מִגרש השדים

במהלך משחק דרבי בפראג, בין היריבות העירוניות המרות ספרטה וסלביה, הנערך באצטדיון העירוני ג'נרלי ארנה, נראים היציעים לפעמים כאילו הם עולים באש: גרעין קטן וקולני של אוהדים חוליגנים מורידים חולצות ומשתוללים, מדליקים אבוקות, משליכים חפצים וקוראים לפעמים גם קריאות אנטישמיות. אחד השירים של חלק מאוהדי ספרטה בדרבי הטעון, למשל, נשמע כך: "ספרטה פראג היא האלופה. סלביה הם היהודים... אתם עדיין יהודים פולנים. יהודים פולנים, יהודים פולנים".

עם ערן זהבי במדי מכבי. "היו שאמרו, 'לאן ערן זהבי הלך? לליגה הסינית'. אלה השטויות שמדברים בארץ"

התופעה אינה חדשה: ראש הקהילה היהודית בפראג, פרנטישק בנאי, פנה כבר לפני כעשור להנהלת ספרטה ודרש לטפל בקריאות המכוערות האלה שהפכו לאחד המאפיינים המזוהים עם קומץ אוהדים קולני של הקבוצה. זה קרה ב־2007, אחרי משחק במוקדמות ליגת האלופות מול ארסנל, שבו הפסידה ספרטה 2:0 ובו חלק מהקהל המקומי הגיב בקריאות גנאי גזעניות. "זו בעיה שחייבים לטפל בה. ביקשנו מספרטה כבר כמה פעמים לעשות משהו בנידון", אמר אז בנאי שהגיש, יחד עם ראש המוזיאון היהודי בפראג, מכתב תלונה רשמי ליו"ר ספרטה, דניאל קרטינסקי. כמה שנים לפני כן, במשחק מול ארסנל בשלב הבתים של ליגת האלופות, נסגר שליש מהאצטדיון הביתי של ספרטה בעקבות ענישה מאופ"א, בשל קריאות גזעניות נגד יהודים שקראו אוהדי הקבוצה נגד אייאקס אמסטרדם (על ספרטה הוטל אז גם קנס של כ־50 אלף דולר). משחק דרבי אחר הופסק בדקות הראשונות, אחרי שנטען כי אוהדי ספרטה צעקו לעברו אוהדי היריבה: "סלביה jude". ספרטה ספגה לא מעט קנסות בעקבות הקריאות הגזעניות של אוהדיה. באפריל 2003 היא נקנסה למשל ב־5,000 דולר בשל נהמות ששיגרו אוהדיה לעבר חלוצה שחום העור של סלביה, הברזילאי אדואטו.

דווקא לאחר מחאת הקהילה היהודית ספגה ספרטה מכה תדמיתית קשה; שלושה שבועות בלבד אחרי התקרית מול ארסנל, האליל הגדול של האוהדים, הקפטן פאבל הורבאת', כבש שער מול ויקטוריה ז'יז'קוב ובחר לחגוג עם הצדעה במועל יד. ההתאחדות הצ'כית קנסה אותו ב־10,000 דולר וזעמה: "הוא ליכלך את התדמית הטובה של כל הכדורגל הצ'כי". הורבאת' עצמו הביע חרטה לאחר המעשה ואמר לעיתון ''לידובה נוביני": "זו הייתה טעות גדולה שלי, אני בכלל לא פשיסט". ראשי הקהילה היהודית מחו. שוב.

על פי לוח המשחקים של הליגה הצ'כית, כבר במחזור השביעי העונה יתקיים הדרבי שעשוי להוביל למצבים קשים כאלה, גם בשל קנאתם של אוהדי ספרטה ביריבה העירונית, שזכתה באליפות הצ'כית. (עוד על אוהדי ספרטה – ראו מסגרת למטה).

"הם גרעין קטן"

לקלחת הזאת נכנס עכשיו טל בן־חיים (27), עד לאחרונה חלוצה של מכבי תל־אביב, שהגיע בשבוע שעבר לצ'כיה עם אשתו ליאן, וגם שבר על הדרך שיא: ההעברה שלו נחשבת ליקרה ביותר של שחקן ישראל לאירופה ולגדולה אי פעם בכדורגל הצ'כי. כמעט שלושה מיליון יורו שילמה עבורו ספרטה – סכום שלא שולם מעולם על אף שחקן בצ'כיה. בראיון נרחב שהעניק השבוע ל"ידיעות אחרונות", בן־חיים לא הקל ראש בתופעת האנטישמיות של אוהדי ספרטה – אך העדיף לסמוך על כישוריו כשחקן.

מהומה אופיינית בין אוהדי ספרטה ליריבתם סלביה. אוהדי ספרטה שרים: "ספרטה פראג היא האלופה. סלביה הם היהודים... אתם עדיין יהודים פולנים. יהודים פולנים, יהודים פולנים" | אי.פי.איי

טל, עם יד על הלב. אתה לא מפחד?

"בוא אגיד לך משהו שלמדתי בחיים. אנטישמיות, לא אנטישמיות, גזענות, לא גזענות — אוהדי כדורגל ישפטו אותך על פי דבר אחד, קוראים לו מבחן התוצאה. אני אשפט רק על פי היכולת שלי במגרש, ולא אם אני יהודי או לא. אם אהיה טוב, יחגגו איתי, ואם לא אהיה טוב, יהיה יותר קשה. זה ברור בכל מקום. אני משוכנע שאם אציג את היכולות שלי, לא נראה תופעה כזו".

אם תבדוק את ההיסטוריה של המועדון הזה, תמצא ביטויים אנטישמיים.

"ממה שאמרו לי ראשי הקבוצה, ספרטה היא לא קבוצה אנטישמית. כמעט בכל מועדון יש קומץ כזה או אחר. אני בטח לא מתעכב על זה. באתי להראות את היכולות המקצועיות שלי ועל פי זה אשפט. בכל מקום בעולם, אם תלך ברחוב ותשאל עשרה או 20 אנשים, תמצא איזה אנטישמי. לא אוהבים אותנו בעולם. אבל זה לא מעניין אותי ובטח שלא מפחיד אותי. אני מרגיש הכי בטוח".

נגיד שאתה בדרבי נגד סלביה. הקבוצה שלך בפיגור ופתאום אתה שומע קריאות אנטישמיות של קומץ אוהדים ורואה אפילו הצדעה במועל יד. מה תרגיש? איך תגיב?

"אני חושב על דברים חיוביים ומגיע ללא שום חשש. אבל אם חס וחלילה ארגיש שיש איזשהו איום על המשפחה שלי או שיש איזה פחד אצלם, לא אשאר פה אפילו דקה. אני בטוח במאת האחוזים שלא נגיע לזה, אבל אם תהיה טיפת סכנה, סדרי העדיפויות שלי ברורים והמשפחה שלי נמצאת מעל הכל".

אשתך, ליאן, מודעת לתופעה הזו?

"ליאן מודעת לכל דבר, היא בחורה סופר־חזקה".

ובשיחות ביניכם לקראת המעבר זה לא היה שיקול אם לקבל את ההצעה?

"שמענו על זה. אבל אותי למשל יותר הדאיגו ההתאקלמות של הילד בגן, חיי החברה של אשתי או אלף ואחד דברים אחרים. יש פה ישראלים שחיים בביטחון מלא שנים. יש פה הרבה אנשי עסקים שעושים הרבה כסף. דיברתי עם חלקם והם לא הזכירו לרגע אחד שיש איזה פחד, אז אין לי ממה לפחד. אני מגיע לעיר שיש בה קהילה יהודית חמה, עם בתי כנסת, ארוחות כשרות, בתי מלון כשרים. כבר קיבלו אותי יפה מאוד".

היו לך עוד אופציות. למה בחרת דווקא בספרטה?

"היו לי שתי הצעות: הראשונה מנאנט הצרפתית, שמאמן אותה קלאודיו ראניירי, שזכה עם לסטר באליפות אנגליה ורצה אותי, וההצעה מספרטה. הבנתי שבפראג יש הרבה פחות אנטישמיות לעומת צרפת. זה היה אחד השיקולים שלי. אני עוזב את ישראל לראשונה בחיי. לכן בחרתי בפראג, ואני מאמין שבה יהיה לי טוב יותר".

מבחינת אוהדי ספרטה, המלחמה האמיתית היא מול סלביה, ובן חיים יימדד על פי תרומתו בדרבי, בטח בליגה שאין בה אהבה גדולה מדי לזרים. "אם בן־חיים יוכל להיות שובר שוויון מולם, אז הוא שווה כל קורונה ויורו ששילמנו עבורו. ההחתמה שלו מבטיחה הרבה", אומר האוהד הונזה קראו, בעוד אוהד אחר, מייקל בוהצ'ק, לא הכחיש את המצב הרגיש שאליו נכנס בן־חיים: "זה לא סוד שקשה לשחקנים זרים להצליח בצ'כיה. חלק מהסיבות לכך היא שנאת הזרים שעדיין קיימת כאן, אבל דועכת בשנים האחרונות. אני חושב שלבן־חיים יהיה קשה, כי לצד הגזענות שקיימת, הזרים הקודמים של הקבוצה גם לא היו טובים. ולכן לאוהדים יש חששות. מצד שני, זה לא משהו ששער או שניים בתחילת העונה לא יסדרו".

בן־חיים בפראג, השבוע. "עיר שיש בה קהילה יהודית חמה, עם בתי כנסת וארוחות כשרות" | צילום: רנה פלוגר

החלטה משותפת

אחרי שהוריד את בנו שון בגן והספיק להעביר כמה שעות על חוף הים בהרצליה, המריא בן־חיים ביום ראשון השבוע לפראג והגיע אליה בשעות הלילה המאוחרות. אחרי מפגש ראשון עם הקבוצה ואימון בכורה ביום שני, אשתו ליאן חזרה שלשום ארצה ובן־חיים המשיך למחנה אימון באוסטריה. ייתכן שמשחקו הראשון במדי ספרטה יהיה ב־20 בחודש, במשחק ידידות מול ויטסה ארנהיים.

"לא הספקנו אפילו לחפש דירות, הכל היה לחוץ מאוד", הוא מספר. "קיבלנו כבר כמה הצעות למקומות יפים בעיר, אבל זה יקרה אחרי שליאן תגיע עם שון, כשאחזור לצ'כיה אחרי מחנה האימונים".

כמה ישראלים כבר המליצו לבני הזוג על האזורים המועדפים בעיר. ההורים משני הצדדים צפויים להגיע אחרי מחנה האימונים ולעזור למשפחה למצוא את האכסניה הקבועה החדשה שלה. "ברור שמעבר כזה הוא לא קל, אבל למזלי יש לי אישה תומכת. היא מאוד בעניין, היא אמרה לי שהיא מאחוריי לטוב ולרע", מספר בן־חיים. "יש בינינו זוגיות חמה, אמיצה וטובה. אני מתייעץ עם ליאן בכל דבר, וכמובן גם בהחלטה לגבי ספרטה. זו הרי לא החלטה שיכולתי לקבל לבד".

לבן־חיים יש חיבור הדוק מאוד עם בנו שון, שלא מפסיק לבעוט בכדורים, ועם הגעתו לפראג יצטרף לגן יהודי או אמריקאי בעיר. "כאבא אני עושה הכל כדי שהבן שלי ייהנה. אני משוכנע שנתרגל כולנו למעבר הזה, בסך הכל פראג זה יעד מצוין. נתמודד גם עם הקור".

למה אתה חושב שהכי תתגעגע בארץ?

"קודם כל אתגעגע מאוד לים ולמזג האוויר, למשפחה ולחברים הקרובים. אין כמו בבית. למרות הדברים הפחות טובים שיש לנו, אני מאוד מחובר לישראל. אוהב את המדינה הזו".

סגרת חוזה שאם תשלים את ארבע השנים שלו, תרוויח, בתוספת מענקים שונים, כמעט חמישה מיליון יורו. זה ישנה אותך?

"אשאר אותו הדבר. אני אוהב לחיות ולפנק אותי ואת המשפחה שלי, אבל אני לא אדם של פוזות או של שעונים יוקרתיים. לא מעניין איזה רכב יהיה לי או איזה בגדים אלבש. אדע לעשות עם הכסף דברים טובים".

סכנין והפתיל הקצר

בן־חיים נחשב לאחד הכוכבים הגדולים בכדורגל הישראלי. הוא הצליח בגדול עם מכבי תל־אביב וגם בנבחרת ישראל, כשהבקיע שער מול מי שנחשב אולי לשוער הטוב בעולם, ג'יג'י בופון, שהגיע בשנה שעברה עם נבחרת איטליה לחיפה.

 אחד הדברים המאפיינים את בן־חיים הוא הפער בין השחקן שעל המגרש, שהוא אימפולסיבי ולא רגוע, לאדם שמחוצה לו – מחושב ושוקל כל מילה.

אתה מודע לפער הזה?

"במגרש אני אמוציונלי מאוד ולפעמים לוקח צעד קדימה את האימפולסיביות, האגרסיביות והאהבה שלי למשחק. אבל כזה אני. זה מה שנותן לטוב ולרע את מי שאני במשחק. כשמנצחים בדרבי, אומרים שזה בגלל הלחימה והרוח שלי. כשלא מנצחים, אומרים שאני ילדותי וחסר שליטה. אנחנו מדינה של תוצאות".

אבל אי־אפשר להתעלם מזה שיש לך פתיל קצר.

"ברור שיש לי פתיל קצר. לאורך השנים כולם אומרים: 'איך טל מתנהג? הוא היה קרוב מאוד לקבל כרטיס אדום'. אז אני מזמין את כולם לנבור בארכיונים ולראות שלא קיבלתי יותר מדי, ובטח לא מסיבות של נגיחה בשחקן או קללות לשופטים. אני לא קריזיונר, זה חלק מהמשחק שלי".

התדמית הזו, של הילד הרע של הכדורגל הישראלי, פגעה בך?

"למדתי לחיות עם זה, למרות שמעולם לא עשיתי שום דבר שיצדיק את הסטיגמה הקיצונית שנוצרה לי. אני מודע לזה שאני לא טלית שכולה תכלת. אני לא מתייפייף. ההתנהגות שלי במגרשים, במיוחד בשנים הראשונות, גרמה לזה. כך שזה לא נפל עליי משום מקום, אני אחרון המצטדקים שיושב מול המראה עם המבט של 'לא יודע מה רוצים ממני'. מה שבטוח שהתדמית הזו כבר לא רלוונטית. אני לא ילד וכבר לא בכדורגל הישראלי, ובטח שלא פרחח. העניין הוא שיש הרבה נשמות בכדורגל שלנו שניסו להדביק לי את הסטיגמות האלו. מי שרואה אותי מתראיין אחרי משחקים מבין שאני ההפך הגמור מזה. עכשיו אני עוזב את הכדורגל הישראלי ונראה אם לא יתגעגעו אליי. אני בטוח שכן. אני מסתכל על הקריירה שלי ואין לי חרטות".

גם לא על המקרה בחצי גמר גביע המדינה באפריל 6102 מול בני־סכנין, שבו הוצאת כדור חוץ בזמן ששחקן של סכנין שכב על הדשא – מה שהדליק את כולם וגרם לך להפוך למוקצה בסכנין?

"אין לי ממש חרטה על זה. הייתה לנו פילוסופיה מאוד ברורה במכבי, הוראות מקצועיות — כשקבוצה מולנו מנסה לבזבז זמן, אנחנו ממשיכים לשחק. ולכן אם שחקן נשכב ולפי מה שראיתי באותו רגע לא נראה שהוא היה פצוע – ועובדה שהוא התאושש מהר ושיחק 90 דקות – אז אין לי חרטה על כך".

המקרה הזה הוביל למתיחות גדולה בין מכבי לסכנין, בין ההנהלות והאוהדים, אתה בעצמך כמעט לא שיחקת בדוחא.

"אם לא שיחקתי, זה היה רק בגלל פציעה. באחד המשחקים אפילו הגעתי וישבתי שם ביציע, ותאמין לי שיותר בטוח להיות על הדשא. אני משתדל לא להיזכר בכל הסיפור של סכנין, זו לא תעודת כבוד לכדורגל הישראלי. מי שניסה דרך המקרה הזה לייחס לי גזענות, אז אין לו מושג מי אני. בטח שאני לא גזען".

בשנתיים האחרונות, עד לראיון הנרחב הזה, בחרת שלא להתראיין. מדוע?

"הרגשתי שאין משחק הגון בין התקשורת לכוכבים בכדורגל שלנו. טוענים ששחקנים מתראיינים בקלישאות, וכשאני הגעתי לאיזה ראיון והייתי חריף, כולם החליטו לגזור אותי בתקשורת. אז לא התאים לי להתראיין. הרגשתי שהסיקור אצלנו הופך להיות לא מקצועי. אני לא צריך את העיתונאים כדי לדעת אם היה לי משחק טוב או לא. אעמוד מול המראה עם הפרישה וארגיש טוב מאוד עם עצמי. מעולם לא מכרתי אף אחד".

ואז, טלפון מאבא

בן־חיים כמעט עזב את מכבי כבר בינואר האחרון, אבל הצעת הענק שהגיעה מהמועדון הבלגי ברוז' לא גרמה למכבי תל־אביב לשחררו. אולם עתה הוא ניצל את סעיף היציאה שלו, ספרטה שילמה למכבי 2.9 מיליון יורו, והוא השתחרר.

"לפני כשבועיים סוכן צרפתי יצר קשר עם אבא שלי, בדיוק עם תחילת האימונים במכבי. כבר שמעתי על הרבה הצעות, ולכן הייתי סקפטי. למחרת אבא שלי קיבל את ההצעה הענקית הזו למייל. 'אתה רוצה להמשיך להיות סקפטי? החוזה במייל שלי, מיליון יורו' – ככה אבא שלי העיר אותי בבוקר שישי. אני הרי יודע שלא טריוויאלי לקבל חוזה כזה בגילי".

איך הגבת?

"ההצעה קסמה לי. אני מעדיף קבוצות שמתמודדות על תארים, כמו מכבי וספרטה. אני מעדיף לשחק כדורגל דומיננטי מאשר לשחק בליגה יותר טובה, כמו ההצעה מנאנט שבמרכז הטבלה. אבל הבנתי שאצלנו אומרים שהליגה הצ'כית היא לא משהו".

מה אתה באמת חושב על התגובות האלו של הישראלים?

"שמעתי שאמרו שזו ליגה פח וכאלה. אם הייתי הולך לברוז', אז היו אומרים, 'לאן הוא הלך, כולה לבלגיה'. כמו שאמרו, 'לאן ערן זהבי הלך? לליגה הסינית'. אלה השטויות שמדברים בארץ. אני רוצה לתת לכולם נתון: ספרטה פראג, הקבוצה שבמקום השלישי בצ'כיה, ניצחה פעמיים את אלופת ישראל בשנתיים האחרונות בליגה האירופית. הליגה הצ'כית יותר טובה מהישראלית, רק שאצלנו מזלזלים בכל דבר".

אתה מגיע עם תג מחיר מטורף. כל פעולה שלך תימדד בזכוכית מגדלת בצ'כיה, בטח כשמדובר בזר.

"כשאני עולה למגרש, זה הדבר האחרון שאני חושב עליו. יש אולי שחקנים שזה יכול להכביד עליהם. אני, כשהפכתי לאחד משני השחקנים הישראלים שמיץ' גולדהאר שילם עליהם את סכום ההעברה היקר ביותר (השני הוא ברק יצחקי – נ"צ), זה לא השפיע עליי. ברור שאני עכשיו זר בצ'כיה ואני יודע מהמדינה שלי מה היחס לזרים, שהכי קל לרדת עליהם ויש חוסר סובלנות כלפיהם. מצד שני, זו הפעם הראשונה שאני יוצא לשחק בחו"ל ויהיה לי יתרון, שאני לא קורא צ'כית".

גם שמעת את האוהדים ששמחו כשעזבת, שלא מאמינים בך, ואת חוסר הפרגון של אלה שטוענים שכבר בינואר תחזור לישראל.

"אחרי שלא עברתי לברוז', היו אוהדים של מכבי שאמרו שאני עושה בכוונה, שלא רציתי לשחק, שהייתי כבוי ולא עזרתי. אבל אנחנו לא בשנות ה־80. אי־אפשר לעבוד על אף אחד. יש נתונים מאימונים וממשחקים, שמוכיחים מי מקצוען ומי לא. אני כמעט בטוח שהייתי מלך השערים בפלייאוף. רצתי מעל הממוצע הקבוצתי ואני מבטיח שאוהדי מכבי שיגיעו למשחקים יתגעגעו אליי. אבל זו כנראה החברה הישראלית. היא לא אוהבת מצליחנים. ברור שזה לא נכון להכליל, היו הרבה מפרגנים, גם אנשים שאני לא מכיר. אני עובר למכבי תל־אביב של הליגה הצ'כית. ברור שיש את הצד הפחות יפה, שאומרים שאני לא שווה את הכסף או שאחזור עם הזנב בין הרגליים בינואר, אבל אני מאמין בעצמי".

מכבי ויתרו עליך די בקלות. לא נתנו לך איזו הצעת שדרוג שלא תוכל לסרב לה, לכל היותר 056 אלף דולר לעונה.

"מכבי הציעו לי חוזה חדש. רצו שאשאר, אבל ההצעה מספרטה הייתה ענקית. במכבי אין בעיה של כסף, לבעלים יש שאיפות להביא תארים ופחות לעשות רווחים ממכירת שחקנים. מכבי אמרה לי שקשה למצוא לי תחליף ישראלי. עם יד על הלב, אחרי שברוז' כבר נתנה למכבי הצעה של חמישה מיליון יורו ולא שיחררו אותי, הייתי בהלם".

איך אתה מסכם את התקופה שלך במכבי?

"הייתה פרידה מרגשת עם הרבה כבוד הדדי. אני לא חושב שלא השגנו משהו כקבוצה בשנים שלי במכבי. שלוש אליפויות, זכייה גביע, הגעה לשלב הבתים של ליגת האלופות ושל הליגה האירופית. יש המון אנשים טובים מאחורי הקלעים שהרבה מהם אקח לכל החיים. השנים שלי במכבי היו הטובות בקריירה שלי".

אבל דווקא באר־שבע, עם צוות שרובו ישראלי, זכתה בשנתיים האחרונות בתואר ואף הפכה למאמי הלאומית.

"אצלנו אוהבים תמיד את המאמי, אבל היא לא תישאר כזו. פתאום ירצו שהיא תיכשל. הכי קל לשנוא את מכבי שלוקחת את כל התארים והיא עדיין המועדון הכי גדול בארץ, עם הקהל הכי טוב. אבל אצלנו יש את השמחה לאיד. רוצים שהמוצלחת לא תצליח".

מעבר להצעה הכספית הקוסמת והרצון לשחק בחו"ל, מה עוד הניע אותך לעזוב?

"מיציתי את הליגה שלנו מכל הבחינות. עברתי פה הכל, לטוב ולרע: אליפויות, גביעים, ירידת ליגה עם מכבי פתח־תקווה, הצלחה באירופה, הליגה האירופית ושלב הבתים של האלופות. הרגשתי שאני חייב להחיות את האש שבי".

איך הרגשת כשהפועל תל־אביב ירדה ליגה?

"לא נהניתי בהפועל, לא נפרדנו יפה, אבל אני לא שמח לאידם, פשוט לא אכפת לי".

היית הסגן של זהבי בתקופה שלו במכבי. אחרי המעבר שלו לסין, ציפו שתיכנס לנעליים שלו וזה לא ממש הצליח. אתה לא מנהיג כמוהו?

"אני לא שחקן כמו זהבי במספרים. לא אחד שיכבוש 30 שערים. אבל הכי משמעותי זה שהתפקוד שלי במכבי היה אחר. הוא היה חלוץ ואני שחקן קו עם תפקיד ברור לרווח את המשחק. המספרים שלי בשנתיים האחרונות הם מעל הממוצע, יותר מ־20 שערים בשנה האחרונה בכל המסגרות. יכול להיות שציפו ממני לדברים לא ריאליים".

ועכשיו אתה מגיע כשחקן מספר אחת בספרטה, איך תתמודד עם זה?

"למדתי דבר אחד בכדורגל: יגידו שאני מנהיג, כוכב ושחקן טוב אם הקבוצה תצליח. אני הרי מגיע למדינה חדשה עם מנטליות שונה. אבל מצד שני, אם לא נצליח, כל המחשבות יהיו הפוכות".

לא מעט כדורגלנים מצליחים בליגה שלנו יצאו לחו"ל וחזרו די מהר.

"אז אני יוצא בגיל הנכון, כבר נשוי ואבא לילד, עם ניסיון של עשר שנים כמקצוען ועם הרבה משחקים במפעלים האירופיים ובנבחרת. אני בגיל הנכון, לא רווק בן 22 שמתגעגע לארץ, אלא עם ניסיון וממוקד מטרה להצליח ולא לשקוע במחשבות שליליות".

אחרי ההפסד האחרון של נבחרת ישראל בחיפה מול אלבניה, שבו לא שיחקת בשל פציעה, הייתה ביקורת גורפת כלפיכם.

"הייתה לנו פתיחת קמפיין טובה מאוד. ניצחנו בכל המשחקים שהיינו אמורים וגם באלבניה, הפסדנו לספרד ולאיטליה, כל זה סביר, אבל אז הגיע ההפסד לאלבניה ושינה את הכל. אסור להפסיד ככה. אבל במשחק הבא, אם ננצח את מקדוניה, כולם ישכחו מזה".

עם אשתו ליאן ובנם שון. "יש בינינו זוגיות חמה. אני מתייעץ איתה בכל דבר, גם לגבי המעבר לספרטה"

חינוך ספרטני | איתי משיח, גרמניה

האם הגעתו של בן חיים לקבוצה תמחק את שדי העבר, או תעורר אותם?

בראיון לסדרת כתבות יוטיוב על קבוצות חוליגנים ברחבי העולם מסביר אוהד ספרטה פראג מטושטש פנים, שהלחץ המשטרתי על האוהדים מאלץ אותם לצאת מהעיר. לכן, במקום לארגן קטטות המוניות ברחובות, הם מארגנים אותן ביערות שבפרוורים. ואז הסרטון עובר לכר דשא ירוק ושלֵו. בשני צידיו נערכות שתי קבוצות של כמה מאות אוהדים, ועם הישמע האות כולם רצים למרכז ומחליפים מכות רצח. הקבוצה המנצחת היא זו שנשארת עומדת.

אמנם מדובר בשוליים של אוהדי ספרטה, המכונים "אולטראס", אולם השוליים האלה מגיעים רחוק, עם מוניטין אלימים, גזעניים ולפעמים גם אנטישמיים. מעצרים במשחקי חוץ, כרזות קיצוניות וקנסות על קריאות גזעניות הם דבר שבשגרה. בעונה החולפת במשחק נגד הפועל באר־שבע שיחקה ספרטה ביציעים סגורים חלקית בעקבות גזענות, ואופ"א אף איימה להרחיק לחלוטין אוהדים ממשחקי הליגה האירופית. כיצד יגיבו האולטראס על הגעתו של טל בן־חיים? האם יתקבל כחיזוק מבורך או שיזכה לקבלת פנים בסגנון סדאייב וקדאייב בבית"ר?

באחד העיתונים הצ'כיים טיקבק מישהו את הידיעה על הרכישה, "בן־חיים יופתע כשישמע את האולטראס שרים 'יודה סלביה'". "יודה סלביה" – סלביה היהודית – היא הקנטה לאוהדי סלביה פראג, המועדון ה"אינטלקטואלי" ששורשיו, כך הם טוענים, יהודיים. אבל האם האוהדים באמת אנטישמיים?

מיכאל פטראק, פרשן ספורט בכיר של isport.tv, לא צופה בעיות. "לאוהדי ספרטה היו מוניטין של אנטישמיות וגזענות, אבל הדברים השתפרו. היום הם אף פעם לא תוקפים את השחקנים שלהם, גם לא את השחקנים האפריקאים שבעבר נהגו לתקוף", הוא אומר בראיון ל"ידיעות אחרונות". "בכל קבוצה יש גם מיעוט קטן של אוהדים הארד־קור. כשהם שרים שירים אנטישמיים כמו 'יודה סלביה', הם לא באמת מתכוונים לזה. הקונוטציה אמנם נוראית וזה באמת מבוסס על אנטישמיות, אבל זה לא נתפס כהתקפה על יהודים, כי אף אחד בסלביה היום לא יהודי".

העניין המרכזי שמעסיק את אוהדי ספרטה כרגע הוא הביצועים, אומר פטראק. "ספרטה עוברת זמנים קשים, לכן אם יגיע שחקן טוב הוא יזכה לכבוד, גם אם הוא מגיע מהחלל החיצון. אולי עשרה ילדים בני 14 יקראו קריאות, אבל חוץ מזה לא יהיו בעיות".

גם אונדרה יאנקו, אוהד שגר 300 מטר מהאצטדיון ג'נרלי ארנה, שומר על אופטימיות. "בסך הכל האוהדים מתרגשים לקראת העונה, כי הם יודעים שבן־חיים שיחק טוב נגד פלזן, האויבת שלנו, וכי הוא בחר בספרטה, למרות שהיו דיבורים שילך יותר מערבה", הוא אומר. "נחכה ונראה. האוהדים כבר למדו לקבל שחקנים שחורים, כל עוד הם משחקים טוב ומתנהגים יפה". בהערה האחרונה רומז יאנקו לטיימוקו קונאטה, שניסה לשבור חוזה לאחר שקיבל הצעה מסטיאווה בוקרשט ולשם כך הפסיק לבוא לאימונים. כשהוחזר לקבוצה קיבל את חלקו מהאולטראס, שהתרכזו בעיקר בצבע עורו. "הדברים בכל אופן משתנים", אומר יאנקו. "אוהדי ספרטה מתבגרים".

בטור דעה שהתפרסם בסוף השבוע שעבר בעיתון הפופולרי "לידובה נוביני", קרא הפרשן יוזף קנינסקי לראות בגל הרב־תרבותי ששוטף את הכדורגל הצ'כי הזדמנות לחברה פתוחה יותר. "אם יצליחו, יוכלו השחקנים האלו לתרום לכך שאנשים עם צבע עור כהה או ממוצא זר יתקבלו יותר בטבעיות גם במקצועות אחרים", כתב. "שחקנים זרים שזוכים לפופולריות הופכים את התרבות שהם מייצגים לזמינה יותר עבור האוהדים. עם טל בן־חיים בספרטה מגיע ההיבט היהודי, שבחלקים רחבים בחברה עודנו בלתי מוכר.

"בין אוהדים ובתקשורת אפשר לשמוע התנגדויות לרכישות החדשות, בטענה הישנה שזרים לא מסוגלים להבין את הסביבה הצ'כית הייחודית כביכול", חתם קנינסקי. "אבל להנהלה לא אכפת – תחת לחץ התחרות הם מבינים שהם לא יכולים להתפשר על האיכות. וכדוגמה חיובית, שחקנים זרים יכולים לסלול את הדרך לחברה פתוחה יותר".

כך או אחרת, ההתרגשות בספרטה גדולה לקראת הגעתו של בן־חיים, ודובר הקבוצה אף מסר: "בן־חיים יתקבל בברכה בפראג. אין לנו שום מידע מהאוהדים שלנו שמצביע על אי־שביעות רצון שלהם מהמעבר שלו למועדון, ואנו מצפים לו".