ביי פייב

תוכניות אחר הצהריים של "כאן" קרויות על שם שעת השידור שלהן והתוכן שאמור לאפיין אותן: "חמש מקורי", "שש כלכלי" ו"שבע אקטואלי". להבדיל מהתארים הבנאליים של שתי האחרונות, "מקורי" זה כבר סוג של הצהרה עם משקל, שמסקרן לבדוק מה עומד מאחוריה. הרי די פשוט להבין מה כלכלי ב"שש כלכלי" ומה אקטואלי ב"שבע אקטואלי". מה מקורי ב"חמש מקורי" — ובכן, זו חידה. הבה ננסה לפצח אותה.

אולי זהו הליין־אפ. כותרות מהדורת אתמול היו הנושאים הבאים: ביקור ראש ממשלת הודו, שיגור הטיל של צפון־קוריאה, המתקפות על חיילים חרדים, יום העצמאות של ארצות־הברית והקשר בין טלוויזיה למין, בעקבות ראיון מדובר של כוכבת "משחקי הכס". סדר יום ראוי, אך להגדיר אותו כחשיבה מחוץ לקופסה יהיה להעליב הן את החשיבה והן את הקופסה. ככלל, המודל של "חמש מקורי" כה מובהק — "לונדון את קירשנבאום" — עד שקצת מצחיק מצידה להתהדר באורגינליות.

פינות נוספות דנו בשאלה מדוע שירי גיל ההתבגרות מרגשים אותנו וכן בחדשות מקומיות. אחד האייטמים בחלק זה גילה שמיזם אימון כושר קבוצתי לנוער הושק ברחובות. קשה להחליט אם לתייג זאת תחת "חשוב" או דווקא "מעניין".

שמא הסוד נעוץ במגישים. אתמול היו אלה דרור פויר הקבוע ורינת ספיבק, שמילאה את מקומה של ענת קורול. ליהוקו של פויר, המוכר יותר בזכות כתיבתו, נועד לרענן את המסך מצבא הסייבורגים ששולט בו. דא עקא, כדי להחזיק תוכנית טלוויזיה נדרשים בכל זאת אי אילו כישורים, ובינתיים פויר מפגין בעיקר אוסף מרשים של הבעות פנים נבוכות. ספיבק אומנם מנוסה ומיומנת יותר, אבל לא בעלת בקיאות יוצאת דופן או אבחנות מאירות עיניים.

אם לא הליין־אפ והמנחים, ייתכן שהבשורה מצויה במעטפת. חבל רק ש"חמש מקורי" עמוסה עד להתפקע במלל ודלה עד מאוד בוויזואליה. כולה מתנהלת בחלל האולפן, כמו אסיר בבידוד שמשווע לפיסת אוויר. בכך הרצועה אינה שונה בהרבה מאחיותיה לז'אנר, אלא שהיא לוקה גם בלחם ובחמאה של תפיסת הטלוויזיוניות. האייטם הסוגר המחיש זאת היטב: אם כבר מקדמים מופע של להקת בלוז ישראלית ב"כאן 88", היה נחמד גם לשמוע את המוזיקה שלה — ולא כפסקול לשיחה. כך נוהגת כל הפקה סבירה ומעוטת אמצעים שברצונה לשבור את רצף הברברת.

לא מן הנמנע שפה טמונה התשובה: "חמש מקורי" היא תוכנית טלוויזיה — מבלי להיות אחת כזאת. נו, זה באמת חדשני.

בקטנה

אחרי המעבר של גיא פינס לקשת, העזיבה של גיא לרר היא עוד מכה קשה לערוץ 10: "הצינור", בהובלת לרר, התחילה כרצועה לילית וזניחה שעיקרה סרטוני חתולים למיניהם והפכה לתוכנית עם שיניים שמרימה תחקירים (למשל איקיוטק והוט) ומריצה קמפיינים אפקטיביים (כגון הקריאה לא להפליל משתמשי קנאביס). בהקשר הזה, יש לתהות אם בביתו החדש, הזכיינית רשת, ייהנה לרר מהחופש שסייע ל"הצינור" להגיע להישגיה. כמו כן, אם אחרי פינס ולרר ערוץ 10 מתכוון לאבד עוד טאלנט העונה לשם גיא, מוטב שזה לא יהיה זהר.