בגוף הוא מבין

אם אתם מבקשים לחוות אירוע של תיאטרון מחול בלי קמצוץ חנופה, לכו לראות את "שריד קדוש", מופע היחיד של הכוריאוגרף והבמאי יוריפידס לאסקרידיס שבא מאתונה, שם יש לו להקה קטנה בשם "אוֹסְמוֹזָה", שאותה הקים ב־2009. בתוך חדר מאולתר, מחסן של תוהו ובוהו, נע לאסקרידיס על עקבים גבוהים, בתוך חליפת גוף ספוגית מבליטת חמוקיים, המעניקה לו מראה של אישה הבנויה לתלפיות על סף הגרוטסקי. אישה ארכיטיפית שלובשת את ממדיה ויוצאת לעבודה. זו שצלליתה הפונקציונלית נהפכה כבר ללוגו, והיא משתמשת בחפצים בלהיטות גדולה מדי, ובלי משים מקלפת את ציפוי הנוסטלגיה, המותרות וההבטחות, וחושפת משהו פוליטי שקשור לרכוש ולנשים, למרחב שבו הן מתקיימות ולשיעבוד.

והיא נעה לעיתים בהססנות, מפחדת לעזוב את המרחב הבטוח של השטיח או נעה בביטחון מלא לעומק הבמה, ושם היא ספק מתעמלת ספק רוקדת, ממהרת לטופף בצעדים קלילים של גיישה מאחורי מניפת ענק ומתרסקת, וקמה מנוצחת עם מסמר ופטיש לתלות תמונה.

ולאסקרידיס לוקח אותנו אל תוך מופע בידור פרוע וחריף ושופע גלאם עתיר דמיון וכישרון, של להקת יחיד.

ויש ב"שריד קדוש" שימוש חכם בסאונד ותאורה, ודיבור בג'יבריש, ומעברים מהירים ובליעה של רגעים לתוך חושך כמו בצפייה בשקופיות. והמשך, הזמן הקצר של המופע, לא נותן לבדיחה להישחק. כי בסוף למרות גלי הצחוק הפרועים, מה שנשאר איתנו הוא אותה תמונת גוף היברידי, איברים שאינם מצטרפים יחד לגוף הרמוני או אחדותי, אלא נשארים כערימה עצובה, אולי אפילו ברוטלית. וזה מבריק.