"אז מה אם הילד שלי הומו? אני הכי גאה בו בעולם"

אחרי היציאה המתוקשרת של הראל סקעת מהארון והחיבוק הגדול שקיבל מהמשפחה שלו, הטלפון של אמא שלו, אהובה, לא הפסיק לצלצל. על הקו היו לא רק הורים שלא ידעו כיצד להתמודד עם היציאה של הילדים שלהם מהארון, אלא גם בני נוער שביקשו ממנה עצה איך לספר להורים. כולם רצו לשתף, לשמוע. לא הרבה אחר כך החליטה סקעת להתנדב בתהל"ה — עמותה התומכת בהורים ובבני משפחה של להט"בים. הרצח המזעזע של שירה בנקי במצעד הגאווה בירושלים לפני שנתיים והטבח הנורא במועדון הפולס באורלנדו, שבו נרצחו עשרות במסיבה של הקהילה הגאה, זירזו את ההחלטה שלה.

"זה עשה רק טוב לחיבור המשפחתי שלנו". משמאל: אהובה, דניאל, אבנר, הראל ובן הזוג עידן

"אמרתי לעצמי, שהמצב הזה לא יכול להימשך יותר ושאני חייבת לעשות משהו", היא מספרת. "באתי להראל וסיפרתי לו. הוא שאל, 'אמא, את מרגישה שאת מוכנה לזה נפשית?' ואמרתי לו, 'כמו שהייתי מוכנה נפשית לקבל את הבן האוצר שלי כשהוא יצא מהארון, אני מוכנה לזה עכשיו, לעמוד מול אנשים כמו חומה, להילחם. אני מוכנה להדליק משואה בתור אמא שהבן שלה הוא הומו. הרגשתי שכמו שאני קיבלתי את זה כאמא, וכמו שאנחנו קיבלנו את הבן שלנו כמשפחה, בדרך הכי טובה שיכולה להיות, זה מה שהייתי רוצה שיקרה בכל המשפחות. רציתי שיבינו שהמשפחתיות שלנו לא נפגעה, שאנחנו משפחה נורמלית. יש הרבה משפחות שחרב עליהן עולמן או שההורים החרימו את הילדים שלהם, לא אצלנו. ואז הוא נתן לי את ברכת הדרך".

"אמא תמיד מרגישה"

סקעת, גננת בפנסיה, משמשת מאז אוזן קשבת לבני נוער מהקהילה הגאה ולהוריהם. כמה שנים אחרי היציאה של בנה הבכור מהארון, סיפר לה הבן הצעיר, דניאל בן ה־26, שגם הוא הומו. גם הוא זכה לחיבוק של הוריו. הפעם הכל גם היה הרבה יותר פשוט. "בשיחות שלי עם חלק מההורים הם מספרים שהרגישו שפתאום נפל להם פטיש על הראש והם חושבים שמשהו דפוק אצלם או בחינוך שנתנו לילדים שלהם", היא אומרת. "הם שואלים אותי על הראל ודניאל, ואני מספרת בשמחה".

היציאה של הראל סקעת מהארון, התרחשה בסרט ששודר בטלוויזיה באוקטובר 2010, מספר חודשים אחרי ששוחח על כך עם הוריו, אהובה ואבנר. "הוא עשה את זה בעיתוי שמתאים לו וזה מה שחשוב", היא אומרת. "כשהוא סיפר לי על הסרט, שאלתי אותו, 'יש משהו שאתה הולך לחדש בסרט?' ברגע שהוא אמר שכן, כבר היה לי ברור למה הוא מתכוון. עם כל זה שהדחקנו את זה, אמא תמיד מרגישה, אמא תמיד יודעת מי זה הילד שלה ומה הנטיות שלו, למרות שאצל הראל זה לא כל כך היה ברור מאליו, כי הוא יצא גם עם בחורות יפהפיות, כמו אגם (רודברג, י"ב). הראל הכין אותנו לקראת הצעד הזה. הוא ידע שבאיזשהו שלב זה יגיע, והוא לא רצה שזה ייפול עלינו כרעם ביום בהיר".

על איזו הכנה את מדברת?

"אני והראל מאוד מחוברים, מאוד גלויים אחד עם השני, והוא זרק לי המון רמזים בשיחות שהיו בינינו. לא צריך להיות חכם גדול כדי להבין אותם. זה טופטף לאט־לאט כדי שזה לא יבוא בבת אחת. וכשזה בא, קיבלנו את זה הכי קולי שאפשר. בזמנו הקרינו בטלוויזיה סרטים וראיונות עם אנשים שיצאו מהארון. ביום שישי אחד, כשראיון כזה שודר בחדשות בטלוויזיה, הוא אמר לי, 'מה היית אומרת אם הייתי כזה?' תגיד, אני בתור אמא אינטליגנטית, צריכה לחשוב פעמיים למה הבן שלי שואל שאלה כזאת?"

גם בעלך קיבל את זה כמוך, בקלות?

"אני והראל מאוד מחוברים". אהובה, האב אבנר והראל סקעת

"לו היה קצת קשה, אבל הוא לא קיבל את זה כטראומה. הוא אמר לילד שלי משפט חשוב, 'ברגע שאתה מאושר, גם אני מאושר'. וזה מה שאני מסבירה להורים. לא משנה הדרך שבחרת, העיקר שתהיה מאושר. כל אמא שיולדת את הבן שלה נודרת נדר לשמור עליו מכל משמר וגם להגן עליו מכל דבר. אם נפנה גב לילד שלנו, איפה הנדר שנדרנו. זה המוטו שלי. אז מה אם הילד שלי הומו?! יש לו או לנו קרניים? אנחנו משפחה לא נורמלית?! אנחנו משפחה רגילה לחלוטין. יתרה מזה, זה עשה רק טוב לחיבור המשפחתי שלנו. לרגע לא האמנתי שהסבתות יקבלו את זה כמובן מאליו, והנה, אמא שלי אמרה לי, 'זה הנכד שלי, אני מקבלת אותו כמו שהוא'".

ואיך הסביבה הגיבה ברגע שהכל היה גלוי?

"למחרת הסרט היינו צריכים לקום לעבודה. בעלי הסתכל עליי ואמר, 'מה, אנחנו הולכים היום לעבודה?' אמרתי לו, 'כן. אתה יודע איך אני הולכת היום לעבודה? כאילו ששמו לי כתר על הראש. כמו מלכה. אתה יודע מה, אני יכולה גם לקחת את דגל הגאווה לעבודה, כי אם אני, שעובדת בחינוך, שעובדת עם ילדים, לא אהיה גאה בו, אז איזה מין מחנכת בישראל אני?! באתי כמו גדולה לגן, והדבר הראשון שהאמהות עשו היה לחבק אותי, מהערצה, מקבלה. יכול להיות שאם המשפחה שלנו לא הייתה מקבלת ותומכת בילדים שלנו, היה קשה להראל ודניאל לצאת מהארון, אולי הם היו חושבים פעמיים, אבל ברגע שאתה מרגיש בטוח במשפחה שלך, אין סיבה שלא תרגיש בטוח גם בחוץ".

"הלכתי בראש מורם"

עו"ד איריס שינפלד

את עידן רול, בן זוגו של הראל, אהובה אוהבת מאוד. כשהיא מדברת עליו, העיניים שלה זורחות. "אתה צריך לראות איזה חיבור יש בין הסבתות לעידן. אין דברים כאלה! הוא לא רק רגיש, הוא גם שקול, אינטליגנטי ומיושב ואני מתייעצת איתו המון. אז הרווחתי חתן, לא כלה. לך תדע, אולי עם הכלה של הראל לא הייתי מסתדרת כמו עם עידן. אני מסתכלת על העיניים של עידן ונמסה. פעם אמרתי לו, 'אם לא היית חבר של הבן שלי ולא הייתי נשואה, הייתי מתחתנת איתך'".

אנשים לא דיברו איתכם עוד קודם על האפשרות שהראל הומו?

"כשהוא למד משחק בבית צבי, אנשים שהכירו אותו אמרו שהוא גר עם מישהו מהלימודים. שאלו אותנו אם אין בזה רמז לזה, ולי זה לא נראה מוזר. בשנה שבה הסרט יצא הראל חגג יום הולדת בהופעה בשוני. עליתי לבמה ובירכתי אותו ברכה מלב של אמא. גם שם כבר היה מסר למשפחות ולבני נוער שעוד לא יצאו מהארון, שיבינו כמה שאנחנו כמשפחה גאים בו. אחרי הרגע הזה קיבלתי הרבה מכתבים מבני נוער. היו כאלה שביקשו שאני אצלצל להורים שלהם. אמרתי, זה לא יכול לבוא ממני, רק מכם".

גם דניאל, 26, מפתח קריירה מוזיקלית. הוא שירת בלהקת חיל האוויר, וב־2013 הופיע כאחד מזמרי הליווי של מורן מזור בחצי גמר האירוויזיון. תהליך היציאה שלו מהארון היה פשוט יותר. "הוא ראה את התהליך שעברנו עם הראל, ואצלו זה היה הרבה יותר פתוח. ישבנו יום שישי אחד ושוחחנו, והוא אמר לי, 'אמא, מה תגידי אם אני אומר לך שאני כמו הראל?' אמרתי לו, 'אתה רוצה להגיד לי משהו? תגיד, אל תחשוש'. והוא אמר, 'כן, גם אני הומו'. צחקתי בקול רם. אמרתי לו, 'מה חשבת, שאני אחתוך ורידים?!'"

רפי דלויה

את היית הראשונה במשפחה שדניאל סיפר לה?

"הוא אמר את זה קודם לי, כדי שאגיד לאבנר. תמיד חששנו מהתגובה של אבנר, כי הוא מאוד שקט ולא תמיד מביע רגשות. אני מאוד רעשנית, לא סותמת, והוא שקט יותר, אבל הוא באמת אבא למופת. כשאמרתי לו, 'שב טוב, אני באה לספר לך משהו ואתה נופל', הוא אמר לי, 'רק אל תספרי על אסון'. 'שום אסון', אמרתי, 'תשב טוב, באתי לספר לך על דניאל'. 'מה קרה?' הוא שאל, 'גם הוא בא להפתיע אותנו היום? אני כבר לא מופתע'. אני חושבת שכבר היה לו יותר קל ופשוט".

גם במקרה של דניאל היו רמזים שזה עומד לקרות?

"הראל כל הזמן צחק איתי ואמר לי, 'את עוד תראי שבסוף גם דניאל גיי'. יכול להיות שדניאל דיבר קודם עם האחים (אחות נוספת, עדי, חיה עם בעלה וילדיה בארצות־הברית, י"ב). הם בטח שלא עשו מזה עניין. אם הייתי הולכת מיד אחרי היציאה של הראל מהארון כפופה, מסתגרת בתוך עצמי, אולי היו חושבים שאני מסכנה. אבל הלכתי בראש מורם, בגאווה שזה הבן שלי ואין עליו. אני מאחלת לכל אמא ילדים כאלה. יש לי שלושה ילדים מדהימים ואני כל כך גאה בהם".

איך הגיבו החברים שלכם?

"יש לנו זוג חברים שנעלמו לנו לכמה ימים מהמבוכה אחרי הסרט עם הראל, וזה בסדר. התקשרתי אליהם, כי ידעתי שזה לא בא ממקום רע, ואמרתי, 'הכל בסדר, אני יודעת שקשה לכם למצוא את המילים, בואו תראו שאין להראל קרניים על הראש'. והם באמת באו באותו ערב. שתו קפה והכל היה בסדר. לכן חשוב לי לשנות בהרצאות את החשיבה החברתית והסטיגמות, להראות שהומו זה לא דבר רע. העובדה שזה הראל, והוא מפורסם ואהוב, עוזרת להם להזדהות איתו ולאהוב את עצמם".

להפיל את החומות

בשנה שעברה צעדה אהובה עם הראל ועידן במצעד הגאווה בתל־אביב. "יש הרבה דברים במצעד שאני לא כל כך אוהבת, זה מוקצן מדי", היא אומרת. "כמו שאני חושבת שיש דברים שצריך להצניע ביחסי בעל־אישה, צריך להצניע גם כאן. אבל הלכתי כדי לראות מקרוב את החוויה הזאת. ראיתי שם הרבה הורים, ולי, בתור אמא, זה היה חשוב. אני כל כך שלמה עם מה שאני עושה", היא אומרת, "צילצלה אליי סבתא מכפר־סבא, שהנכד שלה הומו. היא, בתור סבתא, קיבלה אותו. ההורים, לעומת זאת, לא קיבלו אותו. היא לא ידעה מה לעשות עם זה ואמרה לי שהנכד שלה אומלל. יש לי צמרמורת כשאני מדברת על זה".

עכשיו, עם פתיחת חודש הגאווה, חברה סקעת לעו"ד איריס שינפלד, שפועלת כבר שנים למען זכויות הקהילה הגאה, והשתיים החליטו לקיים מפגש משותף בכפר־סבא, עיר מגוריהן. סקעת תביא את סיפורה האישי ושינפלד תדבר בעיקר על הצד המשפטי. המפגש, שיתקיים ב־6 בחודש במרכז גלר בעיר, יהיה ככל הנראה הראשון בסדרה של מפגשים דומים בניסיון להפיל עוד חומות ולנפץ דעות קדומות.

את מרגישה שיש בכל זאת שינוי?

"אם היית מדבר איתי לפני חמש שנים, לא הייתה לזה מודעות גדולה כמו עכשיו. בכל פגישה שהייתה לי עם הורים שלא ידעו איך לקבל את העובדה שהבן שלהם יצא מהארון, לקחתי את בעלי, שיראו שאני לא לבד. היה חשוב לי שישמעו גם את אבנר, שיידעו שיש גם אבא שקיבל אותו, לא רק אמא".

את בטח רוצה להיות סבתא גם מהראל, הוא כבר דיבר על הרצון שלו בילדים.

"תשאל אותו ואת עידן. זה עניין של תהליך שהם צריכים לעבור. ואני מאמינה שברגע שהם יהיו מוכנים, הם יודיעו. אני בטח אהיה איתם לאורך כל הדרך ואהיה הכי מאושרת בעולם. היה בסרט ההוא קטע מאוד משמעותי. הראו את הראל ואותי הולכים על השביל שמוביל לבית, ואני אמרתי לו, 'אל תשכח שיש משפחה מאחוריך'. זה היה כנראה משפט מאוד עוצמתי, כי כולם זוכרים אותו. לא חשבתי על המשפט הזה הרבה, הוא פשוט בא בטבעיות". •