היהודי הבועט

במהלך משחק דרבי בפראג, בין היריבות העירוניות המרות ספרטה וסלביה, הנערך באצטדיון העירוני ג'נרלי ארנה, נראים היציעים לפעמים כאילו הם עולים באש: גרעין קטן וקולני של אוהדים חוליגנים מורידים חולצות ומשתוללים, מדליקים אבוקות, משליכים חפצים וקוראים לפעמים גם קריאות אנטישמיות. אחד השירים של חלק מאוהדי ספרטה בדרבי הטעון, למשל, נשמע כך: "ספרטה פראג היא האלופה. סלביה הם היהודים... אתם עדיין יהודים פולנים. יהודים פולנים, יהודים פולנים".

לקלחת הזאת נכנס עכשיו טל בן־חיים (27), עד לאחרונה חלוצה של מכבי תל־אביב, שהגיע בשבוע שעבר לצ'כיה עם אשתו ליאן, וגם שבר על הדרך שיא: ההעברה שלו נחשבת ליקרה ביותר של שחקן ישראל לאירופה ולגדולה אי פעם בכדורגל הצ'כי. כמעט שלושה מיליון יורו שילמה עבורו ספרטה – סכום שלא שולם מעולם על אף שחקן בצ'כיה. בראיון נרחב שהעניק השבוע ל"ידיעות אחרונות", בן־חיים לא הקל ראש בתופעת האנטישמיות של אוהדי ספרטה – אך העדיף לסמוך על כישוריו כשחקן.

טל, עם יד על הלב. אתה לא מפחד?

"בוא אגיד לך משהו שלמדתי בחיים. אנטישמיות, לא אנטישמיות, גזענות, לא גזענות — אוהדי כדורגל ישפטו אותך על פי דבר אחד, קוראים לו מבחן התוצאה. אני אשפט רק על פי היכולת שלי במגרש, ולא אם אני יהודי או לא. אם אהיה טוב, יחגגו איתי, ואם לא אהיה טוב, יהיה יותר קשה. זה ברור בכל מקום. אני משוכנע שאם אציג את היכולות שלי, לא נראה תופעה כזו".

עם זאת, כשבן־חיים הגיע בשבוע שעבר כדי לחתום במועדון, הוא שוחח עם ראשי ספרטה על העניין. "הם טענו שמדובר בשטויות ובטח שלא בתופעה גורפת. הם אומרים שאולי יש שם גרעין קטן, שלא שווה להתייחס אליו, ומשוכנעים שיקבלו אותי כמו שצריך".

אם תבדוק את ההיסטוריה של המועדון הזה, תמצא ביטויים אנטישמיים.

"ממה שאמרו לי ראשי הקבוצה, ספרטה היא לא קבוצה אנטישמית. כמעט בכל מועדון יש קומץ כזה או אחר. אני בטח לא מתעכב על זה. באתי להראות את היכולות המקצועיות שלי ועל פי זה אשפט. בכל מקום בעולם, אם תלך ברחוב ותשאל עשרה או 20 אנשים, תמצא איזה אנטישמי. לא אוהבים אותנו בעולם. אבל זה לא מעניין אותי ובטח שלא מפחיד אותי. אני מרגיש הכי בטוח".

נגיד שאתה בדרבי נגד סלביה. הקבוצה שלך בפיגור ופתאום אתה שומע קריאות אנטישמיות של קומץ אוהדים ורואה אפילו הצדעה במועל יד. מה תרגיש? איך תגיב?

"אני חושב על דברים חיוביים ומגיע ללא שום חשש. אבל אם חס וחלילה ארגיש שיש איזשהו איום על המשפחה שלי או שיש איזה פחד אצלם, לא אשאר פה אפילו דקה. אני בטוח במאת האחוזים שלא נגיע לזה, אבל אם תהיה טיפת סכנה, סדרי העדיפויות שלי ברורים והמשפחה שלי נמצאת מעל הכל".