למה אני מאוהב בפלורנטין

שכונת פלורנטין היא כמו כוסברה או במיה. מי שאוהב אותה — מאוהב בה. ומי שלא — לא מסוגל לשאת אותה. אני מהמכורים.

גרתי בשכונה הזאת עשר שנים וגם עכשיו אני גר בקרבתה ומבלה בה הרבה. בשכונת פלורנטין, שהוקמה ב־1927, הרבה לפני קום המדינה, והיום גרים בה כ־15 אלף תושבים, יש קסם באוויר, אבל נראה שאנשים פה כנראה לעולם לא ילמדו לנקות אחרי הכלבים שלהם; הטפטוף של המזגנים, במיוחד בלילות החמים, יכול לשגע פילים; הפחים העולים על גדותיהם וחוסמים את המדרכות הצרות, מוציאים מהדעת בכל פעם מחדש, העירייה מנקה פה פעמיים ביום וזה לא עוזר. פלורנטין, גם אם לא יהיו בה אנשים בכלל, תהיה מלוכלכת. ככה זה. אבל אני אוהב אותה בדיוק כפי שהיא ולכן כשאני יוצא לשתות עם חברים, אני לא יכול להעלות על דעתי ללכת לשום מקום אחר. איפה עוד אתה יכול להתמסטל רק מהעשן של הג'וינטים שעוברים לך מעל הראש מכל הכיוונים? איפה מקומות חדשים ובאמת מגניבים נפתחים (וכן, גם נסגרים) כמעט מדי יום? ואיפה עוד הגיל הממוצע נע סביב 25, וכולם נראים כאילו חזרו הרגע מהודו או מאמסטרדם?

מעצמת גרפיטי

לא ברור איך, אבל פלורנטין — במין אקט מרהיב של מיתוג עצמי לא דיגיטלי — מצליחה להיות גם קולית וגם מעפנית. זאת אומרת, מגניבה. זאת אומרת היפסטרית. מעבר לזה, מדובר בהצלחה. בסופי שבוע הכל כאן מפוצץ — ברים, חומוסיות, מסעדות, בתי קפה — ולמקום פנוי צריך לחכות. הגאות הזאת קשורה גם לנדל"ן: הרבה מאוד בניינים חדשים נבנו כאן בעשור האחרון. למשל, הפרויקט היוקרתי "רביעיית פלורנטין" שתיכנן האדריכל אילן פיבקו (מחיר דירה היום – 2.5 מיליון שקל ל־55 מ"ר) שהוסיף לשכונה מאות דיירים חדשים מחתך סוציו־אקונומי גבוה. גם בשוק העלייה הסמוך שנהרס לאחרונה, נבנה כיום מגדל יוקרתי ("פלורנטין ווילג'") שיכלול שטחי מסחר ודירות גדולות. עברי לידר ומירי מסיקה, על פי הפרסומים, כבר רכשו שם דירות.

מסקל בר מקסיקני

באירועי הלילה הלבן תארח פלורנטין את החוגגים בדרכה המיוחדת. כך למשל, ב־17:00 יתחילו הופעות של רביעיית פלורנטין, שימשיכו בהופעה חיה של תזמורת גדולה.

בהתאם לרוח החתרנית של השכונה יתקיים "לילה שחור" שיתקיים ב"בית אחותי" ויכלול הקראת שירה מזרחית בועטת, הופעה ותקלוטים, שתנחה כרמן אלמקייס־עמוס (21:00 עד לשעות הקטנות). עוד תופיע הזמרת שירן, שחקרה את שורשיה ויצרה שירים מתוך סיפורי העלייה מתימן. כל זה צפוי להסתיים בחפלה עם די.ג'יי יבגני צ'רטקוב.

פלורנטין היא הרי מעצמת גרפיטי ושירה המודפסת על קירות וכדי לגלות מהו הרחוב המגורפט בעיר ואיזה מקום הפך לבית קברות של עבודות גרפיטי, אפשר לצאת לסיור מודרך במבוך הנגריות והמוסכים הנמצא במערב השכונה (ומיועד להריסה לטובת בנייני מגורים). שם יגלו המשתתפים, על הקירות, יצירות אמנות מסעירות ושירים נפלאים.

פיצריית ג'וספה

לבלות, לאכול, לשתות

קולטורה זה חשוב ומעניין, אבל גם הבטן המקרקרת צריכה התייחסות. ההיצע הקולינרי של פלורנטין מתחרה בקלות בשפע של מתחמי אוכל גדולים וממוסדים במקומות אחרים בעיר הגדולה. כך למשל, המקומות החדשים ביותר בפלורנטין נפתחו לאחרונה בזה אחר זה בשדרות וושינגטון. ביניהם אפשר למצוא שם את הקרפרי "ברטון", את הפיצריה החדשה "אבא אבן" המצטיינת במבחר פיצות טעימות מאוד ודקות מדק. את ה"שניצל ביר" המגיש מבחר של שניצלים בליווי בירה — כמו בברלין. וגם: "טומטומטו" מסעדת פסטה חדשה והיפסטרית, המציעה פסטות שמיוצרות בעבודת יד מול עיני הלקוח. מחירי המנות נעים בין 44־33 שקלים. אגב בקצה השדרה הזאת פועל הבר הוותיק באגסי, שהוא למיטב ידיעתי המקום הכשר היחיד בשכונה, כך שגם חובשי כיפה יכולים לאכול ולשתות בו. חובבי הפיצה ימצאו פיצות מצוינות גם בבזיל־קום ברחוב אברבנאל או בג'וספה ברחוב ויטל.

כיאה לשכונה מרובת תפרנים רעבים, גם חומוסיות טובות לא חסרות פה: הבולטות שבהן הן חומוס אליהו החדשה ברחוב מעון, פאוזי ברחוב אברבנאל, בית לחם ברחוב פלורנטין, או גרגר הזהב — אם בא לכם לקפוץ לכיוון של שוק לוינסקי.

עוד באותו רחוב נמצאת אמסטרדם פרייס, שהיא מזללת צ'יפס הולנדי שבה מכינים את הצ'יפס מתפוח אדמה מיוחד, עם רטבים כמו סאטה מבוטנים, רוטב צ'דר ואפילו רוטב שוקולד עם סוכריות קופצות. ועדיין ברחוב ויטל, כדאי לשתות ובמיוחד לאכול גם בבר המקסיקני מסקל, שהוא בשקט־בשקט גם אחת המסעדות המקסיקניות הטובות בארץ.

במאנץ'־בר קטן ברחוב אוריאל אקוסטא שנקרא דדה מוגשות חביתיות חמודות שאותן מכינים מבלילה של ביצים ופירורי לחם, וממלאים בתוספות שוות, בטווח מחירים שנע שבין 45־33 שקלים.

מסעדת פיפיז'

במזללה הוויאטנמית קאנו שברחוב הרצל – אחד המקומות החביבים עליי בשכונה — מוגשים ספרינג־רולס (דפי אורז ממולאים) מעולים, לחמניות באן וקומבינציות שונות של מומו (כיסונים טיבטיים). מלבדם, התפריט מציע גם אפשרויות צמחונית (38־32 שקלים), ספרינג־רול עם גבינת עזים (39־37 שקלים) סורימי שהוא ספרינג־רול במילוי בשר סרטנים (39־36 שקלים), או עם אווז מעושן (39־37 שקלים), סלטים (42־37 שקלים) וגם מרקי פו מצוינים (48־44 שקלים).

עוד מסעדה אסיאתית מקורית נקראת פיפיז' ונמצאת ברחוב זבולון בשוק לוינסקי. המקום זעיר, אבל אם אתם מוצאים בו מקום, אל תוותרו על האטריות החריפות והמרקים המעולים.

עדיין ברחוב זבולון, תמצאו סניף חדש של הביר־בזאר, המציע למבלים בו לא פחות מ־100 סוגי בירה ותפריט טעימות של שישה סוגי בירה שונים בכוסות של 220 מ"ל ב־69 שקל. יש גם מטבח עם מנות כמו מיטבולס בג׳בטה - כדורי בקר ברוטב עגבניות וזוקיני עם תבלינים (40 שקל), או פיצה מיקס גבינות, אורגולה, לבבות ארטישוק ובצל. אנחנו אכלנו פלטה של דגים מלוחים (40 שקל) ומנה שנקראת כאן סנוויזניץ' — סביצ׳ה בורי בחלת וויזניץ' עם מלפפון, בצל סגול, פטרוזיליה ולבנה (28 שקל). שתינו את כל הבירות מתפריט הטעימות ונדלקנו במיוחד על "חתול שמן" — שהייתה, כמו שאנחנו אוהבים אותן: בלונדינית, גבוהה וקרה.

בדייגו־סאן, הנמצאת במרחק הליכה ברחוב המשביר הסמוך, תמצאו תפריט עם מנות פיוז'ן קוריאנו־מקסיקני נהדר עם מנות עם מנות כמו קימצ'י, קסדייה פריכה מטורטיות תירס במילוי חמוצים אסיאתיים וגבינת צ'דר, עם גוואקמולי ושמנת חמוצה. או את הביבימבאפ — מעדן קוריאני, המוגש בקדרת אבן שחורה ולוהטת ומורכב מאורז לבן, ירקות מוקפצים, נתחי בשר, ביצת עין ומחית צ'ילי קוריאנית חריפה. לצד האוכל מוגשים כאן קוקטיילים של פירות טרופיים ורום או טקילה.

בר שאפל

סיור מודרך במעצמת הגרפיטי