בואו נדבר גם על הפוליטיקה בישיבות

בסך הכל אני תומך בהחלת הקוד האתי שניסח פרופ' אסא כשר. גם אני ישבתי בהרצאות בבניין גילמן באוניברסיטת תל־אביב והקשבתי להטפות פוליטיות של מרצים כאלה ואחרים. לא פעם היה בכך משהו מעט משעשע או מעורר מחשבה, רוב הזמן זה היה מייגע ובזבוז של זמן יקר. אלא שאם אנחנו רוצים למנוע ממרצים באקדמיה לעסוק בסוגיות פוליטיות בהרצאותיהם, עלינו לאסור את הדבר על כל מוסדות הלימוד הציבוריים הממומנים על ידי המדינה.

אין זה סוד, ואני גם בטוח שאין אדם הגון מהימין שיעז להתווכח על העובדה, ששיח והטפה פוליטית ימנית מתנהלים באופן גלוי בכל מוסדות החינוך הדתיים והחרדיים בישראל. אבל נעזוב לרגע את המגזר החרדי, שעליו החברה הישראלית כבר ויתרה מזמן ונואשה מלדרוש ממנו עמידה בחובות אזרחיות יסודיות. די ברור שמטרת המנהיגות הפוליטית הימנית־דתית בימים אלה היא לסתום את פיו של כל מי שחושב אחרת ממנה. לא רק שראשי הישיבות התיכוניות וישיבות ההסדר עוסקים בשגרה בנושאים פוליטיים מעוררי מחלוקת שעל סדר יומה של המדינה, הם גם שולחים באופן יזום, השכם והערב, את תלמידיהם לעצרות ולהפגנות פוליטיות. מי שיתכחש לכך שבמוסדות החינוך הישיבתיים ובאולפנות הדתיות מתקיימות הטיות ברורות לצד ימין במסגרת השיעורים ודברי התורה של ראשי הישיבות והמורים - מיתמם או משקר ביודעין.

לכן, אם רוצים קוד אתי שלא מאפשר הבעת עמדות פוליטיות במסגרת מערכות החינוך הציבוריות בישראל, יש לאסור זאת על כלל המערכות: בתי ספר יסודיים ועל־יסודיים, ישיבות תיכוניות ואולפנות, ישיבות גבוהות וישיבות הסדר, ואף כוללים לאברכים (שכידוע ממומנים על ידי המדינה).

פתרון מסוג זה כמובן לא יעלה בדעתם של אבירי ההגנה על שלמות רוחו הפוליטית של הסטודנט המצוי. וכי אפשר להפריד בין לימוד תורה בישיבה לבין, למשל, הצורך לשמור על הקביעה ההלכתית, כביכול, האוסרת על החזרת שטחים מארץ ישראל וכדומה? לא יעלה על הדעת!

ובכן, הדבר נכון לא רק לישיבות: החיים האינטלקטואליים של האקדמיה מחייבים הבעות דעות מגוונות, גם אם המשמעות היא השמעת דעה פוליטית שבמחלוקת במסגרת שיעורי כימיה, וקל וחומר במדעי הרוח והחברה. כפי שההלכה היא לב ליבה של הישיבה הדתית והחרדית, כך גם חופש הדעות וביטויין בגלוי, בכיתה ומחוצה לה, הוא לב ליבה של האקדמיה במשטר דמוקרטי.

ימשיכו, איפוא, ראשי הישיבות והאולפנות והמכינות להטיף לתלמידיהם את דעותיהם הימניות. כידוע, מערכות אלה כבר הוציאו מתוכן שני יגאלים מהוללים, יגאל עמיר והרב יגאל לוינשטיין. ומנגד ימשיכו אוניברסיטאות אחרות, כל אחת והרכביה האינטלקטואליים, להביע דעות אחרות, שמאל כימין, ימין כשמאל.

השיח האינטלקטואלי וחוסנה של החברה הדמוקרטית נגזרים מיכולתנו להכיל דעות פוליטיות וחברתיות שונות, והזירה האקדמית היא אחת הזירות החשובות ביותר להתרחשות הזו. זה לא תמיד נעים לכולם, אבל מי שרוצה למנוע את השיח הזה – שימנע אותו גם במוסדותיו שלו. הניסיון להחיל השתקה רק על המערכות האוניברסיטאיות, שרובן הגדול בעלות אופי חילוני, אם כי לא שמאלי בהכרח, פירושו שרק למערכות החינוך הימניות והדתיות תהיה זכות להבעת דעות חופשית. כל האחרים - יסתמו את הפה. √

דב אלבוים הוא סופר ואיש תקשורת, יו"ר מרכז הגות ויצירה בבינ"ה – התנועה ליהדות חברתית