היי ריסקין
נטע ריסקין שמככבת בסרט החדש "להציל את נטע", מספרת לאיתי סגל על משבר גיל 40, הבעיה שלה עם זוגיות והחיים מחוץ לקווים ב"סָחילנד" ‑ ישראל הבורגנית. בנימה אופטימית זו, השחקנית המוערכת גם מדגמנת את הצבע הכי לוהט הקיץ (תשאלו את קייט מידלטון). הפקת אופנה יפה בוורוד
נטע ריסקין, 40, נולדה בתל־אביב וגדלה עד גיל 13 ב"סחילנד" - דרכה לתאר את החיים בשכונה הצפון תל־אביבית צהלה. "המשפחה שלי הייתה מאוד מוזרה שם ומשכה המון תשומת לב, אבל אף משפחה אחרת לא נראתה לי יותר טובה", היא מספרת. "האחרות פשוט תיחזקו מראית עין, דבר שאצלנו בבית לא יודעים לעשות. כשההורים שלי היו רבים - אבא שלי היה שם בפול ווליום את מקהלת הצבא האדום. מראית עין זה דבר שמקומם אותי. עד היום. זה יכול להוציא אותי מהדעת".
על הגבול הדק הזה, שבין העמדת פנים לאותנטיות שקשה לזייף, בנתה ריסקין קריירה מרשימה במשחק. "מתחפשת", כפי שהיא מעידה על עצמה, כדי לאפשר לעצמה להיחשף ככל האפשר.
מאז פריצתה, לפני בסך הכל עשור, היא נחשבת לאחת השחקניות המבטיחות והמסקרנות על המסך — הקטן והגדול. תיק העבודות שלה מתפקע מתפקידים מצוינים. "להוציא את הכלב", "תא גורדין", "אולי הפעם", "סיפור על אהבה וחושך", "נורמן" ו"שטיסל", שעליה גם זכתה בשנה שעברה בפרס השחקנית הטובה ביותר.
בקרוב יהיה אפשר לראות אותה בסרט החדש של ערן ריקליס, ובימים אלה היא מככבת ב"להציל את נטע", סרטם החדש של ניר ברגמן ("כנפיים שבורות") וערן בר־גיל, העוקב אחר שנה בחייו של גבר מסתורי דרך סיפורן של ארבע נשים אקראיות. ריסקין מגלמת בו מעצבת פנים שחוזרת לארץ בעקבות מות אמה ונאלצת להתמודד עם שאריות החיים שהותירה מאחוריה. הסצנה האחרונה והמרגשת של ריסקין היא לבדה סיבה טובה לצפות בסרט העדין והיפה הזה.
ריסקין, עיתונאית לשעבר, עדיין מתקשה להתרגל לכיסא המרואיינת. היא גרושה פלוס שלושה חתולים, וחוסר עניין ליישר קו עם ציפיות העולם ממנה. "אם זאת הייתה השאיפה שלי — ליישר קו — כנראה גם לא הייתי מחליטה לעזוב הכל ולהיות שחקנית. הייתי עובדת בקריית עתידים. מעולם לא רציתי ליישר קו. כל החיים אני רוצה לצאת מהקווים".
ההתגלות
"'להציל את נטע' זו הפעם השנייה שאני עובדת עם ניר. עבדתי איתו ב'להוציא את הכלב' ואפשר להגיד שהוא זה שגילה אותי. פעם כשאמרו לי את זה, זה היה מעצבן אותי. כי מה זאת אומרת גילה אותי? הרי לעצמי הייתי קיימת כל הזמן, עבדתי לפני ולא נבראתי באותו רגע, אבל היום אני יודעת שיש בזה משהו. ניר מעז לפתוח את הדלת לשחקניות חדשות, מה שבמאים אחרים ממעטים לעשות".
מזל של מתחילים
"שבועיים לפני שקיבלתי את התפקיד הראשון שלי, החלטתי שאני רוצה להיות שחקנית. הכרזתי על זה ועזבתי את העבודה. הייתי בת 30, ועד היום אני זוכרת את ה'בהצלחה' עם גלגולי העיניים ואת כל מי שבא לדבר איתי כדי לראות שאני בסדר.
"כשקיבלתי את התפקיד, לא הבנתי אז כמה התמזל מזלי, כי לפעמים אתה יכול להיות מאוד מוכשר, אבל הדלת פשוט לא נפתחת. למדתי שהדבר הכי קשה בעסק הזה הוא להישאר בו. יש שחקנים שמתגלים, עושים שלושה תפקידים ומפסיקים לעבוד.
"החוק הכי חשוב שאימצתי לעצמי הוא לא לחזור על תפקיד פעמיים. אחרי התפקיד ב'להוציא את הכלב' הציעו לי את אותו התפקיד בדיוק. אשכנזייה משוגעת. אחרי 'תא גורדין' קיבלתי רק תפקידים של רוסיות קשוחות. אחרי 'שטיסל' הציעו לי דתיות. אנשים רוצים שמישהו ינסה את זה בשבילם קודם, ורק אחר כך הם ייקחו בעצמם. אתה צריך להאמין שיבוא משהו אחר. אני יודעת שאם אני אעשה את אותה דמות שוב ושוב, אף אחד לא יאמין שאני מסוגלת לעשות משהו אחר. אתה כל הזמן צריך להמציא את עצמך מחדש".
לייק מי דו
"אני לא טובה בכל העניין הזה של רשתות חברתיות. יש לי פייסבוק, אבל אני לא ממש פעילה. אינסטגרם הכריחו אותי לפתוח, אבל אין לי מה להעלות וההאשטגים נורא מביכים אותי. פעם היה לי טוויטר אבל אין לי באמת כוח לעבוד בזה. כמו כולם, ברור שאני בודקת לייקים, אבל בסך הכל אני לא מרגישה נוח בעולמות האלה".
קיץ על החוף? לא תודה
"אני לא יכולה לשאת את הקיץ. לפעמים אני מצליחה לברוח לאירופה. בגיל שש יצאתי לטיול שנתי. אמרו להביא בגדי ים ואבא שלי התקשר למורה ואמר שאני צריכה להימרח בקרם הגנה, והיא לא עשתה את זה. חזרתי הביתה שרופה לחלוטין פלוס שלפוחיות. במשך שבועיים מרחו עליי יוגורט. אבא שלי הסביר לי אז שאנחנו — אנשים בעלי עור בהיר מאוד — לא יכולים להיות בשמש. אנחנו פשוט מתאדים בקיץ".
משבר גיל ה–40
"את משבר גיל 40 חוויתי בגיל 28. מאז כל גיל נראה לי טעות שלא קשורה אליי. עם כל המשברים הגדולים שלי סיימתי בגיל 33. במקום פעם בעשור, הלכתי על מסלול מזורז. עצימות גבוהה באינטרוולים קצרים. אני חושבת שאנשים חווים משבר בגיל הזה כי החיים שלהם הגיעו למישור צחיח עם סוף רע ידוע מראש. זה מה שנהיה מהם וזה מה שהשיגו. אבל לי אין אפילו משכנתה. הכל לפניי. עדיין לא התיישבתי על הפרויקט של להיות אדם מבוגר. אני בשלבי הבשלה".
הוליווד לא מחכה לי
"הוליווד לא מגיעה אליך, אתה צריך להגיע אליה, והשאלה אם אתה מוכן לעשות מאמץ. במקרה שלי התשובה היא לא. מה אני אעשה שם? אני בת 40. זה גיל שכבר לא כל כך עובדים בו בהוליווד.
"גל גדות נראית כמו גל גדות. אני לא יכולה לשחק את וונדר וומן. אנחנו לא באותו טייפקסטינג. הסיכוי שהחלום ההוליוודי יתממש, זה אם הוליווד תדפוק בדלת ותמשוך אותי באוזן".
אופנת אמצע הדרך
"לפני עשר שנים חברה שלי עזרה לי לסדר את הארון. היא קבעה שתוכנו הוא סמן לפיצול אישיות: 30 אחוז בגדי ערב חגיגיים ו־70 אחוז חולצות מוכתמות. היא טענה שאין לי 'בגדי אמצע'. החלטתי להשקיע בזה. אני לא אוהבת בגדים שמושכים תשומת לב. זה מלחיץ אותי. זה מחייב מדי להיות מישהו מסוים ואני מרגישה מחופשת. מאז קניתי 40 חולצות פסים. מכנסיים אני לוקחת מהפקות".
דור שני
"אבא שלי ניצול שואה וגם רוסי שזה כמו ה'אוונג'רס', רק של יהודים. אני לא מבינה מה זה לא להיות דור שני. זה חלק כל כך בסיסי בקיום שלי שאין לי מושג איך זה להיות אחרת. אני ואנשים אחרים בארץ נראים לי כמו טעות סטטיסטית. כמו קרום שגירדו בכפית. זה מעציב אותי ומרגש אותי ביחד.
"אבא שלי אמר לי פעם כשהייתי ילדה: 'אם את רוצה שיתפסו אותך ‑ תתחבאי בארון'. הוא התכוון לכך שהמקום הבטוח ביותר להתחבא בו הוא דווקא ברחוב ובאור יום. המשמעות של זה היא להיטמע. לדעת להפוך למישהו אחר. שיהיו לך עוד כמה 'אני' אופציונליים בשלוף. לא להתקבע על 'אני' אחד.
"שמתי לב באמת שאני נכנסת לחרדה כשאני לא בתפקיד. להיות בסיטואציה מסוימת כשאין לי תכלית מחריד אותי. כשאני לא יודעת מי אני צריכה להיות, אני מרגישה בסכנת חיים. חברים שלי שמכירים אותי תמיד מטילים עליי תפקיד. כל מקום שאני צריכה להגיע אליו מלווה בזעקה: 'בתור מה?!' הדבר שהכי מלחיץ אותי הוא כשעונים לי: 'תבואי בתור נטע'".
חרדות
"הכל נכנס תחת הערך 'דור שני'. אבל מאז שכולם עושים התקפי חרדה - ירד לי. כיום אני פועלת באופן אקטיבי להחזיר את הדיסלקציה לאופנה. מסתמסת עם חברים בשגיאות כתיב".
אהבה זה קשה
"אני כמו נשים בהיריון שרואות רק הריוניות סביבן. אני שמה לב רק לגירושים. במיוחד למכוערים שבהם. נגד אהבה אין לי דבר. אני בעד. אין בן אדם שלא רוצה אהבה. אהבה זה לא משהו שאתה יכול להתנגד אליו. הוא שוטף אותך.
"באופן כללי, מאוד קשה לי להיפתח. אני בעיקר מסתירה. אני נורא מפחדת שיחדרו לתוך הטריטוריה שלי. רק בעבודה שלי אני מרגישה בנוח להיפתח, כי אני בתחפושת.
"אהבה זה מושג מאוד טוב, כולם רוצים אהבה, אבל הוא מגיע עם הרבה דברים שלהם אין לי כוח. אין לי כוח לעבוד אצל מישהו. לעבוד בלהיעלב, בלבכות, בלברר. אין לי את כוחות הנפש. אנשים לא עושים הפרדה בין זוגיות לאהבה. אני מאוד רוצה אהבה, אבל אני רוצה משהו פשוט".
"ביג טוק"
"לפני כמה שנים חייתי בברלין עם שותפה. בכל פעם שזוגות חברים שלה היו מגיעים לבקר, הייתי מנסה לנהל סמול טוק ושואלת: יש לכם ילדים? פעם השותפה שלי לקחה אותי הצידה ואמרה לי: אם עוד פעם תשאלי זוג שאת לא מכירה אם יש לו ילדים ‑ לא אקח אותך איתי לשום מקום. הייתי בשוק. אמרתי: אני מנסה לנהל סמול טוק. היא אמרה: זה הביג טוק הכי גדול שאת יכולה לנהל עם מישהו. לקח לי זמן להבין שהיא צודקת.
"לפני כמה זמן עמדתי בתור. לפניי עמדה אישה בת 40 ומשהו והקופאית שאלה אותה איפה 'האוצר שלה'. היא ענתה שחברה שומרת עליה, ואז הקופאית שאלה: 'את לא מצטערת שלא עשית אותה קודם?' קיוויתי שהיא תסתום לה את הפה, אבל במקום זה היא התנצלה ואמרה משהו כמו: 'לכל אחד יש את הקצב שלו'. אחרי שתיקה קצרה, הקופאית אמרה לה: 'אבל אם היית מתחילה לפני עשר שנים ‑ היו יכולים להיות לך עכשיו שלושה ילדים'.
"זה משהו שמאוד מאפיין ישראליוּת — חטטנות בלתי נסבלת שאני לא יכולה לחיות איתה בשלום. אובססיית ילודה ובכלל, אובססיה ליישר קו. אני מרגישה שאנשים מצפים ממני ליישר קו — לא רק בעניין ילדים, בכל דבר. יכול להיות שאני אעשה ילדים. מי החליט שלא? מצד שני, נכון שאם זה היה הדבר שהכי חשוב לי ייתכן שכבר הייתי עושה, אבל זה גם לא לא־חשוב. אני לא חושבת שאדם מוגדר על פי זה ואני לא חושבת שזה הדבר הכי חשוב בחיים האלה". •
איפור, שיער וסטיילינג: גילי אלגבי / מוצרי איפור: מאק / מוצרי שיער: לייבל
לפנייה לכתב/ת 
