המפקח גאדג'ט
פרסומת למאגר הביומטרי, ערוץ 2
"קוראים לזה Bio", אומרת דמותו של מנחה התוכנית הפיקטיבית "נתפס ברשת", במסגרת הפרסומת לתעודות הביומטריות, "וזה הולך לשנות את ה...", הוא ממשיך ולפתע נקטע לטובת פרזנטציה של מישהו שנראה בדיוק כמו סטיב ג'ובס המנוח. הכפיל נותר אילם, אבל המסגור לא משאיר מקום לדמיון: לפנינו מוצר חדשני ופורץ דרך, כמו אלה של ג'ובס וחברת אפל.
המשך התשדיר מאשר כי גם הציבור באקסטזה. הוא נעמד בתור ארוך, מהסוג שנצפה באינספור כתבות על השקת אייפון דגם ווטאבר. "מה זאת אומרת, זה הדור החדש", אומר גבר נרגש כשזוגתו לצידו. "זה שדרוג מטורף לעומת מה שיש לי", מצהיר אחר. בלוגרים מעלים סרטוני ביקורת מתפעמים. רוכשים יוצאים בריקוד מהחנות עם שקיות פלסטיק מעוצבות. האושר אינו מתחבא יותר מאחורי חלונות ראווה ושלטי חוצות, אלא נמצא בכף ידם ממש. ובסיום חוזרים לכאילו־ג'ובס, שמניף את נזר הבריאה לקול מחיאות כפיים סוערות. "הגיע הזמן להשתדרג", מכריז הקריין.
בשאיפה להכשיר מהלך כה שנוי במחלוקת, אנשי המאגר הביומטרי זונחים את הטיעונים המהותיים ועוברים למכור אווירה. הניסיון לשווק את התעודות ה"חכמות" כגאדג'ט אופנתי מנגן על סנטימנט פופולרי בחברות מערביות במאה ה־21, שלפיו טכנולוגיה היא דת, הצרכנים הם מאמינים, והמכשירים אמצעי פולחן.
זוהי כמובן ציניות ממדרגה ראשונה. לא מדובר בטאבלט נוצץ, אלא בפרויקט שמשמעותו אובדן פרטיות של אזרחים והסכנה שמישהו ינצל זאת לרעה. די היה לקבל בימים האחרונים הודעת טקסט שבה נכתב כי "שר הפנים, אריה דרעי, שמח לעדכן" על כניסת חוק הביומטריה לתוקף כדי להבין את פוטנציאל הנזק: אם משתמשים במספרי טלפון כדי להאדיר פוליטיקאי, חשבו מה אפשר לעשות עם מאגר נתונים ביומטריים עצום בהיקפו. כמו כן, מתנגדי המאגר עתרו לבג"ץ נגד הניסיון לדחוף ישראלים לזרועות הביומטרי, בטענה שהחוק מתיר אך ורק פעולות הסברה.
אולם הפרסומת מלמדת משהו גם על היחס שלנו כלפי מקורות ההשראה של הקמפיין. הכוח הממשלתי הלא־סביר שגלום במאגר הביומטרי כבר נמסר, במידה כזאת או אחרת, לענקיות הטק הנערצות. פייסבוק, גוגל ואפל לא יודעות עלינו הרבה פחות מרשות האוכלוסין, וזה לא שהאינטרסים שלהן נאצלים יותר. ובכל זאת, התקשורת נוטה לסקר כל פרודוקט טרי כשפיה מזיל ריר והמונים מקימים מאחזים מחוץ לסניפים. וכשיש לתעשייה הזאת נגיעה ישראלית — למשל ווייז ומובילאיי — המדינה עוברת למצב רטט.
מרגע לידתו, המאגר הביומטרי נתקל בחשדנות ובמאבק עיקש. יהיה נחמד אם הספקנות הזאת תופנה גם כלפי הסטיב ג'ובסים האמיתיים (והחיים) של העולם.
בקטנה
"עמק הסיליקון" )המשודרת בהוט, ב־ yes ובסלקום טי־וי( היא מקום טוב להבין דרכו את הפער בין יומרה למציאות בהיי־טק. אומנם הסדרה לא מתעלה על עצמה בעונתה הר־ ביעית, אבל ההומור המושחז והביקורתי שלה מוסיף לתקוע סיכה אפ־ קטיבית בבלון של תעשיית החלומות על אפליקציות ואקזיט. עם זאת, לאחרונה נודע כי טי־ג'יי מילר, האיש שמחזיק את העסק בזכות דמותו של היזם האקסצנטרי ארליך בכמן, עתיד לעזוב בסיום העונה. בלעדיו "עמק הסיליקון" אכן תזדקק להמצאה מטורללת כדי לשרוד בג'ונגל הט־ לוויזיוני, שהופך סבוך ופרוע לא פחות מזה שבפאלו־אלטו.
לפנייה לכתב/ת 
