עד כאן

1. מאסטר אוף נאן / "הוא עושה 'לואי' יותר טוב מלואי", זו מחמאה (מוגזמת) שנזרקת פה לכיוון של עזיז אנסרי והעונה השנייה והמבריקה של 'מאסטר אוף נאן' בנטפליקס. אנסרי לא מגיע לעומקים והרגישויות בהם המאסטר הג'ינג'י חוקר גבריות, אבהות ואת ההומו ספיאנס עצמו (והסטנד־אפ שלו לא מתקרב לזה של סי.קיי), אבל הוא לא מריר ומטיפני כמוהו ומספק נקודת מבט על החיים בניו־יורק שמשאירה אותך יותר מחייך ופחות אובדני. העונה השנייה הבליטה את החופש היצירתי של אנסרי ואלן יאנג ואת הדברים הנהדרים שהם עושים איתו: סיפורים רב־תרבותיים, טיפוסים שקופים, מכאובים משפחתיים והשלמה איתם, מרדף אחרי זוגיות בזמנים דיגיטליים של מאיצי חלקיקים רגשיים ומיניים והתאהבות ענקית אחת. הסיפור עם פרנצ'סקה, אלוהים יברך את עצמות הלחיים שלה, קצת חוטף את חצייה השני של העונה למחוזות דרמטיים ומעמעם את הקומדיה, אבל כמו שהעידו על 'מאסטר' היוצרים של 'החיים עצמם': "נדיר למצוא תוכנית שגורמת לך בבת אחת לצחוק, לבכות וממש לרצות פסטה".

2. סיפורה של שפחה / מהפרק הראשון בעיבוד לרומן הדיסטופי של מרגרט אטווד מ־1985 היה ברור שמדובר במגנט סופרלטיבים אימתני. הסדרה הזו (HOT) מציעה הרבה יותר מאמירה על התדרדרות למחוזות טוטליטריים ועל כך שפסיביות פוליטית של המחנה הליברלי היא בחירה הרת אסון. 'יומנה' איננה מניפסט. זו טלוויזיה מהפנטת: תצוגת המשחק (האישונים המתרוצצים לבדם שווים אמי), הלוק הסינמטי, התלבושות שהפכו לקלאסיקת אינסטנט ששולחת "שפחות" להפגנות, בתי משפט ושאר זירות מאבק, דמויות מורכבות ומעוררות אמפתיה, והרבה החלטות נבונות (הפלאשבקים שנטועים בהווה מוכר) שעזרו ליצור את הסדרה המדוברת של השנה וכנראה הטובה שבהן, לפחות מבין החדשות.

מאסטר אוף נאן

3. הנותרים / הסדרה הכי טובה שלא ראיתם. העונה השלישית והאחרונה (שודרה ב־yes ,HOT וסלקום tv) של היצירה הפואטית של דיימון לינדלוף הייתה כל מה שמתכוונים אליו כשאומרים שסדרות טלוויזיה הן הקולנוע החדש. כל פרק פקע כמו פרח משוגע, סרט של 50 דקות שמקיים יחסי גומלין עם ספינת האם אבל יכול לעמוד בזכות עצמו תודות ליכולת עילאית של סטורי־טלינג ותועפות של השראה. קו העלילה שהתרכז בהתחרפנות המחריפה של הדמויות האהובות - ושל העולם כולו, בגדול - לקראת ציון שבע שנים להיעלמות ההמונית, אפשר לבחון שאלות של אמונה ומתן משמעות לחיים איתה ובלעדיה והסתיים כהכרזה חומלת ומרגשת על כוחה של האהבה בעולם כאוטי, חסר פשר וחסר אלוהים.

4. מיליארדים / 'מיליארדים' הייתה סדרה כיפית גם בעונתה הראשונה (משודרת ב־yes). טראשית במידה, מופרכת כמו קומיקס בוול סטריט, מעט חסרת נשמה וחוגגת את יכולות המשחק של גיבוריה, פול ג'יאמטי כצ'אק רודס, תובע שבעורקיו זורמת כספית רועמת ודמיאן לואיס כמיליארדר בובי אקסלרוד שמפחיד יותר כשהוא רגוע מאשר כשהוא כועס - תכונה מלחיצה מאוד. העונה השנייה העמיקה חפור ברבדים של מה שעומד מאחורי התנגשות כזו בין שני זכרי אלפא, הציגה קצב רצחני, פיתולי תסריט אדירים, דמות שמסרבת להגדרה מגדרית מקובלת, והשיגה חותמת של התבגרות מעוררת כבוד: גם כיף וגם אמירה, מה רע?

הנותרים

5. סמוך על סול / שתי סדרות נהדרות העמידו במרכז עונתן השלישית יריבות בין אחים. ריי ואמיט סטאסי (יואן מק'רגור בתפקיד כפול נפלא) מ'פארגו' נשאבים למערבולת רצחנית שבוקעת מתוך סכסוך ישן שהוא מעין טייק מודרני על סיפור יעקב ועשיו. אבל למרות ש'פארגו' (HOT) מגניבה יותר מ'סול' (yes) ונתנה עונה מצוינת, הרי שהאחרונה נותנת נוק־אאוט בכל מה שקשור לחפירה בפצע המשפחתי. היריבות בין צ'רלס שמיכת חלל מק'גיל (מייקל מקין העצום) ואחיו הצעיר ג'ימי משורטטת באופן עמוק, כאוב ורב ניואנסים תודות לבנייה האיטית (הסדרה הזו איטית יותר מביבי שולף ארנק במסעדה) והיסודית של הדמויות והעלילה. בנוסף, קיבלנו מנות של עוף מסמם ממסעדת פויוס הרמנוס כשגאס פרינג חזר והביא איתו ניחוח של 'שובר שורות', לרבות הקטור סלמנקה, דמות מס' 1 ביחס שבין מלל בפרק לרמת השנאה שלי אליו. והכל מבוים באלגנטיות ואורך רוח שמעידים על ביטחון עצמי כמעט מתריס.

1.טווין פיקס

הרב מג דיוויד לינץ' חזר לעיירה (ול־yes). אם משחררים ציפיות לגבי נרטיב, אמינות, דמויות, בקיצור, תשחררו הכל הכל, תקבלו את הדבר הכי קרוב לצפייה בחלום של מישהו אחר לפני שממש יחברו אלקטרודות למוח של אנשים ויקרינו את זה ביוטיוב. זה מאוד משונה ומאוד מצחיק.

מיליארדרים

2.שקרים קטנים גדולים

מיני־סדרה של HBO (משודרת ב־HOT yes וסלקום tv) שהצליחה לחרוג מהשטנץ של סכסוכי נשים בפרברים העשירים ולדון באלימות משפחתית והשלכותיה, הורות עכשווית ומופרעויותיה ואינפנטיליות מבדרת בקרב מבוגרים. והכל עם קאסט מלכותי ממש: ניקול קידמן, ריס ווית'רספון ולורה דרן ושיילין וודלי.

3.טאבו

סיפורה של שפחה

טור דה פורס של טום הארדי שיצר, כתב וכיכב בדרמה על פרא לונדוני בראשית המאה ה־19 שחוזר מאפריקה מתויג כמשוגע, נלחם נגד כל העולם, עורג אל אחותו למחצה, נלחם בהזיות וודו וזוכה בקלות בתואר הדמות שהיית מעדיף לשתות דלי זפת מאשר לפגוש בה בסמטה חשוכה (yes).

4. נופל וקם

פיט הולמס נבגד בידי אשתו, מאבד את נישואיו וביתו ומוצא עצמו מנסה להגשים את חלום הסטנדאפ בזמן שהוא מתרסק על הספה אצל חברים/מכרים/כמעט זרים גמורים. לצד הופעות אורח מבריקות, הסדרה הזו היא בידור טוב לב, אבל לא צ'יזי, מצחיק ונוגע ללב. בינג' מושלם (משודרת ב־HOT ,yes וסלקום tv).

5. I love Dick

ג'יל סולווי, היוצרת של 'טרנספרנט' מבית אמזון, מפנה מבט אל שגיונות - מיניים ויצירתיים - בעיירה נידחת עם סצנה אמנותית מבעבעת, על פי ספר הקאלט של כריס קראוס. האובססיה המינית של הגיבורה, ההיסחפות של בעלה, ההתפרקות של מושא תשוקתה (קווין בייקון נושא טלה כמו אריאל שרון!) מזוהרו - הכל בסדרה הזו מוזר ומעניין ומקורי ומעורר מחשבה.