מדריך הטרמפיסט לקונספירציה
בצומת של יישובי המזלג בדרך לירושלים עמד טרמפיסט. זה היה יום שני, שלוש שנים בדיוק לחטיפת שלושת הנערים מגוש עציון. והטרמפיסט שעמד שם היה מבוגר מהם בשלוש שנים עם כיפה סרוגה, סנדלים, זיפים ותיק גב. הוא עלה והתחלנו לדבר. טרמפים הם אמצעי לצעירים בלי מכונית. האוטובוסים מגיעים רק כשהם רוצים. הטרמפים מגיעים כשהמזל רוצה. כשמחשבים את לוחות הזמנים, המזל משתלם יותר. אחרי החטיפה והרצח דיברו שוב על הסכנה. חלפו הדיבורים נותרו הטרמפים. והיו אז עוד רגעים של עם ישראל היפה. הנרות בצומת, הקריאות לאחדות. חלף האירוע חלפו הרגעים.
הטרמפיסט שלי דיבר כל הדרך על קונספירציות. בקצה הימין ובקצה השמאל הקונספירציות פורחות. השב"כ רצח את רבין, בן־גוריון הורה לחטוף תינוקות תימנים. נתניהו סוכן אמריקאי וליברמן סוכן רוסי. הוא התפלא שאני לא מאמין שיש מזימות אפלות ואני התפלאתי על הדמיון לארה"ב עם תיאוריות השלטון האפל. נפרדנו בחיוך ליד בית חולים שערי צדק. כשירד הירהרתי בו. הוא לא הבעיה, אלא הקונספירציות שהולכות ומשתלטות על כל השאר.
קשה להתעלם מהעובדה שהקדנציה הנוכחית של נתניהו מלאה בקונספירציות פרי דמיונם של אנשים רציניים. כמעט כל מהלך שנעשה פה נתון לפרשנויות. אין אמת בכלום. נתניהו הפך לאמן אשליות ואין מי שבאמת מבין אותו מימין או משמאל. זה מתחיל באנשים שהוא ממנה, דרך החקירות ונגמר במדיניות.
כבוד ממלאת המקום
השבוע מונתה מירי רגב לממלאת מקום ראש הממשלה בשל נסיעתו לסלוניקי. רגב הייתה יכולה להיות שרת רווחה מצוינת. את הלהט היא הייתה משקיעה במגזרים החלשים בחברה. מה נתניהו עשה? מינה אותה לשרת תרבות. אחראית על השמנת, תקציבים לאליטה וויכוחים חסרי כל תוחלת. עם הרבה מהטענות שלה אני מסכים, אבל איך זה עוזר למדינת ישראל כשהיא יוצאת או לא יוצאת מטקס חלוקת פרסים? לובשת שמלה עם ירושלים בפסטיבל קאן או מתנגדת לממן מופע עירום? זה המקום להודות שחשבתי עוד בימי לימור לבנת שהמשרד מיותר. צריך פקיד בכיר עם תקציב וקריטריונים ברורים. הבסיסי שבהם הוא שהיצירות מציגות את הסיפור שלנו ולא את התזה הפלסטינית. אכן לא צריך לממן הכל. אלא שהמימון הוא באמת לא הסיפור, רק הכותרות. ואיתן המינוי ל־48 שעות. אם חלילה היה קורה משהו בדרך, רגב הייתה מנהיגת המדינה. אולי היא תחליט יום אחד להפסיק לעשות הצגות לפריימריז ולהתחיל להתנהל אחרת. אבל נכון להיום המינוי שלה הוא מסר. או אני או כלום. יש בליכוד מספיק אנשים שיכולים לנהל את המדינה ברגעי משבר: שטייניץ, כץ, ארדן, אלקין, לוין ועוד – לנתניהו זה לא משנה. כך המינוי של קרא לשר התקשורת כאצבע בעין לבג"ץ. כך המינוי של דנון לאו"ם – שדווקא התהפך בן לילה והפך לאיש רציני. וכך המחסור באנשי אמון במעגל הקרוב. אם המטרה להמחיש את היכולות של נתניהו – זה עובד, לא ברור לטובת מי.
משם אפשר לדלג לקונספירציות על היועץ המשפטי לממשלה והחקירות הקיימות. כמו שכתבתי, מנדלבליט הגון אבל אין הסבר להתמשכות של חקירות. זה לא הוגן כלפי הנחקרים – עינוי דין – וזה לא נכון לטפח ענן של אי־ודאות פוליטי. המסורת שבה אישי ציבור נחקרים שנים בעייתית מאוד.
ולבסוף – לדיון המדיני שבו הממשלה משחררת הודעות על בניית אלפי יחידות דיור בימי שישי בארבע אחר הצהריים, כשהעיתונים כבר מודפסים, וביום ראשון מתברר שאלה כמה עשרות בתים בבית אל והיתר אושרו מזמן. וכל זה לצד שליחים אמריקאים לשלום, שבעיני הממשלה ומרבית הישראלים הוא בלתי אפשרי. אורי אריאל טען באוזניי השבוע שלא בונים בירושלים. נתניהו טוען שהוא משקר. במקביל מתפרסמת תוכנית חדשה שמגדילה את קלקיליה (שזו איוולת מכיוון שמכל הערים הפלסטיניות, זו העיר הכי קרובה לקו הירוק) ולאף אחד אין מפה או יכולת להבין מה המדיניות. יש נהג עם תמיכה רחבה, כולנו טרמפיסטים כולל מצביעי הליכוד, השאלה היחידה שנותרה היא: האם הוא מתכנן את הנסיעה הזאת או פשוט זורם?
קוזקים על מגדל השן
לאור השלב הקונספירטיבי בהתפתחות הלאומית שלנו אפשר גם להבין איך הפך קוד אתי – מסמך חינוכי על פי הגדרת המחבר אסא כשר – לזאב־זאב מצד השמאל על קץ הדמוקרטיה ודיכוי מרצים. אפתח בזה שאי־אפשר לעצור מרצים מלדבר פוליטיקה. מי שלימד בימי חייו באוניברסיטה יודע שמרצים וסטודנטים ישראלים לא שותקים. אין נושא שלא עולה באמצע שיעור, וטוב שכך. לכן הסעיף בתוך הקוד האתי שאוסר לעסוק בנושאים שנויים במחלוקת לא יכול באמת להתממש.
מעבר לזה קוד אתי הוא רעיון ישן וותיק במועצה להשכלה גבוהה שהגיע הזמן לממש אותו ואסא כשר הוא האדם המתאים לזה. לאקדמיה לא יזיק להיזכר בממדיה האנושיים, לגלות מחדש שמרצים עשויים בשר ודם, וזה מעדות אישית. לוודא שיש מספיק קורסים שמרחיבים את הידע ולא מצמצמים אותו לתזה פוליטית אחת.
אגב, גם לסטודנטים אני ממליץ כאן לקחת קורסים אצל מי שחושב ומדבר הפוך מדעתם. להקשיב, להתווכח איתו ולפתח יכולת של עקשנות אינטלקטואלית. הסטודנטים הישראלים שאני לימדתי לא מפחדים מוויכוח.
האקדמיה בישראל במצב טוב מחלק מהמוסדות בארה"ב ששורר בהם דיכוי ליברלי נוקשה וצר אופקים, אבל עדיין לא יזיק לה לקבוע כמה כללים וקווים מנחים. זה מה שאסא כשר עשה: עם רוב הדברים - לו היו טורחים לקרוא אותם - אני מניח שחברי האקדמיה המכובדים היו מסכימים: מניעת זהות מפלגתית, מתן נקודות זכות אקדמיות לפעילות פוליטית ומניעת מצבים אבסורדיים שבהם מרצים פועלים להחרמת המוסד שממנו הם מקבלים משכורת. על היתר מותר להתווכח. עדיף בלי קונספירציות על קוזקים שעולים בידיים חשופות על מגדל השן.
דויד המלך
יש רגעים שבהם מתגלים הפוליטיקאים כפי שהם היו צריכים להיות. רגעים של חסד וממלכתיות. ברכות לדויד גרוסמן על זכייתו בפרס, על הכתיבה המופלאה ועל הוויכוח הפוליטי שהוא מעורר מול אנשים כמוני. זו גדולתה של הדמוקרטיה הישראלית - העט והפולמוס. וברכות שייצר רגע כזה שבו מברכים רגב, בנט ואחרים.
לפנייה לכתב/ת 
