"נשים ששלמות עם עצמן נהנות יותר"
בעולם שמעריץ רזון קיצוני ומקדם אידיאל יופי לא אנושי, דוגמניות הפלאס סייז צריכות להוכיח את עצמן ולהילחם על מקומן יום־יום ושעה־שעה. חמש יפהפיות במידות נדיבות נענו לאתגר שלנו ודיברו בגילוי לב על דימוי גוף, ביטחון עצמי, דיאטה, הערות פוגעניות וצרות אחרות
ירדן, בתיה, כרמל, זוהר ובר נבחרו להיות הפרזנטוריות של המותג החדש "IS : ABOUT" הפונה לקהל של צעירות מלאות – הזדמנות מצוינת לברר מה הן חושבות ומה דעתן בנושאים כמו דימוי גוף, ביטחון עצמי וכל מה שביניהם.
כרמל: "האהבה לגוף אצלי לא קשורה במשקל - עובדה שכשהייתי במידה 42 אהבתי את עצמי פחות מאשר היום. לאהוב את הגוף שלי זה בראש, בהשלמה שלי עם עצמי. לקראת החתונה שלי רזיתי המון והיום לא הייתי עושה את זה. אחרי החתונה בלסתי כדי להחזיר לעצמי את הזוהר לפנים. הלחיים שקעו לי. פשוט לא הייתי אני. היום כשאני במידה גדולה יותר הפכתי להיות שלמה. אם אחשוב שנכון לי לרדת אעשה זאת, אבל אני ממש לא מוצאת סיבה".
ירדן: "אני מאד אוהבת את הגוף שלי. מבחינתי אני מושלמת. נכון שאני לא קמה כל בוקר ואומרת שהכל פרפקט, אבל הכל מתחיל מבפנים. היו לי שנים שהייתי יותר רזה ושנאתי את עצמי, הייתי פוחדת מהצל של עצמי. אני עכשיו במידה 44 ואני באמת מקבלת את עצמי במאה אחוז, וזה מעבר למראה – זה בהרגשה, בהתייחסות לעצמי. אני פותחת וסוגרת את היום בתודה ובאמירה שטוב לי, אני מפרגנת לעצמי וזו אהבה עצמית שיוצאת החוצה. זה לא קרה ביום. עברתי תהליך. כל הילדות היה לי קשה, הסביבה והתרבות היו תמיד אנטי־שמנים, כי שמן הוא לא מוצלח, הוא לא יכול להצליח ביחסי חברות ובזוגיות, בכלום. כל החיים נאבקתי בזה והוכחתי את ההפך".
בר: "לפני כמה שנים עשיתי דיאטה והייתי פחות 15 קילו ממה שהיום. עליתי הכל בחזרה ואז התחילו התגובות והביקורות – 'וויי, שמנת. לא חבל? הרי ירדת כל כך יפה'. ואני מרגישה ממש להפך. גם אני עשיתי עם עצמי תהליך. כשהשלמתי עם זה וכשהבנתי שאני אוהבת את עצמי וטוב לי, נהייתי חירשת. אני אפילו לא שומעת. אפילו כשבן זוג העיר לי זה עבר לי – והוא גם עף".
זוהר: "הייתי רזה יותר ב־20 קילו ממה שאני היום, כשהתחלתי אוניברסיטה. גרתי במעונות והיה שם חדר כושר, ונכון שגם קודם תמיד עשיתי הליכות ואימונים, אבל שם זה היה הרבה יותר אינטנסיבי. תמיד אכלתי בריא, אז באופן טבעי רזיתי, בלי להתכוון יותר מדי. כשנפצעתי פציעת ספורט עליתי הכל בחזרה. זו הייתה התקופה שבה התחלתי לכתוב את הבלוג והייתי שמנה ב'הכי רזה' שלי. אני לא זוכרת שהייתי יותר יפה, מה שבטוח – הייתי הרבה פחות מרוצה מעצמי, כי ככל שהייתי רזה יותר הייתי רוצה להיות יותר רזה. זה לא נגמר. המרדף אחרי השלמות לא עשה לי טוב. צריך לדעת איפה לעצור. אתה מגיע למקומות בוגרים בחיים שאתה מבין את זה ואני שמחה שאני במקום הזה".
בתיה: "האמת היא שאני כן הייתי רוצה להיות יותר רזה – וזה לא רק רצון, אני עובדת על זה. אני שומרת על תזונה נכונה, התפריט שלי מורכב מהמון ירקות, אני רצה ובכושר, אבל אני שומרת על עצמי שלא ליפול למקום של הפרעות אכילה, כי זה מאוד קל. אני שלמה עם הפנים שלי, אבל לא עם הגוף. ללא ספק זה מושפע מהרצון להצליח בדוגמנות. לפעמים מישהו מעלה פוסט שמחפש דוגמניות ובתגובות כולן מתייגות אותי, ואז יוזמי הפוסט כותבים לי בהתכתבות פרטית 'את מדהימה אבל הבגדים שאנחנו מפרסמים הם מאוד ספציפיים', והם מתכוונים לזה שמחפשים מישהי דקיקה. ואני לא".
זוהר: "את רזה. הבעיה היא שדוגמנית רגילה היא במידה 32־30. בתיה לא בחורה שמנה באף קנה מידה, אבל בעולם הדוגמנות הסטנדרט כל כך מטורף, שבשבילם היא לא מספיק רזה, שזה הזוי. את הרי מושלמת, וחבל לי שאת לא לגמרי אוהבת את עצמך".
ירדן: "בגיל שש התחלתי להשמין ואני זוכרת את עצמי כילדה גבוהה, מפותחת. לצערי כל השנים הייתי בדיאטות ובניסיון לשנות את עצמי. כשהיה אוכל בשולחן הייתי שומעת, 'זה לא לירדן' ומשפטים כמו, 'את באמת רוצה עוד ביס מזה?'"
זוהר: "ו'לעוגייה השנייה יש בדיוק אותו טעם'. גם את זה אמרו לך?"
ירדן: "ברור. עשיתי דיאטות משמעותיות. הייתה לי תקופה רזה סביב גיל 16־15, אבל לא אהבתי את עצמי בכלל. היום אני ברמה של אהבה עצמית גבוהה ואני גאה בזה".
בר: "אצלי זו הייתה ילדות של השמנה. זה התחיל בגילאי 9־8. סבתא שלי גרה ליד בית הספר היסודי ואצלה אכלתי כל צהריים. זו סבתא רומנייה שמבשלת בהרבה אהבה, שניצל ופירה וצ'יפס וצ'ורבה, וכשהתחלתי להשמין האחים של אמא שלי וכולם היו אומרים לה 'תפסיקי להכין לבר מטוגן'. אלו משפטים ששמעתי כל החיים. בגיל 10, אמא שלי לקחה אותי לדיאטנית והיא דיברה עם אמא שלי עליי ולא איתי באמירות כמו: 'כשאתם אוכלים צהריים תורידו את הקטשופ ובבוקר תאכלו קורנפלקס ללא סוכר'. מה שעזר לי זה האופי החזק שלי. עם כל זה שהייתי שמנה, הייתי בחוגי ריקוד בשורה ראשונה ועם מלא חברים וחברות, ואף פעם לא הפסדתי כלום".
זוהר: "אותי החביאו בשורה האחרונה במקהלה. פלא שילדים אחר כך מתייחסים ככה לשמנים? כך חינכו אותם. הכל מתחיל מההורים ומהמורים. צריך להבין שאף אחת ממי שיושבת כאן לא הייתה כזו שטוחנת. ירשנו נטייה גנטית וזהו, והחברה צריכה להכיל את זה".
בתיה: "אני אוכלת מאוד מאוד בריא. לא נוגעת בסוכרים ובפחמימות".
זוהר : "תתפלאי, אבל כולן כאן אוכלות מבוקר ובריא. רואים נשים מלאות אז חושבים שהן משתוללות ואוכלות ללא הכרה. זה לא כך. הרבה אומרים לי, 'אין מצב שאת עושה כל כך הרבה ספורט ואוכלת בריא ועדיין מלאה'. בטח שיש מצב. אני לא במאזן קלורי שלילי, זה הכל. אני גם לא מנסה לרדת במשקל. אני אפילו אוכלת לפי תזונת פליאו. בימים הרחוקים שבהם עבדתי עם מחשבון קלורי ממש סבלתי. זה מנגנון שאי־אפשר להיפטר ממנו. כל הזמן היו שם המצפון ורגשות האשם".
זוהר: "לפני שנה הלכתי לספר שלי בירושלים ולבשתי מכנסיים קצרים וגופייה. חברה שלי סימנה לי לכיוון בחורה באוטו ואמרה, 'ראית איך היא בוהה בך?' שאלתי אותה, 'את רוצה תמונה? שאשלח לך בווטסאפ?' היא שאלה בלי להתבלבל, 'את ראית את עצמך לפני שיצאת מהבית?' אז עניתי לה כמו שרציתי לענות לה וכן, אם מעירים בגסות - אני עונה".
בר: "מישהו פעם אמר לי שכל כך השמנתי שקשה לחבק אותי, שכבר אי־אפשר להקיף את הגוף שלי. אמרתי לו שילך לחפש תוכי שחור".
ירדן: "זוהי עובדה ידועה ש־99 אחוז מהחברות בעולם האופנה בישראל לא מבינות את המידות הגדולות ומה ההגדרות שלהן. אני רואה זאת גם כמרצה בשיווק, גם כלקוחה של מידות גדולות וגם כדוגמנית, החל מרמת הדגמים דרך רמת השיווק. חושבים שאין לזה שוק, אבל צריך לדעת שהרוב במידה 42 ומעלה, וכמובן שזה מגיע למידות 54־50, אנחנו עוד במידות לא ענקיות. המידה הממוצעת היא מידה 44. תארי לעצמך שאנחנו לא נישה בכלל. אנחנו האישה הממוצעת".
זוהר: "את הולכת לקניון בסייל ולא מוצאת כלום במידה 44. זה מצחיק. ביחס לעולם אנחנו רזות. לא מזמן, פגשנו את הדוגמנית אשלי גרהאם, שהיא בממדים שלנו והיא עושה מיליונים ואת המידה שלה יש בכל חנות בארצות־הברית. אמרנו לה: 'את יודעת שבארץ אין לנו בגדים בשום מקום?' יש צורך ענק ואנחנו לא טרנד שהולך להיעלם. אנחנו כאן כדי להישאר".
בתיה: "יותר מדי פעמים שמעתי משפטים כמו 'את מאוד יפה, אבל אם היית מרזה קצת יותר היית מתאימה לנו בול'. אני עונה להם שלא כולם מושלמים. אבל זה כן צובט בלב. לאיזו מידה רוצים שאגיע כדי שאתאים? פלג הגוף העליון שלי הוא מידה 36 ואומרים לי שאני לא מספיק רזה".
ירדן: "לי זה לא קרה, כי אני ממותגת במידות גדולות. אז תכלס הכי כיף לי".
כרמל: "גם לי זה לא קרה. ביקשו ממני לצבוע שיער לחום. זה נחשב?"
זוהר: "אני לא משווה את עצמי לאף אחד. למה להשוות? האושר לא שוקל אפילו גרם אחד. אין לזה כל משמעות. זה קשור לביטחון עצמי ולהחלטות שלך".
בר: "נשים ששלמות עם עצמן נהנות יותר".
בתיה: "לדעתי, החברה גורמת לך לעבוד קשה כדי שתאהבי את עצמך".
זוהר: "אבל בתיה, זו עבודה עצמית והביטחון העצמי צריך להגיע למדרגה שאף אחד לא מעז להגיד לך כלום. גיבורי המקלדת מעזים, אבל אני בזמן הזה עובדת וממשיכה להצליח בתחום שלי. בקבוצה שלי בפייסבוק יש נשים שחצי מהן מתחת למידה 42 ואוכלות סרטים מטורפים. ומעניין שהעידוד והתגובות בנוסח 'את מושלמת כמו שאת' מגיעות דווקא מהמלאות. לא נשכח שאנחנו גם מביאות ילדים לעולם. כל אישה צריכה להעריך את היכולת האדירה הזו שלה ליצור חיים, אז הגוף שלנו הוא מדהים בזכות מה שהוא יכול לעשות וכאן נגמר כל הסיפור מבחינתי". *
