל בשבילנו. כשאנחנו עומדים כתף לכתף הקעקועים מקבילים. חשבנו לפצל את המשפט החזק הזה בין שנינו, אבל הרגשתי שלא יהיה נכון שהחלק על הנפילה יעמוד בנפרד. ואחרי הכל, אנחנו שניים ביחד, ולא אחד".

מקועקעות: לירון תבין (24), בעלת מספרה ומכון יופי, ורעות תבין (31), מנהלת לופטים, נשואות מאשדוד.

קעקועים: קלף תלתן ולב, זוג על נדנדה.

מילים: "לי יש 19 קעקועים בסך הכל ולרעות יש חמישה", מספרת לירון. "אנחנו כבר שנתיים יחד ולפני כמה חודשים עשינו את הקעקוע המשותף הראשון – כמו קלף עם תלתן ולב, אצלי באדום, אצלה בשחור. תמיד קראנו זו לזו 'מלכה שלי', ולכן הבחירה הזאת הייתה טבעית. לאחרונה, אחרי שהתחתנו והתאחדנו רשמית, עשינו את הקעקוע המשותף השני – ציור שמצאנו ברשת, שהוא דימוי של שתינו יושבות על נדנדה, במבט מאחור. מבחינתנו הקעקועים האלה הם כמו טבעת, זה אני והיא וזה החיבור המיוחד לנו. חיפשנו משהו שיוציא את שתינו ויהיה הכי קרוב אלינו, משהו שליו ורגוע כזה, יד ביד.

"עשינו את זה ספונטני, קמנו בבוקר שישי אחד ואמרנו 'יאללה, יום קעקועים'. חשוב לנו ללכת עם קעקועים זהים כי אנחנו שתיים שהן אחת, והתגובות לזה מדהימות, מאוד מפרגנות. הקעקוע המשותף הבא יהיה השם של הילד, כשיהיה לנו ילד. זה בתהליך כרגע. חוץ מזה, רעות מתכננת לקעקע את השם שלי, אבל אני לא בעניין. בעיניי זה שטויות, יש לנו דברים אחרים שמסמלים עבורנו אחת את השנייה".

מקועקעים: שרה אלקיים (40), מנהלת שירות וכספים במכון כושר, וניר אלקיים (38), מנהל אחזקה, נשואים והורים לארבעה מאשדוד.

קעקועים: האותיות BPY, המילה UNIQUE, פיסה מפאזל.

מילים: "יש לנו קעקוע של האותיות BPY, ראשי התיבות של בן פורת יוסף, שעשינו כקוריוז כי תמיד אומרים לנו כמה הילדים יפים, ועוד אחד שאומר UNIQUE, כי ככה קראנו זה לזה כשהכרנו והתכתבנו במיילים", מספרת שרה. "אבל הקעקוע השלישי המשותף שעשינו הוא עבורנו המשמעותי מכולם – פיסה של פאזל, שמסמלת את האוטיזם. עשינו את זה ביום ההולדת של בננו הארי בן השש, שאובחן לפני שנתיים על הספקטרום האוטיסטי, אחרי שהגענו להשלמה עם ההבנה שזו המתנה שקיבלנו ושזה לכל החיים. אצל ניר זה בשחור־לבן, אצלי זה צבעוני וברגע שתומאס דניאל מסטודיו סאטורה סיים לעבוד על זה שנינו פרצנו בבכי, כי זה ביטא את ההשלמה, זה הרבה יותר מקעקוע.

"לקעקוע הזה התלווה טקס שלם – הדלקנו נרות והרגשנו שלמרות שהוא לא איתנו באותו רגע, הוא חי בתוכנו ולכן הוא נוכח גם בטקס הזה. עד אז הסתרנו את המצב של הילד והיום, בזכות הקעקוע, כשאנשים שואלים מה זה אנחנו שמחים להסביר. הארי שלנו הוא כמו הארי הקדוש, הוא מיוחד ויש לו שם מיוחד והוא ילד מדהים בתפקוד גבוה, שבעצמו אמר לי שזה קעקוע מיוחד. הארי הוא הילד הראשון המשותף לשנינו, הוא איחד אותנו והפך אותנו לשלם. הקעקועים המשותפים הם ביטוי לחיבור הנפשי, הרגשי, הרוחני בינינו, הם מעצימים את הקרבה שלנו וסביר שיהיו עוד. כשנסתכל עליהם כשנהיה זקנים – נחייך ונשמח".

מקועקעים: אלמוג פפטא (18), תלמידת תיכון, גלית פפטא (26), עובדת ברשת הלבשה, ושלומי פפטא־קלו (29), עובד בסוכנות ביטוח, אחים מבת־ים.

קעקוע: שלושה משולשים.

מילים: "שנתיים חלמתי לעשות קעקוע, כל פעם תיכננתי לעשות ביום ההולדת שלי ואיכשהו זה לא יצא", מספרת אלמוג. "עד שסביב יום ההולדת ה־18 שלי אמרתי לאחי 'וואי, איך בא לי קעקוע', הוא אמר 'תעשי עם גלית', ומיד קפצתי על הרעיון ואמרתי לו 'תעשה איתנו גם'. הוא הסכים מיד ואמר לי אחר כך שזאת הייתה מחווה בשבילי, כדי שלא אפחד. יש אנשים שבאים לסטודיו קעקועים, רואים ציור יפה ועושים אותו, ואז או שהם מתלהבים ממנו שנה ואז הוא נראה להם מכוער, או שהם מתחרטים מיד. בעיניי, קעקוע זה דבר שצריך לחשוב עליו, לתכנן, כדי להיות שלמים איתו לתמיד. וכשזה נעשה בשיתוף – זה עוד יותר מיוחד.

"חיפשנו רעיון כמה זמן. נכנסתי לדף האינסטגרם של איזה מקעקע, ראיתי את המשולשים ונדלקתי. האחים זרמו איתי וכשהגענו למקעקעת היא נתנה לנו כל מיני הצעות לשדרוג שמצאו חן בעינינו, וכך נולדה שלישיית המשולשים שווי השוקיים, שחופפים זה לזה ומתחברים. אצלי ואצל גלית הם ממוקמים מעל הקרסול ואצל שלומי הם על היד. זה יחיד ומיוחד וזה ממכר – השאיפה שלי היא להגיע ל־20 קעקועים, חלקם אולי יהיו משותפים".