זמן קצר לפני הראיון הטלפוני עם טום ג'ונס, התקבל מייל מצוות הניהול של האיש והאגדה, שביקש בעדינות שלא נתמקד בצדדים הצהובים של חייו. כן, כנראה שסמל המין בדימוס שחגג החודש יום הולדת 77, ופירנס בשיא תהילתו צהובונים ומדורי רכילות עם וידויים ששכב עם 250 נשים בשנה חוץ מרעייתו לינדה, שנאלץ להודות שיש לו בן מחוץ לנישואים, ואירח בחדר ההלבשה מעריצות שזרקו עליו תחתונים — חרד לפתע לתדמיתו הציבורית.
בשיחה איתו, סר טום ג'ונס דווקא נשמע האיש הכי קול שאפשר ואין לו בעיה לענות לכל שאלה ולהשתעשע על חשבון התדמית שדבקה בו. "לא קשה לי להיות אייקון, אגדה חיה", הוא צוחק. "בצעירותי, עבדתי בעבודות בניין, ובבנייה צריך להספיק הרבה, במיוחד בוויילס הגשומה, שבה נולדתי. אמיר, זה היה קשה. מאז שהתחלתי להיות בשואו ביזנס, זה כבר לא קשה. זה אושר צרוף. זה בא לי טבעי ואני לא צריך לשנות שום דבר, כשאני עולה על הבמה, אני פשוט מופיע".
ולהיות סקס סימבול, או להיות כדברי שירך המפורסם "סקס בומב"?
"זה מדהים להיות סמל מין. אם לא הייתי עושה במהלך הקריירה שלי תנועות סקסיות, ומזיז את האגן על הבמה וזז ימינה ושמאלה, והייתי נשאר תקוע ליד המיקרופון כמו שאר הזמרים, לא הייתי הופך סמל מין. זה סימן שעשיתי משהו נכון".
איך אתה שומע על כושר?
"אני הולך למכון כושר. כשהייתי צעיר נהגתי לרוץ, אבל עכשיו אני מסתפק בללכת מהר".
ירושלים? אולי
ג'ונס, פרפורמר שגם בגיל 77 אין לו הרבה מתחרים, יגיע השבוע לישראל, כדי לתת הופעה אחת בלבד, שתתקיים בהיכל מנורה מבטחים ביום רביעי הקרוב. "זה נפלא לבוא לישראל", הוא אומר. זה לא הביקור הראשון שלו אצלנו. לפני כ־20 שנה נכח בערב בו זמרים ישראלים ביצעו גרסאות לשיריו, ולפני ארבע שנים התייצב אצלנו לשתי הופעות, ויש לו רק זיכרונות טובים. "זכור לי שהישראלים מוזיקליים מאוד. הרבה זמרים ישראלים נפלאים מכירים את השירים שלי, וזה מאוד מחמיא לי. אני לא יודע כמה זמן פנוי יהיה לי, אבל יכול להיות שאסע לירושלים. לפני ארבע שנים הייתי אמור לעשות את זה, אבל לא יצא לי בגלל שנגמר לנו הזמן. אני מקווה שהפעם זה יסתדר".
לקראת הביקור הקודם שלך ב־2013 נאלצת להתמודד עם פעילי BDS בבריטניה שלחצו עליך לבטל את ההופעה בארץ, אבל לא נכנעת. אפילו הענקת לקמפיין של רוג'ר ווטרס את התואר בושה. האם גם הפעם היית צריך להתמודד עם קריאות לחרם?
"לא נאלצתי להתמודד, בגלל שלא הקשבתי לקולות האלה, כי זה עניין שלהם. אני לא חושב שלסכסוכים פוליטיים אמורה להיות השפעה על עסקי הבידור. אנחנו האמנים לא יכולים ולא צריכים לערב פוליטיקה עם מוזיקה. אני לא בא לישראל כדי לשבת להתדיין עם האנשים על סוגיות פוליטיות. אם יש בעיה, זו לא הבעיה שלי. כאמור, באתי לכאן בעבר כשהייתה קריאה לחרם, והוא לא השפיע עליי כי אני מגיע למדינות שונות בשביל האנשים. אם הם רוצים לשמוע אותי שר, אני יותר משמח לשיר עבורם".
לא רוצה לאכזב
אחד השירים שג'ונס ישיר בהופעתו הוא כמובן "דליילה" הבלתי נמנע, שבשנה הבאה ימלאו לו 50 שנה. לא מזמן, כמה עשורים אחרי שכבש את מצעדי הפזמונים, הפך לריקוד סלואו אהוב, ואף אומץ כהמנון על ידי אוהדי רוגבי בוויילס, נזכרו אנשים להזדעזע מהמילים, שעוסקות באישה בוגדנית שנרצחת על ידי אהובה הקנאי. פוליטיקאי בריטי אף קרא לאסור על השמעת הבלדה האהובה במשחקי נבחרת הרוגבי הלאומית של ויילס.
ג'ונס לא מתרגש במיוחד. "אמנם הסיפור עצמו בשיר הוא על רצח, אבל האוהדים נהנים לשיר אותו, במיוחד כשהם שרים את הפזמון ואולי הם אפילו לא יודעים על סיפור הרצח שניצב במרכז השיר, גם כשהם שרים 'הרגשתי את הסכין ביד והיא לא צחקה עוד'. הרי מה עוד זה יכול לומר? אז נכון שיש שאומרים שלא צריך לשיר את 'דליילה', אבל אני לא מסכים עם זה".
במהלך הקריירה המפוארת ועטורת הפרסים שלו (מתואר אבירות שהוענק לו על ידי המלכה אליזבת השנייה ועד כוכב בשדרות התהילה של הוליווד), מכר ג'ונס מאה מיליון אלבומים. ואין לו שום כוונות לעצור. בימים אלה הוא עובד על דיסק חדש. "מה ממשיך להניע אותי? אנשים. אני צריך להיות אחראי עם הקול שלי כי אני צריך לשיר כשורה. אני לא רוצה לאכזב אף אחד".
מצאת כבר יורש? מישהו שיוכל להיות טום ג'ונס הבא?
"אני לא חושב שמישהו יכול להיות מישהו אחר. היה רק פרנק סינטרה אחד, רק אלביס פרסלי אחד. אתה לא יכול לקחת את המקום שלהם. כל אמן צריך להיות הוא עצמו. ויש כיום יוצרים ויוצרות נפלאים, כמו ליידי גאגא. היא גם זמרת נהדרת. אגב, הייתי שופט ב'דה ווייס' באנגליה ונהניתי. אני אוהב לעזור לזמרים צעירים מהניסיון הרב שצברתי. אבל מצד שני אני לא אוהב תוכניות ריאליטי כי ריאליטי זה שם קצת מוזר. קוראים להן 'תוכניות מציאות', אבל הן לא מראות מציאות, כי ברגע ששמים מצלמה מול פנים של מישהו, הוא הופך לאדם אחר".
כשאתה מתבונן לאחור, אתה מתחרט על משהו?
"אני בר מזל שיש לי קול שהפך לפופולרי ואני אוהב לשיר, אז אין לי חרטות. יש לי הרבה זיכרונות נפלאים. אני נוסטלגי במובנים מסוימים, אבל עדיין רוצה להמשיך הלאה, להתקדם ולכתוב שירים חדשים".
