הכיסא הריק

מה אתם יודעים; 'משחקי הכס' מתחילה עוד עונה. הטריילר שוטף את הרשת, עולם כמנהגו שוטף את המוח. בשלב זה נדמה לי שאני שייך, מילולית, לסדרה אחרת: האיש האחרון בעולם. שלא רואה 'משחקי הכס'. מאוחר לי מדי. הרכבת הזו עזבה את התחנה יותר מדי פעמים - שבע עונות עד עכשיו - ולא הייתי עליה באף אחת מהן.

מתנצל, כמובן. בפני עצמי, קודם כל. איכשהו ההתחלה לא תפסה אותי - סדרות פנטזיה עם חיות שלא קיימות במציאות ומזג אוויר חדגוני נוטות לשבור אותי - ועכשיו באמת שכבר מאוחר מדי. יידרשו לי יומיים ו־13 שעות כדי לראות את כל הפרקים ששודרו (אתר tiii.me ישמח לחשב עבורכם כמה זמן מחייכם יידרש כדי לסגור כל פער טלוויזיוני) ובאמת שאני מוכרח, מתישהו, לעבוד ולישון.

אבוד לי. לקחתי את הזמן, השתרכתי מאחור, והעגלה נוסעת אין עצור. זה לא נעשה קל יותר מול החובה האזרחית לראות טלוויזיה, בוודאי שלא עם יותר ויותר סדרות העולות לנו בחיי אדם - או לפחות חלקים הולכים וגדלים מהם. שכן כמות סדרות המופת (וכל סדרה שנייה עכשיו היא מופת, מיני־מופת או מופת בפוטנציה) שאני חייב להספיק לראות - כי כולם אמרו שאני חייב - אינה מתיישבת עם שעות הפנאי והערות של האדם העובד הסביר. אין דרך להספיק. כמות החובות הצבורים שלי לטלוויזיה מתחילה לקבל ממדים פישמניים, ואני חושש שברגע שיתברר שלא שילמתי את חובות הצפייה שלי לעונה הראשונה המלאה של 'ווסטוורלד', לפרקים האחרונים של 'סיפורה של שפחה' וכמובן לשלישית של 'פארגו' - אוכרז רשמית כפושט רגל ואגורש מהעיר.

העניין הוא שברגע שאתה מתחיל לפגר ולהפסיד, זה הופך קשה יותר ויותר לסגור את הפער. בשבוע שעבר - אחרי גמירת הלל קולקטיבית על סיום 'הנותרים' - החליטה ההשכלה שלי שאין בכוונתה להכיל לאורך זמן את החור הזה. התחלתי מהעונה ראשונה, פרק ראשון. התחושה הייתה של מי שצועד בדד בשביל מאובק שהעדר סיים מזמן לשעוט בו, חרד מהרגע שבו יחליטו שלטונות הווי־או־די להוריד את העונות הקודמות ללא התראה.

איפשהו לתוך הפרק השלישי נשברתי. המרוץ הפך מפרך מדי ונדמה שאין דרך שלא להפסיד. וזה הרי יותר מעניין של זמן, כי גם כשאתם כבר מוצאים את הזמן, משהו בצפייה בדיעבד מתברר כמהנה פחות. אתם פשוט לגמרי לבד מול סדרה שכולם כבר סיימו לדבר עליה, ואיכשהו נדמה שלפחות 15 אחוז מההנאה מסדרות מופת עכשוויות טמון בעצם ההייפ והתחושה שאתם לוקחים בו חלק פעיל בזמן אמיתי.

וברגע שאתם לא, אתם סתם המאחרים הכרוניים שמגיעים אחרי שהמסיבה נגמרה, ונזכרו רק עכשיו לראות 'שובר שורות'. אז באמת; תחסכו מאיתנו את הפאדיחה, ותחזרו לדבר איתנו כשיהיה לכם משהו רלוונטי להגיד על Glow. ובזמן הקרוב.