היום לפני

לואי רנאר היה בכלל מכונאי רכב מזדקן מפריז שהשתלט על עסק הבגדים התחתונים שהותירה אחריה אמו שהלכה לעולמה. את השכלתו בתחום הנדסת הרכב ניסה להמיר לעסקי הבדים, אבל לא זכה לפריצה הגדולה עד שבמאי 1946, שנה אחרי תום מלחמת העולם השנייה, רנאר התהלך לו בעיירת החוף היוקרתית סן־טרופז שבריביירה הצרפתית. הוא שם לב שהנשים המשתזפות מגלגלות למעלה את בגד הים שלהן כדי להשיג שיזוף יותר טוב. ממש באותם ימים הגה מעצב האופנה היהודי ז'אק חיים את בגד הים החושפני ביותר שנוצר עד אז, בשני חלקים, וכינה אותו "האטום" כי היה כה קטן. אלא שרנאר, מתחרהו העיקרי, הציג מוצר דומה עם שם קליט יותר: ה"ביקיני", על שם ניסוי גרעיני הרסני שהאמריקאים ביצעו באוקיינוס השקט באיי ביקיני השלווים. רנאר הציג את "הבקיני" היום לפני 71 שנה בפריז וזכה בתהילה. הביקיני הפך לפופולרי בעיקר בצרפת הליברלית, אבל לא ממש תפס בשאר חלקי העולם עד ששני כוכבות על לבשו אותו בסרטיהן: בריז'יט בארדו הצעירה, ואחריה אורסולה אנדרס, שיצאה מהים עם הביקיני מול שון קונרי, בסצנה המפורסמת בסרט "ד"ר נו" — סרט הבונד הראשון. מאותה נקודה, 16 שנה אחרי שהומצא, הפך הביקיני לתופעה עולמית מוגמרת | בתמונה: אורסולה אנדרס מתוך "ד"ר נו"