הדסי שלי, תשמרי עלינו מלמעלה

להדס בתי היקרה והחכמה,

ערב שבת, שולחן ערוך. חוזר מבית הכנסת, מחייך ושמח. שר עם פתיחת הדלת את הפיוט: "שלום עליכם מלאכי השלום, מלאכי עליון". אמא יושבת על המדרגות. ידיה מונחות על לחייה כמפגינות דאגה עמוקה. מסתכלת בעיניי ואומרת: "דוד, היה פיגוע בירושלים, שוטרת בת 22 פצועה אנוש שנדקרה ע"י מחבל". היא מספרת לי על ניסיונות רבים וחוזרים להשיג אותך בנייד. ניסיונות שלא נענו.

התקפה של פחד נוחתת על ליבי. אינסטינקט של אמא כבר אמר שקרה משהו רע מאוד. "חייבים לנסוע לבסיס לבדוק האם היא בסדר", אמרתי. נכנסנו לרכב בתחושת דאגה. הגענו לבסיס, שיחת טלפון מתקבלת. בני הבכור תמיר מודיע שמשמר הגבול בבית. הסתכלנו אחד לשנייה בעיניים והבנו — הבת שלנו הדס — איננה. מגיעים לבית מלא בשוטרי מג"ב. מושיבים את כל המשפחה בסלון, מודיעים לנו את הבשורה המרה מכל, זו שקיווינו שלא תתפוס אותנו לעולם. הדס בתנו היקרה נרצחה על ידי מחבל שפל ופחדן שתקף אותה מאחור ודקר אותה בצווארה.

סיפרו לנו שנלחמת. כזאת את — לוחמת. הדפת אותו, אך למרות מאמציך — הסוף היה מר. המחבל חוסל על ידי חבריך. תמיד אמרת: "מי יכול עלינו, לוחמי מג"ב? שיבוא מולי מחבל, נראה אותו". הוא לא העז לבוא מולך. כשפל הגיח מאחור. בעוד שאמו הפלסטינית שמחה על מותו של בנה שרצח את היהודייה הצעירה. גאה בו, מקדשת ומאדירה את המוות. האמא שלך מתאבלת ומתייסרת על מות בתה.

הדס שלי, הייתה לי הזכות להיות אבא שלך במשך 23 שנה. 23 שנה ממך לא מספיקות לי. הגעגועים אלייך חזקים מאוד. הידיעה שאני לא הולך לראות אותך יותר ואת חיוכך המנצח — הורגת אותי. התכונות שאפיינו אותך, ביניהן: שמחת החיים, סובלנות, מנהיגות, טוב לב, כריזמה, שאפתנות, אומץ לב, נאמנות לעם ולמדינה ולערכים אותם ינקת במשפחתנו הנפלאה. אלו מסבירים ולו במעט את התעקשותך הנחרצת לעשות שירות קרבי במשמר הגבול. המעבר למשמר הגבול דרש ממך לעשות טירונות שנייה, שתבעה ממך שנת שירות נוספת ובכל זאת — לא ויתרת! האמנת בזכותנו להגן על ארצנו. אמרת לנו: "אם אני והלוחמים שלי לא נגן על ירושלים — לא רק שלא תהיה לנו ירושלים, לא תהיה לנו המדינה!"

לצד זאת הייתה בך גם גדלות הנפש לאהוב כל אדם באשר הוא אדם. כפי שבנערותך השתתפת בתחרויות כדורסל עם נערות פלסטיניות לקירוב לבבות. את תחסרי לכולנו — לי, לאמא, לתמיר ונופר, לגיא, מטר ובנם עידו, לשקד, לנטע וגפן. הבית כבר לא אותו דבר בלי נוכחותך הבולטת. והקושי רק הולך וגובר. עכשיו בשבעה, כשאנו רואים את התמיכה והערצה אלייך ולדרכך מהמוני בית ישראל, אנו מגלים שדרכך לא תשכח. אנו מביטים בהשתאות בפניהם של לוחמי מג"ב, שעוטפים אותנו באהבה ותומכים בנו בדרכנו הקשה מנשוא ומגלים את פניה היפות של הארץ הזו. של משפחת משמר הגבול. משפחה שהיית כה גאה להשתייך אליה.

הדסי שלי, תשמרי עלינו מלמעלה. ממקומך תחת כיסא הכבוד. אזכור אותך לעד ותהא נשמתך צרורה בצרור החיים. אוהב אותך. אבא.

הביא לדפוס: מאיר תורג'מן