ארמני והילפיגר מגיעים לשטח A
החנויות יוקרתיות, המחירים כמו בתל–אביב, והכסף מקטאר: ברוכים הבאים לקניון Q בעיר הפלסטינית החדשה רוואבי ליד רמאללה • עופר פטרסבורג היה שם ושמע מה אומרים ללקוחות מישראל שרוצים הנחות, איך הדירות כל כך זולות, ומה הסיכוי שהשלום יתחיל מג'ינס רנגלר
ארמני, טומי הילפיגר, אדידס, קלווין קליין, סטיב מאדן וטימברלנד – לא מדובר בחנויות בקניוני היוקרה בישראל, אלא בקניון החדש Q, שבנוי על צלע הר ומשקיף על העיר הפלסטינית החדשה רוואבי. כבר בכניסה, על כביש צר, היחיד שמוביל אל העיר המתאכלסת אט־אט באלפי דירות, יש עשרות שלטים על עמודים, הניצבים בזה אחרי זה לאורך קילומטר ומבשרים על מותגי העל הבינלאומיים שמחכים לקונים בחנויות הקניון, שנפתח לאחרונה.
כאן, בשטח A שבשליטת הרשות הפלסטינית עשר דקות מרמאללה ומביר זית, אפשר להרגיש בחו"ל. בכניסה לעיר, על גבעה (רוואבי = גבעות), מתנופפים שורה של דגלי הלאום הפלסטיני, ובראשם דגל עצום בגודלו. ממול פסל נחושת של אישה עירומה, אולי סמל לעיר המודרנית שצמחה כאן.
את דיאנה מנצרת פגשתי בבוקר מסתובבת בין החנויות עם שקית גדולה של ארמני. היא וחברותיה מגיעות לכאן לערוך שופינג: "לא זול פה בכלל. המחירים כמו בתל־אביב. אבל אנחנו מעדיפות לרכוש כאן ולבקר אחר כך קרובים שגרים בסביבה. 10% מתושבי העיר הם נוצרים ונבנית כאן כנסייה גדולה".
בשבתות מלא כאן, כשתושבי הגדה באים לראות את הקניון הפלסטיני הראשון, וגם ערבים ישראלים רבים. תושבי ההתנחלויות הסמוכות לא יתקבלו באהדה. "אותם אנחנו מעדיפים לא לראות כאן", אומרים בהנהלת הקניון, "הם מחרחרי ריב". וישראלים מתל־אביב? המיליארדר בשאר אל־מסרי, ששותף להקמת רוואבי: "המטרה שלנו היא לא תל־אביבים, ואנחנו גם לא מצפים שיבואו בימים אלו. המטרה היא לשרת בראש ובראשונה את הציבור הפלסטיני שעד היום נאלץ פעמים רבות להסתפק בזיופים, או בחנויות בלונדון או בניו־יורק. למשל, מוצרים של מאק או אסתי לאודר עד היום היה צריך להזמין מחברים שטסו לחו"ל, וכעת אנו פותחים חנות ראשונה בפלסטין".
במהלך הראיון אל־מסרי קופץ לפתע מכיסאו בבית הקפה המשקיף אל הנוף ורץ להרים בדל סיגריה שמונח על עציץ סמוך. הניקיון פה מזכיר את סינגפור כמעט, גם ברחובות. "הכל פה נקי ברמות הכי גבוהות. אם מישהו מלכלך הוא בולט לעין. נכון שאי־אפשר להטיל קנס אבל אפשר לבייש", אומר מחמוד טאהר, מנהל החטיבה העסקית בקבוצת מסאר, האחראית על הבנייה והפיתוח ברוואבי.
"אנחנו כמו רמת החייל או הרצליה סטייל", אומר אל־מסרי, "בנייני היי־טק למשרדים, ומתחת בתי קפה וחנויות". בית קפה "סירוטה" שבו אנחנו יושבים מזכיר בית קפה תל־אביבי טיפוסי במראה ובתפריט, וגם במחירים: קפוצ'ינו קטן עולה 12 שקל וגדול 14 שקל. אייס קפה: 15 שקל לקטן ו־17 שקל לגדול. טירמיסו עולה 25 שקל ומרק בצל 18 שקל. "אנחנו רוצים להתקדם עם סניפי 'סירוטה' גם לדובאי ולניו־יורק", אומר אל־מסרי.
עוד בולט כאן מספר הנשים הצעירות שמנהלות את העניינים. ממנהלת החטיבה המבצעית, דרך מנהלת חברת הניהול ועד השיווק. "40% מההנהלה שלנו הן נשים", אומר אל־מסרי, "אנחנו רואים בהן סיפור הצלחה של המקום וסמל לעוצמה נשית. בהתחלה הסתכלו עלינו בעין עקומה, אבל היום כבר מבינים שצדקנו".
"העונות הכי חדשות"
הקניון נפתח בינתיים רק בחציו, עם 16 חנויות ו־60 מותגים, בהשקעה של 450 מיליון דולר. מדובר בכסף קטארי, ומכאן שם הקניון Qatar) Q). השערים אל הקניון נושאים שמות מוכרים: "עזה גייט", "יפו גייט" ו"ירושלים גייט".
חנות ניו באלאנס, שרק לאחרונה הגיעה לתל־אביב, כבר נמצאת כאן, ולצידה חנויות דגל של מקס מארה, נאוטיקה, לקוסט, Guess, מקלארן, רנגלר, מאק, מנגו, אדידס, דה נורת' פייס, קלווין קליין, סטיב מאדן, ריבוק, טימברלנד, אסתי לאודר, ויש גם מייסיס מקומית בשם "אווניוס" עם מבחר מותגים ובהם ארמני וטומי הילפיגר בקולקציה האחרונה של דוגמנית העל ג'יג'י חדיד. יש גם מוצרי קיקי לתינוקות, החל מ־229 שקל. המחירים: גופייה צבעונית של חדיד ב־500 שקל, שמלה באלף שקל, חליפה באלפיים שקל ונעליים ב־500 שקל. ג'ינס של רנגלר נמכר ב־400 שקל. נעלי הרים גבוהות של דה נורת' פייס ב־800 שקל.
ספי אבו־ספא מכפר רפא, מוכר בדה נורת' פייס: "באים הרבה אנשים מישראל ומציגים כרטיס מועדון להנחות. אני מתנצל ומודיע שפה אין לנו את זה". טאהר: "המחירים לא יותר נמוכים מתל־אביב, אבל אנחנו דואגים שקו האופנה האחרון, עם העונות הכי חדשות, יגיע לכאן, ולא עונות קודמות שנמכרות ביוקר, כמו שקורה הרבה פעמים בישראל. יש אצלנו מעמד בינוני מבוסס וגם בעלי יכולת כלכלית כמו אצלכם".
למה אף שלט בקניון לא בערבית?
"הפלסטינים מכירים את המותגים הבינלאומיים. זה מוכר יותר באנגלית".
איך משכנעים ציבור פלסטיני להוציא סכומים כאלה על מותגי אופנה?
"זה לא שברמאללה הסמוכה אי־אפשר להשיג מוצרים של ריבוק או אדידס, אבל כאן מדובר על איכות, מגוון, ובוודאי שלא בזיופים. אנחנו מסבירים בסבלנות ונותנים למשש ולהבין את הבדלי האיכות. טי־שירט של אמפוריו ארמני מקורי ב־349 שקל לעולם לא תהיה באיכות של מה שנמכר בשווקים. רואים שהאיכות מעולם אחר".
מה עם קסטרו או פוקס?
אל־מסרי: "לא, אין מקום לחנויות ישראליות כאן כרגע. בכל הגדה זה לא חכם להקים חנויות כאלה עכשיו. אם יש תסיסה או זעם, זה המקום הראשון שיפנו אליו, ואינני רוצה להגיע למצב כזה. אין בעיה שעובדים פלסטינים יעבדו בישראל ואנחנו מברכים על כך. גם אין בעיה שיעבדו בחנויות ישראליות שיוקמו כאן. אבל המצב עוד לא בשל לזה. אולי במדפים נשווק מוצרים ישראליים, אבל לא כחנויות נפרדות בפני עצמן".
הבאת את החנויות של אוקספורד סטריט והשדרה החמישית. מה עוד חסר?
"בכניסה יש מקום גדול למקדונלד'ס שעוד לא פעיל בגדה בכלל, ואני מקווה שנביא אותו. ננסה להביא גם את סטארבקס, למרות שהם נכשלו בישראל, וגם את הארד רוק קפה".
המטרה: 25 אלף תושבים
בהקמת העיר החדשה הושקעו עד כה כ־1.3 מיליארד דולר. 8,000 דירות נמצאות בבנייה, באבן ירושלמית. המחירים, בניגוד לישראל, נמוכים: כ־70 אלף דולר לדירת 100 מ"ר. אפשר גם לקבל משכנתה נוחה. "בתרבות שלנו לא מפנים מהבית בגלל אי־החזר חודשי", אומר טאהר, "יש סיוע, אם צריך, של עמותות איסלאמיות". עד כה רכשו 3,000 משפחות דירות, חלקן אוכלסו. רבים גרים בשכירות. 2,000 שקל לדירת ארבעה חדרים מרווחת. התוכנית היא להקים 22 שכונות ל־25 אלף תושבים.
הבניינים הם לרוב בשני מפלסים, עם מרפסות גדולות או גינות גדולות. היזם כאמור הוא אל־מסרי, שנולד בשכם לפני 56 שנים למשפחה אמידה. כנער נעצר בהפגנות נגד צה"ל. משפחתו עזבה לארצות־הברית, והוא למד בווירג'יניה הנדסה כימית, התחתן עם אמריקאית והתאזרח בארה"ב. ב־1994 הקים חברה שפעלה גם במדינות המפרץ. כעת הוא חושף שיש לו תוכניות להקים "רוואבי 2" בין ג'נין לטול־כרם.
הבעיה של רוואבי היא מיקומה, בין שטחי A ל־B. לכן במשך שנים ישראל לא איפשרה כביש גישה למקום וחיבור למים. אל־מסרי הוא שבחר בקפידה את המיקום, שיוצר רצף פלסטיני בין ירושלים המזרחית, ביר זית, סלפית, שכם והחצר האחורית של רמאללה. השלט האדום שמציין כי מדובר בשטח A הוסר לאחרונה מהכניסה לעיר. ההגעה לעיר מהמחסום הישראלי, בעיקר באזור בית אריה, קלה ומהירה.
לפני שנפתח הקניון נאלצו התושבים החדשים להסתפק בסופרמרקט בשם "סלתי" במרכז העיר החדשה. אפשר למצוא פה גם מוצרים מתוצרת ישראל. בית הספר המשקיף על הנוף מתגאה במודל החינוך של קיימברידג', אבל מספר הילדים עוד קטן, 14 בכיתה ממוצעת. יש הרבה דירות רפאים בעיר, וילדים רבים מגיעים ללמוד בו מחוץ לעיר.
בקצה רוואבי, לאחר שעוברים על שורת מבנים המעוטרים בכרזות של מרילין מונרו ואלביס פרסלי, יש מתקן בנג'י, ומולו האמפיתיאטרון, שהקטארים מתגאים שהוא הגדול במזרח התיכון עם 50 אלף מקומות. "קולדפליי שלחו נציג ובוחנים אופציה להגיע", אומר טאהר.
בכניסה לעיר הוקמה "כיכר התקווה" המסמלת שלום – אבן ענקית עם רסיסים סביבה ומים. "מההרס והזמנים הקשים", אומר אל־מסרי, "באה תקווה, מהאבנים הקטנות, הרסיסים והמים הזורמים שמתאחים לאבן מוצקה".
האם התוכניות הגדולות, כולל מגדלים בני 20 קומות, ימשכו לעיר צעירים אקדמאים? אל־מסרי מאמין שכן, וכבר מתכנן קניון סגור בצמוד לשדרות האופנה שהקים. מאחור כבר החלו להכין את המגרש למלון חמישה כוכבים. רשת מובנפיק פועלת כבר ברמאללה, וכאן הכוונה היא להביא את רשת הילטון או שרתון.
ובינתיים, במבנה הממוקם בסוף סמטה בשדרת האופנה המרכזית, יש לונה פארק קטן עם גלגל ענק ושאר מתקנים. ממול מוקמים חמישה בתי קולנוע, כולל שני אולמות VIP ואולם בארבעה ממדים (איימקס עוד אין). "אם לא יכולים לקנות פה כי יקר מדי, לפחות אפשר לבלות ב־2־5 שקלים למתקן", מחייך טאהר. קערת פופקורן שתעלה לכם במרכז הארץ 20 שקל, עולה פה רק 5 שקלים.
מה עם זכיינות לקופיקס?
טאהר: "זה יעבוד פה לא רע. אני לא פוסל את זה".
ומה עם פוליטיקה, אולי הגיע הזמן שתהיה שם?
אל־מסרי: "כשרוצים עזרה אני עוזר, אבל אני לא בממשלה. מסתדרים טוב מאוד בלעדיי. למה לקלקל? עכשיו עם הנשיא טראמפ אולי עוד מדינות ערב כמו קטאר ישקיעו כאן מיליארדים בפיתוח. בניית אומה נעשית בהרבה מאוד כסף זר".
מה התקווה הגדולה שלך?
"אני אתרגש אם רוואבי תזרז את השלום, כעיר מודרנית מובילה שמושכת צעירים עם השכלה אקדמית. אנחנו מעניקים כאן דיור בר השגה שבישראל מאוד חסר. וכמובן – שתקום רוואבי חדשה בין טול כרם לג'נין".

