רוצו (עם התינוק) למיון. עכשיו

אחד הפרקים הראשונים בספר רפואת ילדים ותיק גורס ש"תינוק מחייך אינו חולה". אבל בחיים האמיתיים לא פעם מאחורי החיוך המתוק מסתתרים סימני אזהרה נדירים יותר או פחות, המחייבים בדיקת רופא. לפניכם מספר סימני אזהרה, שכאשר מבחינים בהם על גוף התינוק יש להביאו מיד לבדיקת רופא. מדובר ברשימה כללית וחלקית, שכן לסימנים האלה קשורות מחלות רבות נוספות, נדירות יותר. בכל מקרה, את האבחנה המדוייקת יכול לעשות רק רופא ילדים מנוסה לאחר בדיקה מקיפה.

פורפורות

"ארגמנת", או בשפה הרפואית פורפורה, היא דימום של כלי דם קטנים מתחת לעור, הנראים כנקודות אדומות. ההבדל בין ארגמנת לבין פריחה הוא שבארגמנת הנקודות לא מתבהרות כשלוחצים עליהן בעדינות.

איך תבדקו? לטפו קלות את אזור הפריחה. אם הנקודות נעלמות לשניות ספורות ושבות להופיע על העור – זו פריחה. אם הנקודות נותרות על העור – זו פורפורה. כשהפורפורות מופיעות בחלל הפה הן מכונות "אננתמות" ומעידות על סכנת דימום משמעותית.

שיטה מהירה נוספת להבין אם מדובר בפורפורות או בפריחה לא מסוכנת היא באמצעות כוס שמניחים על הפריחה. אם הנקודות האדומות נעלמות מבעד לכוס וחוזרות ומופיעות עם הרמת הכוס מהעור — מדובר בפריחה שבמרבית המקרים אינה מסכנת חיים, ואילו כאשר הנקודות האדומות עדיין מופיעות גם מבעד לכוס המוצמדת לעור — קיים חשד לפורפורה הדורשת בדיקת רופא דחופה.

על מה זה יכול לרמז?

• זיהומים קשים: חום בשילוב פורפורה הוא סימן אזהרה לזיהומים חמורים כמו מנינגוקוקסמיה, הנגרמים על ידי החיידקים הקטלניים מנינגוקוק, סטרפטוקוק, סטאפילוקוק ווירוסים ופרזיטים אחרים.

• הנוך־שונליין פורפורה: מחלה שבה מסיבה לא ברורה נוצר תהליך דלקתי בכלי דם. המחלה מאופיינת בדימום אל תוך העור היוצר את הפורפורה וכן בכאבי בטן, בפגיעה בתפקודי כליה ובדלקות מפרקים. לעיתים המחלה מופיעה גם אצל חולי קדחת ים־תיכונית (FMF).

• תרומבוציטופניה: ירידה במספר טסיות הדם האחראיות על חלק ממנגנון קרישת הדם. מצב זה עלול לגרום לדימומים פנימיים. תרומבוציטופניה עלולה להיות חלק ממחלת ITP שבה נוגדנים תוקפים את טסיות הדם, או כחלק ממחלות סרטן, טיפולים תרופתיים שונים, מחלות דלקתיות, פגיעה במערכת החיסון ועוד.

זיעה מלוחה מאוד

זיעה היא אמנם מלוחה, אבל כשרמת המליחות של זיעת התינוק גבוהה מאוד הדבר עלול להעיד על כמה מחלות קשות, אחת החמורות בהן היא סיסטיק פיברוזיס.

איך תבדקו? לא מדובר בתחושת מליחות חד־פעמית, אלא בדרגת מליחות גבוהה ביותר של הזיעה, שאותה ניתן לחוש כשמנשקים את התינוק בזמן שמצבו הכללי טוב והוא אינו מיובש.

על מה זה יכול לרמז?

• סיסטיק פיברוזיס: מחלה תורשתית הפוגעת בבלוטות מפרישות בגוף. התוצאה היא ריר סמיך החוסם בלוטות במעיים, בלבלב ובריאות, מה שמוביל לזיהומים קשים, לקוצר נשימה ולחוסר יכולת לספוג שומנים וחומרים נוספים. הזיעה מכילה כמות עודפת של נתרן וכלור, מה שמסייע לאבחון המחלה בבדיקה הנקראת "תבחין זיעה".

• מחלת אדיסון: נגרמת עקב חוסר פעילות של בלוטת יותרת הכליה. התסמינים כוללים לחץ דם נמוך, חולשה עקב רמות סוכר נמוכות והפרשת יתר של מלחים, צבע כהה של העור וזיעה מלוחה.

• צליאק: מחלה בעלת תסמינים רבים, הנובעת מרגישות רירית המעי לחלבון גלוטן המצוי בחיטה ובשיפון. חלק מהתסמינים המופיעים לאחר חשיפה לחלבון (למשל לאחר אכילת לחם או דברי מאפה מחיטה) כוללים כאבי בטן, שלשולים, אנמיה, עיכוב בגדילה וזיעה מלוחה.

חבורות בצורה מוגדרת

חבורות בעלות צורה מוגדרת המופיעות על גוף הילד עלולות להיות תמרור אזהרה להתעללות. חבורות "טריות" הן אדומות ומסמלות דימום חדש או כווייה. חבורות ישנות יותר עשויות להיראות כחולות, ירוקות או חומות, כתוצאה מפירוק שטף הדם התת־עורי מהמכה. בין הצורות השכיחות של חבורות ניתן למצוא משולש (כווייה ממגהץ), עיגול (כווייה מסיגריה), פס (מכה מחגורה או שוט) וכף יד (מכת יד).

הקאה בקשת

הקאות הן סימפטום שכיח מאוד אצל ילדים, ובמרבית המקרים מדובר בזיהום ויראלי. אולם אם ההקאות נפלטות בפרץ חזק זו סיבה לדאגה ויש לפנות לרופא. אין הכוונה להקאות רגילות או לפליטות, אלא להקאה עוצמתית, לעיתים גם בצורת קשת.

על מה זה יכול לרמז?

• לחץ תוך־מוחי מוגבר: הלחץ המוגבר באזורים שונים ברקמת המוח עשוי להיגרם בשל חבלה, דימום תוך־מוחי, הפרעה בזרימת הנוזל סביב המוח או גידולים מוחיים.

• פילוריק סטנוזיס: חסימה בשסתום בקיבה המתרחשת לרוב אצל היילוד סביב גיל חודש.

עיני חתול

כולם מכירים את תופעת העיניים האדומות בתמונות, שנוצרים בשל רפלקס האור המוחזר מתאורת הפלאש של המצלמה. אולם לעיתים נדירות אחד האישונים או שניהם מופיעים בצילום דווקא בצבע לבן, תופעה הקרויה לויקוקוריה. מדובר בתופעה מסוכנת העלולה לרמז על סרטן קשה ודורשת בדיקת רופא עיניים דחופה. כיום כל היילודים בישראל עוברים בדיקת רופא לאחר הלידה לבדיקת רפלקס האישון ואיתור מוקדם של הבעיה, אולם לא מן הנמנע שהבדיקה תתפספס, או שהתופעה תתרחש מאוחר יותר במהלך החיים. לפיכך בכל מקרה שבו נתקלתם באישון לבן בתמונה, יש לגשת לבדיקת רופא עיניים מיידית.

על מה זה עלול לרמז?

• רטינובלסטומה: גידול סרטני המתפתח ברשתית העין. הגידולים מהווים כ־3% מכלל הגידולים המופיעים בילדים מתחת לגיל 15. מדובר במחלה נדירה, אולם מדי שנה מתגלים ברחבי העולם כארבעה מיליון ילדים שלוקים בה. לרוב, המחלה מוגבלת לרשתית העין, מופיעה בעין אחת ואינה מתפשטת, אולם קיים סיכון שהגידול יתפשט לאורך עצב הראייה ויגיע אל המוח.

• צלקת של הקרנית: עלולה להיגרם לאחר חבלה, וגם אצל תינוקות הפוצעים את עצמם בשל שריטה מציפורני ידיהם (זוהי אחת הסיבות לאי־שקט בלתי מוסבר אצל תינוקות הנמשך שעות ארוכות).

• קטרקט: מחלה שבה מופיעה עכירות בעדשת העין הגורמת להפרעה בראייה. היא עלולה להיגרם בעיקר בשל גיל מתקדם או בשל מחלות חילוף חומרים כמו סוכרת, הפרעות תזונתיות, לאחר חבלה ישירה בעין, חשיפה ממושכת לשמש, או כמחלה מולדת מיד לאחר הלידה. הטיפול הוא בניתוח להחלפת עדשה בעין.

השתנה מרובה

כמות השתן אצל מבוגר צריכה להיות כחצי ליטר עד שני ליטרים ביממה, אצל פעוטות 24 מ"ל לק"ג ליממה, ואצל ילדים 12 מ"ל לק"ג ליממה. כמות שתן גדולה מזו מכונה פוליאוריה, והיא עשויה לרמז על מגוון עצום של מחלות הדורשות בדיקה. אחת השכיחות והחמורות בהן היא מחלת הסוכרת, הדורשת בדיקת שתן כללית ובדיקת סוכר בקופת חולים – שתי בדיקות מהירות שניתן לבצע בכל מרפאה ולקבל תשובות בתוך דקה.

על מה זה יכול לרמז?

• סוכרת: על פי ההערכות, יש בישראל כ־400 אלף חולי סוכרת ידועים, ועוד מספר דומה של חולים שאינם מאובחנים. מחלת סוכרת הנעורים מתפרצת לרוב סביב גיל עשר, אולם לעיתים הסימן הראשון מופיע כבר בגיל שנה. ישנם כמה סימני אזהרה למחלה, ובהם צימאון רב, שתייה מרובה, ירידה במשקל למרות אכילה תקינה, עייפות, גירודים בעור, ואחד הסימנים המרכזיים – השתנה מרובה.

• נוכחות של מאכלים ומשקאות משַתנים המכילים קפאין (שוקולד, קפה, שוקו, קולה), משקאות המכילים רמת חומציות גבוהה, משקאות אלכוהוליים.

• מחלות אנדוקרינולוגיות הקשורות בהפרעות הורמונליות: מחלות אלה יופיעו לרוב בשילוב עם תסמינים אחרים. בין המחלות האנדוקרינולוגיות שאליהן מתלווה לעיתים הפרשת יתר של שתן: פעילות יתר של בלוטת התריס (היפרתירואידיזם), מחלת אדיסון (כשל של בלוטת האדרנל), רמות סידן גבוהות (היפרקלצמיה) ותסמונת קושינג.

• מחלות נוספות: פולידיפסיה פסיכוגנית (הפרעה נפשית הכוללת שתיית כמויות גדולות מאוד של נוזלים), נטילת כמויות גדולות של ויטמינים מקבוצה B ו־C, הרעלה מתרופות משתנות כמו פוסיד ואלדקטון.

אוזן זקורה

הזדקרות של האוזן עלולה להיות סימן אזהרה לזיהום מסוכן הדורש טיפול אנטיביוטי לתוך הווריד.

על מה זה יכול לרמז?

• מסטואידיטיס: סיבוך של דלקת האוזן התיכונה, ההולכת ומתקדמת עד לעצם הקרויה מסטואיד שנמצאת מאחורי האפרכסת. מסטואידיטיס מופיע לרוב עם חום גבוה, צמרמורות, אוזן זקורה, אודם ונפיחות מאחורי האוזן ולעיתים הפרשה מתעלת האוזן. ללא טיפול עלול הזיהום לגרום לקריש דם, לשיתוק של עצב הפנים, לדלקת קרום המוח ולזיהום דם חמור.

• אבצס: התפתחות של פצע מוגלתי עלולה לדחוק את אפרכסת האוזן ולגרום להזדקרותה. לרוב אבצס אינו מלווה בחום גבוה או בהפרשה מהאוזן.

• הגדלת בלוטת הלימפה: מערכת הלימפה השייכת למערכת החיסון כוללת בלוטות רבות המפוזרות בכל הגוף, גם סביב האוזן. הגדלה של בלוטת הלימפה מתרחשת פעמים רבות בתגובה לזיהום, ובמרבית המקרים חולפת מאליה. אם הבלוטה הולכת וגדלה היא דורשת בדיקת רופא.

• עקיצה: במרבית המקרים אוזן זקורה היא עניין של מה בכך ונגרמת כתוצאה מתגובה אלרגית לעקיצת חרק. במקרה כזה יתחיל הרופא לרוב בתרופה ממשפחת האנטיהיסטמינים (דוגמת פניסטיל או אריוס) ויעקוב אחר ההחלמה.

חבל טבור שלא נשר

חבל הטבור של היילוד נושר לרוב עד השבוע הרביעי לחיים. איחור בנשירתו מעבר לשבוע הרביעי מעלה את החשד למחלת חסר חיסוני הקרויה LAD. מדובר במחלה נדירה מאוד שבה קיים ליקוי בתפקוד סוג תאי דם לבנים מסוג נויטרופילים. הדבר דורש בירור רפואי, שכן ללא טיפול עלול היילוד להימצא בסכנת חיים.

שלשול דמי

במרבית המקרים שלשול הוא תוצאה של הרעלת מזון כתוצאה מחיידקים. שלשול מימי הוא תופעה שכיחה מאוד אצל תינוקות, ילדים ומבוגרים. כל עוד מצבו הכללי של החולה טוב, והוא אינו מראה סימני התייבשות (ריריות פה יבשות, מצב כללי ירוד או איבוד הכרה), ניתן להמשיך במתן נוזלים דרך הפה, תזונה מלוחה ותוספת של סירופ מינרלים (מינרלי, הידרן, אורסט). לעומת זאת שלשול דמי עשוי להיות סימן אזהרה לבעיות רבות נוספות הדורשות התייחסות רפואית.

על מה זה יכול לרמז?

• זיהום: מגוון רחב של חיידקים עלול לגרום לשלשול דמי, ביניהם שיגלה וסלמונלה (לרוב עם ריר), קמפילובקטר ג'ג'וני ואי־קולי. במקרה כזה יש צורך לשלוח דגימה לתרבית צואה. במרבית המקרים אין צורך בטיפול תרופתי, שכן השלשול חולף מאליו, בעוד שהאנטיביוטיקה עלולה להאריך את משך המחלה. גם וירוסים ופרזיטים עלולים לגרום לשלשול דמי. הפתרון הטוב ביותר הוא הקפדה על היגיינה רבה ושתייה מרובה.

• צליאק: מחלה הנגרמת בשל רגישות לחלבון החיטה גלוטן ועשויה לגרום לתסמינים רבים, כשהשכיחים בהם מתרחשים במערכת העיכול וכוללים שלשול שלעיתים מלווה בדם. בניגוד למה שחשבו פעם, היום ידוע שמחלת הצליאק עלולה לפרוץ לראשונה גם בגילים מבוגרים, אפילו בעשור החמישי לחיים.

• מחלות מעיים דלקתיות: קרוהן וקוליטיס הן מחלות מעיים כרוניות הפוגעות במערכת העיכול. מחלות אלו גורמות לעיתים לחסימה חלקית של המעי המתבטאת בין היתר בספיגת מזון לקויה ובשלשול.

• אלרגיה למזון: מופיעה לרוב בתינוקות ומתבטאת בהקאות, בשלשולים או בשלשולים דמיים. במרבית המקרים החלפת התזונה מביאה להפסקת השלשולים.

בעיות במרפס

מרפסים הם אותם אזורים בגולגולת התינוק הנשארים פתוחים בחודשים הראשונים לחייו ומאפשרים למוח לגדול ולהתפתח כשמעליו מגינה הגולגולת. המרפסים הגדולים הם הקדמי, שנסגר בדרך כלל עד גיל 18 חודשים, והאחורי הנסגר לרוב עד גיל ארבעה חודשים. המרפס הוא אזור בדיקה חשוב ביותר ומאפשר לבצע אולטרסאונד מוח, וגם באמצעות מישוש מאפשר לרופאים לחשוד בבעיות גופניות מדאיגות.

• מרפס שנסגר מוקדם מהצפוי: אצל חלק קטן מהתינוקות נסגר המרפס הקדמי כבר בחודשים הראשונים לחיים. בחלק הגדול של המקרים אין הדבר מפריע. אולם במקרים נדירים ביותר הסגירה המוקדמת עלולה לגרום לבעיה בגדילת המוח. עם זאת, כאמור, במרבית המקרים אין הדבר מצריך דבר מלבד ביקורת שגרתית אצל רופא הילדים המטפל.

• מרפס שקוע: ניתן לאבחון באמצעות מישוש עדין של אזור המרפס הקדמי על ידי רופא הילדים. מרפס שקוע עלול לסמן בדרך כלל התייבשות. כל מקרה כזה של מרפס שקוע אצל ילד הסובל מהקאות, משלשולים, ממיעוט במתן שתן או מירידה במצב ההכרה דורש פנייה דחופה לחדר המיון.

• מרפס תפוח: גם הוא מאובחן במישוש על ידי רופא ילדים, והוא מעיד על עלייה בלחץ התוך־גולגולתי, כמו במקרים של דלקת קרום המוח. כל מקרה של מרפס תפוח בשילוב חום, אי־שקט, הקאות, ישנוניות או כל שינוי במצב ההכרה דורש פנייה דחופה לחדר המיון.

קוצר נשימה ניכר

זו אחת התופעות השכיחות ביותר שחווה כל תינוק וילד: שיעול או קוצר נשימה שכיחים מאוד בחורף, בעונות המעבר ולעיתים גם בקיץ. אלא שברוב המוחלט של המקרים אין צורך בטיפול דחוף, ואם השיעול אינו מלווה בחום גבוה או בקשיי נשימה פעמים רבות די בטיפול תומך שכולל אינהלציות מרובות של תמיסת סליין ("מי מלח") בבית. אבל כאשר קוצר הנשימה מחמיר, בפרט כשמדובר בתינוקות ובפעוטות, יש צורך בטיפול רפואי דחוף.

בקוצר נשימה משמעותי ניתן להבחין בשלושה אופנים: מספר הנשימות גובר. מספר הנשימות התקין במבוגר הוא עד 20 בדקה, ואצל תינוקות ופעוטות עד 40 לדקה. כאשר קצב הנשימות גובר, או שהנשימות מלוות בהכחלה בשפתיים או סביבן, בבליטה של הצלעות, או כאשר קצב הנשימות הולך ויורד כביטוי לכך שהילד התעייף בנשימתו — יש צורך לפנות בדחיפות לחדר המיון. •

הכותב הוא מומחה ברפואת ילדים, וכתב הבריאות של ynet

ynetmail@gmail.com