ואל תתייגו אותי

כבר כמה שנים שעיקר ההתנהלות החברתית שלנו מתרחשת מול המסך - בווטסאפ, בפייסבוק או באינסטגרם. יהיו מי שיטענו שזה פוגע בתקשורת הבסיסית בין בני אדם, יהיו מי שיטענו שזה רק משכלל אותה, אבל מה שבטוח: לדור המסכים חוקים משלו. הפייסבוק הוא כיכר השוק ההומה ביותר, והוא מזמן שלל אינטראקציות חברתיות שיכולות להפוך במרחק לחיצה לאסון קולוסלי. אז איך מגיבים על הודעת פטירה על הקיר? למי אסור להציע חברות? ומה עושים כשההורים מחליטים לפתוח חשבון? כך תדעו מה נחשב לגס ומה מנומס.

1 | שתפו במידה

הקיר שלכם בפייסבוק הוא סוג של כרטיס ביקור. לשם ייכנס המעסיק הפוטנציאלי, הבחור החמוד שפגשת במסיבה או השכן החדש מלמעלה. בדיוק בגלל זה אתם צריכים לפרסם רק דברים שמשרתים אתכם, ובעיקר - לא מביכים אתכם. המרחק בין אושיית פייסבוק לטראשיית־פייסבוק קטן משאתם חושבים. ראשית - רוצים להשתתף בהגרלת פייסבוק ולזכות בברווז גומי מתנה? סבבה. רק תחשבו טוב טוב אם הברווז הזה שווה את היותכם אושיית ספאם. אם תתחילו לשתף כל פרסומת, החברים שלכם יעשו לכם מהר מאוד הייד. גם הישגיכם בשלל משחקים לא מעניינים אף אחד.

העבירו לכם בקשה נרגשת על קיטבג אבוד או ילד שחייב תרומות? בדקו באתר "לא רלוונטי" האם מדובר במידע אמין או שמא בהודעת שרשרת שהפכה לספאם. הבטיחו לכם שאם תשתפו הודעה מסוימת תזכו לישועות, תרוויחו 2 סנט על כל לייק או חלק בעולם הבא? זה שקר גמור.

איורים: ליאב צבר י

2 | אל תעשו לעצמכם לייקים

גם מינון הפרסומים על הקיר מצביע על סטייל. אין צורך לכתוב פוסט על כל שטות ("בוקר טוב חבריא") או לעשות צ'ק אין כשהגעתם לסינמה סיטי. נשרוד היטב בלי המידע הזה. גם קידום אישי מוגזם לא עובר טוב בגרון. גם אם אתם עצמאים, יש דרך לפרסם את עצמכם בטוב טעם. והכי חשוב: בחיים, אבל בחיים, אל תעשו לייק לעצמכם. לא ברור אם זה יותר מביך או יותר זקן.

3 | שמרו מרחק

לעולם אל תעשו לייק על תמונה או פוסט ישן של חבר. ראשית - זה מעיד שחיטטתם לו בקיר, וזה לא קוּל. שנית - זה מקפיץ את התמונה אצל כל חבריו, מה שמייצר מצג שווא של פוסט חדש. גם לייקים בקיר של האקס או של זוגתו החדשה זה לא משהו בכלל. זה מקריפ.

רגע לפני שאתם מציעים חברות לבן אדם, תחשבו פעמיים. אם הוא הרבה יותר בכיר מכם, האח הקטן של הקולגה שלכם, או הגננת של הילד שלכם - אל.

4 | תעזבו אותנו מבקשות למשחקים

גם אם אתם האנשים הכי חביבים במשרד, גם אם אתן עוזרות לזקנות לחצות את הכביש, התנהגות בלתי נסבלת במרחב הווירטואלי תגרור באופן ישיר יחס עוין ממכריכם גם בעולם האמיתי. לכן האיסור החמור ביותר הוא לשלוח בקשות למשחק לחברים. אם אתם לא בטוחים שאותו קורבן משחק ומעוניין בכך - אל תעזו. אתם מצרפים אנשים תמימים למגוון קבוצות בלי לבקש רשות? זה שווה ערך להתפרצות לבית של בן אדם בלי שהוזמנתם. הוא הוציא את עצמו וצירפתם אותו שוב? אתם נודניקים ממדרגה ראשונה ודינכם גלות.

איור: ליאב צברי

5 | רוצים לתייג? תתאפקו

תיוג זו פעולה חודרנית, כמעט אלימה. תשתמשו בה במשורה. מתייגים אך ורק תמונות של עצמכם או תמונות מאוד מאוד מחמיאות של חברים. לא בטוחים? תשאלו. לא מתייגים בחיים פרסומות בלי רשות, לא משנה מה מציעים לכם.

טשטשו אנשים זרים שנכנסו לכם לפריים ונמצאים בפוזה לא מחמיאה, בלבוש לא הולם או עושים משהו שאיננו שגרתי. לא מעלים תמונות של זרים ששלחו אליכם.

טיילתם בחג? סבתא חוגגת 80? לא צריך לפרסם אלבום של 200 תמונות. תבחרו כמה תמונות סמליות ומחמיאות ותסתפקו בהן. ראיתם תמונה של חבר או חברה ואתם מעוניינים להחמיא? בשום אופן לא מחמיאים על איברים ספציפיים! גם מחמאות מפוקפקות סטייל "איזה שמנמני" או "כולם כל כך יפים אבל למה לא רואים את יוגבי" הן בעיקר הבכה פומבית.

6 | אל תעלו תמונות של אחרים

בשום פנים ואופן לא מוציאים אדם מהארון הווירטואלי. נהניתם במצעד הגאווה? יופי. אין שום סיבה לתייג את החבר שצעד איתכם. החברה הכי טובה בהריון? אל תעלי סלפי משותף לפני שווידאת שזה בסדר מבחינתה. קראתם פוסט מרתק על פתרון חדש לטחורים שבטוח יסייע לחברה אחרי לידה? היא לא תשמח לתיוג. כמו כן, לא מעלים תמונות של ילדים שאינם ילדיכם בלי רשות מההורים, גם אם הם רק קישוט סביב הילד הבלתי נשכח שלכם.

בנוסף, אם אתם רוצים לשלוח למישהו הודעה, תתכבדו ותכתבו לו בפרטי, ולא על הקיר. כמו כן, אין שום צורך לחתום בסוף פוסט בשמכם, להודות בפומבי על אישור חברות, או לשתף בפומבי פיצ'רים של פייסבוק שמראים איזו שנה נהדרת ומשעממת הייתה לכם.

ראיתם מם ממש מצחיק? קראתם פוסט נורא מרגש? זה חצוף להעתיק אותו ככתבו וכלשונו או לעשות צילום מסך ולשלוח לקבוצות אחרות בלי לתת קרדיט ליוצר. גם ברשת יש זכויות יוצרים, ולא בא לכם לצאת גנבים.

איור: ליאב צברי

7 | אל תהיו ההורים המביכים

להורים יש נטייה להתנהל באופן מאוד מגושם ברשת החברתית, ולכן אין ספק שהחרדה הכי עמוקה של ילד זה למצוא את אבוש על הוול. אתם ההורה שפתח פייסבוק? אל תציעו הצעות חברות לחברים של ילדיכם. בטח לא לבוסים שלהם. אל תכתבו להם תגובות מביכות על פרסומים. יודעים מה? אל תגיבו בכלל, אלא אם אתם משוכנעים במאת האחוזים שזו תגובה מדודה, קולית ושאיננה כוללת את המלים "חמוד שלי". החלטתם להעלות תמונה נוסטלגית מפורים בגן חנה? תבקשו רשות.

הילד חוגג יום הולדת? תמונה זה סבבה, אפילו צרור איחולים. השתפכות מוגזמת ופנייה לחתן בן השנתיים כאילו הוא מסוגל לקרוא תהיה מעט תמוהה. אתם בזוגיות מאושרת? יופי לכם. באמת. אבל דביקיות יתר לא עוברת. תמונות זוגיות, ברכות סמליות או תגובות הן דבר שעובר. לעומת זאת, פוסטים אינטימיים ומגילות על הקיר של בן הזוג משולים להצצה לחדר המיטות. תחסכו את זה מאיתנו.

8 | לא עושים לייק לאירועים טרגיים

אחת הבעיות הכי גדולות במרחב הוירטואלי היא התמודדות עם מוות או אסון. כשהפייסבוק הוא גם לוח מודעות, לא פעם מגלים שם על אדם שנפטר או שנאלץ להתמודד עם מחלה קשה או תאונה. בשום פנים ואופן לא מגיבים בלייק על בשורת איוב. גם האייקון הבוכה לא מתאים. סמיילי דומע מתקשר לדברים עצובים, אבל לא טרגיים. מצד שני - אי אפשר להתעלם מהודעה כזו. אפשר להגיב בלב אדום, ורצוי מאוד לכתוב תגובה קצרה שמשתתפת בצער או מחזקת את אותו אדם.

9 | איחלו לכם מזל טוב? אל תתעלמו

חוגגים יום הולדת והחברים השקיעו בברכה? לא תוכלו להתעלם. לייק זו התגובה המינימלית למי שטרח ובירך. אם תכתבו תגובה (אישית או כללית) - בכלל יצאתם חמודים. ולא להיות אנטיפטים - ברכו את חבריכם כשיגיע תורם. זה מעשה נדיב. וכידוע: המברך יבורך.

איור: ליאב צברי

10 | הצטרפתם לקבוצה? קודם כל תקראו

היום שיאה של הפעילות הרשתית מתקיים בתוך קבוצות - חלקן פומביות, אחרות סגורות, ומיעוטן סודיות. הן יכולות להיות רציניות להחריד, הומוריסטיות או ביזאריות. אין נושא שאין לו קבוצה: הורות, מתכונים, התמודדות עם מחלה או איסוף מפיות או טיפול בחתולים. נכנסתם למרחב חברתי חדש? קודם כל תקראו את הכללים. בשביל זה הם שם. לכל קבוצה יש מנהלים וחוקים, וזה ממש מעצבן להתנהל בבריונות ולצפצף עליהם. אחר כך קחו לכם זמן התאקלמות. תקראו הודעות ותהיו עוקבים שקטים במשך כמה שבועות. בקלות תוכלו להפוך לפיל בחנות חרסינה אם תתפרצו בהודעות מפוצצות. כלל בסיסי כמעט בכל קבוצה הוא לא להוציא מידע בלי לבקש רשות, בטח לא צילומי מסך. כמו כן מאוד לא מנומס להביא לינק לכתבה בלי לכתוב שום התייחסות אליו. יש לכם תובנה מעניינת? כתבו אותה כהקדמה שתעורר דיון. יש מצב שכבר העלו את הנושא לפניכם? תעשו חיפוש קצר. מוטב מאשר לגלות שאתם האדם החמישי שהביא את אותו קישור בשעה האחרונה. תנו כבוד בסיסי לחברים הוותיקים, אל תגיבו ביהירות או בידענות. בכל זאת, יש משמעות לצעירוּת.