ב'ג'ודה' מגלמת אנסטסיה פיין ערפדית שעובדת עבור אביה, מעין ארכי־ערפד בכיר ברומניה. במציאות, פיין הלכה לעבוד בגיל 12 בניקיון כדי שיהיו לה דמי כיס.
"התחלתי בניקיונות של חדרי מדרגות", היא מספרת. "ואז הציעו לי לנקות דירה של מישהי בת 70. באתי לבד, והיה לי מוזר להיות עם מישהי זרה בדירה. הכי נלחצתי כשהיא לקחה אותי לשיחה על החיים. חמודה, אבל כשיצאתי משם אמרתי בחיים אני לא אנקה לאנשים את הבתים".
המצב הכלכלי בבית הפריע לך?
"כילד אתה כועס. אומר למה אין לי. לא ראיתי את ההורים שלי, הם כל הזמן עבדו. רק היום אני מבינה מה אמא שלי עברה, מה זה לעבוד בחמש עבודות ניקיון במקביל. ועוד הייתה לה בעיה כרונית ביד. אני זוכרת אותה בוכה כל הלילה וקמה בחמש בבוקר לנקות אסלות עד 12 בלילה. כשהייתי באה אליה ביציאה של ילדה מתבגרת, היא הייתה אומרת, 'את לא יודעת איפה את חיה'".
× × ×
פיין (26) נולדה בגרמניה, בת לקצין רוסי ששובץ במזרח המדינה לפני נפילת החומה. לאחר שהגוש הסובייטי התמוטט, המשפחה חזרה לאוקראינה, האב התקשה להשתלב וכשפיין הייתה בת שמונה, החליטה המשפחה לעלות לישראל.
"מציירים לך תמונה מאוד יפה, קוקוסים ובננות על עצים ברחובות. קופקבנה. ואז מגיעים והדבר הראשון שעולה באף זה ריח הדגים המסריחים בנמל חיפה. גרים עם כמה משפחות בדירה אחת בראשון. אין פרטיות, על מזרון דק, חום אימים. כל המשפחה הסתובבה עם תחתונים בבית. סיוט".
הסיוט רק החמיר אחרי שהוריה קנו מזוג רוסי מעדנייה קטנה בתקווה לבנות את עתידם.
"לאחר כמה חודשים פתחו ליד סופר רוסי ענק שאי־אפשר להתחרות איתו, זה היה נורא. העסק קרס, החובות הצטברו. אם הייתי פוגשת את המוכרים הייתי אומרת להם, תודה רבה שהרסתם לי את הילדות".
איך הורייך הגיבו?
"באוקראינה אמא שלי ניהלה מסעדה יוקרתית. הייתה מביאה סטפות של דולרים מטיפים של פוליטיקאים ואנשי עסקים. היא הייתה כוסית־על, שמלות, עקבים, מלכת העולם. ופתאום שוטפת אסלות במשך שנים. אבא שלי הלך פעם אחת לניקיון בקניון הזהב, ואז הוא חזר ואמר, לא יהיה! קיבל את הכאפה של הלייף. להתמודד עם ערסים שצוחקים עליו. מעולם לא ראיתי אותו יותר שבור, אולי חוץ מהיום שבו אמא שלו נפטרה".
היא לא תשכח את היום הזה שבו התדפקו שני גברים על הדלת. "הייתי לבד. אומרים, 'שלום, אנחנו מההוצאה לפועל'. לא ידעתי מה זה. אמרו, צריכים להיכנס לבית לרשום מה יש. והם נכנסים ורושמים: טלוויזיה מלפני 20 שנה, ספה שנמצאה ברחוב. כל הריהוט בבית נאסף ברחוב".
לא הייתה לה ברירה אלא לנשוך את השפתיים. "אתה מכיר את זה שילדים קמים בבוקר לבית הספר ומחכה להם שקית של במבה? אצלנו אמא שלי כבר יצאה בחמש בבוקר לאיזה ניקיון, ואין שום במבה. גם לא סנדוויץ'. אז אני מלקטת מכולם. בפורים היה משלוחי מנות, כולם הביאו חבילה מטורפת ומושקעת. אני הבאתי מה שיכולתי. הילד שקיבל ממני את המשלוח התבאס וביקש להחליף. המורה לא ידעה מה לעשות".
היו שנים של עבודה קשה, והם הצליחו לשרוד. אמה עובדת בחנות לשמלות ערב ואביה בכיר במערך המחשוב של בית החולים איכילוב. אבל פין לא שוכחת את קשיי ההשתלבות שלה עצמה.
"ביום הראשון באתי עם שמלה וקוקיות. הרגשתי אאוטסיידרית, כמו עז בשדה של זאבים, הכי לא קשורה. צריכים להתחלק לקבוצות ולא רוצים להיות איתי. פיתחתי אנטי".
איך הגבת לתחושת הדחייה הזו?
"הייתי מאוד לוחמנית. עם הקארה נראיתי כמו בן. מטפסת על עצים והולכת מכות עם הבנים כי קראו לי רוסייה זונה או המאפיה הרוסית. הלכתי לתיכון שבח מופת בתל־אביב, עוד גטו רוסי. כל יום נוסעת בשש בבוקר באוטובוסים מראשון־לציון. אבל גם שם לא הצלחתי לעשות חברים".
ובחורים? יש לך לוק מדהים.
"לוק? הכרחתי בנים לצאת איתי! היה לי קראש על אחד דימה, רקדן סלוני שהתאהבתי בו. כתובה. חתונה. נכדים. רדפתי אחריו, יצאנו יומיים וזה נגמר. סינן אותי. נדלקתי על מישהו ברמה אובססיבית, קראו לי הסטוקרית. בהפסקות ידעתי איפה הוא עומד והייתי מציצה עליו מאחורי השיחים. הוא לא היה מעוניין".
איך את מסבירה את זה?
"תיכון זה גיל מכוער. לא כמו היום. חוסר מודעות, מחסור בבגדים יפים, וחוסר ידע בטיפוח עצמי. הייתי קצת צ'אבית שאוכלת ג'אנק. אני לייט־לייט בלומר. לא הרגשתי מושכת, לא הייתי יוצאת עם עצמי".
בסוף התיכון העולם התעקש להודיע לפיין שהיא נורא יפה. היא קיבלה את הבשורה בהכנעה ומיד הלכה להזיק לעצמה כדי לעמוד בדרישות הלא אפשריות שהוצגו בפניה.
"לקראת הנשף סיום רציתי לדפוק הופעה. הזמנתי שמלה באינטרנט. התחלתי לרוץ. רזיתי קצת ופתאום התחילו להסתכל עליי אחרת. צלם דוגמנות פנה אליי. עבורי, נפתחו שערי שמיים. הלכתי לכל מיני סוכנויות, אמרו, יש לך אחלה ווג' אבל תרזי כמה קילו ותחזרי בעוד שבועיים".
איך אפשר להוריד משקל בשבועיים?
"דיאטות רצח, דיאטות זיבי. מתחילה להתאמן כמו מפגרת, נכנסת ללופ. וזה לא קורה. יש מבנה גוף שלא יעזור כלום. יש לי תחת, גוף של אתלטית. אתה לא יכול לנסר עצמות".
הפרעות אכילה?
"גם דיאטה קיצונית וספורט מוגזם זה הפרעת אכילה. אהבתי לאכול ובשלב מסוים גיליתי את הבולימיה. אני יכולה לאכול ואז להקיא והכל סבבה. ניצחתי את המערכת. מצד שני, היו ימים שאכלתי 500 קלוריות. רעבה כל הזמן. גם עצבנית. אי־אפשר לדבר איתי. רק שיביאו לי סטייק! עם צ'יפס! ובצל מטוגן! את לא בקו השפיות".
הסחרור הקצין כשהתקבלה לתחרות מלכת היופי של ישראל. פיין הגיעה ל־20 המתמודדות הסופיות, אבל קורקעה שבוע לפני טיסה קבוצתית לסקי ופינוקים בחו"ל.
"התברר שאין לי אזרחות ודרכון ישראלי והודחתי ברגע האחרון מהתחרות. אמרו לי, אם תזכי בתחרות לא תוכלי לייצג את ישראל. מגניב, לשרת בצבא אפשר, אבל לייצג את ישראל לא. טוב למות למען ארצכם".
איך זה קרה?
"אבא שלי יהודי, אמא שלי לא. אז אני לא. להורים שלי לא היה זמן להתעסק עם הביורוקרטיה שקשורה למסמכים האלה, במיוחד שאחרי הצבא אתה מקבל אוטומטית אזרחות. אבא שלי כתב מכתבים לנשיא, בבקשה, היא רוצה לייצג את ישראל. שום דבר לא עזר".
איך הרגשת?
"זה היה סוף העולם. ארבעה ימים לא יצאתי מהחדר. חשבתי שאני הולכת לשרוף את כולם. חודש לאחר מכן התגייסתי. בשבת הראשונה בטירונות הלכתי לשק"ם לקנות במבות. מה אני רואה בטלוויזיה? טקס מלכת היופי. אני עם המדים נראית כמו טנק, הדבר הכי רחוק מאישה. כל הטירונות בלעתי בשקט את ההשפלה, כשסיימתי אמרתי, אני אראה לכולם שאהיה דוגמנית, קייט מוס תעשן בעצבים לידי".
התוצאה הייתה הרסנית. "הפסקתי לאכול. התחלתי עם מדים סבבה שהפכו לטייץ וסיימתי כשהם נפלו ממני. נראיתי כמו מוזלמן מהשואה. אבל מה לעשות שתחת זה תחת, והוא לא מוכן להצטמצם. לא הבנתי את מגבלות הגוף שלי. הירכיים שלי היום 93 ס"מ, הם בחיים לא יהיו 88 כמו שרצו ממני בהתאם לגובה שלי, 1.75".
לא ניסו לטפל בך?
"הייתי טובה מאוד בלהסתיר. שמונה חודשים לא היה לי מחזור, הלכתי לרופאה הצבאית והיא אמרה לי, 'בשביל מה את צריכה מחזור'. אולי חשבו שאני מחרטטת. באחת הדיאטות הקשות הרגשתי שאני עומדת להתעלף. התקשרתי לאבא שלי ובכיתי לו שיבוא לאסוף אותי מהבסיס תובלה ששירתתי בו. זו הייתה הפעם הראשונה שהבנתי שהגזמתי, שאני כבר לא בשליטה. שיתפתי את ההורים שלי והתחלתי להילחם בזה. היו נפילות קטנות, אבל הצלחתי להשתלט על זה ולהבריא".
× × ×
בשביל להבין שמקומה על הבמה ומול המצלמות היא הייתה צריכה עוד דחיפה מאלת המקריות. פיין נרשמה לאחר השחרור ללימודי פסיכולוגיה ותקשורת. "לא מצאתי את עצמי שם. יום אחד הלכת להצגה עם ידיד. ראיתי את מחיאות הכפים וההשתחוויות בסוף. התחלתי לבכות, הוא אמר לי, את חייבת להיות על הבמה. אף פעם לא התעסקתי במשחק, אבל זונת תשומת לב הייתי תמיד. הייתי עושה הופעות מגיל ארבע, בטוחה שאהיה רקדנית. רק שימחאו כפיים. חלום של שנים. אמרתי להורים שאני עוזבת את הלימודים והם היו בהיסטריה. איבדנו את הילדה".
היא הלכה למבחנים בבית צבי, התקבלה וסיימה כמצטיינת "אחרת הייתי מחפשת משהו אחר להיות בו אסית". ההצעות לא איחרו לבוא: 'אופרה בגרוש' בקאמרי ("שיחקתי זונת צמרת, הכי כיף בעולם. כולל סצנת סקס באמבטיה עם האחד והיחיד, מר איתי טיראן. בחזרות הראשונות חירבנתי במכנסים מרוב לחץ, פחדתי לגעת בו. זה קדוש. הוא היה מדהים ומקסים מהרגע הראשון"), הסדרה 'תא גורדין', ובהצגות הקאמרי: 'אלקטרה', 'מפיסטו', 'שליחותו של הממונה על יחסי אנוש'.
לא מעט שחקניות ישראליות ממוצא רוסי מעידות שהן מלוהקות כדמויות רוסיות סטריאוטיפיות - נערת ליווי, קופאית בסופר.
"אני מקבלת פחות אודישנים מאנשים אחרים. ברור לי שלא אקבל אודישן ל'זגורי אימפריה' כי הווג' שלי לא תואם. אבל גם במיינסטרים האיכותי לא קיימים רוסים או אתיופים. מה, אני לא יכולה לגלם חוקרת משפחה בודדת? בואו נרחיב את המנעד. שתהיה חוקרת אתיופית, רוסייה, ערבייה. די כבר עם הרוסייה שהיא חברה של המאפיונר, החברה של הכדורגלן, הרוסייה שגונבת גברים. זה מאוס! תנו לנו להתבטא בלי קשר לגנטיקה ולשורשים".
ובקולנוע?
"הצטלמתי ל'מכתוב', הסרט של חנן סביון וגיא עמיר ('עספור') שייצא בקרוב ואני שמחה על ההזדמנות. אבל התפקיד היה של רוסייה עם מבטא רוסי. לי זה היה מוזר. אין לי מבטא כבד. אין לי בעיה לשחק כל זרה אפשרית, אבל למה רק רוסייה".
איך גברים ישראלים התייחסו לרוסיות שלך?
"רוב חיי לא יצאתי עם רוסים. חן אמסלם צוחקת עליי שאני יותר מרוקאית מרוסייה. יש משהו באנרגיה, בחום הישראלי, שיותר קרוב לי. אני כמעט תמיד אומרת בדייט הראשון, 'רק שתדע, אני נוצרייה'. שיעדכנו את האמהות שלהם שהם יוצאים עם גויה ולא יבנו על חתונה יהודית. היו כאלו שניסו להחזיר אותי בתשובה. היה אחד שאמר לי אחרי שבועיים, 'אולי תתגיירי?' העפתי אותו. לא מתגיירת בשביל אף אחד. מה, התחתנו? יש לנו ילד? גיור זה תהליך אישי".
גם התפקיד שלה ב'ג'ודה' לא נחת אצלה בלי מאבק. פיין ניגשה לאודישן, אבל לא התקבלה. "אמרו לי, אנחנו מחפשים מישהי מרומניה". ואז עמוס תמם כפרה עליו שלח לי הודעה בפייסבוק: 'תקשיבי, חבר שלי ציון עושה סדרה על ערפדים, הראיתי להם תמונות שלך והם עפו'. אמרתי, 'בשמחה, אבל עשיתי אודישן ואמרו שאני לא מתאימה'. מסתבר שציון ברוך והבמאי מני יעיש לא ראו את האודישן שלי. אולי מישהו אכל שם פיתה בזמן שהראו לו את הצילומים. איך שקראתי את האודישן אמרתי, ערפדית, או מיי גאד, זה אני. תנו לי לנשוך מישהו! למצוץ את הדם! יום אחרי האודישן אמרו לי שהתפקיד שלי".
הצילומים עזרו לך לפצח את סוד הקסם של ציון ברוך?
"הומור. זה המפתח לכיבוש נשים. כדאי שתפנימו. הבן אדם הוא שד. גם שחקן, גם סטנדאפיסט, גם צייר, גם מחזאי, גם איש משפחה מהמם. הבן אדם היה מגיע ומאפר אותי, הוא סיפר את השחקנים".
יש תגובות ברחוב?
"אף אחד לא מזהה אותי, בכלל. הא, תיקון טעות: לפני שבועיים מישהו ניגש ושאל אותי אם אני משחקת ב'ג'ודה'. אמרתי לו, איפה היית עד היום, חיים שלי".
