שבת 16 בדצמבר 2017
ידיעות אחרונות
דובר צהל
חדשות • 01.07.2017
לתקוף או לא לתקוף
הנושא המרכזי בדיוני המטכ"ל והקבינט בשבועות האחרונים הוא תעשיית הטילים שמקימה איראן בלבנון, ואמורה להחליף את שיירות הנשק החשופות לפגיעה • מאחורי ההצהרות הלוחמניות של בכירי מערכת הביטחון עומדת דילמה אמיתית: האם להנחית על חיזבאללה מכה מקדימה • "מי שיקבל החלטה מסתכן בוועדת חקירה", אומר גורם הערכה, "אבל השיקולים חייבים להיות ענייניים"
יוסי יהושוע

עם כל הכבוד לירי הפצמ"רים מסוריה, שנמשך גם בסוף השבוע, עיניהם של מקבלי ההחלטות נשואות למקום אחר. הדילמה המרכזית שמעסיקה בימים אלה את מערכת הביטחון היא מה עושים עם מפעל הטילים המדויקים שמנסה איראן להקים בלבנון עבור חיזבאללה.

 

העיתון "א־ג'רידה" בכוויית היה הראשון שדיווח על הקמת מפעלי הנשק בלבנון, וייתכן שהייתה זו הדלפה ישראלית. בכנס הרצליה, לפני כשבוע וחצי, נתן ראש אמ"ן, אלוף הרצי הלוי, אישור רשמי לכך. "בשנה האחרונה איראן פועלת להקים תשתיות ייצור עצמי של נשק מדויק גם בלבנון וגם בתימן", אמר, והבהיר: "אנחנו לא יכולים להישאר אדישים לזה — ולא נישאר".

 

לא רק במטה הכללי בקריה דנים בכך אלא גם בקבינט, שקיים על כך דיון מיוחד. כמה מהשרים מגלים עניין מיוחד בסוגיה, וימים יגידו אם הדילמה הזו תחליף את הדילמה של תקיפת מתקני הגרעין באיראן בסוף העשור הקודם, שהביאה למתיחות גדולה בין מקבלי ההחלטות בצמרת. לפי פרסומים זרים מצליחה ישראל — באמצעות מודיעין מדויק ופעילות כירורגית של חיל האוויר — לפגוע במשלוחי הנשק האסטרטגי העובר מאיראן דרך סוריה לחיזבאללה בלבנון. גם אם לא כל המשלוחים מושמדים — ההערכה היא שמדובר ב־60 אחוז — זו עדיין מכה קשה לציר הרשע וזהו גם הפסד כספי גדול.

 

מדובר בטילים ארוכי טווח ומדויקים כמו טילי פתאח 110 משודרגים, המגיעים לטווח של כ־300 ק”מ ברמת דיוק של כמה עשרות מטרים בודדים, במערכות הגנה כדוגמת Sa22, שנועדו לפגוע בחופש הפעולה של חיל האוויר במלחמה הבאה וכך לקזז את היתרון הישראלי המובהק, וכן בטילי חוף-ים מדויקים וארוכי טווח מסוג "יאחונט".

 

לאיראן נוח מאוד שמפעל הטילים המתקדמים מוקם על אדמת לבנון. לפי ההבנות הבלתי כתובות בין ישראל לחיזבאללה, צה"ל לא תוקף משלוחי נשק על אדמת לבנון אלא רק בשטח סוריה. בפעם היחידה שבה עשה זאת, לפני כשלוש שנים, הגיב חיזבאללה בירי בהר דב. מאז המדיניות הזו נשמרת, והיא זו שעומדת בעצם בלב הוויכוח המתנהל במערכת הביטחון: האם חיזבאללה מורתע או מרתיע.

 

למרות ההצהרות הלוחמניות שנשמעו בשבוע האחרון מפי בכירים, שתי התשובות נכונות. חיזבאללה איבד 1,800 לוחמים בקרבות בסוריה ויותר מ־7,000 נפצעו, כך שאין לו עניין לצאת למלחמה כעת. מצד שני, הארגון הפך לצבא של ממש, עם ניסיון קרבי עשיר משבע שנות הלחימה על אדמת סוריה, עם יכולות מתקדמות בתחומים המבצעי והמודיעיני ועם ארסנל עצום של כ־150 אלף רקטות. רק לשם השוואה: בעוד שבמבצע צוק איתן, שהוא הזיכרון הטרי ביותר של הציבור, שיגר חמאס כ־120 רקטות ביממה, הרי שקצב האש של חיזבאללה צפוי להגיע ל־1,200 רקטות ביממה — פי עשרה. להיקף כזה של ירי שום מערכת הגנה לא יכולה לתת מענה — לא כיפת ברזל ולא שרביט קסמים. וכמובן אין מה להשוות בין קסאמים וגראדים עם ראשי נפץ קטנים יחסית לבין טילים מדויקים מונחי ג'י־פי־אס עם מאות קילוגרמים של חומר נפץ. אם מוסיפים לזה את איום החדירה ליישובים בקו הגבול ואת הרקטות קצרות הטווח אך הכבדות שלקח חיזבאללה ממחסני צבא אסד, אפשר להבין שפיקניק זה לא יהיה. ההערכה הסבירה מדברת על מאות אזרחים הרוגים בתרחיש של מלחמה מול חיזבאללה.

 

מנגד, צריך לקחת בחשבון שיכולותיו של צה"ל השתפרו באופן דרמטי. מספר המטרות שאסף חיל המודיעין על חיזבאללה בשנים האחרונות מגיע לאלפים רבים, ולא בכדי אומר הרמטכ"ל גדי איזנקוט כי אילו נסראללה היה יודע מה אנחנו יודעים עליו, הוא לא היה חושב על מלחמה. תוסיפו לזה את יכולות האש המתקדמות שהשתפרו פלאים, כמו שאמר מפקד חיל האוויר, אלוף אמיר אשל: "חיל האוויר יודע היום לעשות בתוך 48 שעות את מה שעשינו בכל מלחמת לבנון השנייה".

 

לכן ניתן להעריך שמלחמת לבנון השלישית תתאפיין בחילופי מהלומות אש קטלניות בין שני הצדדים שיימשכו ימים ספורים עד שהעולם יתערב. והפעם ההתערבות תהיה מהירה, כי ברגע שייפגעו בנייני מגורים ומגדלים בתל־אביב, באופן מטאפורי (או שלא) יזרקו את היועצים המשפטיים מתאי התקיפה של חיל האוויר, והנזק שיספגו חיזבאללה ולבנון יהיה אדיר בכל קנה מידה. לא בכדי המליץ אלוף אשל לתושבי דרום לבנון לברוח משם עם פתיחת המלחמה.

 

השאלה הגדולה היא האם נוכח ההתפתחויות בלבנון אין לשלול את האפשרות שישראל תנחית מכת מנע מקדימה שתצליח לא רק לפגוע במפעלים, אלא גם לשתק חלק ניכר מהיכולות ההתקפיות של חיזבאללה, כך שיהיה ברור מעל לכל ספק מי ניצח במלחמה הזו. מקבלי ההחלטות צריכים לקבל את תמונת המודיעין המיטבית ולדעת עד כמה מכת פתיחה כזו יכולה לקזז את היכולות של הצד השני ולשנות את תמונת המצב באופן מובהק.

 

הסיטואציה הנוכחית שונה מזו של תקיפת הכור הגרעיני בסוריה ב־2007, שלפי פרסומים זרים בוצעה בידי ישראל. בעוד שהקמת הכור נשמרה בסוד וגם הדילמה אם לפעול נגדו נותרה בחדרי חדרים, הרי שהקמתו של מפעל הטילים האיראני בלבנון נחשפה, וכך גם ההתלבטות של מקבלי ההחלטות בישראל — שאף בוחרים למנף את עצם קיומו. אחת הסיבות לכך שבכירים בצה"ל מדברים בגלוי היא הציפייה לכך שמדינת לבנון תיקח אחריות, תעצור את הקמת המפעלים ובכך תמנע מלחמה שתפגע אנושות בכלכלה, בתשתיות ובתיירות שלה. ובלי זה, אין לה כלום.

 

גורם הערכה בישראל אומר כי "מלחמת לבנון השלישית, אם תיפתח, תהיה מלחמה קשה. אנחנו ננצח בה, אבל ההבדל יהיה במכת הפתיחה". לדבריו, "הכי קל לא לקבל החלטה, כי מי שייקח אותה כעת מזמן לו ועדת חקירה. אבל השיקולים בצמרת צריכים להיות ענייניים".

 

 


פרסום ראשון: 01.07.17 , 23:52