"החיים שלי הם כמו 'הקוסם מארץ עוץ': בהתחלה שחור–לבן ופתאום זה נהיה צבעוני"
בולימיה בילדותה, אשפוז במוסד פסיכיאטרי בתקופת התיכון, התמכרות לאלכוהול, חשש ללידת תינוק עם תסמונת דאון, דיכאונות, גירושים - בכל אלה עוסק "לוחמת האהבה", ספרה האוטוביוגרפי של גלנון דויל מלטון. בראיון היא מספרת איך התגברה על הכל כדי למצוא אהבה אמיתית דווקא בזרועות אישה
כשאופרה ווינפרי קראה את "לוחמת האהבה", ספרה האוטוביוגרפי של גלנון דויל מלטון, שכיכב בראש רשימת רבי המכר של הניו־יורק טיימס, היא לא הסתפקה בהכללתו במועדון הספרים שלה ורכשה את הזכויות להפיכתו לסרט קולנוע.
כשקוראים את ספרה של מלטון (41), אפשר להבין למה ווינפרי כל כך התחברה אישית לסיפור של מי שהייתה מורה לאמנות והפכה לבלוגרית פופולרית, אקטיביסטית חברתית, פילנתרופית הפועלת למען פליטים וילדים במצוקה, ומרצה מבוקשת, כולל הופעה ב־Ted, שבה צפו מיליונים. יש בביוגרפיה של מלטון חומרים שמוכרים לווינפרי היטב, חלקם גם מחייה הפרטיים.
כשסוקרים את חייה של מלטון ברור גם למה הם שווים סרט: בולימיה בגיל צעיר, אשפוז במוסד פסיכיאטרי בזמן לימודיה בתיכון, התמכרות לאלכוהול, משברים בחיי נישואים, דיכאונות, והעיקר - יכולת מופלאה להירפא ולהיחלץ מכל המשברים והנפילות. "'לוחמת האהבה' ייגע בליבו של כל מי שחווה אי פעם כאב או בושה בעולם, כלומר כל אדם בעולם", אמרה ווינפרי. ואילו אליזבת גילברט, החתומה על רב המכר "לאכול להתפלל לאהוב", קבעה שספרה של מלטון מגיע "לעומקים של אמת, כוח ורגש ומלאי עוצמה, המסוגלים לנצח את הכאב ולזכות באהבה שאנחנו ראויים לה".
וכך בעוד שבהוליווד מחפשים שחקנית הולמת שתגלם את מלטון, ספרה מגיע עכשיו בתרגום לעברית למדפים בישראל (הוצאת שוקן). בתחילתו מלטון משחזרת את ילדותה בווירג'יניה, שהייתה דווקא מאושרת להפליא. "הייתי נאהבת", אומר המשפט הפותח של הספר. "אם הייתה ביכולתה של אהבה למנוע כאב, לעולם לא הייתי סובלת".
נפש שבורה
אבל האהבה לא הצליחה למנוע כאב, ובגיל עשר היא כבר מפתחת בולימיה. "הייתי ילדה רגישה מאוד ולמדתי בשלב מוקדם מאוד שזה לא משהו מקובל", משחזרת מלטון בראיון טלפוני. "במשפחה שלי, בבית הספר, בכנסייה או בשום מקום אסור היה לי להיות בחוץ מי שאני בפנים. וזה קורה לכולנו. וכדי להתמודד עם המצב, התמכרתי. אני חושבת שזו משמעותה של התמכרות - מקום מחבוא שאנשים רגישים הולכים אליו, כשהם מרגישים שזה לא בטוח עבורם להיות אנושיים לגמרי בעולם שבחוץ. הייתי צריכה מקום שבו לא הייתי מחויבת להרגיש טוב תמיד. ילדות קטנות לומדות במהרה שהן צריכות לנהוג בצורה מסוימת - להיות מנומסות, שקטות וקטנות - ושהן לא אמורות לגדול, לא בגוף ולא בקול ולא בשאיפה. הרבה בנות צעירות מגיבות בדרך שמאפשרת להן להיוותר קטנות ולעקוב במידת מה אחרי החוקים החברתיים. זו מהותן של הפרעות אכילה. בולימיה היא דרך עבור ילדה לספק את הרעב שלה ובמקביל ללכת אחר התכתיבים החברתיים, בכך שהיא נשארת רזה וקטנה".
בשנה האחרונה ללימודי התיכון מלטון נכנסה יום אחד לחדרה של היועצת והכריזה: "אני כל כך עייפה, לא טוב לי. אני חושבת שאני עומדת למות. תתקשרי להורים שלי. אני לא יכולה להתמודד עם שום דבר, מישהו צריך לעזור לי". כבר באותו יום הוריה הסיעו אותה ל"מקום לאנשים עם נפש שבורה", כך היא מגדירה את המוסד שבו אושפזה למספר חודשים. "המסר שאנחנו מקבלות הוא שהערך השלם שלנו תלוי בגוף שלנו ושגופים קטנים שווים יותר מגדולים. הגעתי למוסד עם עוד הרבה ילדות קטנות אחרות, שכל מה שהן עשו היה לנשום לתוכן את כל המסרים הללו מהחברה והן ניסו למצוא דרך לעמוד בכללים".
מה את זוכרת מתקופת האשפוז הפסיכיאטרי?
"אני זוכרת, למשל, שיצאנו לטיול לראשונה מטעם המוסד. היינו צריכים לעלות על אוטובוס קטן ולהסתובב במוזיאון לאמנות בעודנו מחזיקות ידיים. חששתי שניתקל במישהו מהתיכון שלי. זאת הייתה השפלה נוראית, אבל הייתי אסירת תודה, משום שהרגשתי באמת בטוחה כשהחזקתי ידיים עם שאר האנשים מהמוסד. זה היה איזשהו צורך שנענה - מעולם לא הרגשתי בטוחה בעולם או בתיכון שלי, שם הייתה אכזריות. אז כשהסתובבנו במוזיאון הרגשתי מבוכה והקלה בו־זמנית".
חלק נכבד מ"לוחמת האהבה" מתמקד בקשר המורכב שניהלה עם קרייג מלטון, בעלה לשעבר ואבי שלושת ילדיה. הם נפגשו בחגיגות יום העצמאות האמריקאי, אחרי שמלטון סיימה את הקולג'. "קרייג היה במחזור מעליי בתיכון והוא היה בלתי מושג. כוכב פוטבול שהחוסן ומגע הזהב שלו הם כל מה שמאמן יכול לבקש או ליצור", היא כותבת. "הוא גבוה וחסון ושערו שחור שופע. עיניו מחייכות וטובות. נראה שהוא חש בנוח בעורו החלק והשזוף. הוא אקזוטי ומושך".
מערכת היחסים של השניים ידעה עליות ומורדות. חרף האבחנה הרפואית שבנם נושא תסמונת דאון הם הביאו אותו לעולם, ובסוף הוא נולד חף מהתסמונת, והיו גם בגידות של קרייג, עוני ואלכוהוליזם. "במשך 20 שנה בכל פעם שכעס או פחד או בדידות היו מתחילים לבעבע בתוכי, הייתי שולחת יד אל הכפתור הנוח - ספר, בליסה, גוף, מסע קניות, פיד הפייסבוק - ומשקיטה אותם".
לפני שנים אחדות מלטון חוותה משבר נפשי ופיזי. "אני מתחילה להיות עייפה מהרגיל, בכל בוקר אני מרגישה שהגוף שלי מרותק למיטה כמו פרפר נעוץ בסיכה בתיבת תצוגה", היא מתארת בספרה. "המפרקים שלי כואבים, הרגליים נפוחות והשיער שלי מתחיל לנשור קצוות־קצוות. קר לי כל הזמן".
שני רופאים סבורים שמדובר במחלה נפשית, רופא שלישי מוצא סימנים למחלת ליים."אני חושבת שהמשבר הפיזי שחוויתי הושפע בהחלט מהחולי הרוחני שלי בתוך הנישואים", מתוודה מלטון באוזניי. "הבריאות הנפשית שלי תמיד הייתה קשורה לבריאות הרוחנית והפיזית שלי. אני חושבת על רוח, גוף ונפש כקשורים בעבותות זה לזה. בדיעבד אני חושבת שהגוף שלי כבה. הנישואים שלי לא היו טובים, אבל לא ידעתי את זה בזמנו. בדיעבד אני חושבת שהגוף שלי אמר שקרייג ואני לא נמשיך עד שהאמת על מי אני ומה הנישואים הללו ייצאו לאור".
המלטונים עקרו לפלורידה שטופת השמש ועתירת החופים הקסומים, שם נעלמו המכאובים. "מזג האוויר בהחלט עזר לגוף שלי ואני חושבת שההתרחקות מכל האנשים שהכרנו ומכל הקבוצות שהיינו בהן, העניקה לקרייג את היכולת לספר לי את האמת על הבגידות שלו וההתמכרות שלו לפורנו, משום שהיינו רק אנחנו. היינו מבודדים מכל מי שהיה יכול להיות מושפע מכך. השמש היא שעזרה להוציא לאור את כל השאר".
חשיפת האמת לא הצילה את הנישואים והם התפרקו סופית בקיץ שעבר, מספר שבועות לפני יציאת הספר. "כעת יש לנו מערכת יחסים שמכילה יותר כבוד ממה שהכילה ככל הנראה כשהיינו נשואים", היא מדווחת. "אנחנו לא אומרים שהנישואים שלנו 'נגמרו' אלא שהם 'הושלמו'. נפרדנו ואנחנו גרים קרוב ואנחנו עדיין מקיימים ארוחות משפחתיות. אנחנו מגדלים את הילדים שלנו כשותפים".
ממבט ראשון
מהר מאוד מלטון מתנחמת בזרועותיה המסוקסות של אבי וומבאך - כדורגלנית עבר אמריקאית מפורסמת, שזכתה בתואר כדורגלנית השנה שש פעמים וכבשה 184 שערים בינלאומיים. לא מפתיע שהשתיים התחברו ומצאו שפה משותפת - וומבאך התמודדה אף היא עם התמכרות לאלכוהול ולסמים. '"הכרנו באירוע ספרותי. אבי קידמה את הספר שלה, אני את שלי", חושפת מלטון. "ומה שהיסטרי הוא ש'לוחמת האהבה' עוסק בעיקר בניסיון הנואש שלי להבין אהבה רומנטית. ניסיתי כל כך להבין אותה משום שמעולם לא הרגשתי את זה. ובשנייה שפגשתי את אבי קלטתי מהי אהבה רומנטית. זאת הייתה אהבה מבט ראשון, מושג שמעולם לא האמנתי בו קודם. החיים שלי שונים לגמרי מאז שנפגשנו. אתה מכיר את הסרט 'הקוסם מארץ עוץ', שבהתחלה הוא מצולם בשחור־לבן ופתאום זה נהיה צבעוני ואתה חושב לעצמך: 'וואו, איך לא שמתי לב שזה היה שחור־לבן כל הזמן הזה?' ככה החיים שלי - הכל לגמרי בצבע עכשיו".
בחודש מאי האחרון השתיים נישאו. "כשאבי הלכה להוריי לבקש את ברכתם, אמא שלי אמרה: 'לא ראיתי את הבת שלי כל כך מאושרת מאז שהיא הייתה בת עשר'. אני תמיד חושבת על מה שאמא שלי אמרה, בגלל שעשר זה הגיל שבו כל הבלגן התחיל. אני תוהה אם ידעתי אז מה אני מסתירה. אני לא יודעת. יש לי הרבה שאלות כשאני מסתכלת על הסיפור שלי בדיעבד. לרוב אפילו לא אכפת לי מה הכל אומר, כי אני פשוט ממש־ממש מאושרת בפעם הראשונה. מה שגיליתי לאורך המסע שיצאתי אליו בכתיבת הספר ובחיי האישיים הוא שכדי לנכס לעצמנו חופש ואהבה, קודם כל יש הרבה כאב. הבנתי ששום דבר לא קל ושדרוש הלך רוח לוחמני ואמונה בכוח של עצמך כדי לצלוח את הקרבות בדרך לחירות".
החתונה נערכה בכנסייה בנייפלס, העיר שבה הן חיות בפלורידה. "הטקס היה יפהפה! הוא היה מצומצם מאוד, הזמנו משפחה וכמה חברים טובים. אבי ואני נשאנו נדרים יפים זו לזו. זה היה היום היפה בחיי, האמת".
איך הגיבו הילדים למצב החדש?
"התגובה שלהם הייתה מדהימה. החלק הראשון היה קשה, גירושים קשים לילדים. הילדים שלי מתים על אבא שלהם. קרייג הוא אבא נהדר ומסור. כשהושבנו אותם לראשונה וסיפרנו להם הוא היה האביר שנלחם עבורי ועבור אבי. הוא אפילו אמר להם שזה בסדר שיאהבו את אבי, היא חלק מהמשפחה שלנו. הוא נתן להם רשות לאהוב אותה. ואז היא נכנסה לתמונה ומילאה כל חור שהיה בחייהם קודם, כאילו היא נוצרה עבורם. היא עבדה קשה מאוד לרכוש את אמונם והצליחה. אם תדבר איתם עכשיו, כל השלושה היו אומרים שהם לא היו משנים דבר. שהמשפחה שלנו, כפי שהיא עכשיו, יש בה הרבה יותר אושר ושלווה מהתקופה שניסינו לגרום למשהו מקולקל לעבוד".
מלטון סבורה שאלוהים ברא את האישה כלוחמת ועסוקה בלהפיץ את סיפורה בכל דרך אפשרית. היא מרצה עשר פעמים בחודש וההרצאות שלה סולד־אאוט. "אגב, מאז שהתחתנתי עם אבי היו כמה כנסיות שבהן הרציתי בעבר, שאמרו לי שלא אוכל לחזור להרצות בהן שוב. למי אכפת? הספר שלי עוסק בחוויה הנשית של התבגרות, בתוך מכלול המוסדות שמגדלים אותנו בהם - בין אם זו הכנסייה, תעשיית היופי, המערכת הפוליטית או הנישואים. נשים רבות מתחילות להתעורר כעת ולגלות שקיים רעל בתוך כל המוסדות האלה. ההכרה ברעל מעירה נשים ומחזקת אותן ולכן כל אישה מוצאת את עצמה בספר הזה.
"כולנו ידענו, איפשהו בעצמות, שכל מה שמלמדים אותנו על נשיות וגבריות זה בולשיט ותוצר חברתי. הרעיונות הללו, בדבר מי שאנחנו אמורים להיות כגברים וכנשים, מקשים על גברים אמיתיים ונשים אמיתיות לראות אחד את השני ולהיות אנושיים אחד עם השני. אני מקווה שהצלחת הספר מבוססת על הרצון הנואש להשתחרר מהרעיונות השגויים בדבר גבריות ונשיות, כך שיוכלו להיות אנושיים לגמרי".
אז מי תשחק אותך בסרט?
"אני באמת עוד לא יודעת", מתעקשת מלטון. "אני מקווה שזו תהיה מישהי חזקה מאוד, קשוחה וחכמה". *
לפנייה לכתב/ת 
