אם אכן הידיעה שפורסמה אתמול ב"ניו־יורק טיימס" נכונה — שהנשיא טראמפ חשף בפני הרוסים כי ישראל חדרה לדאעש במתקפת סייבר וכך גילתה על המזימה להפלת מטוסים עם פצצות מתוחכמות — הרי שמדובר בקטסטרופה מודיעינית. זו לא תקלה, גם לא משבר חולף של אובדן מידע, אלא קריסה רוחבית של יכולות מודיעיניות שנרכשו בעמל ובסיכון רב.
לפי הדיווח של העיתון האמריקאי, הנשיא סיפר בפגישתו בבית הלבן בחודש שעבר עם שר החוץ הרוסי סרגיי לברוב על כך שמומחי סייבר ישראלים (הוא ייחס זאת ל"בעלת ברית במזרח התיכון") הצליחו לחדור לפני כחצי שנה לתא של מכיני פצצות בסוריה שפיתחו חומרי נפץ חדישים שלא מתגלים במכונות השיקוף בשדות התעופה ומוסווים כסוללות למחשב נייד. המידע הוביל להחלטה לאסור העלאה למטוסים של מחשבים ניידים בטיסות לארה"ב ממדינות מוסלמיות.
מאז שנחשף בארה"ב כי טראמפ העביר ללברוב מידע על מקור מודיעיני ישראלי בדאעש, התחרו ביניהם ה"וושינגטון פוסט" וה"ניו־יורק טיימס" מי יחשוף יותר את קלונו של הנשיא — ועל הדרך גם את סודותיה של ישראל כדי להעצים את טיפשותו. תחילה דובר על סוכן שגייסה ישראל בסוריה. די היה בכך כדי לגרום נזק כבד, שכן סביר להניח שבדאעש סגרו את השורות והקשו על המשך איסוף המידע. גם אם סוכן כזה — בין אם פעל או לא — מצליח להיחלץ, נסתם הגולל על מקור מידע נדיר.
ההדלפה אתמול ב"ניו־יורק טיימס" על כך שהמידע הרגיש הגיע כתוצאה ממתקפת סייבר עלולה כבר לגרום לנזקים מודיעיניים מסוג אחר ובהיקף הרבה יותר גדול. דאעש מבין במידור ויודע שאין גוף ביון שלא מנסה לחדור לתוכו. לכן סביר שהורה לשמור על נתק תקשורתי: אנשי הארגון נמנעים משימוש בתקשורת ממוחשבת ואם כבר משתמשים בה — היא מוצפנת. בעבר פורסם שהארגון יוצר קשר עם אנשיו באמצעות משחקי "פלייסטיישן" או "אקסבוקס". חדירה לתוך דאעש, גם ממוחשבת, כרוכה לעיתים בסכנת חיים. כל חדירה מחייבת עבודת מודיעין קלאסית שכוללת: קביעת יעד, לימוד המערכת ומציאת נקודות התורפה שלה, ופיתוח פונקציות שיסתירו את הסוס הטרויאני שמוחדר לטובת איסוף מודיעין חשאי. כל חשיפה של פעילות דאעש מסתיימת, מבחינת המודיעין, בפצצה על הראש, תרתי משמע.
אבל אז בא ה"ניו־יורק טיימס" ומגלה לדאעש שהוא ספג מתקפת סייבר ישראלית. וכעת לא נותר לאנשי הארגון אלא לנסות לחשוף את אותה מערכת שהתיישבה להם במחשבים. ולא רק הם: גם מדינות שיש להן עניין ביכולות הישראליות יחפרו במחשבי דאעש כדי לתפוס את אותו וירוס־סוס־תולעת או השד יודע מה. מרגע שה"כלי" הסייברי נתפס — יש סיכוי גדול שתיחשף גם נקודת התורפה. ואותה נקודה — שוודאי מופיעה גם במערכות ממחושבות של מדינות וארגונים שעוינים לישראל — תיסתם. המשמעות: קריסה מודיעינית של התוקף שהשקיע שנים ארוכות בפיתוח הכלי ובהחדרתו למקומות שונים.
ארגון ביון המחדיר תוכנה זדונית למחשבי אויב מסווה את פעילותו באמצעות שימוש בשרתים ברחבי העולם. ולכן החשיפה הזו בעצם מקצרת לכל שירות ביון שעלה על "הכלי" הסייברי את הדרך אל המחשבים המעורבים. וגרוע מכך: אם אותו תוקף לא יודע שנחשף, אפשר להעמיס עליו מידע שקרי ולהשתמש בלוגריתם שלו לתקוף מדינות אחרות.
למלחמת הסייבר יש יתרונות עצומים על פני הביון הקונבנציונלי. עם זאת, היא טומנת בתוכה סיכונים ונזקים לטווח ארוך לתוקף. אם בפרסומים האחרונים יש שמץ של אמת — הרי שמישהו חורש על גבה של ישראל את המלחמה שלו בטראמפ וגורם, במכוון, נזק קשה לבעלת ברית של ארה"ב, על סף בגידה.
בהכנת הידיעה השתתפה ציפי שמילוביץ
