yed300250
הכי מטוקבקות
    כריכת הספר
    מסלול • 24.06.2017
    ספר טיסה: סוס אחד נכנס לבר - דויד גרוסמן
    אלעד זרט

    סוס אחד נכנס לבר דויד גרוסמן

     

    אחרי פרס מאן בוקר והחגיגות והכתבות המפרגנות, חשוב להישאר לרגע לבד עם הטקסט הזה ולהבין במה מדובר. כי אם יש משהו שספרו האחרון של דויד גרוסמן "סוס אחד נכנס לבר" (הוצאת הספריה החדשה) לא יכול לשאת — זה הרעש סביב. הרומן הזה הוא קודם כל מעין מסע אישי, אחד על אחד, של גרוסמן עם הקורא וגיבור הסיפור, ואת המסע הזה קשה להפסיק באמצע. כל משפט מוביל אל המשפט הבא בקצב של ריצת מרתון, בתנופה ובגעש, בתאוצה חסרת מעצורים. גרוסמן כיוון אל המקום הזה שבו הנשימה הופכת כבדה יותר, ושלקורא יש תפקיד מרכזי בסגירת הסיפור.

     

    "סוס אחד נכנס לבר" מגולל את סיפורו של הסטנדאפיסט דובלה ג'י, "המכונה דובצ'ק, המכונה גם דב גרינשטיין". העלילה כולה מתרחשת בערב אחד של הופעת סטנדאפ במרתף בנתניה, שבה מאבד דובלה את דמות המצחיק לטובת סיפורו האישי והכואב. מה שמתחיל בבדיחות קרש על נתניה והקהל, עובר עד מהרה לווידוי אישי מנעוריו, ובפרט לחוויה קשה שליוותה אותו בתקופה שבה היה במחנה הגדנ"ע באר אורה. אבל גרוסמן לא מפקיד בידי דובלה את תפקיד המספר. חשוב לו להיות מתבונן מן הצד, אחד מן הקהל, הצופה איך בתור סטנדאפיסט "כל רגע אתה כמעט מתרסק מול כולם".

     

    המספר שלו הוא למעשה חבר ילדות של דובלה, שופט בדימוס, שהתבקש על ידיו מבעוד מועד לצפות בו מופיע, מתוך תקווה שיראה "מה קולטים כשרואים אותי... הדבר הזה שיוצא ממני". ולמבט הזה יש תפקיד, ודובלה מכיר בו. הוא הופך את "הדבר הזה שיוצא ממנו" לנוח יותר, מובן יותר. גם כשהקהל נוטש את האולם, ההבנה היא שדובלה הגיע לשיאו.

     

    לרומן שני קווי עלילה מקבילים — מופע הסטנדאפ וסיפור נעוריו של דובלה. בכל הנוגע לסטנדאפ, נדמה שלא תמיד התמונה שלמה באמינותה. אולם כשגרוסמן כותב על הילדות והנעורים של דובלה, אין שני לו. כך היה גם כשהעלה את סיפור החניכה של אהרון קליינפלד, גיבור "ספר הדקדוק הפנימי"; או כשכתב על אסף ותמר ב"מישהו לרוץ איתו"; או כשכתב על מומיק בספרו עטור השבחים "עיין ערך: אהבה". באותו הפלא מיטיב גרוסמן גם לחדור לחוויית הנעורים של דובלה. ואין זה משנה אם הסיפור מובא בגוף ראשון מפי ילד או בגוף שלישי מפי סטנדאפיסט כושל בן 57.

     

    זהו אותו הילד, ש"הולך על הידיים בחוסר שקט" למרות שאביו ציווה עליו להפסיק זאת, וכאשר כבר חזר ללכת על הרגליים אימץ לעצמו הרגל לעשות זאת "לפי הכלים של השחמט, קולטים?". אלה הם הדברים הקטנים בחייו של כל ילד שמגלים אצלו עולם שלם. זה הילד שהופך בן רגע ליתום ולא בדיוק מבין במה זה כרוך, כי יתום "זה אלי שטיגליץ מטי"ת 3, שאבא שלו עבד במפעלי ים־המלח ונפל ממנוף ומאז אלי מגמגם. אז אולי גם אני אתחיל לגמגם עכשיו? איך עושה יתום? יש הבדל בין יתום בלי אבא ויתום בלי אמא?"

     

    זוהי גדולתו של גרוסמן — סוד הנעורים שמעטים מצליחים לפצח ממרום גילם ככותבים; כמו גם כתיבה על האהבה של ילד לאמו שעשרות שנים אחרי מותה עדיין מתגלה לו, גם על הבמה: "היו לי פה רגעים שממש הרגשתי אותה... לא רק כמו אמא שלי, אני מתכוון, אלא כמו בנאדם. בנאדם אחד שהיה פה, בעולם".

     

    מספר עמודים: 198.

     

    מתאים: למבוגרים.

     

    ציטוט: "לפחות יישארו ממני כמה מילים, הוא פולט צחוק נבוך; כמו נסורת כזאת, אחרי שמנסרים את העץ".

     


    פרסום ראשון: 24.06.17 , 21:45
    yed660100