תדעי לך שאני גאה ביוסינקה לא פחות ממה שהוא גאה בי

את התרגשותו בימים האחרונים מגדיר פרופסור־מחקר אהרן צ'חנובר "כמעט כמו בקבלת פרס נובל". הגורם למפלס הגואה הוא אחיו הבכור יוסף, שיקבל ביום שני תואר דוקטור לשם כבוד מהטכניון בשל תרומתו למעמדה הבינלאומי של ישראל בעולם. אהרן, חתן פרס נובל לכימיה ב־2004, יכתיר אותו.

"אני כבר לא מתרגש מהרבה דברים, אבל עכשיו ההתרגשות עצומה", אומר צ'חנובר ג'וניור. "מבחינתי זוהי סגירת מעגל מופלאה. כל אחד מאיתנו פנה לדרך אחרת לגמרי, והנה, בטכניון ייפגשו דרכינו. בטקסים למיניהם אני מקפיד לשבת בקהל, אבל הפעם אחרוג ממנהגי ואשב על הבמה. בכל זאת מדובר באחי יוסינקה".

אחיו משיב לו בחיוך מאופק: "אני יותר מתרגש מכך שאריק מכתיר אותי מאשר מהתואר עצמו. למרות שלא למדתי בטכניון, הוא חלק מרכזי מההווי המשפחתי שלנו. שנינו גדלנו בחיפה ובשבילנו הטכניון הוא חיפה. מדי שבת אחר הצהריים אבא לקח אותי להרצאות שהתקיימו בטכניון הישן בהדר הכרמל. האטרקציה הגדולה מבחינתי הייתה גרם המדרגות, שעליו נהגתי להחליק, ופחות ההרצאות ששמעתי.

"כעבור שנים היה הטכניון ערש למחקריו של אריק ובעקבותיהם הגיע לפסגת הנובל. יש לי 20 תוארי כבוד, בהם מדליית השירות המצטיין של משרד ההגנה האמריקאי, עיטור לגיון הכבוד הצרפתי, יקיר מוזיאון ישראל. אבל לדוקטור הכבוד מהטכניון יש משמעות אחרת".

אהרן עם פרס הנובל | צילום: רויטרס

כשיוסי צ'חנובר, כמעט בן 84, מציין את מספר תוארי הכבוד שלו, אחיו אהרן, הנושק לשנתו ה־70, לא מתאפק ומציין שלו יש מאה תוארי כבוד, ולרגע נראים האחים הבוגרים — שצברו קילומטרז' אדיר של עשייה והישגים — כמו שני ילדים קטנים ותחרותיים.

האח שמחלק חתימות

אהרן צ'חנובר מדבר בשטף שלעיתים קשה לעצרו. בארץ ובעולם הוא על תקן סלב. הורים מבקשים שיצטלם עם הילדים וגם יחתום. הוא נענה לכל פנייה. אחיו בעיקר מקשיב. המילים היוצאות מפיו נמדדות ונשקלות.

יוסף צ'חנובר, עורך דין בהשכלתו, היה רוב שנותיו בתפקידים מאחורי הקלעים: איש סודם של בן־גוריון ודיין, מנכ"ל משרד החוץ, יו"ר הוועדה לבדיקת ניסיון חיסולו של חאלד משעל, שליח מטעם נתניהו לפתרון המשבר עם טורקיה בעקבות פרשת המרמרה. היום הוא מגדיר את עיסוקו כיושב במועצות מנהלים של חברות גדולות ועוסק בתפקידים ממלכתיים.

בצעירותם, עם אביהם. גדלו על המוטו שלו, שאדם חייב להשאיר חותם בעולם

כשאני מעירה שהוריהם, יצחק ובלומה ז"ל, היו ודאי גאים בהם, ממהר יוסי להשיב: "הם היו גאים בו". בדרך החוצה, עם סיום המפגש שהתקיים בביתו של אהרן בקיסריה, הוא אומר לי בלחש: "הגעתי לאן שהגעתי הרבה מאוד בזכות יוסי".

והוא יודע על מה הוא מדבר. כשהיה אהרן בן עשר, נפטרה אמם מסרטן. כשמלאו לו 15, נפטר אביהם מהתקף לב. אחיו, הגדול ממנו ב־14 שנים, היה כבר נשוי ועורך דין מצליח ולקח אותו תחת חסותו.

"הייתי אז היועץ המשפטי של משרד החקלאות", מספר יוסי. "כשנודע לי שאבא קיבל התקף לב, נסעתי מיד לבית החולים. אמרתי לאחיות שאני רוצה להישאר איתו, אבל הסבירו לי שהוא בסדר גמור והציעו שאבוא מחר. למחרת, כשהגעתי, ראיתי שהמיטה שלו ריקה. שכנו לחדר סיפר שאבא נפטר בלילה. הדבר הראשון שעלה בראשי היה אחי, שלמד אז בכיתה י'. איך אבשר לו ואיך יתנהלו חייו מעתה.

"דודה שלנו, מרים וישניאק ז"ל, הציעה שאריק יגור אצלה עד סיום בית הספר. אני הצעתי לו לעבור לדירתנו בתל־אביב. הוא בחר לגור עם הדודה ולא להתנתק מחבריו. מדי סוף שבוע בא אלינו, ואני הגעתי לחיפה באמצע השבוע לראות מה קורה איתו".

אחיו מקשיב בריכוז, מוחה דמעה: "אני זוכר את זה כמו אתמול. הדודה, אחות של אמא, הייתה מופלאה, אישה קטנה עם נשמה גדולה. הייתה לה דירת שני חדרים, 50 מ"ר בהדר הכרמל, שם גידלה את בתה שכבר הייתה נשואה. הדודה עברה לסלון ונתנה לי את החדר שלה. ארזתי במזוודה כמה בגדים וספרים שלקחתי מבית ההורים והמשכתי בחיי הכי חלק שאפשר".

כנער בגיל ההתבגרות הייתה לאהרן צ'חנובר אפיזודה של גניבת כפכפים בחוף השקט בחיפה ותיק במשטרה שנסגר. עכשיו, כשהפרשה עולה בשיחה, אחיו הבכור מזעיף פניו ומבטלה בתנועת יד: "זה היה סתם דבר לא חשוב".

ואכן, חתן פרס נובל לעתיד התעשת, השקיע את מרצו בלימודיו במגמה הביולוגית והיה תלמיד מצטיין. "הטבע ריתק אותי. ייבשתי פרחים בספר התלמוד עב הכרס של אחי, אבל עם סיום התיכון החלטתי ללמוד רפואה, שזה הכי קרוב לביולוגיה. יוסי נסע איתי לבחינות הקבלה בביולוגיה ובכימיה בירושלים. ערב לפני הבחינה לקח לנו חדר במלון הנשיא בעיר, למחרת נסענו באוטובוס להדסה, הוא חיכה לי עד שסיימתי והלכנו יחד לאכול. למחרת נסענו שוב יחד לבחינה השנייה.

"כשהודיעו שעברתי את הבחינות, הוזמנתי לראיון. יוסי ועטרה אשתו ז"ל דאגו שאתלבש כמו שצריך, קנו לי את זוג הנעליים השחורות הראשונות שלי, חולצה לבנה, מכנסיים ושעון, ושוב הוא לקח אותי לירושלים וחיכה בחוץ. זה היה ליווי אישי ברמה ההורית הכי עמוקה. כעבור חודש הודיעו שהתקבלתי ללימודי רפואה ולעתודה. הייתה שמחה גדולה. יוסי צייד אותי בכסף, שכרתי חדר בקריית משה ובסופי שבוע הייתי בביתו במעוז אביב".

וכשהוא מפליג במנהרת הזמן, אחיו הבכור מעיר שלא משנה שהם כבר מבוגרים, בעלי משפחות בעצמם, תמיד הוא יהיה על תקן זה שדואג כל הזמן. "גם היום, כשאריק נוסע בעולם, והוא נוסע הרבה, עד שאני לא שומע שהוא חזר, הדאגה לא פוסקת. אנחנו מדברים כל יום בטלפון ולא משנה באיזה מקום הוא על פני הגלובוס. היחסים בינינו שונים מיחסי אחים, אני רואה את עצמי אח־אבא".

כשהשיחה גולשת לנסיעתו של אהרן לפני שנה לצפון־קוריאה, אחיו מוחה: "יותר לא תיסע. יכול להיות שמחר יכריזו מלחמה על צפון־קוריאה, ומה יקרה איתך?"

בשנה הרביעית ללימודי הרפואה הודיע אהרן לאחיו שרפואה זה לא בשבילו והוא מעדיף להתמקד במחקר בביוכימיה. "כמעט התעלפתי כששמעתי מה התוכניות שלו. רציתי שיהיה לו מקצוע ושיוכל להתפרנס כרופא, אבל הוא התעקש על מחקר. הצעתי שנתפשר: אריק יפסיק את לימודי הרפואה, יעשה דוקטורט בביוכימיה, אבל ביקשתי שיבטיח לי שלאחר הדוקטורט יסיים את התואר ברפואה, וכך היה".

את המשפט שאמר לאחיו באותה שיחה: "מה אתה רוצה לחקור? חקרו כבר הכל", הוא מעדיף שלא לזכור. אהרן דווקא זוכר היטב, אבל בוחר שלא לחזור למה שנאמר אז. "ההיסטוריה הוכיחה שיש מה לחקור, והרבה", הוא מסכם וצוחק.

שני האחים צ'חנובר נולדו ב־1 באוקטובר: יוסי ביום כיפור ואהרן בחול המועד סוכות. הם מקפידים לחגוג יחד את יום הולדתם. בערב יום כיפור נוסעים לירושלים, מתמקמים במלון מול בית הכנסת הגדול ואת הערב והיום שלמחרת עושים בתפילה במקומותיהם הקבועים בשורה הראשונה. "אבא שלנו לא היה מאוד דתי, אבל בשישי ובשבת הלכנו איתו לבית הכנסת והוא העביר לשנינו את אהבתו לחזנות", מספר יוסי. "כשיש קונצרטים של חזנות, אנחנו תמיד הולכים יחד.

"אני חושב רבות על השאלה מה מתכונותיו האישיות מביא אדם למקצוע שהוא בוחר לעצמו ומהי תרומת המורה שמזהה את תכונותיו ומכוון אותו. כמתבונן מהצד על התפתחותו של אריק, אני חושב ששני הדברים יחד בנו אותו, וזאת כמובן יחד עם הבית שבו גדלנו. ההורים שלנו היו רחוקים מלהיות אמידים, הם היו מהמעמד הבינוני־מינוס. אבא עבד כפקיד במשרד עורכי דין ואמא הייתה מורה לאנגלית. למרות שחיינו בצמצום, הדבר החשוב ביותר להורים היה לתת לנו חינוך הכי טוב שאפשר ואת שנינו שלחו לבית ספר 'חוגים', שהיה אז בית ספר פרטי ועלה הרבה כסף. הם חסכו מפיהם למעננו".

פרופ' צ'חנובר מזכיר לאחיו את המשפט שאביהם נהג לומר ונחרט בו כמוטו: "אדם אינו רשאי לעבור את העולם בלי להשאיר חותם".

ואכן, האחים לבית צ'חנובר משאירים את חותמם ומצטערים שהוריהם לא זכו לראות זאת. "כשהודיעו שזכיתי בפרס נובל, מיד הלכתי עם אשתי לקברים של הוריי וסיפרתי להם", אומר אהרן. אחיו, שהיה בחופשה בשווייץ, שמע בטלוויזיה על הזכייה, ולאחר כמה דקות התקשר אליו חתן השמחה. "התרגשתי מאוד", אומר יוסי, "ואמרתי לאריק משהו מאוד אישי על ההורים שלנו, שאת תוכנו אין לי רצון לחלוק.

"בטקס בשטוקהולם חשבתי על כך שהזכייה הזו היא מבחינה מסוימת נגד כל הסיכויים. אריק, שהתייתם בגיל צעיר, עבר את כל שלבי השכלתו בהצטיינות יתרה, התגבר על קשיים בכוחות עצמו כשאני מסייע רק באופן טכני. מעטים יכולים להתברך בהישג האדיר שלו. לאורך השנים ידעתי באופן כללי על פריצת הדרך שלו במחקר על מנגנון פירוק החלבונים וחשבתי שמגיע לו פרס, אבל הנובל זה השיא, עם כל ההוד וההדר. כשאחי קיבל את הפרס ממלך שוודיה וצעד שם עם הנסיכה השוודית, זה היה נראה כאילו אתה מטייל בארץ האגדות, ממש לא מציאותי. בטקס בשוודיה הייתי גאה בו כמו אבא".

"אני רואה בו אבא, למרות שאין תחליף לאבא", אומר אחיו. "הסיוע שלו ממש לא היה רק טכני. לא הייתי צריך שיוסינקה יעזור לי בבחינה בביולוגיה מולקולרית, אבל הידיעה שיש לי בית מאחוריי וקיר להישען עליו היו רשת הביטחון שלי. עד היום הוא דואג לי כמו אבא. תדעי לך שאני גאה בו לא פחות ממה שהוא גאה בי".

האח שלא חושף סודות

ויש לאהרן צ'חנובר לא מעט סיבות להתגאות באחיו, שממעט לדבר על פועלו. יוסי צ'חנובר חלם בצעירותו להיות רופא, אבל בעיות כלכליות מנעו ממנו להגשים את החלום. "בתקופה ההיא יכולת ללמוד משפטים במשך חצי שנה ובחצי השני לעבוד בשביל הפרנסה. לימודי רפואה לא איפשרו תנאים כאלו וויתרתי. אני מניח שבחרתי במשפטים גם בהשפעת עבודתו של אבא כפקיד במשרד עורכי דין".

אביו התחיל ללמוד משפטים יחד איתו, וכשהיה כבן 55 קיבל רישיון עריכת דין. "התעודה היחידה התלויה בחדר העבודה שלי היא הדיפלומה של אבא", מספר אהרן לאחיו המופתע.

ב־2010 מונה יוסי צ'חנובר לייצג את ישראל בוועדת האו"ם לחקירת פרשת המרמרה, ובהמשך ניהל את המשא ומתן עם הטורקים לגבי הסכם הפיוס בין שתי המדינות. הוא מדבר על הנושא בזהירות. "נתניהו, שהיה שותף למשא ומתן, הוא שהנחה אותי לאורך כל הדרך. היחסים מתפתחים בקצב מהיר לאחר חתימת ההסכם. רק השבוע היו אצלנו כמאה אנשי עסקים טורקים שמבקשים לעשות עסקים בארץ, ישנם דיונים על קו צינור הגז מהים התיכון לטורקיה וממנה לאירופה, והכל קורה בתוך שנה".

במשך שש השנים אחיו לא היה בסוד העניינים הטורקי. "הבנתי שהמשא ומתן חסוי ולא לחצתי. הסתפקתי בקריאת עיתונים. יוסינקה שומר על דיסקרטיות בעניינים שבתחום עיסוקו". "אריק ואני חיים בעולמות שונים ולא מערבבים ביניהם", מסביר יוסי. "אני לא מבין בנושאי המחקר שלו ועל כן השיחות שלנו הן כמעט רק ברמה האישית".

גם על פוליטיקה ונגזרותיה הם מעדיפים לא לדבר יותר מדי. כשאהרן צ'חנובר, חבר במועצה הבינלאומית של הקרן החדשה, מדבר על ההקצנה בחברה הישראלית מאז מלחמת ששת הימים, אחיו משיב בשאלה: "מה הייתה האלטרנטיבה ביוני 67'? האם היינו צריכים לשתוק כשהם סגרו את המצרים? הגישה של הערבים — הרצון שלהם שלא תהיה מדינה יהודית — לא השתנתה מאז".

לאחרונה הם מדברים ביניהם על כתיבת ספר ביחד. יוסי צ'חנובר כתב בעבר ספר על פועלו הציבורי וגנז אותו. "אם הספר יתפרסם, אצטרך לעזוב את הארץ", הוא אומר. אחיו הצעיר, המחוזר על ידי מו"לים, לא נענה בינתיים לאתגר. "לכתוב ספר זו הצהרה של סיכום", הוא מסביר, "ואני עדיין לא שם". ¿