כשהייתה בת 30, הקצינה הצעירה מיכל תשובה רצתה מאוד להתקדם בסולם הדרגות. וכמו נשים רבות אחרות, היא גם הייתה מוכנה לשלם מחיר. כשהציעו לה להיות מפקדת פלגת כוח אדם באילת, לא חשבה פעמיים. ארזה מזוודה ושני ילדים קטנים ועברה לקצה המדינה — ואת הבעל השאירה בגוש דן. בני הזוג היו מתאחדים רק בסופי שבוע, ובמהלך היומיום היא גידלה שני ילדים בגפה, הרחק מכל עזרה, במקביל לעבודה התובענית בצבא.

"אני מבינה למה זה נשמע משוגע", אומרת תא"ל מיכל תשובה, כיום ראש מחלקת הסגל באגף כוח אדם בצה"ל. "בדרך כלל כשהבן זוג עושה רילוקיישן, האישה נשארת עם הילדים. אצלנו, אני גם זו שעשתה את הרילוקיישן, וגם זו שסחבה את הילדים איתה. אבל כולנו זוכרים את התקופה הזו מאוד לטובה. הילדים היו אז בני שנתיים ושש ולא יכולתי לחשוב על מצב שלא אהיה איתם, אבל גם לא רציתי לוותר על הקידום. נאלצנו להיות יצירתיים, ובדיעבד זו הייתה הצלחה נהדרת. מדהים לראות כמה השתנה בשנים האחרונות. היום אני שמחה לראות שיש גם גברים שיגידו 'לא בלי הילדים'. יש היום כל כך הרבה סוגי מערכות יחסים, שזה רק מגדיל את הבחירה שלנו ואת האפשרויות לייצר פלטפורמות שמאפשרות לנו לשלב בית עם קריירה".

החוויה הזו היא חלק מהמכלול שגרם לתא"ל תשובה למצוא פתרונות יצירתיים שיאפשרו למשרתי הקבע שילוב מוצלח יותר בין המשפחה לתפקיד הצבאי. "המציאות השתנתה לבלי היכר. לא משנה כמה כלים אנחנו נותנים למפקדים להתמודד בשטח, בסוף אין תחליף לבית ומשפחה. הבנו מהר מאוד שאם ברצוננו למשוך כוח אדם איכותי לתפקידים בכירים, אנחנו פשוט חייבים לבצע התאמות ולשים את הבית בראש סדר העדיפויות. החיילים המצטיינים, שהם עתודות הפיקוד שלנו, מסתכלים למעלה וחשוב שיהיה להם מודל שהם יכולים להזדהות איתו. היום אף אחד לא מוכן להקריב את כל חייו האישיים בשביל קריירה".

תשובה התגייסה לצה"ל, לחיל הים, בשנת 1990. בשנת 2010 הייתה לאישה הראשונה בתפקיד סגנית ראש מספן כוח אדם בחיל הים. בסוף 2011 מונתה לתפקיד ראש מספן כוח האדם והייתה האישה הראשונה בחיל שמילאה תפקיד של ראש מספן. בנוסף, זו הפעם הראשונה שאת התפקיד מאייש אדם שאיננו איש ים בעברו. בדצמבר 2015 מונתה לראש  מחלקת הסגל, מחלקה מטכ"לית שתפקידה הוא לתכנן ולהטמיע את המדיניות המטכ"לית בתחום מודל הקצונה והקבע בצה"ל. בין היתר מדובר בקידום ותגמול של נגדים וקצינים, פיתוח מסלולי לימודים, קביעת מדיניות הטיפול במשרתי הקבע ועוד.

צילום: שאטרסטוק

"הדבר הראשון שעשינו הוא שימת דגש על ניצול ימי החופשה", אומרת תשובה. "אנחנו מעודדים כל הזמן את האנשים שלנו לקחת כמה שיותר ימי חופשה. אני חווה את זה גם ברמת היומיום מול הפקודים שלי. כשמגיע איסרו חג שבועות, או ל"ג בעומר, שהם ימי חופש שמסנדלים את ההורים, אני הולכת ובודקת עם החיילים שלי מה קורה איתם. מוודאת שלקחו חופש, ומבהירה שזה בסדר מבחינתי. לפעמים יש להם סידור אחר, אבל הם יודעים שיש להם אשראי. כשאחד הקצינים לקח חופשת לידה לאחר שהוא ובן הזוג שלו הביאו ילד, זה היה לנו הכי טבעי בעולם. בתור מי ששמה לעצמה מטרה קודם כל לראות את הפרט בתוך המערכת, היה לי ברור שזה חלק מהשינוי החברתי העמוק שאנחנו עוברים, ואני שמחה על כך. יש כל מיני סוגים של מערכות יחסים, כל מיני סוגים של צרכים — ולהכל הצבא חייב לתת מענה. גם כשיש לי חיילת רווקה, זה לא אומר שבגלל שאין לה ילדים היא צריכה 'לטחון'. אני אתעניין, ואוודא שהיא לוקחת חופשות ושהיא מצליחה לנהל חיים פרטיים בדיוק כמו כל אחד אחר".

יום עבודה קצר פעם בשבוע

מנכ"לית משרד התחבורה, קרן טרנר, היתה זו שהפיצה את הבשורה כשהורתה לא לקיים ישיבות אחרי השעה שלוש בימים שני וחמישי. בעקבותיה, משרדי ממשלה רבים גיבשו נהלים שיאפשרו להורים לתכנן את איסוף הילדים ולהיות יותר בבית. ההחלטה הזו סימנה את הכיוון גם לשוק הפרטי, שמנסה אף הוא להתאים את עצמו לדרישה של הורים להגיע הביתה בשעה שפויה. בצה"ל קשה יותר לבצע את ההתאמות, ובכל זאת השיקו את "שלישי אישי", שנחשב ליום עבודה קצר. מה זה קצר? "ביום קצר אני מגיעה בשש הביתה, ביום ארוך אני יכולה להישאר במשרד עד השעות הקטנות של הלילה", אומרת תשובה.

תשובה לא שוגה באשליות. היא מודעת לכך שמפקדים בכירים, בייחוד במערך הלוחם, בקושי רואים בית. שחופשה פה ושם זה לא מה שיאפשר להם להיות מעורבים באופן מלא בחיי הילדים והאישה. צה"ל, כך נראה, נמצא בשלב ההתמודדות עם הבעיה ולאו דווקא בשלב הפתרונות המושלמים. "אנחנו מבינים את הקושי ואת גודל הוויתור. בסופו של דבר, זה צבא. אבל יש כל כך הרבה דברים קטנים והכרחיים שעושים את השינוי. למשל ב־1 בספטמבר מפקדים לוקחים חופש או שיום העבודה מתחיל ב־3 בצהריים כדי שיוכלו ללוות את הילד בגן ובית ספר. זה אולי נשמע מובן מאליו, אבל זה דבר חדש שנולד מתוך הצורך של המשפחות. אנחנו יותר לא קובעים ראיונות למועמדים ביום שישי בבוקר, כי לא ייתכן שקצין שיצא הביתה ביום חמישי, יצטרך לחזור לבסיס בשישי בשביל לראיין. אנחנו יוזמים הדממות יזומות, ובסוף אוגוסט באופן כללי עוברים לעצימות נמוכה ומוציאים מקסימום אנשים לחופש, כי ברור שזה השלב הכי קשה בשנה להורים, כשאפילו קייטנות כבר אין".

תשובה גם מבינה שלא פעם הסיפור הוא לגיטימציה. וזה משהו שהרבה יותר קשה להטמיע בקרב הקצינים בשטח. לא מספיק שישנה אפשרות לקחת חופש, צריך לא פעם ממש להסביר ולהתעקש שחובה לקחת חופש. "לפעמים אני מוצאת את עצמי אומרת למפקדים, קחו אפטר עכשיו, ולא בגלל צו בית משפט", היא אומרת חצי בציניות. "אנחנו צריכים להיות בני זוג טובים והורים טובים בשגרה הרגילה והשוחקת, וחס וחלילה לא להגיע למצב שאנחנו משלמים מחירים אישיים כבדים כי לא היינו נוכחים. אמרתי לראש אכ"א, שכשקצין יוצא ללימודים, שיוותר עליו מבחינת המשימות האחרות ויאפשר לו באמת רק ללמוד. לימודים זה זמן של בית, ומבחינתי זה זמן קדוש. הוא לגמרי הסכים איתי. אנחנו כל הזמן חושבים איך לעשות רענון ושילוב בין תפקידי שטח, מטה ולימודים - כך שבאמת יהיה גיוון".

חצי שנה חופשת לידה

ומה בדבר אפיקי ההתקדמות של נשים בתפקידים בכירים במערכת?

"זה באמת אתגר לא פשוט", מודה תשובה, "אנחנו תמיד לוקחים בחשבון שחופשת לידה היא מינימום חצי שנה, ולא לוחצים על אף אחת לחזור לפני כן. יש נשים שיעדיפו לעשות כמה שיותר תפקידי שטח כשהן עוד לא נשואות וכך זה ייחסך מהן בעתיד, ואנחנו תמיד יכולים להציע לאמהות צעירות תפקידי מטה אחרי הלידה אם זה מה שהן רוצות".

אבל אז זה עוצר את ההתקדמות שלהן. המשמעות היא לייצר להן משרה קלה יותר אבל זה יאט את ההתקדמות ואולי הן יצאו מהמירוץ.

"כל אישה בוחרת איזה מחיר היא מוכנה לשלם", מודה תשובה בעצב. "אנחנו נגבה אותן בכל החלטה, והיום אנחנו בשלב שבו בני הזוג של אותן נשים לא פעם לוקחים הרבה על עצמם. בסופו של דבר הסוד הוא בתיאום הציפיות ופרגון הדדי. כל אחד יעשה את הוויתורים שלו עבור בן הזוג. כשהבעלי ביקש לנסוע לחו"ל לשבוע, קודם אמרתי כן ואז הסתכלתי בלו"ז. כשהוא נשאר עד הלילה במשרד, אני אאפשר לו שקט. ולהפך. אני אקבל קרדיט מלא מבעלי על כל בחירה שלי. צה"ל הפנים שהסוד הוא הזוגיות, וממנה צומחים. אנחנו מארגנים חופשות זוגיות כי זה חיוני. אם פעם היינו נותנים שי טוסטר או סיר, היום זה שובר לארוחת בוקר או למסעדה, זה שינוי מוחלט של קו המחשבה".

יש משהו שאת מתחרטת עליו בניהול הקריירה שלך?

"כן, שלא הבאתי עוד ילד. היום אני מרגישה את זה, אחרי שלוש הצלחות".

ואם היית יכולה לחלום בגדול, מה הפנטזיה שלך?

"עבודה מהבית במתכונת מסוימת. אני מבינה שזה משהו כמעט בלתי אפשרי בגלל אבטחת מידע, אבל אולי יום יבוא והטכנולוגיה תאפשר את זה. ואם כבר פנטזיה — אז זה ה־דבר. פעם חשבתי שגני ילדים בתוך הבסיסים עד שעה מאוחרת זו שאיפה. היום אני יודעת שזו טעות. זה פלסטר, לא פתרון אמיתי שמחזיר את ההורים הביתה".