ראשון 18 בנובמבר 2018
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    שגיא ברייטנר | צילום: דניאל קמינסקי
    זמנים מודרנים  • 18.06.2017
    #שגיא־השמן
    שגיא ברייטנר היה ילד שמנמן שסבל מחרם. יכולות הביטבוקס המופלאות שלו (הוא מפיק מפיו קצב מוזיקלי מטורף) הפכו אותו לכוכב רשת. מאז הוא זכה לאלפי צפיות, הנחה תוכנית טלוויזיה, מופיע עכשיו ב"הישרדות" (רשת), ובכל פינה קוראים לו "חתיך". סיפור סינדרלה? לא, אם תשאלו אותו, "לא הייתה לי נקודת שינוי אחת, היו 300"
    גאיה קורן | צילום: דניאל קמינסקי | סטיילינג: מיטל ברונר

    "לפני שלושה חודשים עברתי לתל־אביב, הרכבתי מישהי על אופניים ופתאום היא תופסת לי במותניים. לא הייתי מוכן לזה, כמעט הפסקתי לנשום מרוב שזה הביך אותי, אבל אמרתי לה, את תתהפכי, את לא מחזיקה חזק מספיק". המותניים של שגיא ברייטנר (24), אמן הביטבוקס מהישרדות, כבר מזמן לא נראים כמו שניצלים, אבל הנה סקופ: גם כשאתה פרזנטור של אופנת "סקופ" אתה תחזור להיות ילד קטן כשמישהי תתפוס אותך לא מוכן. מאז שהתפרסם, ובטח עכשיו בריאליטי בגדי הים "הישרדות", ברייטנר לא מפסיק לנפנף באג'נדת הילד השמן והדחוי שהפך למלך הבנות. נדמה שהוא מרגיש צורך לדבר על זה כי אולי אם יגיד את זה מספיק פעמים יתחיל להאמין שזה אמיתי, שהוא כבר לא הילד הזה שעשו עליו חרם, שלעגו לו, שלא הסתדר חברתית. באינסטגרם תמצאו אותו מתויג תחת האשטאג שגיא השמן, והוא מעלה פוסטים לבני נוער שבהם הוא מדבר על אהבה עצמית, שינוי ותקווה.

     

    אם תרצו אין זו אגדה – אלא סיפור הישרדות של ילד כאפות שגדל בקריית־חיים, עבר למעוז העשירים קיסריה, רק כדי לגלות שגם שם הוא עוף מוזר, הפך לקוסם שהעלים חפצים במקום את הכאב, עד שסרטון ויראלי אחד שלו מפיק קצב מוזיקלי של להקת כליזמרים מפיו (להלן ביטבוקס) עשה את הכישוף והפך עליו את עולמו.

     

    ברייטנר, תחזיקו חזק את המותניים, נולד 4.900 ק"ג וינק עד גיל 3. "תמיד אהבתי לאכול", הוא צוחק. "זה תמיד היה אישיו, ההורים לא ידעו איך להתמודד עם ההשמנה, לא הייתה להם מודעות תזונתית בכלל ושניהם בעלי משקל עודף".

     

    הוא כבר מזמן לא שמנמן, והראיון מתנהל מעל קערת פסטה עצומה שהוא אוכל ללא ייסורי מצפון, אבל הנושא בוער בו כמו אבן אש כשהיא לא נשברת. "הייתי הכבשה השחורה של המשפחה", אומר ברייטנר. "ילד מפונק בין ארבעה אחים, בן זקונים בהפרש גדול, כשהייתי בן 10 כולם עזבו את הבית ואפשר להגיד שגדלתי לבד. אחים שלי ספורטאים, אחד עושה טריאטלונים, שתי אחיות מורות לריקוד, כולם חטובים, ההפך ממני. אבא היה ביזנס־מן וורקוהוליק שפחות יצא לי לגדול איתו באותו בית, ואימא שלי הייתה חסרת ניסיון למרות שאני הילד הרביעי שלה. את אחי הבכור ילדה בגיל 19, וכשהייתי בוכה לה שמרביצים לי אימא אמרה, 'אז תחזיר'".

     

    דניאל בגיל 15. ילד כאפות | צילום: מהאלבום הפרטי
    דניאל בגיל 15. ילד כאפות | צילום: מהאלבום הפרטי

     

     

    בן זקונים מפונק זה דווקא מתכון לעודף ביטחון עצמי, לא?

     

    "תמיד הייתי עם ביטחון עצמי ואולי קצת בוגר לגילי. כשהייתי בן 10 הרגשתי בן 16, כשהייתי בן 16 הרגשתי 20 והיום מרגיש 30, אף פעם לא הייתי מהמופנמים ולא נחבא אל הכלים. היה לי ביטחון עצמי והייתי מנסה להצחיק ולהשתלב, אבל לא הצלחתי. עשו עליי חרם, ויותר מפעם אחת, הייתי ילד כאפות, קיללו אותי. כשהייתי בכיתה ה' עברנו לקיסריה והמעבר היה קשה, לא הסתדרתי חברתית, זאת השריטה הכי עמוקה שלי".

     

    לא הצלחת להמציא את עצמך מחדש במקום זר?

     

    "בקריית־חיים הייתי עוף מוזר, בקיסריה הייתי חוזר בוכה וההורים שקלו לחזור לקריית־חיים, הם לא ידעו מה לעשות איתי. אוכל ניחם אותי, הרגיע אותי, זאת הייתה אספקה זמינה של אושר שלא תלוי בשום דבר חיצוני. בקיסריה המציאו עליי שיר, וזה הרבה יותר כואב מקללה שהיא גנרית. 'שמן' זה משהו שאפשר להגיד לכל אחד, אבל השיר הוא אישי, כתבו אותו עליך, אי־אפשר לשיר אותו למישהו אחר. יש מנגינה, אנשים זוכרים את זה, נהנים לשיר, ואתה בא לך למות כי שרים עליך שאתה שמן".

     

    דניאל ב"הישרדות" | צילום: אוהד רומנו
    דניאל ב"הישרדות" | צילום: אוהד רומנו

     

     

    הרעב גומר את החשק המיני

     

    ל"הישרדות" הוא הגיע רזה אך עם מטען עודף של חרדות מהרגע שבו ייאלץ להתפשט מול המצלמות. "פחדתי להוריד חולצה בים עד גיל 23 ואז הלכתי ל'הישרדות'", חושף ברייטנר. "החוויה של הרעב בהישרדות זה משהו שאי־אפשר להסביר, הרעב זה לא רק נפשי, זה מנותק מהאישיות שלך, זה אבולוציוני, זה מנתק לך את המוח, מנתב אותך אך ורק למציאת מזון. אתה מאבד חשק מיני במאה אחוז, כל רגע פנוי אתה חושב על אוכל, כשאתה אוכל גרגיר סוכר אתה מבין כמה מזון עושה אותך מאושר ברמה תת־הכרתית".

     

    גדולים ושריריים ממך נשברו שם, כמו רז ניסים כהן.

     

    "זה סבל שלא יתואר. מעבר לזה שאתה רעב אתה מאבד חדות מוחית, הייתי כמו נייד שמוריד בהירות כשאתה על עשרה אחוזים. כשאין מנה חמה, משהו מתוק, אתה מתחרפן. לקח לי חודשיים־שלושה לחזור לעצמי, הייתי בבולמוסים והגוף היה נפוח כי הוא אגר נוזלים".

     

    בקמפיין ל"סקופ" | צילום: שי יחזקאל
    בקמפיין ל"סקופ" | צילום: שי יחזקאל

     

     

    בוא נחזור רגע לזה שאיבדת חשק מיני. איך זה מסתדר עם הרומן שהיה לך על האי עם מעיין?

     

    "זה היה חיבור ממקום אחר לגמרי, נקי. מצאנו נחמה אחד בשנייה, ואהבה מנצחת הכל, אבל לא את זה שאתה לא מצחצח שיניים, לא מתקלח, ומנגב את התחת עם עלים. החשק המיני יורד בגלל הרעב, אתה עסוק בהישרדות, לא בהורמונים".

     

    ברייטנר אומר כי היה לו ברור שהרומן יתפוגג כשיתלבשו ויפסעו בתוך זיהום האוויר המערבי. "אני ומעיין עברנו לשבט בוהאיי, שמבחינתנו היה שבט חדש שכבר מכיר את עצמו ואנחנו היינו שנינו נגד העולם", הוא אומר. "זוגיות ביומיום הרבה יותר קלה, כי אפשר ליהנות מהדברים הקטנים, אבל על האי אתה עובר אתגר אחרי אתגר, ובסופו של דבר אתה יודע שתתמודד נגד החברה שלך. צפינו שמערכת היחסים תהיה קשה לתפעול בארץ, כי פה יש את העטיפות ואת הבדל הגילים, אני בן 24, היא בת 29 וחצי, היא גם שונה ממני מאוד, אנחנו מעולמות רחוקים".

     

    ניסיתם לראות אם זה יצליח?

     

    "היה לזה צ'אנס בארץ, אבל הוא פחות צלח. היא חלק בלתי נפרד מהחיים שלי, גם בלי הקטע הזוגי".

     

    יש שיגידו שהייתם ביחד מתוך אסטרטגיה מחושבת.

     

    "הזוגיות הפכה אותנו לאיש אחד. זה נתן המון כוח, וכוח זה דבר שחסר לך על האי. אתה עייף, קר לך, אתה ישן על חול רטוב בגשם, אתה רעב, עוקצים אותך נמלים ויתושים, עקץ אותי נדל פעמיים, נשכה אותי חולדה. אין טלפון, אין חברים, אין משפחה. בשלב מסוים רציתי להטביע את כולם ואת עצמי".

     

    אנשים תמיד פועלים מתוך אינטרסים, אבל אתה לא חושב על זה מהרגע שאתה פוקח עיניים. ב'הישרדות' זה כל הזמן מבעבע מתחת לפני השטח, כל שנייה מישהו חותר תחתיך. זה יכול לחרפן.

     

    "ב'הישרדות' זה נורא ברור, יום אחד אתה בטופ ויום אחד בתחתית. אתה יכול יום אחד לפקוח את העיניים ולהגיד אני במקום הכי יפה בעולם, להיכנס למים ולהיות מאושר, ויום אחר אתה יכול לקום בודד, לרקום אסטרטגיות ולהרגיש שאתה עוד שנייה עף".

     

    מה הדבר הכי חשוב שלקחת איתך בחזרה לארץ?

     

    "לפני 'הישרדות' היה שגיא של פעם, השמן והדחוי, ושגיא של היום, שהגיע להישגים. רק אחרי שהגעתי לקצה הגבול הפיזי שלי ואחרי שהרעב כירסם בי, הבנתי שיש רק שגיא אחד, ואין לפני ואחרי, אלא זו ישות אחת. אני עדיין יכול ללכת עם חבר ברחוב, מעריצות יצעקו לי 'חתיך' וכשאחזור הביתה אשתה כוס וויסקי וזה יהיה לי מוזר שקראו לי חתיך".

     

    לצד עשייה טלוויזיונית, ברייטנר לוקח חלק גם בעשייה בימתית, והוא יופיע בקיץ הקרוב עם "שוברים את הרשת", מופע שמאחד את כל כוכבי הרשת החמים על במה אחת, ובחנוכה הקרוב יופיע בפסטיגל. "כשהייתי בצבא והתחלתי עם הביטבוקס קיבלתי כמויות מטורפות של הודעות והייתי נגיש", הוא אומר, "היום, בגלל ערוץ הילדים והפסטיגל ו'הישרדות', אני נראה פחות נגיש. אנשים מפחדים לפנות אליי ואחד הדברים שעולים על הפרק בשיחות עם בחורות שזה לא פשוט. קשה להגיע אליי ויש הרבה בנות שקשה להן להתמודד עם הפרסום".

     

    כמו שזה נראה, הוא לא בדיוק סובל. המראה, הביטחון והכריזמה סוללים לו את הדרך קדימה ולמעלה. "לא האמנתי שמישהי תרצה אותי ותימשך אליי", הוא אומר, בעודו מסביר מדוע מצוירת ילדה בקעקוע על זרועו. "בגיל 15 החלטתי שאני רוצה לעשות שינוי, לכתוב מכתב לעצמי בעוד כמה שנים – חצי מכתב תודה על כל מה שיש לי וחצי מכתב איך אני רוצה שהחיים שלי ייראו בעתיד. בסוף המכתב ציירתי את העתיד שלי: חברים ישנים, חדשים, תעודה להצלחות, חברה וחיוך על הפנים. אחרי הרבה שנים קיעקעתי את הציור על הזרוע, אבל תנחשי מה קרה מיד אחרי שציירתי את הציור?"

     

    מה?

     

    "כבר למחרת בבוקר לא קרה שום דבר וגם לא ביום שאחרי".

     

    יעברו כמה שנים עד שזה יקרה. לקראת השחרור מצה"ל יפרוץ ברייטנר לפייסבוק בסרטון ביטבוקס שיהפוך לוויראלי, והשאר היסטריה. "מה היינו עושים בלי פייסבוק, היינו צריכים לצאת לרחובות", הוא מגחך. "גדלתי ברשת, יש לי חברה לפיתוח אתרים ואפליקציות, ויש לי סטארט־אפ שמתעסק בצפייה בווידיאו און ליין. את זה אני הכי אוהב, לא חלמתי להיות דוגמן ושחקן, אם היו אומרים לי בגיל 13 שאני אקבל מחמאות על המראה - לא הייתי מאמין. ב־2014 כל התגובות לסרטון הוויראלי היו 'חתיך' ולא ידעתי איך לאכול את זה. קיבלתי הודעה מסוכן דוגמנים 'בוא לפגישה' ואמרתי לו: 'שומע אחי? אני שמנמן, לא דוגמן'. נרתעתי, ממש פחדתי".

     

    בילדותך היית קוסם, נדמה שהקסם עובד לך.

     

    "הכל התחיל שם. בגיל 13 הייתי בבר־מצווה של החבר היחידי שהיה לי, וראיתי איך כל הילדים מתלהבים מהקוסם. כילד דחוי שלא מעניין אף אחד ורואה איך הקוסם מהפנט אותם, אמרתי 'אני גם רוצה'. התעסקתי בזה שלוש שנים, הייתי עושה מופעי רחוב ופיתחתי עמידה מול קהל, שואו, ביטחון. היה לי חבר מהקוסמות שעשה ביטבוקס והתלהבתי. בהתחלה זה סתם היה תחביב, כמו דברים אחרים שאני עושה".

     

    למשל?

     

    "אני פותר קובייה הונגרית ממש מהר, יודע לאזן דברים על האף. אני אאוטסיידר בנשמה, אנטי־קונפורמיסט לנצח".

     

    מה עם איזה טריק לירידה במשקל?

     

    "אין לי, אני מכור גמול לאוכל. אכילה היא דבר רגשי ואני שונא ששואלים אותי מה הייתה הנקודה שבה עשיתי את השינוי. אין נקודה אחת, יש 300 נקודות. עליתי וירדתי עד שלמדתי להכיר את הגוף שלי, להתמודד עם החולשות שלי, מה מעלה ומה מוריד לי את המוטיבציה. המלחמה הכי גדולה בחיים זה עם עצמך, לא עם אף אחד אחר".

     

    כמו המשפט הצבאי הידוע, מה שלא הורג אותך - מחשל אותך.

     

    "בגיל 15 הרגשתי שקוף חברתית, הייתי ילד כאפות, המגניבים של השכבה כיפכפו אותי, הייתי בוכה בלילות ורציתי למות. בדיעבד אני מחושל, לובש את זה כמו שריון ויוצא למלחמה".

     

    gayakoren@gmail.com

     

     

    איפור ושיער: טל דברה, "סולו" (במוצרי IL MAKIAG); עוזרת סטיילינג: ענבל בן אהרון

     

    בשער: גופייה, ZARA; צמיד, שאק־איט

     

    חולצת כוכבים, ולנטינו (פקטורי 54)

     

    כובע, Zadig & Voltaire; גופייה, ZARA; ז'קט ניילון וג'ינס, דיזל; שרשרת, שאק־איט

     

    טי־שירט, Zadig & Voltaire ; חולצת ג'ינס, STAR־G; שעון, ארמני (פדני)

     

    ז'קט, Zadig & Voltaire (ה' באייר 48, ת"א); גופייה, ZARA; שרשרת, שאק־איט (באינסטגרם: shak_it_jewelry@)

     


    פרסום ראשון: 18.06.17 , 19:04