עמק תפארת

1. בגלל גוגל:

חלק גדול מאיתנו הרי שולפים עכשיו מפה מגוגל ומתחילים לחפש את העמק הצר ‑ שמקשר בין שווייץ, צרפת ואיטליה. מה שמוכיח שבכל זאת נותרו באיטליה הקלאסית אזורים כלילי יופי וקלים לגישה שאינם מלכודת תיירים (בינתיים).

2. בגלל הרוח:

הו! מזג האוויר של האלפים האיטלקיים. שם, באאוסטה, האקלים והגובה מאפשרים גם לזלול מאכלים מהבילים כמו פונדוטה או פונדו או מרק של לחם ויין, למשל (ע"ע).

3. בגלל ההרים סביב לו:

ובאמת, איפה העמק הזה, שמתפתל בין רכסים אדירים? לא רק ליד האחוריים הכבירים של המון־בלאן, שנקרא כאן

מונטה־ביאנקו (שהוא הצד האיטלקי של המון־בלאן), אלא גם ליד אזור צ'רביניה, שהוא האחוריים האיטלקיים של המטרהורן.

4. מש"ל:

זה גם ההסבר לכמות המים המטפטפת כאן מכל קרחון אדיר למטה לעמק, וגם לנדיבות של שלטונות האזור: באביב ובקיץ המים הם חינם, למרות שהאזור הוא חקלאי. אדרבה, סיניורי, תשקו כאוות נפשכם.

צילום: דניה טקגי

5. בגלל החידון הזה:

מה החפץ בתצלום ולמה הוא משמש? הכלי עצמו אמנם נראה כמו מתקן חימום לשמן מבושם, עם מקום לנרון פעוט,

אבל זהו, שלא! זהו כלי פונדו אישי: למטה יש נרון דולק ובשקערורית מתחממת הפונדוטה, גבינה מותכת שבסיסה גבינת הפונטינה הידועה (ע"ע).

נכון, בארץ חם מדי עכשיו למתכון של ארוחה סביב גבינה לוהטת ומתקן חימום, אבל יש קיצור דרך אהוב (מתכון בהמשך). הסירו דאגה.

למה החפץ משמש?

6. בגלל מסעדת

"לוׄקַנדָה צֶ'רְבִינְיָה":

את הפונדוטה האזורית המבעבעת מגישים לנו בחלק האחורי של הפיצרייה הזאת, בעיירה שאטיון, שהיא אחת ממרכזי העמק. אכלנו שם במרץ, ושלג תקיף ירד, מה שמייצר תיאבון כבד בדיוק לתמסיס לוהט כזה של גבינה, קצת אלכוהול וחרדל, שנזלל עם קרעי לחם מחמצת משיפון או מחיטה מלאה.

7. בגלל ה"אגריטוריזם":

תופעת התיירות החקלאית משגשגת בעמק (הרבה ישראלים בקהל) וכדאי להתנסות בה. בבתי האבן הנטועים בחוות חקלאות ומרעה מוצעים תמיד גם צימרים פשוטים ויפים ובעלי בית שהם גם טבחים ומומחים לאזור ותחושת אלפיניזם כללית, גם בעמק.

נוף מרהיב

8. בגלל הלחם והיין:

רוצים להבין את החיבור בין האלפים לאיטליה? (והוא שונה בתכלית מחיבור הדולומיטים לאיטליה! האמינו לי). כל מה שצריך הוא להיכנס אל מסעדת "La Grotta" בכפר הקטן שָמְבָּאב (Chambave), שכולו ארץ יקבים ויין, לא רחוק משאטיון. לא משנה המסלול, לא חשוב מה תיכננתם, פשוט תגיעו, או תזמינו מראש, למסעדה הביתית הזאת ותבקשו "מרק יין ולחם". זה מה שתבקשו.

הוא מלא כל טוב: ציר ירקות עשיר, גבינת פונטינה, קרוטונים ביתיים וניחוח היין שבו התקרמל הבצל שהוא הנדבך העיקרי.

גם כל פסטה שתזמינו כאן תהיה הורסת. ואז, אם תרצו, ריזוטו. אחד מתריסר, בהתאם למצאי היומי. אנחנו זכינו לריזוטו מרווה, ויש מצב ל"קרבונאד", קדירת חורף שמוגשת עם גושי פולנטה.

9. בגלל ג'יימי אוליבר:

האיש הזה, במקום לשבת בשקט ולהתעסק בגרסאות כיסוי לפיש אנד צ'יפס, הכריז על חבל אאוסטה כעל הדבר הקולינרי הבא!

מצד אחד, הוא בדרך לסדרת טלוויזיה על מכמני האוכל של העמק, האוויר הצלול, הנופים האלפיניים, היעדר אזורי התעשייה. מצד שני, הוא עלול לסחוף איתו המוני תיירים. מצד שלישי, קצת פיתוח תיירותי לא יזיק פה.

10. בגלל מסעדת ומלון Maison Rosset:

המאפיין מתחם מיוחד זה הוא מוצרי הבוטיק שנעשים במקום, מגבינות ונקניקים ועד פסטות, כבושים ולחמי שאור גסים וכהים.

11. בגלל הפרדוקס הקולינרי:

מצד אחד: טבע הררי נידח, דרכים מפותלות, שקט עולמים, מרחבי שלגים ומפלים גם בקיץ. מצד שני, היי, זו בכל זאת איטליה ולא האנאפורנה, כן? האוכל איטלקי ולא טיבטי ובמקום פריחולס בצ'יפוטלה, תמצאו כמהין, גבינות אלפיניות, טארטים מבצקי חמאה והפסטות העבות (קרוצי, קרוצטי) של הצפון, לצד כל ריזוטו אפשרי, כן?

12. בגלל שזה שלוש שעות וחצי מישראל:

ועוד שעתיים על האוטוסטרדה, אבל התחושה באלפים האיטלקיים היא של כוכב אחר, מוזר ושונה כל כך מן המדינה המאממת והמדאימה שלנו.

13. בגלל הפסגות, המפלים, האגמים:

קצרה היריעה למנות את כולם, גם בספר, וגם לא את שמורות הטבע ואתרי הסקי ורכבות ההרים. דבר אחד ברור: לא תספיקו הכל בחופשה אחת.

ובכל זאת, אל תחמיצו: את העלייה ברכב (ואז ברכבל) אל צ'רביניה, בצד האחורי של המטרהורן.

פראנקט — פונדו בבגט

פונדו בבגט

המעדן הזה ‑ חטיף שווייצרי המוגש בדוכני רחוב בציריך ‑ הוא קיצור קליל לערב ליד פונדו בכלים אישיים, שמאפשר ליהנות מגבינה נמסה ולוהטת בבגט פריך פעור, טרי וחורק ונזלל מיד ברישול. גם בקיץ נכספים לאוכל כה שלם ומהיר!

החומרים:

2 בגטים קטנים

לפונדו המקוצר:

200 גרם צ'דר או גאודה

6 משולשים של גבינה מותכת מסוג לה־ואש־קי־רי

120 מ"ל יין לבן

1 כפית גדושה קורנפלור

1 כפית חרדל רגיל

2 כפות ברנדי

קורט מלח

קורט מוסקט מגורר

חופן פטרוזיליה, קצוצה

ההכנה:

1. חותכים ומסירים מכסה מכל בגט וחופרים ומפוררים החוצה את התוך הרך. שמים את שני חלקי הבגט בתנור ב־ 180 מעלות ובתבנית קטנה מפזרים את הפירורים הגסים ומצרפים לתנור ל־ 10 דקות. שומרים בתוך התנור החם,

כי אנו זקוקים לבגט פריך ופציח כליווי הולם לגבינה הנמסה.

2. מגררים גס את הגבינות (מותר לגוון את הסוגים) — אפשר גם במעבד מזון.

3. מעבירים לסיר עבה עם ידית. הכי מתאים סיר מחרס אבל גם סוטז

משובחת תתאים.

4. מערבבים את היין עם הקורנפלור ומוסיפים לסיר. מוסיפים את יתר החומרים, מחממים תוך בחישה בכף עץ על להבה מתונה עד שמבעבע.

5. כשמבעבע, מניחים את הבגט החם בצלחות, מערבבים לתוך הגבינה החמה את הפירורים הקלויים ומיד יוצקים לסירות הבגט ומכסים. מגישים פריך ולוהט.

* הכותבת הייתה האורחת של בעלה ובתה בנסיעה זו ושלושתם ביזבזו כסף לשווא ועשו המון טעויות קשות