קול קורא

"שמי הוא אדום"

פאמוק מתאר מלחמה בתוך העולם המוסלמי, בין השמרנים הקנאים שבו לבין המשכילים המושפעים מתרבות המערב. נשמע מוכר? אל תמהרו לשפוט, כי הוא מתרחש באיסטנבול של המאה ה־16, ומביא מעשייה שכולה תשוקה, אהבה ותעלומת רצח אחת — סביב ספר איורים מלכותי שאותו מזמין הסולטן. בזכות סגנונו המרהיב של פאמוק והעלילה יוצאת הדופן, "שמי הוא אדום" לא דומה לאף ספר שתקראו השנה.

לאה איני על ספרו של מקס פורטר

 "אבל זה הדבר עם הנוצות"

קראו את הפרק הראשון מהספר "אבל זה הדבר עם הנוצות"

נקודת המוצא בספר היא מוות. אהובת הגיבור ואם ילדיו פסה מהעולם. מה שמאפשר לפורטר להכניס אליהם הביתה עורב מפוטפט ולחלוטין בלתי מוסבר, כדי לא להסביר אתאשר בלתי ניתן להסבר. מותו של אדם בטרם עת לעולם יהיה חידה אבסורדית. ואכן, הלשון, התודעה וההכרה, לרבות האלם, הכאב והגעגועים שאין להם מעצור תחבירי או תחתית כלשהי, ושהם כולם "העורב", עומדים על כך. הם מנערים זאת. משירים זאת. מנקרים בזה. מקרקרים זאת. ונפרדים מזה. או אולי שבים ומתעופפים עם זה. כך שיש שפע חיים באבל הזה. או חיים שמעבר. או חיים מופרעים לגמרי. יש בהם עורב מעורב, חייתי, חיוני ומחייה נפשות. ספר נהדר.

א.ב יהושע על ספרו של סמי ברדוגו

"כי גי"

קראות את הפרק הראשון מהספר "כי גי"

סמי ברדוגו הוא סופר מעולה שכבר הוכיח את יכולתו במספר ניכר של רומנים וקובצי סיפורים. אבל הרומן האחרון שיצא לאור זה עתה בשם המוזר "כי גי" הוא בעיניי דרגה נוספת ומשוכללת ביכולתו למנף את השפה העברית באופן מתוחכם ומקורי. הרפתקה נועזת אבל גם אמינה של שימוש נבון בעברית, שהפכה קצת סמרטוטית לאחרונה. עלילה מוזרה וחיננית על אדם החוזר אחר 40 שנה ליישוב הולדתו מתוך כוונה נואשת להתערות בו מחדש.