יום שני לפני שבועיים, שעת צהריים לוהטת. אלכס ואירנה, הוא בן 75 והיא בת 71, משפילים מבט לרצפה. עברו שלושה ימים מאז הפעם האחרונה שהתקלחו, ויעברו עוד ארבעה עד הפעם הבאה.

רק בימי שישי, כאשר אחד מילדיהם מגיע לביקור, יש מי שיסייע להם לקרצף את הלכלוך שהצטבר על גופם. בשאר הזמן הם נאלצים ללכת לישון ללא מקלחת. "אין לנו ברירה", אומרת אירנה. "אנחנו פשוט לא יכולים להיכנס לבד לאמבטיה". אלכס נועץ את מבטו בקרקע. הוא נבוך מכדי לדבר.

הוא שוקל 160 ק"ג והיא 150, ושניהם סובלים מבעיות אורטופדיות. בני הזוג, שעלו מטג'יקיסטן, מתגוררים בשלוש השנים האחרונות בבית עץ מט ליפול של הדיור הציבורי באופקים, השייך לחברת "עמידר". לרוע מזלם, הכניסה לאמבטיה שבדירתם הצנועה כל כך צרה עד שאין ביכולתם להידחק אליה ללא סיוע.

במשך תקופה ארוכה, הם סיפרו, פנו ל"עמידר" בבקשה שזו תסיר את הקיר המונע מהם להתקלח. "מילאנו את כל הטפסים", אמרה אירנה. "אפילו הגיע לכאן מרפא בעיסוק שחתם על מסמך שמאשר שאנחנו לא מסוגלים להתקלח במצב הנוכחי. אבל ב'עמידר' אמרו שאין תקציב. זה היה לפני שלוש שנים.

"מילאנו את כל הטפסים". אירנה ואלכס

לפני כמה חודשים קיבלו השניים טלפון שבישר להם שהתקציב לשיפוץ המקלחת התקבל. אלא שהם התבקשו למלא מחדש את שורת הטפסים הארוכה ולזמן לביתם שוב את המרפא בעיסוק. לאחר שהשיגו — שוב — את כל החתימות הדרושות הובטח להם שאחרי יום העצמאות תשופץ האמבטיה. יום העצמאות חלף, וגם חג השבועות. האמבטיה לא שופצה. "יש לנו הרגשה שלאף אחד לא אכפת מאיתנו", אומרת אירנה.

"מנסים להיפטר ממני"

גם ילנה קופצ'יק, בת 89, ניצולת שואה שעלתה ארצה מהעיר קזאן ב־1991, מתגוררת במישור הגפן. גם אותה פגשתי באותו יום שני בסלון העץ שלה. "אני דווקא אוהבת את אופקים", היא סיפרה. "האוויר פה טוב וכולם מדברים רוסית. אם חם מדליקים מזגן".

אופקים אולי מוצאת חן בעיני קופצ'יק, אבל הבית בו היא מתגוררת הפך בשנים האחרונות לבית הכלא שלה. בקול רועד, תוך שהיא מוחה את דמעותיה במטפחת בד, היא מסבירה כיצד הפכה לאסירה: "אני זקנה, קשה ללכת. אני לא יכולה לרדת במדרגות", היא אומרת ברוסית, ומצביעה על שש המדרגות בכניסה לביתה. כבר עשר שנים שהיא מתחננת שיתקינו לה רמפה שתאפשר לה לרדת עם ההליכון מביתה למפלס הרחוב, אך ללא הועיל. "ביקשתי שיתקינו מעקה, אבל אפילו את זה לא עשו", היא אומרת. "לא חושבים עליי".

"אף אחד לא חושב עליי". ילנה קופצ'יק בכניסה לביתה

לפני חצי שנה שר השיכון, יואב גלנט, וראש עיריית אופקים, יצחק דנינו, ישבו על הספה הבלויה בסלון והבטיחו לקופצ'יק שצרותיה ייפתרו במהרה. בינתיים התרחש עוד אסון: בחורף חדרו מים לארון הבגדים שלה והרסו את מעט השמלות שהיו לה.

למזלה, קופצ'יק זכאית למטפלת שמגיעה אליה מדי יום ומסייעת לה בירידה במדרגות, וכך מאפשרת לה לצאת לרחוב. המטפלת גם מסייעת לה להשתחל למקלחת, שהכניסה אליה צרה מדי עבור ההליכון. "בכל פעם שאני מתלוננת בפני 'עמידר', הם מציעים לי לעבור לבית אבות", היא סיפרה. "זה סוג של איום. מנסים להיפטר ממני. אבל אני לא מעוניינת, אני רוצה להישאר בבית שלי".

פתאום אין בירוקרטיה

שלושה ימים קדימה, יום חמישי. כנראה קל להעלים עין מקופצ'יק, ומשאר דוברי הרוסית המזדקנים, ההולכים ונמקים להם בבתי העץ המרופטים בפינה המערבית של אופקים. שנים של פניות, טפסים וביקורי נבחרי ציבור נגמרו רק לאחר שפנינו ישירות למשרד הבינוי בעניינם. בתוך ימים המקלחת של קופצ'יק תוקנה והותקן לה מעקה בכניסה לבית. גם המקלחת של אלכס ואירנה שופצה, בשעה טובה. הכל נעשה בזריזות, בקלות, ללא סחבת בירוקרטית מיותרת. מתברר שכתבה בעיתון יעילה יותר מכל הדמעות והטפסים שבעולם. בינתיים שלושה בתים טופלו, עכשיו נותרו רק עוד כמאה בשכונת מישור הגפן, בה מתגוררים עוד קשישים רבים שזקוקים נואשות לטיפול הרשויות. במשרד השיכון מבטיחים שיטפלו גם בהם בקרוב. אנחנו מבטיחים לבדוק.

אופקים נראית כמו עיירת פיתוח שנלקחה מתוך סרט על עיירות פיתוח. בנייני שיכון, כיכר, מרכז מסחרי קטן. בשנים האחרונות הלכה העיר והתפתחה, אבל בפינה המערבית, על גבול המדבר, הזמן עצר מלכת.

שכונת מישור הגפן היא יקום מקביל. אוסף של כ־140 קוביות עץ שהונחו בחיפזון במהלך שנות ה־90, כפתרון זמני לגלי העלייה הגדולים מברית־המועצות לשעבר. אלא שכידוע, בישראל הזמני הוא הכי קבוע שיש: כבר כמעט שלושים שנה שבתי העץ הזמניים הללו מאכלסים את שאריות גלי העלייה ההיא.

העולים החדשים הפכו עם הזמן לישנים, היום הם ברובם קשישים שאינם דוברי עברית ומתגוררים בבתי הדיור הציבורי להם הם זכאים מטעם משרד הקליטה ומשרד השיכון.

בשנים הראשונות ניהלה את הבתים חברת "עמיגור", ולפני כמה שנים הם הועברו לידי "עמידר". עם הזמן התקלפו קירות העץ ורבים מהגגות נסדקו. כבר ב־2004 עלו התושבים לכנסת כדי להתלונן שבתי העץ שלהם נאכלים על ידי טרמיטים, אך הטרמיטים עדיין זוללים את השכונה ב־2017. בגלל עיוות אדריכלי היסטורי הכניסה לחדר האמבטיה חסומה בחלקה על ידי קיר, שמקשה על רבים מהדיירים הקשישים להשתמש במקלחת. בגלל שהדירות לא שייכות לדיירים, אין באפשרותם לשפצן.

מלחמה עם המדינה

אל הוואקום שמותירה המדינה נכנס בשנים האחרונות מז"ח, מרכז לזכויות חברתיות, הפועל מטעם המכללה האקדמית ספיר, ושבשבוע שעבר הוכרז כי זכה באות הנשיא להתנדבות. "המדינה לא נמצאת באופקים", אומרת ד"ר מירב משה־גרודופסקי, ראש בית הספר לעבודה סוציאלית במכללת ספיר ומנהלת המרכז. "עמידר זו החברה המשקמת של מדינת ישראל. על פי חוק הדיור הציבורי המדינה אמורה לדאוג לשיפוצים בבית. אז איפה המדינה?"

הסניף הראשון של מז"ח הוקם בשדרות ב־2010. המטרה הייתה להצמיח קהילה שתוכל לדאוג בעצמה לעצמה. עם הזמן קמו סניפים גם באופקים ובבאר־שבע, ועוד הזרוע נטויה.

עמית כיתיאן, בעל תואר שני בעבודה סוציאלית ותלמיד לשעבר בספיר, הוא מנהל המרכזים של מז"ח. "אחרי שהקמנו את המרכז באופקים החלו להגיע אלינו עוד ועוד תלונות של דיירי הדיור הציבורי", הוא מספר.

לדבריו, רק בשכונת מישור הגפן יש כמאה בתים שזקוקים לשיפוץ דחוף. "עשינו אסיפת דיירים והתחלנו לאסוף מידע, עברנו בית־בית ובדקנו מה המצב". ראש העירייה נרתם לנושא, וגם הושג תקציב ראשוני לשיפוץ בתים בודדים, "אבל ראינו שהעבודה נעשתה בצורה גרועה כי אין מנגנון פיקוח", ממשיך כיתיאן. "רק השבוע קיבלנו פנייה מדיירת שהפועלים ששיפצו את המקלחת שלה עזבו לפתע ואמרו שיחזרו אחרי הרמדאן. עכשיו היא לא יכולה להתקלח בכלל".

לדברי כיתיאן, מה שקורה באופקים משקף בעיה רחבה הרבה יותר. "חוק הדיור הציבורי לא מתייחס למה קורה כשבנאדם כבר לא מתפקד כמו פעם, והוא בסך הכל צריך תיקון בדירה. אז מה, עכשיו הוא חייב ללכת לבית אבות?"

בעיה נוספת קשורה לבירוקרטיה המסורבלת של מנגנוני הרווחה. "יש מקומות שהם באחריות משרד השיכון, ויש מקומות ששייכים למשרד הקליטה. אין קשר בין המשרדים, ואנשים נופלים בין הכיסאות. אתה מוצא את עצמך נלחם בשביל לשפץ מדרגה. אנחנו מבקשים שעמידר תדאג לכל מי שרוצה להתקלח בצורה נגישה, ושכל הבעיות הנוספות יתוקנו. אבל מעבר לכך אנחנו אומרים שצריך לקבל פה החלטה — המקום הזה אמור להיות זמני. אז או שמשפצים אותו מהיסוד או שיתנו פתרון אחר".

ממשרד הבינוי והשיכון נמסר: "לאחר שהנושא הובא לידיעת שר הבינוי והשיכון יואב גלנט הוא הורה לתקן את הליקויים באופן מיידי. נוכח זאת, באופן מיידי החלו עבודות התיקונים בבתי הקשישים המוזכרים בכתבה. לאור הוראת השר, בימים הקרובים צפויים לבקר במתחם נציגי משרד הבינוי והשיכון יחד עם משרדי ממשלה נוספים במטרה לבנות תוכנית לפתרון שורשי של הבעיות הקיימות מזה שנים רבות במתחם. השר גלנט מאמין כי על המדינה מוטלת החובה לדאוג לרווחת האוכלוסייה הקשישה ולהבטיח כי יחיו חייהם בכבוד, גם בתחום הדיור, ולפי עיקרון זה הוא פועל".