מפעל "זרועות שיח" באשקלון ייסגר

בגלל מחסור בעובדים: המפעל הוותיק "זרועות שיח" באשקלון סוגר את שעריו. המפעל הוקם לפני 35 שנה, ופעל באזור התעשייה אשקלון דרום שישה ק"מ מהגבול עם עזה. הוא ייצר זרועות מתכת לתליית טלוויזיות, מוצרי פרזול וזיווד. את הייצור הוא מעביר לקבלני משנה בסין ויהפוך ליבואן במקום יצרן. המשמעות: במקום מוצרים מייצור עצמי כחול לבן, המפעל ישווק מוצרים מתוצרת סין שזול יותר לייצר. קווי היצור והציוד המקצועי של המפעל עומדים כעת למכירה, חלקם חדשים יחסית.

המפעל העסיק בעבר 90 עובדים. בשנה האחרונה הוא החל בהליך סגירה וכעת פוטרו 25 העובדים האחרונים. המפעל צפוי להעסיק 15 עובדים בלבד: מחסנאים, נהגים ואנשי שיווק. כל עובדי הייצור פוטרו. יגאל כהן (58), מבעלי המפעל, אמר אתמול ל"ממון": "נמאס לנו. הקמנו את המפעל בשנות ה־90 בבת־ים ואחר כך עברנו למפעל חדיש באשקלון, עכשיו אני מעביר את הייצור לסין לקבלני משנה. זה הפך בלתי אפשרי לייצר בארץ, הכי קשה שאי־אפשר להשיג אנשי מקצוע. סגרו את בתי הספר המקצועיים כמו עמל וכדומה, ואין יותר מסגרים ורתכים. מה שקרה לטקסטיל בסוף שנות ה־90 קורה עכשיו לתעשיית המתכת. ויש גם את העומס מצד הרשויות. על מבנה המפעל שהוא בבעלותי אני משלם מסי עירייה בהיקף של 380־400 אלף שקל בשנה. זה המון וזה גדל. כואב לנו הלב לפטר עובדים, אבל לממשלה לא אכפת".

המפעל השכן הוא רב־בריח בבעלות שמואל דונרשטיין, שגם חבר בוועדת העבודה של התאחדות התעשיינים. לדבריו, "לא הממשלה ולא האזרחים יודעים את האמת על המצב הנורא שהתעשייה המסורתית בישראל נמצאת בה. הרגולציה והתנהלות בלתי אפשרית של השלטון המקומי מעמידות את התעשייה כבת ערובה לדרישות כספיות מופרזות של השלטון המקומי. לא מדובר רק בהעברת מפעלים לסין. מפעלים ישראליים עוברים לפולין, סלובקיה, ארה"ב ועוד. המדינה לא משקיעה בחינוך מקצועי טכנולוגי. בממשלה האחרונה העבירו את האחריות על בתי ספר מקצועיים לידי משרד הרווחה. איזו אמא תרצה שהבן שלה ילמד בבית ספר מקצועי בחסות משרד הרווחה? יש חוסר משווע בכוח אדם. סגירת המפעלים בישראל זו רק ההתחלה. מעבר קווי יצור לחו"ל רק ילך ויתעצם בשנים הקרובות".

שמואל דונרשטיין