שבת 15 בדצמבר 2018
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    צילום : ידיעות אחרונות
    24 שעות • 20.06.2017
    אנחנו ביסקסואלים, אתם מבולבלים
    ביסקסואלים רגילים לשאלות חטטניות ופרצופים מבולבלים כלפי הזהות שלהם לא רק מסטרייטים, אלא גם מחברי הקהילה הגאה. עם נעילת חודש הגאווה, שהתקיים הפעם בסימן אלו שנמשכים גם וגם, ארבעה ביסקסואלים וביסקסואליות מנסים לפזר את הערפל, להסביר איך זה מרגיש ולמה הם רוצים שיפסיקו לדרוש מהם להחליט "אם את לסבית או סטרייטית"
    רעות ענבר

    שרי ערמון - לא חיפשתי הגדרות

     

    היא החזיקה לי את היד חזק וטיילנו לאורך החוף. חרטנו עם רגלינו את שמותינו על החול הרטוב. היא הסתכלה עליי כאילו היא רואה כרגע את הדבר הכי יפה שראתה אי־פעם בחייה ואני הבטתי בה בחזרה ודמיינתי שני ילדים רצים מסביבה, משחקים איתה בחול. הייתי מאוהבת והרגשתי שזהו זה, שמצאתי את אהבת חיי. לא חיפשתי הגדרות למה אני מרגישה ואיך אני מסבירה את זה, הרגשתי בטוחה. זו הייתה מערכת היחסים הראשונה שהייתה לי עם אישה. כמה שנים אחרי, כשרקדתי איתו סלסה — הרגשתי בבית. הידיים שלו עשו לי צמרמורות, מבט ממנו העלה לי את הדופק והתרגשתי כאילו זו הפעם הראשונה. לא עצרתי לחשוב אם זה גבר או אישה, פשוט רציתי להכיר אותו לעומק. לא חיפשתי את התכונות הנשיות שמצאתי אצל האקסית שלי. פשוט התאהבתי בו כמי שהוא. הכימיה והמשיכה הייתה חזקה לא פחות ולא ראיתי באותו רגע כלום חוץ ממנו.

      

    שרי ערמון
    שרי ערמון

    "רגע, אז מה את? את לסבית? את אוהבת גברים, או נשים?" שואלים אותי קרובי משפחה וחברים. "תקשיבי, את סתם מבולבלת, זה הגיל, אל תדאגי, זה יעבור", הם אמרו לא פעם, או: "זה בגלל שאת גרה בתל־אביב, הכל כל כך פתוח אצלכם התל־אביבים". ואני תמיד עניתי: "לא יודעת". הרגשתי שהשאלות שלהם לגיטימיות ושאני צריכה לספק להם תשובות. ניסיתי להכריח את עצמי מבפנים להרגיש מבולבלת ולעשות "מסע" על מנת "להחליט". שכנעתי את עצמי שאני צריכה להיות עם עוד כמה גברים ונשים כדי להחליט אם אני לסבית או סטרייטית. והייתי, גם עם נשים וגם עם גברים. והגעתי למסקנה אחת בלבד — שאני נמשכת לשני המגדרים בצורותיהם הקסומות והנפרדות. בתקופות מסוימות אמרתי לעצמי שאין ספק שבסופו של דבר אמצא את עצמי נשואה לגבר ושזו הדרך היחידה שלי. בתקופות אחרות הפרכתי לגמרי את הטענה הזו ושכנעתי את עצמי שאהיה נשואה לאישה. היום אני מבינה שזה לא המגדר משנה, זה האדם עצמו, ואני מאחלת לעצמי להיות נשואה לאדם שיעניק לי אהבה באותה מידה שאני אעניק לו, שנהיה שנינו מאושרים או מאושרות".

     

    גלעד אדמוני - אני מתאהב באופי

      

    כולנו צריכים הגדרות. זה טבוע בנו באופן כל כך עמוק, עד שאנחנו לא יכולים להסתדר בעולם הזה בלעדיהן. "שולחן" "אישה" "גבר" "כלב" "הומו" "מדרכה" "כביש" "ביסקסואל". לכל הגדרה יש חוקים ואסור ומותר.

     

    אי־ההגדרה מפחידה אותנו, ובצדק. אנחנו רוצים להבין מה עומד מולנו. האם עומד מולי כרגע גבר או אישה? האם אני בתוך חנות או בסטה בשוק? אנחנו רוצים לדעת כדי להבין מה החוקים, מה מותר לי ומה אסור לי ומה "אמור" להיות כאן.

     

    השאלות הללו מובנות לגמרי. הגדרות הן אמצעי תקשורת והן מאפשרות שיח והבנה בינינו, אבל לפעמים הן כופות את עצמן.

    ביסקסואל זו הגדרה שמשמעותה אדם שנמשך גם לגברים וגם לנשים. מאוד פשוט, לא?

    בגדול כן. לי ולעוד מאות אלפים (שלא לומר מאות מיליונים) בכל העולם זה מאוד פשוט.

    אני נמשך גם לנשים וגם לגברים. אני יכול למצוא את עצמי בזוגיות עם שני המינים. איך זה הגיוני? כי זה מה שאני מרגיש, באופן הכי פשוט — אצלי ככה זה עובד: אני מתאהב בבנאדם, באופי.

     

     

    גלעד אדמוני:
    גלעד אדמוני:

    משיכה היא דבר מופשט שמשתנה מיום ליום ומאדם לאדם. אבל אם תחשבו על זה בפשטות, כולנו אוהבים כל מיני דברים, ומה שמגביל אותנו אלו ההגדרות ומה אנחנו אמורים ולא אמורים לעשות. אני מבין לגמרי את הקושי של רובנו לתפוס את זה, וזה נובע בדיוק מאותן הגדרות, של גבר ושל אישה, ואינספור חוקים כתובים ובלתי כתובים שגורמים לנו לחשוב שזה מוזר ולא הגיוני.

     

    ברגע שכולנו נהיה פתוחים לקבל הגדרות חדשות, או יותר חשוב - פתוחים לנפץ הגדרות קיימות — נבין שהדברים האלה לא כל כך מפתיעים. אם ניתן מקום למי שמאתגרות את התבניות שלנו, יהיה לנו עולם הרבה יותר מעניין ונעים. במיוחד לאלו שהתבניות לא מתאימות להם, שצמאים למקום להרגיש בו נוח.

     

     

     

    הגדרות ומוסכמות חברתיות משתנות ללא הרף במהלך ההיסטוריה. גם לנו יש את הכוח לקחת חלק בתהליך הזה, להיות גמישים לשינויים, כי אפשר לשנות ולהשתנות, להמציא מחדש הגדרות, ואפשר גם לא למצוא את עצמך בתוכן. כי למה לא? לפעמים יש דברים שלא נופלים בתוך ההגדרות המוכרות. בגלל זה גם צצות הגדרות חדשות כל הזמן ויותר מזה — יש דברים שגם לא ניתן להגדיר אותם, ואולי גם לא צריך.

     

    ליאור בצר - יוצאת מהארון כל יום

     

    "בשביל מה את צריכה את ההגדרה הזו?" - זו שאלה שאני נתקלת בה לא מעט, בייחוד כמי שנשואה לגבר. ובשביל מה באמת? בשביל מה אנחנו צריכות או צריכים כל הגדרה שמשייכת אותנו לקבוצת התייחסות? אני לא יודעת, אבל העובדה היא שכך או כך את זוכה להגדרה. פשוט כל עוד לא אמרת אחרת, ההנחה — ברירת המחדל — היא שאת סטרייטית. כל אפשרות אחרת עלולה אפילו להיחשב לעלבון.

     

     

    ליאור בצר
    ליאור בצר

    יש איזו תפיסה חברתית לגבי "יציאה מהארון", כאילו מדובר באיזה רגע אחד ויחיד, שהחיים מתחלקים ללפניו ולאחריו. אבל בחברה שמניחה שאת סטרייטית, כל עוד לא הוכח אחרת, על אחת כמה וכמה כשיש לך בן זוג, היציאה מהארון היא פעולה מתמשכת וחזרתית.

     

    אני לא מגדירה את עצמי כביסקסואלית כי יש לי איזה צורך מיוחד בהגדרות, אלא כי אחרת אהיה מוגדרת כהטרוסקסואלית בתור ברירת מחדל. זה לא שבלי ההגדרה הזו אני נמצאת בריק כזה, בלי שום הגדרה, פשוט ההגדרה של מישהו כסטרייט היא כל כך מובנת מאליה שזה נתפס כשקוף. זו הנורמה, מה שתקין. אז אני לא. אני ביסקסואלית. וההגדרה הזאת היא לא (רק) חתרנות נגד הנורמה, אם כי אני מודה שיש לזה עבורי קסם בפני עצמו. ההגדרה הזו עזרה לי להבין את עצמי ולהבין מצבים שהייתי בהם ולא ידעתי להסביר אותם.

     

    מרגע שאימצתי אותה, ההיכרות שלי עם עצמי העמיקה יותר מכפי שיכולתי לשער. זה בכלל לא רלוונטי אם יש לנטייה המינית שלי ביטוי בפרקטיקה, בדיוק כמו שנערה שאיננה פעילה מינית עדיין, יודעת להגיד אם היא לסבית, הטרוסקסואלית או מולטי־משיכתית (זה מונח־הגג למי שנמשכים ליותר ממגדר אחד).

     

    אסיים בבקשה: כשתפגשו אדם חדש, אל תניחו מיד שהוא הטרוסקסואל, ואל תדברו עם ילדים וילדות על בני זוג ממגדר שונה משלהם, לפחות לא באופן בלעדי. אל תבנו ארון, כדי שלא נצטרך לצאת ממנו.

     

    יאן יגורוב - זה לא שלב, זה אני

     

    אני יאן, ודבוקות אליי המון תוויות. התוויות שלי לא כוללות את המילים "סטרייט", "גבר" או "אישה", "צבר" או אפילו "נורמלי". ביסקסואליות, אחת התוויות שדווקא כן מתאימה לי, היא אחת הזהויות שנמצאות תחת המטרייה הרב־משיכתית. היא כוללת מגוון סוגי משיכה לאנשים מיותר ממגדר אחד: לנשים ולגברים, לחסרי מגדר ולמי שהמגדר שלהם הוא גם וגם.

     

    בדרך כלל, כשאנשים שומעים על הנטייה שלי, הם יורים שרשרת קלישאות: אתם ביסקסואלים כי זה באופנה, דו־מיניים בוגדים בבני הזוג שלהם, והם הומואים בארון. או סטרייטיות שרוצות רק לחרמן גברים. ובכלל, למה שלא תחליטו כבר?

     

    יאן יגורוב
    יאן יגורוב

    מה שמשותף לכל הקלישאות זאת ההנחה שאין כזה דבר. אנשים לא יכולים לדמיין את הרעיון הזה, של להימשך גם וגם. אני מניח שמנקודת מבט סטרייטית שרואה גברים ונשים כיצורים שונים לחלוטין זה הגיוני שמשיכה שלא מבדילה נראית לא הגיונית. כבר היו כמה פסיכולוגים שהחליטו, בלי קשר לספרות המקצועית, שביסקסואליות היא תסמין למחלות. היו שדיברו על זה שביסקסואליות היא בסך הכל שלב מעבר, או מומחיות בנוער מטעם עצמן שהחליטו שבנות נוער מתנשקות אחת עם השנייה בשביל תשומת לב גברית.

     

    אף אחד מהאנשים האלו לא ניסה להקשיב לחוויות מנקודת מבטנו. הם פשוט הלבישו עלינו את החוויה הסטרייטית, שמה לעשות — עובדת קצת אחרת. אז נכון, לפעמים ביסקסואליות היא שלב מעבר בדרך לזהות מינית הומוסקסואלית או לסבית, אבל מצד שני יש גם אנשים שדווקא מבינים עם השנים שהם למעשה ביסקסואלים. אולי זאת נראית לכם כמו קלישאה במבט מהצד, אבל זה לא ככה עבור מי שאלו הם החיים שלו.

     

    אז מה זה בשבילי להיות ביסקסואל?

     

    זה לארגן אירוע ולנשום לרווחה שהפעם אפשר לעשות עיניים לכולם. זה לשים לב פתאום כמה יפים ויפות יש סביבי, אחרי שנים של העמדת פנים שאני סטרייט. זה לצאת מהארון שוב ושוב בפני המשפחה, שמתאכזבים כי "חשבנו שהתבגרת כבר". זה לשמוע אנשים סביבי מדברים בצורה מגעילה על הקהילה הגאה רק כי הם הניחו שאני סטרייט. זה ללכת במצעד הגאווה עם חברים וחברות כמוני ולצעוק בגרון ניחר "פסיכולוגים, רבנים – צאו לנו מהתחתונים".

     

    אני אוהב גם וגם וגם, וזה פשוט חלק ממני, שאני לא יכול לדמיין את עצמי בלעדיו. וכן, לפעמים זה מבלבל. אבל אני מברך את הבלבול בחיי, כי אם אני מבולבל ממשהו, זה אומר שיש לי עוד לחקור. 

     


    פרסום ראשון: 20.06.17 , 19:46