רביעי 17 ביולי 2019
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    צילום : ידיעות אחרונות
    7 ימים • 21.06.2017
    סחרת, שילמת
    אם לא יהיו הפתעות של הרגע האחרון, ישראל עומדת בפני מהפכה בנושא הזנוּת: לראשונה, צרכני זנות יופללו וייחשבו לעבריינים. אמנם שלא כמו בשוודיה — שם העונש ללקוח יכול להגיע אפילו עד מאסר — בישראל מסתמן כי הכיוון יהיה קנס בלבד, אבל הציפייה היא לירידה דרמטית במספר הקליינטים, ושרבות מכ–12 אלף הנשים בזנות בארץ ייחלצו מהמעגל האכזרי הזה. אמיר שואן יצא לברר מה יקרה ביום שאחרי: מי יעזור לכל הנשים (והגברים) שייפלטו החוצה ויזדקקו לשיקום ולפרנסה, האם נכונה הטענה שפשיעת המין תתפרץ בעוצמה בכל רחבי המדינה, למה משטרת ישראל בכלל לא ערוכה ללכידת עוד 100–200 אלף עבריינים חדשים בשנה — ומדוע גם נשים ששרדו את הסיוט של עולם מכוני הליווי חוששות מחוק כזה. המחיר החדש של המקצוע הישן בעולם: הסיפור המלא
    אמיר שואן | איור: רות גוילי

    פברואר 1998, שוודיה.

     

    ברוכים הבאים לרחוב מלמסקילנדסגטן שבסטוקהולם. כמדי אחרי הצהריים, לאחר סגירת העסקים באזור החלו מאות הזונות שפקדו בכל יום את הרובע להגיע למכוני הליווי הרבים שבמתחם. אחריהן הגיעו גם אלפי הלקוחות, אשר העדיפו את הרחוב המבודד על פני רחוב ארטילריגטן במרכז העיר, שנחשב להרבה פחות דיסקרטי. כך היה עשרות שנים.

     

    אלא שבאותו חודש, כל סדרי העולם התהפכו: הריקסדאג, בית המחוקקים השוודי, החליט לראשונה על הפללה של צרכני זנות. על פי החוק השוודי החדש, לקוח אשר ייתפס צורך שירותי זנות ישלם קנס כבד, ואף עלול למצוא עצמו מתמודד עם כתב אישום ובמקרים מסוימים גם מאסר. עוד נגיע אל מה שהחוק הזה עשה לתעשיית הזנות השוודית ולצרכניה, אבל קודם כל נחזור לארץ:

     

     

    שוודיה זנות רחוב בסטוקהולם, בשנות ה־90. מאז החוק, המראה הזה כמעט נעלם מהמדינה
    שוודיה זנות רחוב בסטוקהולם, בשנות ה־90. מאז החוק, המראה הזה כמעט נעלם מהמדינה

     

     

    יוני 2017, ישראל.

     

    לא פחות מארבע הצעות חוק להפללת צרכני זנות מונחות כרגע על שולחן הכנסת, רובן נשענות במידה כזו או אחרת על המודל השוודי. חלק מההצעות כוללות קנס ללקוח, אחרות מרחיקות לכת ומבקשות עונשי מאסר לצרכן זנות שייתפס כמה פעמים. כדי לעשות קצת סדר בנושא, הוקמה ועדה בין־משרדית, שבראשה עומדת מנכ"לית משרד המשפטים אמי פלמור, שתכריע בקרוב איך ייראה חוק הזנות הישראלי. ממקורות המקורבים לוועדה נודע ל"ידיעות אחרונות" כי על פי המסתמן, המודל הישראלי יהיה שונה מעט מזה השוודי: לא תהיה הפללה מוחלטת עם סכנת מאסר, אלא, כפי שהם מכנים זאת, "הפללה לייט", מודל של קנסות. "ברור שזה רק קנסות, וברור שלא נתחיל עכשיו לשלוח אנשים לכלא", אומר המקור. אבל למרות זאת, גם במודל הישראלי מסתמן כי צריכת הזנות תוצא מהחוק — וצרכן זנות שייתפס ייחשב לעבריין. גם אם עונשו יהיה "רק" קנס.

     

    כך או כך, מדובר במהפכה, שלצידה לא מעט שאלות: ביום שאחרי החוק, מה יעלה בגורלן של כ־12 אלף הנשים בזנות ועוד כ־500 הגברים בזנות בישראל? האם יש בסיס לטענה שכתוצאה מחוק כזה יעלה מספר התקיפות המיניות? והאם תעשיית הזנות לא תרד פשוט עמוק יותר למחתרת?

     

    רגע לפני שהוועדה מפרסמת את המלצותיה, יצאנו לבדוק עם חוקרים, מומחים בתחום וגם עם נשים שהיו בזנות בעצמן - מה יקרה בישראל ביום שאחרי ההפללה. הדעות שתקראו כאן נעות בין התנגדות מוחלטת לחוק - אלו שחושבים שמדובר בהתערבות אסורה של המדינה שתוביל לאסון חברתי; לבין המצדדים בו לחלוטין - וחושבים שמדובר בלא פחות מהצלת חייהם של אלפי הנשים והגברים בזנות בישראל. מה שבטוח הוא שרגע לאחר פרסום המלצות הוועדה, גם בישראל ישתנו סדרי עולם - והמקצוע העתיק בעולם, יחד עם הצרכנים שלו - יעברו טלטלה.

     

     
    ישראל פשיטה על מכון ליווי בבאר־שבע. תעשיית הזנות מגלגלת בארץ כ־1.3 מיליארד שקל
    ישראל פשיטה על מכון ליווי בבאר־שבע. תעשיית הזנות מגלגלת בארץ כ־1.3 מיליארד שקל

     

     

    תסמונת סטוקהולם

     

    שוק צריכת הזנות בישראל מגלגל סכום אדיר, המוערך בכ־1.3 מיליארד שקל בשנה, וכאמור, בישראל יש כ־12 אלף נשים בזנות, נכון ל־2014. המטרה של החוק החדש היא, כמובן, לחלץ אותן מעולם הזנות, וההנחה היא פשוטה: אם יהיו פחות צרכני זנות — פחות נשים (וגברים) יגיעו לזנות. השאלה הגדולה היא: האם זה מה שבאמת יקרה גם בישראל? "הצריכה תרד באופן חד־משמעי ובצורה דרמטית", פוסקת עו"ד אביטל רוזנברגר־סרי, מהמטה למאבק בסחר בנשים ובזנות. "ברגע שתהיה אמירה ברורה של המחוקק תהיה ירידה דרמטית בביקוש. תפקידו של החוק בין היתר הוא להכווין התנהגות, וזה מה שיקרה. בדיוק כמו שקרה בשוודיה, שם הייתה ירידה כמעט מיידית של 80 אחוז בצריכת מין, לפחות בזירות הרחוב".

     

    על הירידה בזנות הרחוב בשוודיה מאז הוחל החוק אין עוררין. אחד המחקרים הראה כי לפני החוק (1995), מספרן המוערך של הנשים בזנות בשוודיה היה בין 2,500 ל־3,000, מתוכן כ־650 עסקו בזנות רחוב. ב־2008, כעשור אחרי החוק, נספרו 300 נשים בזנות רחוב, 300 נשים בזנות באמצעות אינטרנט ועוד 50 גברים העוסקים בזנות זו.

     

    לכאורה, ירידה דרמטית, אבל מנגד, יש הטוענים כי הצריכה עצמה לא פחתה, אלא רק שינתה את פניה - וירדה למחתרת. "קוראים לזה באקדמיה 'חוק הברזל של היובש'", מסביר ד"ר אמיר שני, מאוניברסיטת בן־גוריון העוסק רבות בלגליזציה של זנות. "זה מונח שנטבע עוד בתקופת האיסור על אלכוהול בארה"ב: מה קרה כשהאלכוהול באמריקה הוצא מחוץ לחוק? האם אנשים הפסיקו לצרוך ולייצר אלכוהול? לא. האלכוהול עבר לשוק השחור. ככל שאתה אוסר תופעה מסוימת, מנסה להגביל אותה, לשלוט בה - אתה גורם לכך שבשוק השחור התופעה הזו תתפתח להיות יותר הרסנית ויותר בעייתית".

     

     
    סופיה אוסטריצקי  | צילום: יונתן בלום
    סופיה אוסטריצקי | צילום: יונתן בלום

     

     

    רבים מתומכי החוק בארץ אומרים שזה לא יקרה, מכיוון שהזנות חייבת להיות תמיד נגישה ללקוח, ואם היא נגישה ללקוח, היא נגישה גם לרשויות החוק.

     

    "זה זלזול גם בנשים וגם בגברים שעובדים בזנות, כי אנחנו רואים בשוודיה וגם במדינות שאימצו את המודל השוודי: ברגע שעובדי תעשיית הזנות רואים שהלקוחות נמצאים ברדיפה, מתפתחים כמעט מיד אמצעים אלטרנטיביים. אז הזנות נמצאת באינטרנט, בברים, בבתי קפה, תחת שמות קוד. זנות הרחוב אולי ירדה, אבל הזנות ככלל דווקא פורחת ומשגשגת".

     

    "ברגע שמחוקקים את החוק להפללת הלקוח, אז הזנות הופכת להיות במסתרים", אומרת גם ד"ר רננה לויאני מסמינר הקיבוצים, שחוקרת את חוק הפללת צרכני הזנות ברחבי העולם. "העוסקות בזנות לא מפסיקות למכור שירותי מין. בכל פעם שהתקשורת בשוודיה בודקת את הצריכה, למשל, היא מגלה שהיא גבוהה מאוד. זה אומר שהחוק לא כל כך מרתיע. בארץ זה יהיה עוד יותר גרוע, כי משטרת ישראל מוגבלת בכוחות ובמשאבים שלה. על פי הערכות, יש בישראל יותר ממיליון 'ביקורים' בשנה, שזה בין 100 ל־200 אלף צרכני זנות. משטרת ישראל לא מצליחה להתמודד עם הגניבות, עם האלימות ברחובות, עם עבירות התנועה. אז יהיו לה משאבים עכשיו להילחם בעוד 100 או 200 אלף אנשים שייהפכו ביום אחד פתאום לעברייני מין?"

     

    קצין משטרה בכיר, שעבד בעבר במחלק מוסר ומכיר היטב את עולם הזנות הישראלי, חושש שהחוק יהיה אות מתה: "בדרך כלל, במחלק מוסר יש פחות מ־20 אנשים. הם לא יכולים להתמודד עם כמויות כאלו של עבריינים בפוטנציה. צריך פי עשרה כוח אדם בשביל כאלו כמויות. מעבר לזה, לדעתי החוק הזה יעשה רע מאוד לנשים בישראל ויסכן את הבת שלי והבנות שלך".

     

     
    רחוב פין 1 לפני כעשור. מתחם הזנות הידוע לשמצה בדרום תל־אביב נהרס לפני כשנתיים. "חייב לבוא גם הצד של השיקום"
    רחוב פין 1 לפני כעשור. מתחם הזנות הידוע לשמצה בדרום תל־אביב נהרס לפני כשנתיים. "חייב לבוא גם הצד של השיקום"

     

     

    למה?

     

    "כי עשרות אלפי אנשים, שרגילים לצרוך מין בתשלום, יישארו בלי".

     

    יש סטטיסטיקה שמגבה את ההערכה הזו שלך?

     

    "אני לא מכיר מספרים, אני מכיר את השטח. אני אומר לך שיהיו כאן הרבה יותר מקרי אונס ממה שהיו לפני".

     

    נאמר מיד: הטיעון הזה נגד החוק מעורר המון ביקורות נוקבות וסוערות. המשמעות שלו היא שלמעשה יש כאן יותר מ־12 אלף נשים, שמטרתן להוות מעין "מטרה בתשלום" גם לאנסים ולעברייני מין, ואם ה"תפקיד" הזה ייעלם — כלל נשות ישראל בסכנה. עוד נגיע לביקורת על הטיעון הזה, אבל ראשית נבדוק אם הוא בכלל נכון: האומנם כשיש פחות זנות יש יותר עבירות מין?

     

    הסטטיסטיקות היבשות בשוודיה מצביעות על כך שמאז שעבר חוק הפללת לקוחות הזנות, מספר מקרי עבירות המין גדל דרמטית: בין 1997 ל־2016 עלה מספר עבירות המין ב־163 אחוז, ומספר מקרי האונס גדל כמעט פי ארבעה. אלא שעל הנתונים הללו יש לא מעט השגות: יש המצביעים על שיעור הדיווח הגבוה על עבירות מין בשוודיה, אחרים טוענים כי בשוודיה התפתחו הגדרות מאוד מרחיבות למושג "עבירות מין".

     

    ומה מחוץ לשוודיה? מחקר שעשה פרופ' קירבי קנדיף מארה"ב בקרב מדינות ה־OECD מצא כי "ניתן להפחית את שיעור מקרי האונס, אם זנות תהיה יותר זמינה". גם המחקר הזה אינו חף מבעיות וכותבו מציין כי ההשוואה נעשתה בקושי רב, אך בסיומו קובע כותב המחקר כי אם הזנות הייתה זמינה בכל רחבי ארה"ב, היה ניתן למנוע לא פחות מ־25 אלף מקרי אונס במדינה. מחקר אחר בדק מה קרה ברוד איילנד, בשנים שבהן הזנות הפכה שם דווקא לחוקית. על פי המחקר, באותה תקופה פחת מספר מקרי האונס ב־31 אחוז.

     

    יש גם גישות הפוכות. על פי אחת התיאוריות, לא רק שזנות איננה מורידה את שיעור עבירות המין, אלא אף מעלה אותן ועלולה לחולל גם פשיעה אחרת. במחקר שנערך בבית הספר לכלכלה של לונדון, למשל, נמצא כי במדינות שאימצו מודלים של אי־הפללת לקוח, נרשם מספר רב יותר של תלונות הקשורות בסחר בבני אדם.

     

    כאמור, הטיעון שפחות זנות = יותר פשיעת מין זוכה לקיטונות של ביקורת. "זה אחד הטיעונים שהכי קשה לי לשמוע", אומרת בזעם נעמה ריבלין, מנהלת מרכז סלעית, אשר מציע מערך טיפולי ותמיכתי לנשים במעגל הזנות. "למה זה בסדר שיאנסו את הנשים בזנות? אתה אומר: הם סוטים - אז שהסוטים יאנסו אותן ולא אותי. אז על הדרך הצינית הזאת אני אגיד: גם פדופיליה אנחנו לא מצליחים למגר, ויש הרבה ילדים עזובים ברחוב. למה שהילדים שלי לא יהיו מוגנים בגן השעשועים, ובמקביל בואו נקים בית לפדופילים. רעיון לא רע, לא?"

     

    "זה סוג של ייאוש"

     

    אחת השאלות שעולות שוב ושוב בדיונים בכל הנוגע לחוק הזנות היא שאלת הבחירה: האם רוב הנשים שעוסקות היום בזנות בוחרות לעסוק בכך, או שהן מוסללות בלית ברירה לזנות? הדילמה ברורה: אם זו בחירה, אז למה לחוקק חוק שמפריע? ואם לא — החוק צריך להיחקק, כדי להגן עליהן מפני הגעה לזנות.

     

    לפני שנעבור לשמוע את הזונות עצמן, נתחיל מהעובדות המחקריות. פנינו לאחת מהחוקרות המובילות של תעשיית המין בעולם, פרופ' ברברה ברנטס מאוניברסיטת נוודה, הידועה בעיקר במחקריה על תעשיית הזנות האדירה של לאס־וגאס. פרופ' ברנטס: "ניתוח התוצאות מצביע על המסקנה שרוב העובדות בזנות לא עושות זאת בכפייה. חלק עובדות בתעשייה בגלל שיש להן רק מעט אופציות, חלק מוצאות בזה מקור טוב להכנסות וזקוקות לכסף. רוב העובדות רואות בזה עבודה כמו כל עבודה אחרת, וחלק קטן לא עושות את זה בשביל הכסף, אלא כי הן נהנות מזה".

     

    גם פרופ' רונלד ווייצר מאוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון, מי שנחשב לאחד המובילים בעולם בתחום חקר תעשיית המין, מבטל על הסף את הטענה שנשים מגיעות לזנות בניגוד לרצונן. "הטענה שרוב הנשים שעובדות בזנות עושות את זה כי הוכרחו היא לא נכונה. שקר", קובע פרופ' ווייצר. "יש כאלו שמנסים להציג את עצמם שמומחים, שראיינו כמה נשים שעובדות בזנות וטוענים שהן הוכרחו לעשות את זה. אבל ממחקרי עומק שביצעתי בעצמי ושאחרים ביצעו בכל העולם, אנחנו יודעים שזה פשוט לא נכון.

     

    "יש מספר קטן מאוד של זונות שכופים עליהן לעבוד בזה, בדרך כלל מדובר בזונות רחוב במדינות מאוד לא מפותחות. אף אחת לא מתעוררת בבוקר ואומרת: 'אני אלך להיות זונה', אבל הן רואות אחרות שעושות את זה, או שהן עובדות כחשפניות ומתחילות להבין את הכסף הגדול שהן יכולות להרוויח בזה וכך מגיעות לעבוד בזנות. זה תהליך הדרגתי".

     

    אולי לא כפו עליהן, אבל הן קטינות שלא מסוגלות לקבל החלטה?

     

    "לא, זה לא נכון. מכל המחקרים היום אנחנו למדים כי גיל הכניסה לזנות ברוב המכריע של המקרים הוא יותר מ־18".

     

    אלא שכרגיל בנושא המאוד טעון הזה, יש גם דעות הפוכות. האנשים שמסייעים לנשים בזנות מדי יום נתקלים לא פעם במציאות אחרת מהמתואר במחקריהם של ווייצר וברנטס. יעל גור, מנהלת מרפאת לוינסקי, אשר ב־20 השנים האחרונות טיפלה במאות נשים בזנות: "הרי הרבה אנשים מתלוננים בצדק על המצב הכלכלי בישראל, על הפערים בין עשירים לעניים, בין המרכז לפריפריה. ועדיין, לא כולם מגיעים לזנות. הרבה אנשים מגיעים למצב של עבודות שיש בהן פגיעה בשגשוג בצורה יומיומית, אבל עדיין, להיות מנקה בשכר מינימום במפעל בקריית־גת זה לא אות קלון כמו להיות זונה. נשים שמגיעות לעיסוק בזנות סוחבות איתן עוד פגיעות מן העבר שגם ניתבו אותן, כאילו הסלילו את החיים שלהן למעגל הזנות, וגם אחראיות על ההתחפרות האינסופית הזאת בתוך המלכודת הזאת של הזנות".

     

    בקרב נשים בזנות, או כאלו שהיו שם והצליחו להיחלץ, מצאנו דעות לכאן ולכאן. "סול דומיניק", מעידה על עצמה שהייתה בעבר "מלכת הסאדו של תל־אביב", ולקוחותיה שילמו 500 שקל ויותר בעבור השירות. היום היא מספרת שהחלה לעבוד בהיי־טק, לאחר שמימנה את התואר מכספי עברה בזנות. "אני חושבת שיש לנשים שעובדות בזנות את זכות הבחירה", אומרת דומיניק. "אני חושבת שמי שאומר שנשים לא יכולות להחליט על עצמן, לא יכול לכבד את זכות הבחירה שלהן בשום דבר אחר. לכל אחת יש בחירה, גם אם הבחירה הזו היא לא מהאפשרויות הכי טובות. לכל אדם בוגר יש את הזכות לבחור מה הוא עושה עם עצמו, עם הגוף שלו ועם החיים שלו. כל עוד הוא לא פוגע באנשים אחרים, המדינה לא צריכה להיכנס להחלטות בצורה שמתאימה אולי למשטרים אפלים כמו ב־'1984' ולהיכנס למחשבות שלו ולמניעיו".

     

    למרות שסקר נרחב של משרד הרווחה קבע כי רק חמישה אחוזים מהעובדות בזנות עושות זאת בגלל שהיו בעבר קורבנות של עבירות מין, יש טענה שזונות רבות לא מסוגלות לעשות את הבחירה, כי הן נשאבות לזה בגלל הנסיבות הנפשיות הקשות שנובעות מההתעללות שעברו. אז אולי בשבילך זו הייתה בחירה אבל בשבילן לא?

     

    "אני מכירה נשים רבות שעובדות בתחום הזה: רוב הנשים עובדות בעבודה אחרת, לא כזו מכניסה, ובמקביל עובדות גם בזה. הן לא נשאבות לזה, אלא פשוט עושות את זה כהשלמת הכנסה".

     

    יוסף (שם בדוי), נער ערבי בן 19 שעובד בזנות בצפון הארץ, לא מסכים: "התגלגלתי לזנות קודם כל בגלל ההתעללות הנפשית והפיזית שעברתי בבית. אמא הייתה מרביצה וגם קושרת אותי", הוא מספר בכאב. "החיים המורכבים שעברתי זה משהו שלא נותן לך כל כך אופציות לצאת מזה. קשה לקום בבוקר. קשה לתפקד. קשה להיכנס לשגרה היומיומית כמו כולם. ללכת לעבודה ולחזור זה משהו שאני כרגע לא מוכן לעשות מבחינה נפשית ומבחינה פיזית".

     

    אבל אתה עדיין קם כל יום ועובד בעבודה הכי קשה בעולם. רבים ישאלו: למה בעצם שלא תקום ותלך לעבוד בבית קפה, נניח?

     

    "כי אתה מכור לזה. לא לזנות, אתה מכור לכסף. וזה לא כסף קל, אלא כסף מהיר, שבא לך ליד בתוך 20 דקות שאתה עושה לקוח, ובתוך עשר דקות הכסף הזה כבר עף ממך. זה מעגל שקשה לצאת ממנו כי עברתי הרבה פגיעות מיניות - גם מהמשפחה, גם מאנשים ברחוב - זה משהו שכל הזמן מזכיר לי את זה. זה סוג של ייאוש. לכן אני חושב שהחוק הזה חייב לעבור".

     

    למה?

     

    "כי הוא ימנע מלקוחות לבוא, ואני לא אצטרך להתמודד עם עברייני מין על בסיס יומיומי. החוק הזה גם יעשה צדק, יעשה שוויון בינינו".

     

    אתה חושב שאם יפלילו את הלקוחות שלך ויכפו עליך להפסיק לעבוד בזה, יהיה בינינו שוויון?

     

    "הייתי רוצה שיתייחסו אליי כמו שמתייחסים לשאר בני האדם, לא בתור זונה או חפץ או בובת מין. זו הרגשה נוראית".

     

    דנה, שעבדה בזנות עד לפני שנתיים, מסכימה עם יוסף. גם היא עברה התעללות בצעירותה. "יום אחד ראיתי מודעה בעיתון לתפקיד פקידה בספא מפואר. התחלתי לעבוד, ובתוך חודש בערך כבר הפכתי לזונה. אתה נשאב, וכשאתה שמה, נורא־נורא קשה לעלות בחזרה, זה כמו לופ כזה, כמו כדור שלג שלא נמס, רק גדל וגדל עוד".

     

    עשית משהו שלא מרצונך?

     

    "אני יכולה להגיד לך שכששאלו אותי: מה את רוצה לעשות כשתהיי גדולה? כנראה לא עניתי 'זונה'".

     

    אז למה הפכת לזונה? הפיתוי שבכסף?

     

    "לא. כי ברגע שהכסף מגיע לידיים, הוא מתפורר כמו חול, מהר מאוד — אם זה כאלו שמשתמשות בסמים או באלכוהול ואם זה כאלו שסתם צריכות פיצוי והולכות וקונות לעצמן דברים שהן אפילו לא צריכות. כי כבר נתת את הגוף שלך, אז לפחות שמשהו ייצא מזה. אני עצמי הייתי בטוחה שאני שם כי סבבה לי, כי אני מקבלת את תשומת הלב שאני רוצה, כי זה אחלה כסף, כסף קל. ואתה פתאום מבין כמה לא. זאת אומרת, בא בן אדם, והוא נורא־נורא אכזרי והוא שילם, אבל הוא אונס אותך בכל מקרה. את חולה, לא חולה, במחזור, לא במחזור, אין דבר כזה - את באה לעבודה".

     

    האם יש לדעתך קשר בין ההתעללויות שעברת להישאבות הזו לזנות?

     

    "גם אני חשבתי שזה לא רלוונטי בכלל אם היו לי פגיעות מיניות, לא הצלחתי להבין את הקשר. היום אני מבינה: אם אף אחד מהמשפחה שלי לא מתייחס אליי, אז אני אמצא מישהו שנותן לי את תשומת הלב, ובתמורה רוצה לגעת בגוף שלי. זה קרה במשך כל כך הרבה זמן, אז זה מה שלמדתי, זה מה שהכין אותי להיות זונה טובה, כנראה".

     

    השחקנית סופי אוסטריצקי ("30 שקל לשעה"), שעסקה בעבר בזנות, רואה את הדברים אחרת: "בנות עובדות בזנות כי הן צריכות את זה. כי הן צריכות את הכסף ואין להן את המקצוע ואין להן קביעות ואין להן פנסיה תקציבית".

     

    אבל חלק ניכר מהן עברו תקיפה מינית, עם הנתון הזה אי־אפשר להתווכח.

     

    "ויש עוד מלא נשים שהותקפו מינית ולא נהיו זונות. בכלל אין קורלציה. הפמיניסטיות מציירות את כל המחקרים האלה איך שבא להן. אני אומרת: אל תיכנסו לאנשים לא לאף, לא לוורידים, לא לתחת. תתחילו את כל העיסוקים שלכם מחוץ לגוף שלי".

     

    "ישכחו מהן"

     

    בתסריט האופטימי של תומכי החוק, כאמור, מספר הנשים בזנות ילך ויקטן. השאלה היא מה יעלה בגורלן של הנשים הללו שייפלטו מחוץ למעגל הזנות.

     

    גם כאן ברור לחלוטין ששם המשחק הוא כסף: אם נשים ייצאו ממעגל הזנות — הן יזדקקו לשיקום מלא או שיהיו בסכנה להישאב בחזרה למכוני הליווי. "אני מבינה את החשיבות של החוק, אבל יש לו השלכות", אומרת רעות גיא, מנהלת תחום קצה ונערות בעמותת עלם, אשר מכירה מקרוב מאות סיפורים של נערות בזנות. "אם המודל של החקיקה בארץ זה שוודיה, אז אני הייתי שמחה שגם 150 מסגרות הרווחה שיש בשוודיה יהוו מודל למדינת ישראל".

     

    ראומה שלזינגר, ממטה המאבק בסחר בנשים ובזנות: "צריך להגיד שבכל מקרה ההצעה חייבת לכלול את הצד השני — השיקום והסיוע לנשים ולכל מי שנמצא במעגל הזנות. לא משנה איך ייראה האיסור על צריכת הזנות, כשעושים שינוי כל כך יסודי ביחס לצריכת זנות בישראל ‑ חייב לבוא גם הצד של השיקום".

     

    ואכן, מקור המקורב לוועדה הבין־משרדית סיפר כי לצד החוק להפללת לקוחות יהיו גם תוכניות שיקום משמעותיות. על שאלת השאלות - כמה כסף יושקע בשיקום - לא קיבלנו תשובה ברורה, אבל כמו שמסתמן, לא הרבה. "אם כשיצאנו לדרך דובר על סכומי עתק", אומר גורם המקורב לוועדה, "ושאלנו מאיפה נביא אותם ואיך עושים את זה וכן הלאה, היום אנחנו מבינים שהתהליך יהיה יותר הדרגתי".

     

    אז מה יעלה בגורלן של אלו שיחליטו לצאת ממעגל הזנות אם החוק יעבור? סופי אוסטריצקי לא אופטימית: "כל הפמיניסטיות לא הולכות להביא להן עבודה חדשה. במקרה הטוב, ימצאו להן קורס של שיקום, כי אחרי שהחוק יתקבל כולם יירדו מהעניין וכולם ישכחו מאותן נשים. מיד. יהיה קורס שאליו יתקבלו אולי שמונה נשים מתוך אלפים שעוסקות בזנות, ואם הן יבכו מספיק חזק יגידו להן שהן קורבנות, ואז אולי־אולי איזו עובדת סוציאלית תדאג להן לאיזו משרה איפשהו, לנקות תחתים של זקנים בשכר מינימום".

     

    נורמה חדשה

     

    ומה לגבי הנשים והגברים בזנות שלא יצליחו לצאת מהעולם הזה? אחרי החוק, הם יפגשו מציאות אחרת לגמרי. החוקרים טוענים כי בגלל הלקוחות המפוחדים — הרי גם קנס לא נעים לקבל, במיוחד אם הוא נרשם איפשהו — כל הסצנה תרד למחתרת. ד"ר לויאני: "על פי המחקרים בשוודיה, הזנות פשוט עברה להתקיים בבתים של אנשים פרטיים. זאת אומרת, אדם פרטי מזמין את העוסקת בזנות אליו הביתה. כשהיא מגיעה אליו הביתה, היא הרבה יותר חשופה לאלימות ולהתעללות. זה דבר אחד. יש גם השפעות אחרות לחוק הזה, שמרעות עם הנשים. כך, למשל, קונדום הפך להיות ראיה משפטית, כדי להוכיח שהגבר צרך שירותי מין. אז אישה שמוכרת שירותי מין עלולה להשתמש פחות בקונדומים, מה שמגביר את הסיכון שלה".

     

    פרופ' ווייצר, אם ישראל תאמץ מודל של הפללת לקוחות, איך תיראה תעשיית המין כאן בעוד שלוש שנים?

     

    "הזנות תימשך, היא רק תרד למחתרת. היא תהיה יותר חבויה ויהיה הרבה יותר קשה לאתר את עובדות הזנות - אבל השוק לא ייעלם. לקוחות וזונות ימצאו דרכים להתקשר".

     

    מה יקרה לנשים בזנות?

     

    "זה ישים אותן בסיכון גבוה מאוד, כי הן יהיו חייבות לפעול באפלה. יהיו לקוחות שינצלו אותן והגישה שלהן לרשויות תהיה קטנה יותר. זה מה שקורה כשאתה הופך לפלילי משהו שיש אליו דרישה. הדרישה הרי לא תיעלם, האספקה לא תיעלם. יכול להיות שהיא תקטן במידה מועטה, אבל יהיה הרבה יותר קשה לפקח עליה".

     

    בשנה החולפת הצהיר ארגון אמנסטי כי הוא מתנגד למודל השוודי. הסיבה, כך הכריז הארגון: "כי חוקים נגד קניית סקס יכולים לפגוע בעובדי תעשיית המין... לדוגמה, נותני שירותי זנות סיפרו לנו על לחץ מצד הלקוחות להגיע לעבוד בביתם, כך שהקונים יתרחקו מהמשטרה. המשמעות של זה היא שלעובדות בזנות יש פחות שליטה על הביטחון שלהן".

     

    באמנסטי הגדילו לעשות וערכו מחקר מקיף על היישום של חוק הפללת הלקוחות בנורווגיה. "זה הרבה יותר מסוכן ללכת לבתים של לקוחות", סיפרה אחת הזונות. "הלכתי עם אדם פקיסטני לבית שלו, הוא ניסה לשלם לי פחות, הוא נתן לי שני אגרופים בלסת. לא דיווחתי למשטרה". אגב, במקרים כאלו, את הוואקום שהרשויות לא ממלאות, סביר להניח שמהר מאוד ימלאו גורמים פליליים, שיציעו לנשים בזנות הפועלות במחתרת הגנה תמורת חלק מרווחיהן. במילים אחרות, קוראים לזה סרסור. אז מה שינה החוק?

     

    אבל למרות השאלות הלא־פשוטות, המגמה כרגע היא שישראל הולכת להפללת צרכני זנות. התומכים בחוק טוענים כי גם אם השינוי לא ייראה מיד וגם אם יהיו בדרך קשיים — ובוודאי יהיו — בעוד כמה שנים השינוי החיובי יהיה ברור. "שום פעולה שעושים כדי למגר תופעות קשות היא לא רק אמת אחת והיא לא הדבר הנכון", מסכמת נעמה ריבלין, אחת מהתומכות הנלהבות בחוק להפללת לקוחות. "אני חושבת שכשיש חוקים גם נוצרות נורמות חברתיות חדשות. חוקים לא נועדו רק בשביל שיאכפו אותם במיידי, וגם בשוודיה אף גבר כמעט לא נכנס לכלא. זו לא המטרה. המטרה ליצור את השינוי בטווח הרחוק. בוא נשאל למה לא לאפשר יותר מציאות של נשים שמנוצלות בזנות - ומה אפשר לעשות כדי שזה לא יקרה יותר". •

     

    amir-sh@yedioth.co.il

     

     

    אמיר שואן

     


    פרסום ראשון: 21.06.17 , 14:52