כשר, אבל מסריח

לפני שבועיים התקיימה בחינת הבגרות באזרחות, מחזור קיץ 2017. אחד הנבחנים, תלמיד י"ב, סיפר לי איך התכונן לבחינה: "את כל הנושאים האקטואליים עזבתי", אמר. "ידעתי שלא תהיה בבחינה שום שאלה בעניינים שנויים במחלוקת. הלכתי על השאר".

הוא צדק, כמובן, ותוך כדי כך למד שיעור באזרחות ששום ספר לימוד מתוצרת משרד החינוך לא יידע ללמד אותו. השלטון - כל שלטון - מחנך את נתיניו לקונפורמיזם: תלמיד שמנסה להתמודד עם בעיות נדפק, ותלמיד שמדלג עליהן יוצא נשכר. כאשר התופעה הזאת מתחברת לרוח האנטי־דמוקרטית ששולטת בממשלה הנוכחית התוצאה עלולה להיות הרסנית.

במה הדברים אמורים? בקוד האתי לסגל האקדמי שכתב פרופסור (אמריטוס) אסא כשר, בהזמנת שר החינוך נפתלי בנט.

כשר (77) הוא פרופסור להשכיר. מפעם לפעם שוכר גורם שלטוני את שירותיו כדי שינסח לעובדים תחתיו מערכת כללים שתואמת את ציפיותיו. התופעה לא חריגה: כשם שיש עיתונאים להשכיר, משפטנים להשכיר, כלכלנים להשכיר, יש גם פילוסוף להשכיר. ייתכן שיש בעיה אתית בפילוסוף שעובד שוב ושוב בשירותם של פוליטיקאים - לסוקרטס זה לא היה קורה - אבל בקוד האתי שחיבר פרופסור כשר אין לבעיה הזאת זכר.

המסמך שחיבר אוסר על מרצים במוסדות להשכלה גבוהה להתבטא בשיעורים שלהם בנושאים החורגים ממסגרת תוכנית הלימודים. בנפרד, הוא אוסר על מרצים לקרוא לחרם אקדמי על ישראל. לשני האיסורים האלה אין שום קשר לאתיקה. אין להם גם קשר לבעיות האמיתיות שאיתן מתמודדים המוסדות להשכלה גבוהה בישראל.

נתחיל מהסוף: החרם שמטילים גורמים אנטי־ישראליים על אוניברסיטאות בישראל פסול בעיניי; התמיכה בו מצד מרצים אחדים שמלמדים בישראל מגוחכת. קשה להתייחס ברצינות למרצה שקורא לאחרים להחרים את מקום העבודה שלו, אבל נמנע מלהחרים אותו בעצמו. פיטורי המרצים האלה יזיקו לישראל יותר מאשר המשך העסקתם.

לא פחות מקומם האיסור שמבקש כשר להטיל על התבטאויות של אנשי סגל במהלך השיעורים. כאשר כשר היה סטודנט, בשנות ה־60, האוניברסיטה העברית רחשה פוליטיקה. מאות סטודנטים היו באים יום יום לשמוע את הרצאותיהם המבריקות של יעקב טלמון, ישעיהו ליבוביץ', דוד פלוסר, בנימין אקצין, יחזקאל דרור, מישל קונפינו, שלמה אבינרי ועוד.

המרצים הללו, ומרצים נוספים, ביקרו בחריפות את בן־גוריון, את מפא"י, את צה"ל. ביקרו משמאל וביקרו מימין, למרות שהנושאים האלה לא נזכרו כלל בתוכנית הלימודים שלהם. חלק מהסטודנטים הגיב בהתלהבות; חלק כעס. אני למדתי בהרצאות ההן פרק במעלותיה של הספקנות; למדתי להתייחס בחשדנות לכל תכתיב של כל שלטון, גם של השלטון באוניברסיטה. אסא כשר למד כנראה דברים אחרים.

לאחר שדבר קיומו של המסמך נחשף ב"ידיעות אחרונות" נזעק ועד ראשי האוניברסיטאות להגן על החופש האקדמי. האמת היא שהמסמך, כמו מהלכים אחרים של שרים בממשלה הנוכחית, מאיים על זכות הרבה יותר בסיסית: הזכות להקשיב. כשר־את־בנט מתייחסים אל הסטודנטים כאל ילדים בגנון. מי יודע מה יקרה אם יאפשרו למרצים שלהם להשמיע דברי כפירה במהלך השיעורים. הם עלולים להתבלבל; שוד ושבר: הם עלולים אפילו לגלות ביקורתיות, יצירתיות, מקוריות. בנט מבין שיצירתיות היא תנאי להצלחה בהיי־טק; הוא לא מבין שבלי זרימה חופשית של רעיונות בקמפוסים לא תהיה יצירתיות ולא יהיה היי־טק.

ואולי הוא כן מבין. הוא יודע שאין סיכוי שהמועצה להשכלה גבוהה תאשר את הקוד הפרוץ הזה. הנייר שהכין לו אסא כשר לא נועד לאישור - הוא נועד ליחצון. יידעו בוחרי הימין שמירי רגב איננה היחידה שצועקת את צעקתם מול חומות האליטה הישנה. גם נפתלי בצועקים. √