נפגע חרדה

סיפור פשוט

אולמרט בדרכו הביתה. אלא אם הפרקליטות תתעקש לא להבין את המסר ותבקש עיכוב ביצוע לשחרורו מהכלא. דבריה של השופטת בדיון אתמול אמורים לכבות את עודף המוטיבציה שמגלה הפרקליטות בענייניו של ראש הממשלה לשעבר. שיאה באמירה של הפרקליטה, כפי שצוטטה בכלי התקשורת, לפיה אולמרט כותב את ספרו בגלל בצע כסף. כאילו כתיבת ספר היא עילה להמשך מאסר.

בדיון בוועדת השחרורים אולמרט לא התאפק. בתום הדיון הוא קם, הסתכל על נציגת הפרקליטות, אורלי בן־ארי, ואמר: את לא מתביישת להגיד שכתבתי את הספר בגלל בצע כסף? בושה.

אי־אפשר להאשים את אולמרט. זו הייתה התפרצות אנושית מובנת. השופטת קבעה כי טענת הפרקליטות על כך שהפרת הוראות שב"ס בעניין הספר מצביעה על דפוס מרמה מתמשך – לא מקובלת עליה. הרי מאות מדפי הספר יצאו מהכלא וחזרו בגלוי לאסיר, בידיעת השב"ס, ומבלי שאף גורם ניסה למנוע זאת, למרות שיכלו לו רק רצו בכך.

נדמה לי שכל מילה מעבר תהיה מיותרת. אולי רק יש מקום לשאלה נוקבת על התנהלות הפרקליטות בכל הסיפור הזה. פרקליטות שמחזיקה על המדף כבר יותר משנה האשמות קשות בענייני משפחת נתניהו, שמעבירה מצד ימין של השולחן לצידו השמאלי עדויות, חיקורי דין, ומתמהמהת בהחלטותיה בכל מה שקשור לראש ממשלה מכהן - גילתה פעלתנות יתר בכל מה שקשור לראש הממשלה הקודם.

נשאלת שאלה שלא יכולה לעבור לסדר היום: מה בעצם קרה פה? איך יכול להיות ששופטת שופכת דלי של קרח על הפרקליטות וקובעת, בלי מילים מפורשות, שמדובר פה בהתנכלות מכוונת. במסע מטורף, שלא כולו אמת, שנועד לבוא חשבון עם ראש ממשלה לשעבר.

אולמרט, כפי שכבר כתבתי, הוא לא הסיפור פה. הוא רק הסימפטום.

אם קרא, אז מה קרה?

נדמה שהחשדות, הבדיקות, החקירות והפרסומים סביב נתניהו לא מזיזות שערה משערות ראשו. להפך. הן רק מחזקות אותו. תיק 1000, 2000, 3000 – כל אלה רק מאפשרים לו לגלוש לתפקיד שהוא הכי אוהב: הנרדף. הוא לא רק נכנס לתפקיד, הוא גם מאמין שהוא כזה. וככל שהגורמים הרלוונטיים - מהמפכ"ל ועד היועץ המשפטי לממשלה - מורחים את הזמן ומשתהים, תחושת הנרדפות רק מתעצמת.

אבל יש לנתניהו בטן רכה, והיא הרבה יותר אפקטיבית מרשויות החוק, תחקירים, חקירות, מאמרים ביקורתיים והפגנות מול ביתו של היועץ המשפטי. הבטן הרכה של נתניהו בדעת הקהל, כפי שנחשף שוב השבוע, היא יחסו הרופס מול החרדים. הרושם שהוא משותק מפחד בכל פעם שליצמן או דרעי מרימים גבה.

זה ניתן להוכחה בסקרים: הצניחה הכי גדולה שלו בקדנציה הנוכחית הייתה כשהורה להפסיק את עבודות הרכבת בשבת. העימות שלו מול שר התחבורה הסתיים בכישלון מוחלט ואם זה לא היה נעצר בזמן, הסיפור היה מתגלגל למחאה חברתית על רקע כפייה דתית.

נתניהו יודע את זה. לכן מפליא שלא צפה השבוע את מה שחוללו שתי החלטות: ההחלטה שהביא במחטף לישיבת הממשלה להקפיא את מתווה הכותל, ואישור חוק עוקף בג"ץ של ועדת השרים לחקיקה בנושא הגיור. הראשון, מתווה הכותל, אושר בממשלה בינואר 2016, כשהמטרה היא הקמת רחבה מעורבת שנועדה להבטיח מקום לכל הזרמים ביהדות. השני, אישור חוק הגיור – משאיר את כל סמכויות הגיור בידי הרבנות הראשית.

לא רק שכל אחד משני הנושאים האלה לחוד נפיץ במיוחד ובוודאי ששניהם ביחד. גם העיתוי שבו כל העניין נעשה, בשבוע שבו הסוכנות היהודית מקיימת סדרת אירועים חגיגיים בארץ ומארחת כאן את ראשי היהדות הרפורמית והקונסרבטיבית - הופך את הסיפור לעוד יותר מוזר. לא ברור איך האיש הזהיר, שמכיר את יהדות ארה"ב ומבין את תרומתה וחשיבותה יותר מכל אחד אחר - נפל לתוך שדה המוקשים הזה.

כדאי שנבין: לא מדובר פה בעלבון נוסח פולניה. מדובר ברעידת אדמה אסטרטגית. יותר ממחצית יהדות ארה"ב איבדה השבוע את המוטיבציה לעבוד בשבילנו. כרגע כולם מרגישים כאילו ממשלת ישראל בגדה בהם. וכל זה בגלל שמיסטר אמריקה לא קרא את המפה. איך היה אומר יו"ר הקואליציה? לא קרא, ואם קרא, אז מה קרה?

את ההחלטה להקפיא את מתווה הכותל עשה נתניהו במחטף, והשרים לא מבינים למה הנושא עלה דווקא עכשיו. מה שכן ברור, זה שאם נתניהו היה נחוש מול ראשי המפלגות החרדיות - הם היו בולעים את זה. אבל החולשה של נתניהו מול ליצמן ודרעי כל כך גדולה, שהגבולות שלהם נשברים כל פעם מחדש.

את חוק הגיור שאושר בוועדת השרים הציג דרעי בפורום ראשי המפלגות כאילו נועד רק לצורכי אזרחות. כלומר, למנוע גיור המוני של עובדים זרים. וכך, מי שרוצה אזרחות והוא לא יהודי, יצטרך להתגייר דרך הרבנות. דרעי הטעה את השרים. החוק רחב יותר ויש לו השלכות מרחיקות לכת: הוא מקבע את הסטטוס קוו ובכך חוסם כל שינוי עתידי של המצב, כשהמשמעות היא פגיעה ביהדות הרפורמית והקונסרבטיבית.

יש פה משהו שלא מסתדר עם ההיגיון, אמר השבוע ליברמן. הרי זו אותה ממשלה שאישרה את מתווה הכותל ב־2016. מנדלבליט, שאי־אפשר להאשים אותו כשונא חרדים, הוא זה שהביא אותו בתפקידו כמזכיר הממשלה. כולם הצביעו בעד. בנט, שקד, כולם. למה עכשיו זה צץ שוב?

ליברמן אינו היחיד שמתפלא על העיתוי. גורמים פוליטיים סבורים שמדובר בתולדה של מאבקים בתוך המחנה החרדי, גם ביהדות התורה וגם בש"ס. לכן פרץ הפעלתנות הזה לפתע. נתניהו, החרד כל כך לשותפות איתם, פשוט משחק לידיהם. הוא מעדיף לריב עם מיליוני יהודים באמריקה מאשר עם שני ראשי מפלגות בקואליציה שלו. החרדים עושים טעות קשה, אמר השבוע ליברמן. ללכת בצורה כזאת, בכוח, זה רק מעורר אנטגוניזם.

ליברמן יודע על מה הוא מדבר: חוק הגיור אמור לפסול גיורים פרטיים שנעשו על ידי רבנים רפורמים וקונסרבטיבים. המשמעות היא שגם אזרחות לא תינתן להם. יש 350 אלף יהודים עולים שהם לא יהודים לפי ההלכה, אומר ליברמן. משנת 1989 נולדו פה עוד כ־100 אלף צברים שהם לא יהודים לפי ההלכה. הם משרתים בצבא, עושים מילואים ומשלמים מיסים.

שאלתי את ליברמן מה הוא מתכוון לעשות. הגשנו ערר, הוא אמר. אנחנו לא ניתן לזה לעבור.

אבל להגיש ערר זה לצאת ידי חובה. בכינוס הבא של ועדת השרים תהיה הצבעה בעניין הערר, והוא יוסר. ליברמן יכול היה לעשות יותר. הוא יכול היה להפעיל את הסעיף בהסכם הקואליציוני, לפיו בענייני דת ומדינה יש לכל מפלגה זכות וטו. ויש עוד תחנה ששר הביטחון יכול להשתמש בה: ועדה בראשות יריב לוין, שנועדה להגיע להסכמות בענייני דת ומדינה. אם ליברמן מתכוון להילחם בחוק הגיור, הוא צריך לדרוש לכנס אותה.

הלכה למעשה

אבל כדי להבין באמת עד כמה הדברים דרמטיים, צריך להסתכל על יאיר לפיד. ביום ראשון, אחרי שהתפרסמו שתי החלטות הממשלה, נראה לפיד נסער במיוחד. איך יודעים את זה? צריך להקשיב לקול שלו. כשהוא מדבר על נושא דרמטי, הקול שלו עולה והוא נשמע גבוה ודק כמו אבא שלו, טומי לפיד.

לפיד מתחזק כבר שנתיים קמפיין ממושמע וזהיר. כל כך זהיר, שלא תמיד אפשר לדעת מה הוא חושב. הוא נזהר בכבודו של נתניהו, בכבודם של החרדים, בכבודם של הליכודניקים, בכבודם של המתנחלים. בקיצור - נזהר לא להרגיז אף אחד. אבל במסיבת העיתונאים שפתחה את ישיבת סיעתו השבוע, הוא כינה את נתניהו "ראש ממשלת הבובות של העסקנים החרדים".

ביטול מתווה הכותל הוא לדעתו בכייה לדורות. יהדות העולם לא תסלח למדינת ישראל על העלבון הזה, הוא אומר. גם לא על הדרך שבה נעשה. כל נוצרי שמגיע לטמון פתק בכותל זוכה לכבוד מלכים, אבל למיליוני יהודים לא נותנים להתפלל שם על פי דרכם. במשך ארבע שנים ישבו עם נציגי הארגונים היהודיים, עשו מתווה, הגיעו להסכמות. יהודי ארה"ב לא אהבו את הפשרה שהגיעו אליה. הם לא הבינו למה שולחים אותם לרחבה צדדית כאילו הם יהודים מדרגה נחותה, אבל החליטו לוותר למען אחדות העם. ומה, הוא שואל, הם קיבלו מנתניהו בתמורה? יריקה בפנים.

אבל לא רק את יהדות ארה"ב אנחנו מפסידים בטירוף הזה, אומר לפיד, אלא את ארה"ב כולה. הרי מאיפה נובע היחס והמחויבות המיוחדים שלה לישראל? רק מיהדות אמריקה. הם אלה ששיכנעו את האמריקאים שישראל היא האחות הקטנה. אם הם יפסיקו לדחוף את הסיפור הזה – האמריקאים יחפשו ידידות חדשות.

גם על חוק הגיור היו לו מילים קשות. זה לא רק ליברמן שאולץ לוותר על הזכויות הבסיסיות של עשרות אלפי עולים חדשים, אמר לפיד, זו גם הציונות הדתית. הם קיבלו השבוע הודעה: הפסדתם. הרבנים שלכם סוג ב', הדתיות שלכם סוג ב', אתם לא כשרים מספיק.

לפיד לא משאיר מקום לספק: בנושא הזה נגמרה הזהירות. אם לא יזדרז, מישהו אחר יבין את המשמעות האלקטורלית של הנושא וינכס אותו לעצמו. ללפיד היה מספיק זמן כדי להבין שאין כנראה שום סיכוי לקואליציה עתידית שלו עם המפלגות החרדיות - ולא מן הנמנע שזה יחזור להיות הדגל שלו.

אתה לא חוזר קצת אחורה, שאלתי אותו, אחרי שנתיים שבהן הקדשת מאמצים לקיים דיאלוג עם החרדים?

יכול להיות, הוא אמר, אבל יש נושאים שבהם אסור לשתוק. חוץ מזה המריבה היא לא עם החרדים, אלא עם נתניהו. לדברי לפיד, נתניהו הגיע למצב שלא אכפת לו מכלום חוץ מלהישאר על הכיסא. החרדים, הוא אומר, היו פשוט הראשונים שהבינו שבמצב הזה אין דבר שלא יוכלו לקבל ממנו. יש לנו ראש ממשלה מותש ושחוק, אומר לפיד, שכבר לא מוכן לקחת אחריות על שום דבר. לא על הילדים החולים בהדסה, לא על הדיור, אפילו לא על מה שהיה פעם השדה הטבעי שלו – הקשר עם יהדות הגולה.

הקרע שיצר נתניהו עם יהדות ארה"ב הוא לא עניין חולף. הוא העלה לסדר היום נושא שתמיד הקפיץ את הישראלים. סיגרים, שמפניה ורודה, צוללות – תעזבו אותנו בשקט. אבל שהחרדים ישלטו לנו על המדינה? שייקחו לנו את הפיצוציות, את האוטובוסים לים, את הכדורגל בשבת? עד כאן.

ואולי זה הזמן להקים מחנה ליברלי יהודי, ביחד עם יהודי ארה"ב. היהדות הליברלית, או בשמה המקובל יותר, היהדות הרפורמית והקונסרבטיבית, מייצגת את רוב יהודי אמריקה. אין שום מניעה ליצור איתם מאבק משותף תחת הכותרת של התנגדות לכפייה דתית, התנגדות למתווה הכותל, לחוק הגיור, נגד מדינת הלכה, נגד פגיעה בדמוקרטיה. אם יש נושא אחד שרוב הציבור הישראלי יהיה מוכן להילחם עליו זה העניין של מדינת הלכה.

אז אולי ליהדות ארה"ב יש בכל זאת תפקיד, חוץ מלתת לנו כספים שנאמדים בכמיליארד דולר בשנה, ולהגן עלינו באוניברסיטאות. אולי התפקיד שלה הוא להגן עלינו מעצמנו.

נטו נתניהו

דקות לאחר ביטול מתווה הכותל על ידי הממשלה, התקבלה במשרדי העיתון החרדי "המודיע" שיחת טלפון מלשכת נתניהו, שאישרה את השתתפותו של ראש הממשלה בוועידת "כלכלה ועסקים" של העיתון. נתניהו כנראה ידע, שעד שלא יסגור את הנושא לשביעות רצונם של השרים והח"כים החרדים, אין טעם לאשר את הופעתו בכנס החשוב הזה. הוועידה שתיפתח ביום ראשון הבא זכתה לכינוי "כנס הרצליה החרדי". בכירי הפוליטיקאים מבקשים להשתתף בוועידה, שמהווה ברומטר למצבם בעיני המגזר.

כשהתקיימה הוועידה בנובמבר שעבר, היה נתניהו הדובר המרכזי. שר האוצר כחלון והשר גלנט זכו לבמה, גדעון סער אותת על כוונתו לחזור לזירה הפוליטית, ודרעי הופיע כבן בריתו של ליצמן. והיו גם מי שנעדרו. השתתפותו של שר התחבורה כץ לא אושרה אז בגלל סערת עבודות הרכבת בשבת. השר שטייניץ הוחרם לאחר שהעיד ימים ספורים לפני פסח, שהוא לא נמנע מלאכול לחם במהלך החג.

הפשרות של נתניהו מול החרדים מבטיחות לו את הבכורה. אף אחד משרי מפלגת כולנו - שלושתם שרים כלכליים - לא מופיע בוועידה. נתניהו שומר לעצמו את הזכות ואת הקרדיט לחלוקת הכופתאות למגזר החרדי. את שר האוצר כחלון יראו החרדים רק בשלטי החוצות בדרכם לאירוע. בוועידה הם יקבלו "נטו נתניהו".

הפעם נוכל לראות שם גם את השר כץ, שעמל כדי ליישר את ההדורים מול החרדים. השר בנט, שיופיע בוועידה, היה בעבר מוקצה בציבור החרדי בגלל ברית האחים עם לפיד. היום הוא מתחזק ברית עם ליצמן וקיבל את חותמת הכשרות של האדמו"ר מגור. חברי האופוזיציה נעדרים לגמרי. החרדים מאותתים כי הקואליציה יציבה ואין צורך להשקיע במי שאינם בממשלה. בישיבת ההתנעה של הוועידה, העלה אחד מאנשי ההפקה את הרעיון להזמין לוועידה את לפיד. שקט השתרר בחדר, והמשתתפים יכולים להישבע ששמעו במערכת העיתון בבני־ברק את חבטת כף ידו של הרבי מגור על השולחן בביתו בירושלים. לא יקום ולא יהיה. ללפיד יש עוד מרחק גדול בדרך הארוכה לפיוס עם החרדים – אם בכלל. ¿