הוא היה מדען אטום אמריקאי־יהודי, בן למשפחת ניצולי שואה שקשר את גורלו עם ישראל וסיפק לה סוללות גרעיניות מיוחדות שסייעו לניצחון במלחמת ששת הימים. אתמול, כשנה לאחר מותו, נחשף סודו הגדול של פרופ' זלמן שפירו.

סיפורו המרתק של שפירו, בן 96 במותו, שהיה חסוי במשך עשרות שנים, נחשף אתמול בעיתון "טריביון ריוויו" בפיטסבורג, במסגרת סדרת ראיונות שקיימה איתו לפני מותו העיתונאית מארי אן תומאס.

שפירו היה הבעלים של חברה גדולה לייצור ציוד גרעיני. בראיון הוא מספר כי שנה לפני מלחמת ששת הימים סיפק לישראל סוללות גרעיניות ששימשו את קהילת המודיעין שלה. הן נועדו להפעלה ארוכת טווח של מכשירי האזנה מתוחכמים עמוק בעורף מדינות ערב.

תומאס טוענת בכתבה כי המידע שהתקבל מהמתקנים הסודיים, שהופעלו באמצעות הסוללות, הוא שסלל את הניצחון הישראלי המוחץ במלחמת ששת הימים. לדבריה, בכיר המוסד לשעבר רפי איתן אישר את דבר העברת הסוללות לישראל.

שאול גולן

לפי פרסומים זרים, סיירת מטכ"ל היא זו שמשתילה מכשירי האזנה בלב מדינות ערב. אחד מהם, שאותו הציב בעבר אלוף (מיל') עמירם לוין, מוצג במוזיאון מלחמת יום הכיפורים בקהיר.

יש לציין כי פרטים רבים מהדברים שנחשפים עתה נודעו לכתב "ידיעות אחרונות" כבר לפני כ־10 שנים, בשיחות עם מאיר עמית המנוח, שהיה ראש המוסד בתקופת מלחמת ששת הימים. הראיונות עסקו בהכנות המודיעיניות של ישראל למלחמה, אך נפסלו לאורך השנים לפרסום על ידי הצנזורה.

אז מי הוא זלמן שפירו, האיש שישראל חייבת לו כל כך הרבה? הוא היה ממציא, וגאון בכימיה ובפיזיקה. הוא נולד באוהיו, בן למשפחה שומרת מצוות שחלקה נספתה בשואה. במהלך הקריירה המדעית שלו היה אחד ממפתחי הכור לצוללת הגרעינית הראשונה, פיתח דלקים גרעיניים מסוגים שונים ורשם אינספור פטנטים. הוא היה הבעלים של חברת NUMEC שפעלה בעיר אפולו שבפנסילבניה וייצרה ציוד גרעיני.

בעבר נחשד כי מאות קילוגרמים של חומר בקיע מועשר באיכות צבאית נעלמו ממחסני החברה שלו והוברחו לישראל. הוא הכחיש, לא הועמד לדין, אך במקביל לא נוקה עד יום מותו מהחשדות.

הסוללות המיוחדות שסיפק למתקני ההאזנה פותחו במעבדות "מאונד" באוהיו כבר ב־1954 ונחשבו אז למהפכה מדעית. הן שימשו לוויינים, חלליות ותחנות ניטור מזג אוויר באזורים מרוחקים וקשי־גישה כמו למשל אנטארקטיקה. עד היום יש בחלל הרחוק חלליות של נאס"א, כמו וויאג'ר 1 ו־2, שיצאו מכדור הארץ לפני כ־40 שנה ועדיין מונעות בסוללות הללו.

מדובר על מעין כור גרעיני קטן שמונע באמצעות חומר בשם סטרונציום 90 המסוגל להפיק מתח גדול לאורך שנים ארוכות. החברה של שפירו פיתחה גרסה זעירה של המנגנון הזה גם להפעלה של קוצבי לב.

שנה לפני מלחמת ששת הימים, סיפר שפירו בראיון, פנה אליו ראש המוסד מאיר עמית: "הוא הריח שמצרים מתכננת משהו ורצה שתהיה לישראל יכולת לאסוף מודיעין על הצבא המצרי". לדבריו, עמית ביקש ממנו שיספק את הסוללות לטובת מתקני האזנה זעירים שיתחברו לקווי טלפון ושידורים אלחוטיים. "הסוללות היו צריכות להיות חזקות מספיק גם כדי לקלוט את מה שנאמר בקווי הטלפון ובשידורים שבין מצרים ובעלות הברית שלה, וגם כדי לשדר את התוכן הזה לישראל".

שפירו גילה כי החברה שלו שיגרה לישראל לפחות טכנאי אחד כדי לוודא שהסוללות עובדות. הוא סיפר כי סייע לישראל לא רק בנושא הזה אלא בעוד נושאים רבים. עם זאת סירב לפרט בנימוק שהם עדיין מסוווגים.

שפירו סיפר כי היה בקשר גם עם בכיר המוסד לשעבר רפי איתן, שאותו פגש ב־1968 בעת ביקורו בארה"ב. לדבריו, הסי־איי־אי והאף־בי־איי ידעו על הגעתו של איתן לארה"ב ועל מטרת ביקורו. "כשביקרתי במפעל בשנות ה־60", סיפר איתן בראיון לעיתון האמריקאי, "היו מעט מאוד בעולם שידעו לייצר את הסוללות הללו".

אוסקר גריי, סגן נשיא "נומק" בעת ההיא, אישר את דבר אספקת הסוללות לישראל. לדבריו, הישראלים טענו, לפחות בפניו, שהם זקוקים לסוללות לצורכי חיזוי מזג אוויר, אך הוא שיער כי מדובר במכשירי האזנה לקווי טלפון.